האכזבות שלי:
יותר נוטים לכתוב פה על אכזבות של בינו לבינה, אבל לי יש אכזבות אחרות. אז פשוט אכתוב אותם ומקווה שמישהו יזדהה איתי. אכזבות: -אני מאוכזב מאך שהמדינה מתנהלת, העשירים מרוויחים והעניים סובלים והאמצע אוכל את כל הקש. יוצרים חוקים ועוד חוקים אבל אף אחד לא אוכף אותם (לפחות יש המון חוקים). שחיתויות עורבות לנו בכל פינה מהראש ועד לזנב (וזה בסדר אפילו שהם ניתפסים), בירוקטייה בטורפת בכל דבר ואף אחד לא משנה דבר, להיות היום נציג ציבורי זה אומר, להיות מעל החוק, זה אומר שמותר לך לגנוב, זה אומר, שמי ששם הוא רק בשביל הכסף ולא בגלל שהוא באמת רוצה לשנות, שינויים אמיתיים אין, ואנו אוכלים את אותו חרא כבר מקום המדינה רק בווריציות שונות. -אני מאוכזב מהחברה שלנו, כולם מנסים לדפוק את כולם רק מהפחד שחלילה מישהו מאיתנו יצא פראייר. דוגמא אישית כבר לא קיימת אצלינו בלקסיקון, אנו חושבים שאם כולם עוברים על החוק אז זה לא ישנה אם אנחנו עושים את זה: בכבישים, בעבודה, אחד לשני. להיות נחמד לאדם זר זה מצרך נדיר. הישראלי המכוער זה דבר נורמלי אצלינו, משתלטים על חניות של שכנים, גונבים ממלונות וממטוסים, מנצלים, מקמבנים, מוצצים, מעלימים שותים, מתעלקים, (אתם יכלים להוסיף עוד זה מה שבנתיים ראיתי ושמעתי) וזה נהפך למשהו נורמלי ורגיל (ועוד קראים לעצמינו חברה נאורה). אנו עוזרים לחברות להפוך למונפולסטיות, ומדכים חברות חדשות להצליח. מעודדים אלימות ומדכים שוני, מעודדים שיטחיות ומדכים תרבויות, מעודדים עיזענות ומדכים סבלנות. -אני מאוכזב מהנוער, היום הוא ניהיה יותר אלים ופחות משכיל. ניגמר הכבוד לזולת אין דבר כזה, אין מוסר,אין ערכים ובמקום לבנות הורסים. אני מכיר יותר בני 12 עם עבר פלילי (של גניבה, סמים, ואלימות ) ממה שאני מכיר נוער עם השגים חיובים, או סתם להיות תמי ילדות. -אני מאוכזב מהחינוך, במקום לעסוק בהשכלה, עסוקים במניעת אלימות. במקום לפתח את דור העתיד, דוחפים להם חומר ועוד חומר בשביל לעבור מבחנים (חלילה שיחשבו לבד). פעם ילדים מתקשים היו נופלים בן הכיסאות שלא במודע אזי היום יודעים רק לא עושים שום דבר. לקחים כסף ועוד כסף מההורים אבל לא מניבים תוצאות, עכשיו מקצצים עוד ועוד כדי ליעל אבל עדיין לא מניבים תוצאות. אני מאוכזב, שיש לנו מעל 600+ עמותות שאמורות לעזור אבל בשטח 50% לפחות ניכנס לכיסים של הפעילים (הלא מתנדבים), בפועל אין להם כח לשנות מספיק ולאלה שכן רוצים לשנות בממשלה מדכא אותם. אני מאוכזב, ש:טוב לב, רצון להשפיע לטובה, התנדבות, מעורבות חברתית, אכפתיות לזולת ומהחברה, תרבותיות, הפכו למילים גסות ובמקום זה יש לנו: קיבעות, תבוסטנות, גסות, ראש קטן, אינטסנטיות, טיפשות, עבריינות. אני מאוכזב, שאנשים שהיו נציגי ציבור ואנשים מפורסמים שעוברים על החוק בצורה גסה כמו: אונס, גניבה, רצח, מקבלים אותם ואוהדים אותם למרות מה שהם עשו. אם אתה מפורסם אז זה בסדר, מקבלים אותך בידיי פתוחות. אני מאוכזב, מכך שיש לגיטמציה לנצל עובדים משכבות החלשות ולאף אחד לא אכפת. אני מאוכזב, ויש לי סיבה, אני חיי פה וניגעל. אני מאוכזב ואני מנסה לעשות שינוי ותפיסה ובגישה של החברה הישראלית, כמובן שזה לא מקום לפירסום אבל לפחות אני מנסה לעשות את החלק שלי בנושא. אולי עוד כמה שנים אני ועוד מקבץ קטן מאוד של אנשים שחושבים שדי נמאס לנו לחיות במדינה כזו, ואנו הקמנו משהו תקדימי שאולי ישנה את התפיסה החברתית והעיסקית של המדינה ובתקווה שהמדינה לא תבהל ותדרוך עליינו. זה האכזבה שלי, יש פה אנשים שמזדהים ? מה אתם חושבים יש תקווה ? joshua
יותר נוטים לכתוב פה על אכזבות של בינו לבינה, אבל לי יש אכזבות אחרות. אז פשוט אכתוב אותם ומקווה שמישהו יזדהה איתי. אכזבות: -אני מאוכזב מאך שהמדינה מתנהלת, העשירים מרוויחים והעניים סובלים והאמצע אוכל את כל הקש. יוצרים חוקים ועוד חוקים אבל אף אחד לא אוכף אותם (לפחות יש המון חוקים). שחיתויות עורבות לנו בכל פינה מהראש ועד לזנב (וזה בסדר אפילו שהם ניתפסים), בירוקטייה בטורפת בכל דבר ואף אחד לא משנה דבר, להיות היום נציג ציבורי זה אומר, להיות מעל החוק, זה אומר שמותר לך לגנוב, זה אומר, שמי ששם הוא רק בשביל הכסף ולא בגלל שהוא באמת רוצה לשנות, שינויים אמיתיים אין, ואנו אוכלים את אותו חרא כבר מקום המדינה רק בווריציות שונות. -אני מאוכזב מהחברה שלנו, כולם מנסים לדפוק את כולם רק מהפחד שחלילה מישהו מאיתנו יצא פראייר. דוגמא אישית כבר לא קיימת אצלינו בלקסיקון, אנו חושבים שאם כולם עוברים על החוק אז זה לא ישנה אם אנחנו עושים את זה: בכבישים, בעבודה, אחד לשני. להיות נחמד לאדם זר זה מצרך נדיר. הישראלי המכוער זה דבר נורמלי אצלינו, משתלטים על חניות של שכנים, גונבים ממלונות וממטוסים, מנצלים, מקמבנים, מוצצים, מעלימים שותים, מתעלקים, (אתם יכלים להוסיף עוד זה מה שבנתיים ראיתי ושמעתי) וזה נהפך למשהו נורמלי ורגיל (ועוד קראים לעצמינו חברה נאורה). אנו עוזרים לחברות להפוך למונפולסטיות, ומדכים חברות חדשות להצליח. מעודדים אלימות ומדכים שוני, מעודדים שיטחיות ומדכים תרבויות, מעודדים עיזענות ומדכים סבלנות. -אני מאוכזב מהנוער, היום הוא ניהיה יותר אלים ופחות משכיל. ניגמר הכבוד לזולת אין דבר כזה, אין מוסר,אין ערכים ובמקום לבנות הורסים. אני מכיר יותר בני 12 עם עבר פלילי (של גניבה, סמים, ואלימות ) ממה שאני מכיר נוער עם השגים חיובים, או סתם להיות תמי ילדות. -אני מאוכזב מהחינוך, במקום לעסוק בהשכלה, עסוקים במניעת אלימות. במקום לפתח את דור העתיד, דוחפים להם חומר ועוד חומר בשביל לעבור מבחנים (חלילה שיחשבו לבד). פעם ילדים מתקשים היו נופלים בן הכיסאות שלא במודע אזי היום יודעים רק לא עושים שום דבר. לקחים כסף ועוד כסף מההורים אבל לא מניבים תוצאות, עכשיו מקצצים עוד ועוד כדי ליעל אבל עדיין לא מניבים תוצאות. אני מאוכזב, שיש לנו מעל 600+ עמותות שאמורות לעזור אבל בשטח 50% לפחות ניכנס לכיסים של הפעילים (הלא מתנדבים), בפועל אין להם כח לשנות מספיק ולאלה שכן רוצים לשנות בממשלה מדכא אותם. אני מאוכזב, ש:טוב לב, רצון להשפיע לטובה, התנדבות, מעורבות חברתית, אכפתיות לזולת ומהחברה, תרבותיות, הפכו למילים גסות ובמקום זה יש לנו: קיבעות, תבוסטנות, גסות, ראש קטן, אינטסנטיות, טיפשות, עבריינות. אני מאוכזב, שאנשים שהיו נציגי ציבור ואנשים מפורסמים שעוברים על החוק בצורה גסה כמו: אונס, גניבה, רצח, מקבלים אותם ואוהדים אותם למרות מה שהם עשו. אם אתה מפורסם אז זה בסדר, מקבלים אותך בידיי פתוחות. אני מאוכזב, מכך שיש לגיטמציה לנצל עובדים משכבות החלשות ולאף אחד לא אכפת. אני מאוכזב, ויש לי סיבה, אני חיי פה וניגעל. אני מאוכזב ואני מנסה לעשות שינוי ותפיסה ובגישה של החברה הישראלית, כמובן שזה לא מקום לפירסום אבל לפחות אני מנסה לעשות את החלק שלי בנושא. אולי עוד כמה שנים אני ועוד מקבץ קטן מאוד של אנשים שחושבים שדי נמאס לנו לחיות במדינה כזו, ואנו הקמנו משהו תקדימי שאולי ישנה את התפיסה החברתית והעיסקית של המדינה ובתקווה שהמדינה לא תבהל ותדרוך עליינו. זה האכזבה שלי, יש פה אנשים שמזדהים ? מה אתם חושבים יש תקווה ? joshua