ועוד מידע: G.M.C 750, דיזל "הארגז":
הנה עוד קצת מידע מעניין ועצוב:
בפיגוע זה נהרגו 11 נוסעים ו- נוסע אחד נפצע באורח אנוש (חיים פירסטנברג, בנו של אחד משני הנהגים,
שהיה בעת הארוע ילד בן 5). ביום 08.09.1986 נפטר פצוע זה שהיה מאושפז כ"צמח" במשך כל השנים
מאז האירוע. עם מותו, עלה מס' ההרוגים באירוע ל- 12. הנוסעת היחידה שניצלה היתה מירי פירסטנברג,
בתו של אחד הנהגים ואחותו של חיים פירסטנברג ז"ל. בפיגוע זה נהרגו 2 נהגי האוטובוס: אפרים
פירסטנברג וקלמן עשרוני ז"ל. יתכן שהיו נפגעים נוספים ברכב צבאי שחלף במקום קודם לכן. כתבה
מקיפה וחדשנית הכוללת פרטים חדשים אודות פיגוע זה והשלכותיו רבות השנים מופיעה ב: טל חיים,
לא למדנו כלום, "כל-הזמן" (ירושלים), גיליון מס' 257, 12.03.2004, עמ' 80 – 82. כתבה מקיפה כולל
תמונת שער, מופיעה ב: אחי-שחר יאיר, נזכור – ודבר לא נשכח !, "חופשי-חודשי", בטאון משפחת אגד,
גיליון מס' 74, אדר תשס"ד מרץ 2004, עמ' 25-24.
■ תמצית סיפור הנפגעים בתחקיר יסודי שערך מר מאיר שפירא:
לאחר בדיקת מקורות שונים כולל מאמרים עדויות וכתבות (כולל מקורות סותרים), להלן תמצית התרחשות
האירוע: לקראת חגיגות חמש שנים לשיחרור אילת, ירד אוטובוס "אגד" מקושט בכרזה לכבוד
אילת. למרות שבשנת 1953 כבר סללו את הכביש לאילת דרך מצפה רמון, הדרך ממכתש רמון לערבה
חוברה רק בשנת 1958, כך שבתאריך הארוע המשיכו לנסוע לאילת דרך מעלה עקרבים, כאשר החל
משנת 1951 נפתח קו "אגד" סדיר בקו תל-אביב – אילת, כאשר מהלך תנועת הרכב על הקו נמשך כיום
שלם. הנהוג באותם ימים היה שחוליות הכוונה ישבו בתחילת וסוף הדרך כדי להבטיח שהתנועה תהיה חד
סיטרית כיוון שהתנהלות התחבורה היתה איטית מאוד ובעייתית עקב המצאותם של 18 העקלתונים בדרך.
באוטובוס הנוסע לאילת היו בסה"כ 18 נוסעים (כולל העיתונאי זאב אלתגר שחזר באותו ערב צפונה, אך
למחרת שב וסיקר את האירוע) ועוד 3 חיילים מלווים, ואילו בחזרה היו באוטובוס 11 נוסעים כולל 4 חיילי
ליווי. האוטובוס שמספר הרישוי שלו: ת-1383 החל לעלות במעלה העקרבים כאשר נוהג בו נהג המשנה
קלמן עשרוני ואילו אפרים פירסטנברג (הנהג הראשי) ואשתו חנה ישבו במושב הראשון כאשר הילדה מירי
התרוצצה באוטובוס. תוך כדי עליה בעקלתונים, אמר אפרים פירסטנברג שהם יעצרו ליד העמוד (אנדרטת
חיל ההנדסה) והוא יספר להם מה רואים משם. עם התקרבם לאנדרטה, פתחה חוליית מסתננים
שהסתתרה מאחורי האנדרטה באש על האוטובוס. המסתננים שכללו ככל הנראה 12 איש בראשות סעיד
אבו-באנדק משבט העזאזמה בנגב, ירו על האוטובוס ללא הפסק. מר עשרוני נפגע, אולם הצליח לעצור את
הידרדרות האוטובוס לואדי בכך שכיוון את חלקו האחורי אל צלע הגבעה בה הוא נבלם. מר עשרוני הצליח
לקום ממקומו, פתח את הדלתות וקרא לנוסעים להימלט. אלו שניסו לעשות זאת כולל עשרוני נורו ונהרגו.
אפרים פירסטנברג שלף את אקדחו וניסה להשיב אש, אולם נהרג, ואילו חיילי הליווי לא הצליחו לעשות
דבר משום שנשקם היה מוטל על מדפי תאי המטען של הנוסעים מעל לראש. חייל אחד סוכך על נוסעת
וחייל אחר סוכך בגופו על הילדה מירי ובכך הציל את חייה. המסתננים עברו בין הנפגעים וערכו וידוי
הריגה, ירדו מהאוטובוס אחרי שהשליכו את אשת הנהג החוצה וגדעו את אצבעותיה כדי לגנוב את טבעת
הנישואין, גנבו נעליים וחפצים אחרים, פתאום שמעו את בנו של הנהג חיים קורא לאחותו, חזרו וירו לו
בראש. בה הם לא הבחינו. כעבור זמן, עבר במקום רכב צבאי ג'יפ או קומנדקר ומחשש שהמסתננים עוד
נמצאים במקום נמלטו מהמקום ונסעו למשטרה הצבאית בבאר-שבע לדווח. (החיילים הועמדו לדין בגין
נטישת הפצועים). זמן מה אחר-כך עבר קומנדקר של חברת האשלג, בדק את הנמצאים, אסף את שלושת
הפצועים והילדה שלא נפגעה, והסיעם לבאר-שבע. הכוחות שהגיעו למקום אספו את הגופות והסיעו אותן
לבאר-שבע (האוטובוס נשאר במקום כיוון שספג פגיעות ברדיאטור והמתין לגרר שהגיע רק למחרת
בצהרי היום), אולם התקבלה החלטת ממשלה, וניתנה הוראה להחזיר את הגופות למקום כולל עיתונאים
במטרה לצלם שיחזור של האירוע לצורך פירסום בעולם, ואכן התמונות צולמו בלילה, ובאחת התמונות
שלא פורסמה אז, נראה בהחלט שהגופות לא הוצבו במקום בו באמת היו. בתאריך 28-29.03.1954, 11
יום לאחר האירוע הופעל מבצע אריה שמטרתו תגמול על רצח השומר במגדיאל והרצח במעלה העקרבים
בהתקפה על הכפר נחלין בו נהרגו 10 אנשי לגיון ונפצעו 19.
1955 – יחידת סיירת שקד עוברת מפיקוד מרכז לפיקוד דרום ויחד עם הסגן עמוס ירקוני (הוא עבד-אל-
מג'יד חאדר-אל-מאזראייב) פיתחו את נושא המרדפים אחרי המסתננים ברחבי הנגב, עד שביום
10.11.1968 הצליחו לתפוס את אבו-בנדאק מסתתר במערה. הנ"ל סרב להיכנע וחוסל.
מה קרה לנוסעים ?
1. אפרים "פיסקה" פירסטנברג – הנהג הראשי, בעת התקרית ישב במושב הראשון עם אשתו (בטור
הימני). הספיק לשלוף אקדח.
2. פירסטנברג חנה – נורתה הראשונה, נפלה החוצה והמסתננים כרתו את אצבעותיה כדי לגנוב את
הטבעות.
3. קלמן עשרוני – נהג משנה, נהג באוטובוס בעת האירוע, למרות שנפגע קשה וגסס (מכת האש הראשונה
של הפידאיון כוונה אליו), סובב את ההגה כך שהאוטובוס יפגע בחלקו האחורי בקיר ולא יתדרדר לתהום.
4. חזן אברהם – נוסע, נרצח.
5. עזרא משה – נוסע,נרצח.
6. פוליטי קלמן – נוסעת, נרצחה.
7. קירשנבוים חנה – אשת חבר אגד שנסעה לבדה, נרצחה.
8. חיימק'ה פירסטנברג – בן הנהג בן 10, נפצע קשה, היה צמח עד מותו ביום 08.09.1986.
9. מירי פירסטנברג – בת הנהג, בת 5, עם תחילת היריות הסתתרה מתחת למושב שלפני הדלת
האחורית, החייל אליהו רועג (לייבוביץ) הורה לה לשתוק וגונן עליה בגופו למרות שהוא נורה ונהרג, וכך
הציל את חייה.
10. מרים לסר – נוסעת, אחות במקצועה, אחרי האירוע עזבה את הארץ לארה"ב, נפטרה בשנת 2002.
11. אסתר לוי – חיילת שנסעה באוטובוס, נפצעה קשה, ויותר מזה נפגעה נפשית כאשר לא התייחסו
אליה, ובטענה שמוסדות המדינה הפקירו אותה (טענה נכונה), עם החלמתה ירדה מהארץ לארה"ב,
נפטרה בשנת 2003 מסרטן. היתה בקשרים עם מירי פירסטנברג עד מותה.
12. דיין יוסף – חייל ליווי, הרובה שלו היה מושלך על רשת המטען מעל הראש, לא הגיב לאש הפדאיון,
נרצח.
13. בוקסנבאום ראובן – חייל ליווי, גם הרובה שלו היה מושלך על רשת המטען מעל הראש, לא הגיב לאש
הפדאיון. נרצח.
14. משולם ברוך – חייל ליווי
