א נ י ג מ ט י
New member
האלפקה מקיבוץ צובה
א. בדיוק בדקה שהצלחתי להתגנב מאחורי הגדר ולסמן עם צלב הכוונת את הקצין הנאצי, שממונה על סוללת הארטילריה, האניגמטית צצה. בעוד כדורים שורקים מסביבי היא שאלה אותי משהו. רק כדי להוריד את ההפרעה הבלתי צפויה הנהנתי בראשי עד שהיא נעלמה שוב והותירה לי ולחברי הפלוגה שלי ממשחק המחשב Call of duty להמשיך ולפלוש לנורמנדי. ב. יום התשלום הגיע. מסתבר שהפעם ההנהון הזה עלה לי בסוף שבוע פרוע בקיבוץ צובה, אשר בהרי יהודה אם לא ידעתם [ואני לא מתפלא שלא ידעתם]. מכירה האניגמטית נפש אתונה- בכל פעם שהיא רוצה להעביר החלטה ללא התנגדויות היא מעלה אותה כאשר הח"מ, הידוע בחלוקת הקשב המצויינת שלו, עסוק במשהו אחר. את החלטות הרות הגורל היא משאירה לדקות המתח שבסוף הסידרה "24". אני חושד שגם חלק מההחלטות עברו בלי להגיע לשולחן הדיונים ו\או לאישורי הסמלי כלל, אבל אין לי הוכחות. ג. בבוקר היציאה האניגמטון השכים קום, הצטחצח, הסתנדל וארז תיק לבד והעיר את כולנו. שעה קלה מאוחר יותר נכנסנו למערת הנטיפים הקרירה לאחר ירידה ב-120 מדרגות שבסופם גילה האניגמטון שבארצנו גרים גם אזרחים ערבים. את התדהמה מהגילוי החליפה תדהמה חדשה בתוך המערה הקרירה- קירות הנטיפים נראו לו כמו שיכון למפלצות צעירות למרות שהוא יודע שמפלצות יש רק באגדות. הוא מיהר לאחוז בידי למרות שהבטחתי לו שכישורי הלוחמה שלו במפלצות הרבה יותר טובים משלי. בפעם האחרונה שהייתי במערה הזו הייתי פחות או יותר בן גילו ואז הבטיחה לי המורה עליזה, שכשיהיו לי ילדים רומיאו וג'ולייט, הזקיף והנטיפה הרחוקים זה מזה סנטימטרים בודדים, ייפגשו סוף סוף. ספרתי על אצבעות ידי את שני הילדים שנולדו לי מאז כדי להיות בטוח. זוג הנאהבים מאבן הגיר עדיין לא נפגש לצערי אבל רומיאו נראה לי עדיין אופטימי וזקוף אז גם אני לא איבדתי תקווה ומיד בישרתי לאניגמטון שכאשר לו יהיו ילדים, הזוג הזה יתאחד סוף סוף. ד. כשעלינו בחזרה את 120 המדרגות כבר הזיתי את החומוס של אבו שוקרי [החומוסיה היחידה שלה יש שם כמו ניק בצ'ט נשואים- אבו שוקרי1 היחיד מספר1
]. 30 דקות מאוחר יותר כבר עלה חיוך החומוס האבו גושי המטמטם על פנינו. קינחנו, כמיטב המסורת, בקפה קטן וכנאפה [שלדעתי האישית אין הרבה מאכלים יותר טעימים ממנה] בבית הקפה ממול תוך שאנו דנים בהשוואת ההישגים הקולינריים של בני דודנו בהשוואה להישגיהם בתחומים אחרים ומגיעים למסקנות א-פוליטקלי קורקטיות בעליל. ה. כמה רכישות במכולת הערבית והנה אנחנו כבר בדרך לסוויטה מקסימה בקיבוץ צובה. הקיבוץ שבהרי יהודה עלה על פורמט הלינה+בריכה+פארק שעשועים לילדים ומשווק חבילה אטרקטיבית למדי של 24 שעות של נופשון- ממש ללכת עם ולהרגיש בלי. החדרים יפים וגדולים, הנוף של העמקים יפהפה, השירות של חברי הקיבוץ אדיב, הארוחות מעולות ואם לא היו כ"כ הרבה מדרגות בכל מקום, סיוט לבעלי עגלות תינוקות, היה המקום מקבל ציון מקסימלי. לאחר כמה שעות בבריכה וארוחת ערב הלכנו לנוח כשאנחנו זוכרים שמחר, על הבוקר, אנחנו בקיפצובה! ו. לאחר ארוחת הבוקר הדשנה נסענו לג'ימבורי העל - קיפצובה. החוויה היתה לא נוראה בכלל, גם ללא-איש-של-בוקר כמוני. התנגשנו במכוניות המתנגשות [ראו להלן], נסענו באופנועים, קפצנו בג'ימבורי, ראינו כיצד שוטפים את האמו בצינור ומה עושה האלפקה כשמעצבנים אותה וניהלנו טורניר של הבנים נגד הבנות בפול-אויר [למרות שטונטון בן השלושה חודשים לא סייע הרבה לקבוצה והאניגמטון החליף צד מתי שבא לו- הבנים ניצחו את האניגמטית!]. ז. בארוחת הצהריים רק האניגמטון הזמין צ'יפס וסירב לתת לי כמה בגלל שלא הסכמתי לעשות איתו 68 סיבובים במכוניות המתנגשות [היתה שם אמא ובת שהוציאו עלינו חוזה ובכל פעם התנגשו בנו בכוונה והרעידו לי את כל הסתימות, אחרי 4 סיבובים החלטתי לפרוש בשיא]. כדי לגנוב לו צ'יפסים נאלצתי לקחת כל פעם שני צ'יפסים ולעשות חיקוי של חיה [אריה ים לרוב] ואז לאכול אותם כשהוא מסתובב ולעצבן אותו שוב ושוב. כשטונטון צעק קלות הסתובבתי אליו כדי לתת לו את המוצץ וכשסובבתי חזרה את ראשי לעבר האניגמטון קיבלתי מקלחת של קולה מהקשית שלו. "מה זה??!!" שאלתי בתדהמה "נחש אתה איזה חיה אני עכשיו?" השיב בחיוך כשהוא לועס את הצ'יפס שנותר במגשו "אני אתן לך רמז- זה מה שהיא עושה כשמעצבנים אותה". מחיתי את הקולה במפית והסברתי לאניגמטית שהוא מתכוון לאלפקה, מה שגרם לה לצחוק בלתי פוסק, שלא נגמר עד עכשיו. חזרנו עייפים אך מרוצים
א. בדיוק בדקה שהצלחתי להתגנב מאחורי הגדר ולסמן עם צלב הכוונת את הקצין הנאצי, שממונה על סוללת הארטילריה, האניגמטית צצה. בעוד כדורים שורקים מסביבי היא שאלה אותי משהו. רק כדי להוריד את ההפרעה הבלתי צפויה הנהנתי בראשי עד שהיא נעלמה שוב והותירה לי ולחברי הפלוגה שלי ממשחק המחשב Call of duty להמשיך ולפלוש לנורמנדי. ב. יום התשלום הגיע. מסתבר שהפעם ההנהון הזה עלה לי בסוף שבוע פרוע בקיבוץ צובה, אשר בהרי יהודה אם לא ידעתם [ואני לא מתפלא שלא ידעתם]. מכירה האניגמטית נפש אתונה- בכל פעם שהיא רוצה להעביר החלטה ללא התנגדויות היא מעלה אותה כאשר הח"מ, הידוע בחלוקת הקשב המצויינת שלו, עסוק במשהו אחר. את החלטות הרות הגורל היא משאירה לדקות המתח שבסוף הסידרה "24". אני חושד שגם חלק מההחלטות עברו בלי להגיע לשולחן הדיונים ו\או לאישורי הסמלי כלל, אבל אין לי הוכחות. ג. בבוקר היציאה האניגמטון השכים קום, הצטחצח, הסתנדל וארז תיק לבד והעיר את כולנו. שעה קלה מאוחר יותר נכנסנו למערת הנטיפים הקרירה לאחר ירידה ב-120 מדרגות שבסופם גילה האניגמטון שבארצנו גרים גם אזרחים ערבים. את התדהמה מהגילוי החליפה תדהמה חדשה בתוך המערה הקרירה- קירות הנטיפים נראו לו כמו שיכון למפלצות צעירות למרות שהוא יודע שמפלצות יש רק באגדות. הוא מיהר לאחוז בידי למרות שהבטחתי לו שכישורי הלוחמה שלו במפלצות הרבה יותר טובים משלי. בפעם האחרונה שהייתי במערה הזו הייתי פחות או יותר בן גילו ואז הבטיחה לי המורה עליזה, שכשיהיו לי ילדים רומיאו וג'ולייט, הזקיף והנטיפה הרחוקים זה מזה סנטימטרים בודדים, ייפגשו סוף סוף. ספרתי על אצבעות ידי את שני הילדים שנולדו לי מאז כדי להיות בטוח. זוג הנאהבים מאבן הגיר עדיין לא נפגש לצערי אבל רומיאו נראה לי עדיין אופטימי וזקוף אז גם אני לא איבדתי תקווה ומיד בישרתי לאניגמטון שכאשר לו יהיו ילדים, הזוג הזה יתאחד סוף סוף. ד. כשעלינו בחזרה את 120 המדרגות כבר הזיתי את החומוס של אבו שוקרי [החומוסיה היחידה שלה יש שם כמו ניק בצ'ט נשואים- אבו שוקרי1 היחיד מספר1
