האדם המאוהב

[ניק תפוס]

האדם המאוהב ../images/Emo23.gif

האדם המאוהב , האם הוא שפוי ? מסתבר שלא , מחקרים מראים בוודאות , שאדם מאוהב מתנהג באופן לא רציונלי , מופרשים במוחו הורמונים וטרנסמיטורים הפועלים אצל אנשים לא שפויים , זהו תירוץ טוב , להתנהגות מטורפת , מעניין האם תירוץ כזה יכול להתקבל בבית המשפט ?

 

[erezsh]

לדעתי

אף אי שפיות אינה תירוץ לפשע. אבל מה בית המשפט יחשוב ?- אין לי שמץ.

 

[בר קיימא]

אם תלך מספיק רחוק

תגלה שששום אדם לא מתנהג באופן רציונלי. מהי ההתנהגות הרציונלית? או שהשאלה היא מהי ההתנהגות הרצויה בכל מצב ומצב? ומכל אדם ואדם משתנה הסמליות של המצב כך גם הרציה .

 

[ניק תפוס]

יש נורמות התנהגות

אומנם ככל שאנחנו מודרניים יותר, פתוחים לרעיונות חדשים, בהכרח ההתנהגות השפויה של היום אינה ההתנהגות השפויה מלפני 60 שנה. הנורמות משתנות בהתאם לתקופה. אבל יש נורמות מסוימות הפעלת שיקול דעת כגון המנעות מגרימת נזק עצמי היא נורמה וכאשר אדם גורם לעצמו נזק במכוון או שאינו שולט על מעשיו הרי הוא בגדר "לא שפוי".

 

[משי סגול]

תלוי באיזו רמה ההתאהבות.

והאם ניתן להוכיח זאת באמצעים פסיכולוגיים-מדעיים, אם לא, אני מניחה שהוועדה המשפטית לא תקבל תירוץ שכזה, לא?

 

[ניק תפוס]

ומה זאת אהבה ? האם ביטול עצמי

היא אהבה, האם נתינה אין סופית ללא תנאי היא אהבה? מה זאת אהבה? ולמה אומרים את המילה? האם יש צורך להגיד במילים כאשר המעשים לא מספיקים?

 

[לאופורדבלום]

אהבה איננה דבר אחד.

לפני כמה ימים הצעתי כאן כי אהבה יכולה לשמש כאידיאולוגיה. אבל לא על זה אתה מדבר, נכון? אהבה הנה ללא ספק צורך. זהו צורך חברתי וזהו צורך תלוי תרבות. בחברה שלנו אהבה זאת בראש ובראשונה תפיסה של סטטוס מסויים - אני שייך ל... זה וזה שייכים לי. נכנסים לכאן שיקולים כלכליים, שיקולים חברתיים של אופנה ועוד כהנה וכהנה.

 

[ניק תפוס]

לפי דעתי אהבה היא ענין של אגו

אני אהוב משמע אני קיים משמע זקוקים לי משמע אני יותר חשוב מכל אחד אחר לאותו האדם שאוהב אותי,האם כדאי גם לי להעניק אהבה כדי להמשיך ולקבל את היחס המועדף לו אני זוכה?

 

[בר קיימא]

לאופורדבלה בלה

אתה מוכן להסביר איך אופנה נכנסת לתחום האהבה?

 

[דני ודובי]

תלוי

איפה ממוקם בית המשפט, ומיהם הסנגורים. בארה"ב למשל התסמונת הקדם וסתית של נשים היא עילה לעונש מופחת , גם אם עסקינן ברצח דרגה ראשונה.

 

[ניק תפוס]

מבחינה הורמונלית יש כאן אי שפיות

זמנית

 

[שינובי2]

נכון

מאוד. אבל עדיין רצח זה רצח זה רצח!

 

[דמו0תנ0]

ענישה

אם כל אדם שרצח/גנב/אנס וכו' יאמר שעשה זאת מפני שלא היה שפוי מרוב אהבה, ברוב שיש כאן בעיה. איך אפשר להוכיח שהוא לא היה מאוהב? איך אפשר להוכיח שזה היה המניע? הרי זה לא חולה רוח שאצלו הבעיה ניתנת לבדיקה. אי שפיות זמנית זה מקרה הרבה יותר גרוע. כל אחד יוכל לעשות מה שבא לו ואז לטעון שהכל מתוך אהבה. איזה עולם מאושר היה אז, לא? כולם מאוהבים. אני חושבת שבית המשפט לא מקבל סיבה כזאת כעילה לשחרור. מקסימום לעונש מופחת.

 

[שינובי2]

אני מודה

איבדתי אותך.אבל לא אין בעיה להוכיח לפני כתב אישום יש חקירה ונושא של אהבה בפירוש יכול להכנס לנושא.

 

[רועי החושב]

אגב, יש שבט אינדיאני

שיש לו מנהג ובו כשאדם רוצח מבודדים אותו ועוזבים אותו לנפשו כדי שה"רוח הרעה תחלוף". אני לא יודע מה יותר חכם, להעניש אותו או לתת לו להתפכח. אני חושב שהבדידות שממנה פוחדים האנשים היא המרפא לכל מחלות הרוח, הן לאהבה והן לשינאה, ומה בעצם ההבדל בין כבשה תמה לזאב רשע כשאתה משקיף מההר, רק נקודות זעירות הם. האם ניתן להביא את הבדידות הזו ליחסים האישיים? כן. האם זה כדאי? המערב סבור שכן, המזרח סבור שלא. אני סבור שאין כלל שאלה רצינית בעניין הזה ושתי התרבויות הן תוצר של אקלים. אקלים ממשי, לא כמטאפורה!

 

[ניק תפוס]

המערב סבור שכן, המזרח סבור שלא?

המזרח דוקא דוגל בהתבודדות, בסיגוף הנפש ע"י התרחקות ארוכת שנים מהחברה כבניית אישיות פורה, חזקה ורוחנית. על סמך מה אתה מבסס את האמירה שלך בנוגע ליחסים בינאישיים?

 

[lmatan1]

כל היחסים הבין אישיים הם תירוץ

של חומר המופרש מהמוח.מאחד לשני כל מעשה סופו במחשבה תחילה גם אם לא חשבת המח עשה פעולה של פרשנות.הנקודה היא שהצעד הראשון הוא לאהוב את עצמך וכאן הבעיה כי הרבה אנשים לא אוהבים את עצמם. כאשר אתה לא אוהב את עצמך אתה לא יכול להעניק אהבה לזולת. הדוגמא הכי חזקה משתמעת מהמשפט "ואהבת לרעך כמוך" הדוגמא הקלאסית היא:שני אנשים נתקעים במדבר לחברך נגמרו המים ולך יש מים שמספיקים רק לאחד שישאר בחיים.מה אתה עושה? התשובה היא ,,,,,,,,,,,, שחרר את הניק ותענה.

 

[lmatan1]

איפה../images/Emo10.gif../images/Emo13.gif../images/Emo4.gif../images/Emo46.gif../images/Emo2.gif../images/Emo123.gif../images/Emo11.gif../images/Emo12.gifאתם

 

[שרוולים ירוקים]

סערת רגשות זה בהחלט לא דבר רציונלי

מבחינה זו, שאז מופר המאזן בין השפעה אמוציונלית והשפעה רציונלית על מעשים ושיקול דעת - כלומר, שיפוטו של האדם את עצמו נמצא תחת שליטת חזקה של הרגש, אבל עדיין אין זה אומר כי איבד את המציאות ועבר לעולם ההזיות, הרי גם רגשות חזקים(כמו של האדם המאוהב) הם חלק מתופעות הנפש, ולכן האם זה נכון לומר על כך בהכללה "אי-שפיות"? נראה לי שהגבול בו עוברים אל "אי-שפיות" הוא המקום בו מאבדים את המציאות והוזים מה שאינו קיים. וגם מעשה-טירוף פלילי שמגיע לבית המשפט מתקבל כלא רציונלי, אבל, אם זכרוני אינו מטעני, יש מה שנקרא איבוד-שפיות-זמני ואז אם נעשה איבחון מקצועי ונקבע שמעשה הפשע הוא תוצאה של איבוד-שפיות-זמני אז המניע לאיבוד השפיות הוא התירוץ(הסיבה הנפשית) לאיבוד השפיות ולא לעצם המעשה- ולכן במקרים כאלו (עד כמה שידוע לי) מפחיתים מחומרת הדין ושולחים לטיפול.