אני ממש לא בטוח שזה עניין של אופי
אבל לפני שאגיע לאופי אתייחס לשאלה "כמה אנשים הולכים להיות בודהיסטים?"
לדעתי השאלה הזאת אינה רלבנטית לטענה שלי [ייתכן שהיא רלבנטית לטענות אחרות]. מכך שמתי מעט הולכים להיות נזירים בודהיסטים, לא נובע שאם הם היו הולכים להיות נזירים בודהיסטים הם לא היו מאושרים יותר. מכאן לא נובע שהעובדה שהם לא הולכים להיות נזירים בודהיסטים מיטיבה איתם.
מכך שרוב האנשים לא הולכים להיות נזירים בודהיסטים לא נובע שלא טוב עבורם להיות נזירים בודהיסטים.
הדבר דומה למצב שרופא רושם תרופה ורוב האנשים לא נוטלים את התרופה. האם מכאן נובע שהתרופה לא מועילה? התשובה שלילית. יתכן שאם היו נוטלים את התרופה היא הייתה מועילה ומכך שהם לא משתמשים בתרופה הם לא מועילים עם עצמם ואולי אף מזיקים לעצמם.
ובאופן כללי, מכך שרוב האנשים לא מקבלים המלצה או עצה כלשהי לא נובע שההמלצה או העצה רעה. ייתכן שהיא טובה אבל מסיבה כלשהי בני אדם לא מזהים נכון מה טוב להם וייתכן שלא לקבל את המלצה או העצה זו החלטה רעה ומזיקה אבל רוב בני האדם במקרה הזה לא מזהים נכון מה מזיק להם.
לטעון "רוב האנשים לא הולכים להיות נזירים בודהיסטים לכן אין זה מועיל ללכת להיות נזירה בודהיסטית" היא כשל שיש לזה כל מיני שמות: אד פופולום [argumentum ad populum], בשם הרוב, אד נומרום [argumentum ad numerum] לפי המספרים, הצטרפות לעגלת המנצח, הטיעון מן הקונצנזוס consensus gentium, הסתמכות על הקהל, הסתמכות על פופולאריות.
הכשל הוא שטענה אינה מקבלת ערך אמת מסוג "אמת" רק מפני שהרוב תומך בה ופעולה או התנהגות אינה פעולה או התנהגות מוצדקת רק מפני שהרוב מבצע אותה ואינה מקבלת ערך אמת מסוג "שקר" רק מפני שהרוב מתנגד לה ופעולה או התנהגות אינה בלתי מוצדקת רק מפני שהרוב נמנע מאותה פעולה או התנהגות.
מכך שיש קונצנזוס למשהו לא נובע שאותו משהו שיש לו קונצנזוס הוא נכון או מוצדק ולא נובע שהדבר נוגד הקונצנזוס הוא טעות או לא מוצדק.
האם ללכת להיות נזיר בודהיסטי ולהיות מאושר מכך או להימנע מלהיות נזיר בודהיסטי זו שאלה של אופי? אני לא בטוח ועוד יותר אני לא בטוח שגם אם נניח שזו "גם" או "בין השאר" שאלה של אופי, לא ברור שזו "רק" שאלה של אופי.
את טוענת שהעובדה שהרוב לא הולכים להיות נזירים בודהיסטים או העובדה שהם ישתעממו מזה היא שאין להם אופי כזה כלומר את מסבירה את זה בהסבר אישיותי. לפי האישיות שלהם.
אבל למה זה הסבר ההכרחי? אולי הסבר הוא מצבי כלומר סיטואציוני? אולי שילוב של הסבר אישיותי והסבר מצבי?
פסיכולוג אמר לי "שזה ממש לא עניין של אופי" [זה ציטוט שלו ולא דברים שלי] אני לא נחרץ כמותו אבל אני לא רואה טעם למה להיות נחרץ לצד השני כלומר שזה ממש עניין של אופי. אני ספקן. אני מטיל ספק שזה עניין של אופי כלומר אולי זה עניין של אופי ואולי לא. אבל לא ברור לי שכן.
אפשרויות אלטרנטיביות להסבר האישיותי:
רוב האנשים לא עברו הכשרה, אימון, תרגול להיות נזירים בודהיסטים. ודאי שאין להם יכולת להיות נזירים בודהיסטים בבת אחת מהיום למחר. כלומר להיות כאלה לאלתר. אבל אם הם יעברו תרגול, אימון, הכשרה גם רעיונית וגם הכשרה פרקטית אז אולי הם יוכלו להיות נזירים בודהיסטים ואולי יהיו יותר מאושרים.
אולי אם כולם יעברו הכשרה מתאימה אז כולם, או רובם או רבים יוכלו וגם יקבלו תועלת מכך.
יכול להיות שאין זה נכון שהם לא יכולים, לא כשירים, לא מסוגלים לכך. יכול להיות שהם רק לא רוצים בכך. אבל מכך שהם לא רוצים לא נובע שאילו הם היו רוצים אז הם היו מסוגלים וגם מקבלים תועלת מכך. אולי בסכך שהם לא רוצים הם לא מיטיבים עם האינטרס העצמי שלהם.
אפשר לומר שרוב האנשים ישתעממו בלי עבודה לפי מצבם הנוכחי, דהיום. אבל אם יעברו הכשרה מתאימה אז אולי הם לא ישתעממו. כלומר, אולי מדובר בגורם מצבי ולא בגורם אישיותי או גם אישיותי וגם מצבי.
ייתכן וזו חלק מהטיה התרבותית [למשל, הטיה מערבית]. במסלול החיים המערבי בני אדם לא באמת עומדים בפני אופציה ריאלית להיות נזירים בודהיסטים. זו לא אופציה, אפשרות שמוצעת להם לא בבית הספר, לא באוניברסיטה. לא ע"י סוכני חיברות [סוכני סוציאליזציה]. זה לא מונח על השולחן התרבותי לגבי אורחות חיים.
לא רק שזו לא אלטרנטיבה שמוצעת להם אלא אף אורח חיים כזה נתפס כלא נורמטיבי, כסטייה. במצב כזה יש הטיה תרבותית לא לבחור להיות נזיר בודהיסטי. לכן, בני אדם לא עוברים הכשרות ותרגולים לכך ולכן בני אדם רבים פוסלים את האפשרות הזאת על הסף. יש אולי הטיה תרבותית לפסול אפשרות כזאת על הסף ולא לעבור הכשרה.
גורם מצבי נוסף הוא החינוך, החיברות [סוציאליזציה]. בתרבות שלנו בני אדם לא עוברים סוציאליזציה מתאימה לבודהיזם. אולי אם היו עוברים סוציאליזציה מתאימה לבודהיזם המצב היה שונה. אבל, סוציאליזציה זהו גורם מצבי.
סוציאליזציה זו גם הטיה תרבותית. התרבות המערבית [אולי גם תרבות אחרות] לא מקיימת חיברות פרו בודהיסטית ואף חינוך אנטי בודהיסטי.
יכול להיות שאדם שכבר עבר חיברות מערבי אז באמת יהיה לו קשה להיות נזיר בודהיסטי אפילו אם יעבור הכשרה. אולי, הוא יצליח אבל באופן מוגבל.
אבל להיות נזיר בודהיסטי זו אפשרית יחסית קיצונית של הומאוסטאזיס.
נניח שלא נרחיק לכת עד כדי כך ואפילו לא להפסיק לעבוד, אבל יש טווח, סולם, סקאלה של דרגות בין המואסטאזיס להטרוסטאזיס. אפשר להמשיך לעבוד ולא להיות נזיר בודהיסטי אבל להיות פחות הישגי, פחות שאפתן, פחות לחפש אתגרים, פחות להוט. פחות תאוותנות.
לגבי שעמום, נזירים בודהיסטים לא סובלים משעמום. שעמום הוא סבל בעקבות חסך בגירויים. הנזירים הבודהיסטים מאמנים את עצמם להיות מאושרים למרות מיעוט גירויים.
אפשר לומר להיפך. בתרבות המערבית יש "הפצצת גירויים" וזה דווקא תורם לשעמום כי במצב כזה אדם דורש סף גירוי גבוה והוא משתעמם מהר מגירויים כי הוא רגיל לרמה גבוהה של גירוי. לכן, הדרישה לגירויים גוברת כי יש השתעממות מהירה.
ודאי שאם ניקח אנשים בתרבות המערבית היום כפי שהיא as is ונפסיק להם את העבודה אז הם ישתעממו. אבל למה הם ישתעממו? אולי הם ישתעממו בגלל ההטיה התרבותית שלהם. הם לא מכירים משהו אחר, הם לא הוכשרו למשהו אחר, הם לא חונכו ולא חוברתו למשהו אחר.
לכן, כאשר טענתי שהטרוסטאזיס היא אולי הטיה תרבותית אז ייתכן שטענות כמו "כמה נזירים בודהיסטים אתה מכיר" או "זה הכל עניין של אופי" היא חלק מההטיה התרבותית של הטרוסטאזיס. אני לא טוען שלך יש הטיה
אלא שייתכן שחלק מהטוענים כך [לא את] טוענים כך בשל הטיה תרבותית.
