האחר מת מוות אחר

lisbon29

New member
האחר מת מוות אחר

האחר מת מוות אחר מוות שאני איני יכול למות איני יכול לחיות את האחר ואיני מסוגל למות את מותו מותי שלי הוא רק שלי רק אני יכול למות ככה כמו שאני אולם המוות כמוות ידוע לי רק דרך מותם של אחרים אני מכיר את מותו של האחר בלבד מותי שלי- איני יכול לדעת מה הוא יהיה כשמותי יהיה כאן, אני כבר לא אהיה כאן להכירו רק האחר יוכל להכיר את מותי שלי ואני איני יכול להיות האחר גם איני יכול למות את מותו שלו במקומו גם איני יכול לדעת איך זה להיות האחר גם לא לדעת איך זה להיות האחר של מישהו אני רק יכול להיות אני לדעת איך אני וגם את זה לפעמים איני יודע אם אני יודע
 

קסנדרה*

New member
מזכיר לי את סגנונו של פראננדו פסואה

הרעיון לדעתי מצוין, אבל כבר בחלק הראשון הוא הובע טוב והובן. לדעתי יש חזרות שניתן לצמצם והיצירה תהא יותר ממקודת ומכך גם יותר טובה. קסנדרה
 
הנה ליסבון בא וזרק עלינו עוד שיר

חבל שאתה נעלם כל הזמן ולא לוקח חלק יותר פעיל בפורום נשמח לקרוא ממך יותר. אני מוצאת את הרעיון ממש יפה באחד הקורסים בספרות למדתי על תפיסת המוות של בני אדם זרים השיר שלך ממש הזכיר לי את אותה התחושה הזו שלמדתי שם מצאתי שיש קצת יותר מידי חזרות בכל אופן אהבתי את הרעיון שנה טובה סנדי
 

דרורk

New member
אני חש במילים כאילו בלולאה...

יש הרבה חזרות על אותם המילים כך שנראה לי שאפשר היה לצמצם ביצירה בלי לפגוע באיכות שלה...
 

gourmet

New member
אנחנו מתים כמה פעמים בחיים...

במחזור חיים אחד אנחנו מתים לא רק פעם אחת, ואנחנו כ"משוררים" מביעים את זה לא אחת מצויין
 

griz

New member
ליסבון

אני שותף לדבריה של סנדרלין. חבל שאתה מציץ לפורום לעיתים כה נדירות, משאיר יצירה ובורח. להודות על האמת, מאז ומתמיד הערכתי את כתיבתך. במקרה דנן, צודקת קס, קיימת השפעה ברורה של פרננדו פסואה, דבר שאני מוכן לקבל לאור השפעתו המבורכת על יצירתך אתה. כל טוב,griz
 

lisbon29

New member
תודה על התגובות ו...

אני מצטער שאני לא משתתף באופן פעיל יותר בפורום. אני קורא את היצירות יותר ממה שנראה על פני השטח, אבל יש לי לעתים רחוקות מה לומר, אפילו אם אני נהנה או לא נהנה. אולי זה נראה כאילו אני בורח, אבל אולי זה גם בגלל שאיני כותב בימים אלה בקצב שכתבתי בו בעבר. החזרות ביצירה הזו, אני מודע להן, והם מציקות גם לי, ועם זאת יש משהו בהן שאני מעדיף לא לערוך, אולי בגלל התחושה של העיסוק האובססיבי שהן עשויות לתת. הרי גם כשאנחנו חושבים בתוכנו על דברים שחשובים לנו, או מעסיקים אותנו, כמו אהבה או מוות, גם אז אנחנו חוזרים בתוכנו עשרות פעמים על אותם משפטים, חוזרים ומעלים את אותם זכרונות, אותן תמונות אינספור פעמים, וגם במחשבה שלנו אנחנו מתקשים לעשות עבודת עריכה. זה סוג של "תקיעות"...
 
למעלה