ד"ר ארז מילר יתארח בפורום

0ne Man

New member
ד"ר ארז מילר יתארח בפורום

שלום לכולם, אני שמח להודיע, כי ד"ר ארז מילר, פסיכולוג המתמחה בטיפול בחירשים וכבדי שמיעה, יתארח בפורום שלנו ביום שלישי, 30.12.03, בין השעות 21.00-22.30, ויענה לשאלות של הגולשים בנושאים המטרידים אותנו בחיי היום יום והקשורים להתמודדות שלנו בחיים בגלל מגבלת השמיעה שלנו, בהתמודדות של הורים לילדים לק"ש עם גידול הילד ועוד סוגיות פסיכולוגיות שונות שמעניינות את הגולשים. ולמי שלא מכיר את ד"ר ארז מילר, שהוא אגב שומע ששולט בשפת הסימנים, מצורף תקציר קצר שהוא כתב על עצמו: דר' ארז-סדריק מילר אני קשור ומתעניין בעולמם של אנשים חרשים וכבדי שמיעה מאז סוף 1986, כאשר הכרתי בצבא חיילת כבדת שמיעה. אחרי השחרור למדתי שפת סימנים, השלמתי לימודים לב.א. במסלול חינוך לקויי שמיעה באוניברסיטת ת"א. במהלך הלימודים לתואר ראשון סיימתי קורס מתורגמנים לשפת סימנים ועבדתי בתחום זה במשך שנתיים. לאחר סיום הלימודים נסעתי לארה"ב בהמלצתו של דר' ישראל סלע ללמוד לתואר שני (מ.א.) בחינוך לחרשים באוניברסיטת גאלודט. זוהי אוניברסיטה בוושינגטון הבירה אשר מתמחה בהכשרת אקדמאים ואנשי מקצוע שומעים וחרשים בתחום החברה ומדעי הרוח ובמיוחד לעבודה עם אנשים חרשים וכבדי שמיעה. את הלימודים לתואר השלישי המשכתי בבוסטון קולג', בתחום של פסיכולוגיה חינוכית והתפתחותית. לאחר שחזרתי ארצה עבדתי במשך 3 שנים במכון שניאורסון, שהוא המדור לחינוך מיוחד של השירות הפסיכולוגי-חינוכי של ת"א. שם עבדתי כפסיכולוג של כיתות לתלמידים חרשים וכבדי שמיעה בחטיבת הביניים "עירוני ה'" (לשעבר "חטיבה ט"ז"). במהלך אותן שנים גם הקמתי פורום לאנשי מקצוע טיפוליים (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עו"סים, מטפלות בהבעה וביצירה ויועצות חינוכיות) אשר עובדים עם ילדים, נוער ומבוגרים חרשים וכבדי שמיעה. בנוסף הקמתי עם עו"ס הדס שרם, עו"ס חרשת אשר התארחה בעבר בפורום, טור באינטרנט בנושאי רווחה ובריאות הנפש www.tzafonet.org.il/kehil/shemanet)). וכמו כן פעלתי בשיתוף עם המרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו להשגת תקנים לאנשי מקצוע אשר יתמחו בעבודה עם ילדים ומבוגרים חרשים (והצלחנו -:). כיום אני עובד כפסיכולוג חינוכי בשירות הפסיכולוגי-חינוכי ברחובות, כמרצה לחינוך מיוחד במכללה לחינוך אחוה, ועורך אבחונים, הדרכות הורים וטיפולים בקליניקה פרטית ביבנה. אני מאמין: "הורים צריכים לתת לילדיהם שורשים וגם כנפיים". אם יש קבלה של הילד (על יכולותיו וקשייו) והוא חש שייך למשפחה, ואם מעודדים את הילד לפתח עצמאות ובטחון עצמי, הוא יוכל להצליח ולפרוש כנפיים ולעוף לעולם הגדול.
 

0ne Man

New member
פרופיל פסיכולוגי של לק"ש

שלום לכולם,
לקראת האירוח עם ד"ר ארז מילר, חשבתי לפתוח בדיון פנימי שלנו לגבי הפרופיל הפסיכולוגי של לקוי השמיעה- חירש וכבד שמיעה גם יחד. קודם כל, השאלה העיקרית שצריך לשאול היא, האם בכלל יש "פרופיל פסיכולוגי" כזה המיוחד רק ללקויי השמיעה, שמבדיל אותנו מהפרופיל הפסיכולוגי של השומע? ברור לי, שיש פרופיל פסיכולוגי שונה לכל שומע, ולכל לקוי שמיעה, אולם אני מדבר על הפרופיל הממוצע של שניהם. אני לדעתי חושב, שהפרופיל הממוצע של לקוי השמיעה, הוא חוסר ביטחון בתיקשורת בינאישית עם השומע. זה מאפיין שמתאים להרבה לקויי שמיעה, שמשפיע על הרבה מתחומי החיים של לקויי השמיעה. חוסר ביטחון תיקשורתי זה משפיע על ההצלחה שלנו בעבודה, על הצלחות בקשרים רומנטיים ועוד. אני מכיר הרבה כבדי שמיעה, למשל (לא חירשים) שהם רווקים גם בגיל מאוחר מאד, כיוון שלא הצליחו למצוא בת זוג. דווקא לחירשים התרשמתי שאין בעייה כזו, והם מתחתנים בגיל מוקדם יחסית אפילו,בדרך כלל עם חירשים כמוהם. חוסר הביטחון התיקשורתי הזה כמובן יכול להשפיע על ההצלחה שלנו בראיונות לקבלת עבודה, וגם בקידום בעבודה. בדרך כלל כדי להתקדם בעבודה העובד צריך לדעת כיצד "לשווק" את עצמו למנהלים הבכירים, במיוחד על ידי התבלטות בישיבות צוות וכדומה, וכאן לקויי השמיעה דיי חלשים... עד כאן בינתיים. אשמח לקרוא תגובות על מה שכתבתי, וגם לקרוא מה דעתכם בכלל על הזהות הפסיכולוגית של לקוי השמיעה. יום טוב לכולם
 

milford

New member
לא חשבתי ש...

האמת, לא חשבתי שיש לנו, ציבור לקויי השמיעה, פרופיל פסיכולוגי משלנו אבל אחרי שקראתי את מה שכתבת התחלתי לחשוב שאולי יש אבל, עדיין, לדעתי זה לא משהו שדורש פסיכולוג מיוחד ללקויי שמיעה אלא אם כן מדובר בפסיכולוג שלומד גם ש"ס ואז הוא יכול לתקשר גם עם אלו שדוברים את הש"ס ואז באמת צריך מישהו מיוחד ולעניין הדוגמאות יש דוגמא אחת שנראה לי שלא נראית לי ממש נכונה והיא עניין הרווקים כבדי השמיעה - איך תסביר את זה שגם בין השומעים יש רווקים ורווקות בגיל מבוגר? אני חושבת שפה זה עניין אישי ותו לא. נכון, אפשר להוסיף את העניין של יחס החברה אבל זה לא נתון שקשור לעניין פסיכולוגי אלא לנתון חברתי וזה כבר במישור הסוציולוגי...
 

0ne Man

New member
פרופיל פסיכולוגי של לק"ש

תתפלאי לשמוע, אבל ד"ר ארז מילר, ועוד כמה פסיכולוגים, מתמחים בטיפול פסיכולוגי אצל לקויי שמיעה, ולא בגלל שהם יודעים שפת סימנים (יש כמה פסיכולוגים שאינם שולטים בשפת הסימנים) אלא הם מתמחים בטיפול בבעיות מיוחדות של לקויי שמיעה, בעיקר בני נוער, ובסיוע להם ולהוריהם להתמודד עם בעיית השמיעה מבחינת השתלבות בחברה השומעת. איני מתיימר להיות מומחה ולהסביר עם איזה בעיות הם מתמודדים- בשביל להסביר את זה הזמנתי הרי את ד"ר ארז מילר, אבל התופעה קיימת. לגבי נושא הרווקים לקויי שמיעה- לא ערכתי ססטיסטיקות, אבל מהיכרות שלי עם רבים מלקויי שמיעה שמתי לב שיש אחוז גבוה מאד של לקויי שמיעה רווקים גם בגיל מאוחר, ולדעתי אחוז זה גבוה בהרבה מאחוז הרווקים השומעים בגיל מבוגר. התופעה הזו קיימת במיוחד אצל כבדי שמיעה. אני רק דוגמא אחת לכך...
 

milford

New member
ואני מכירה

גם שומעים שלא התחתנו גם בגיל מבוגר ושנינו בעצם לא יודעים את הסטטיסטיקה של המצב הזה. ובעניין הפסיכולוגים - יש לי אנטי מנסיון לא מוצלח (אמנם זה היה בסדנא) עם פסיכולוג שהתיימר לדעת יותר טוב ממני מה הרגשתי כשהייתי ילדה. לא אספר את הסיפור כולו אבל בגדול במהלך הסדנא היה מצב שכל אחד אמר איך הוא הרגיש בתור ילד ומתי הוא הרגיש שהוא שונה ואני אמרתי שבשכונה שלי לא נתנו לי להרגיש שאני שונה ושרק בגיל 11 -12 התחלתי להרגיש שונה וזה בגלל שהעבירו את הכתה שלנו לבית ספר אחר ושם זה היה פחות אינטימי והיו כמה כתות לעומת הכתה הקטנה שלנו (למדתי במסגרת של שומעים אבל בית הספר הראשון היה בסביבה שבה כבר לא היו כמעט ילדים ולכן סגרו את בית הספר שלנו ופיזרו את הכתות בין שני בתי ספר אחרים) והתשובה של הפסיכולוג הזו, ועוד בפומפי, היתה שהוא לא מאמין לי ושאני משקרת - פה אבדתי אותו כאדם שאולי הייתי מתייחסת אליו ברצינות מאחר והוא אמר משפט שלא צריך היה לאמור אותו ושמעתי אח"כ עליו ועל פסיכולוגים אחרים דברים שלא בדיוק המחישו את הצורך בפסיכולוג מיוחד עבורנו. למי שזה עוזר, יופי אבל לאנשים כמוני - לא נראה לי כי אני מחשיבה את עצמי כאדם די בריא מבחינה נפשית וחיה טוב עם המצב שלי כאמור, זה עניין אישי
 

0ne Man

New member
כנראה... ../images/Emo4.gif

הפסיכולוג הזה היה פסיכולוג לא כל כך טוב, וזאת בלשון המעטה. אני מאמין ומקווה, שהוא אינו מייצג את קהילת הפסיכולוגים
 

liat017

New member
../images/Emo4.gifהיי מילפורד....

אני הלכתי לאיבוד כשקראתי את ההודעה שלך.. לא הבנתי מה בדיוק הייתה השאלה, ובמה הפסיכולוג טעה שכאמר שאת שיקרת לו... זה סותר את מה שאמרת בסוף ההודעה שלך שאמרת שאת רואה את עצמך אדם בריא במחינה פסיכולוגית.
 

milford

New member
הכוונה

מה שאמרתי היה - שהפסיכולוג לא האמין לי שרק בגיל 11- 12 התחלתי להרגיש שאני שונה ושאני חרשת וטען שאני לא מספרת את האמת
 

צלף

New member
ואנחנו גם פיתחנו עולם פנימי עשיר...

ששאלתי כבדי שמיעה משכילים איך הם בילו את ילדותם, אז התשובה של רובם היתה: רוב הזמן אהבתי להיות בספריה ולקרוא ספרים. אז אני חושב שגם בגלל חוסר הביטחון התיקשורתי, הרבה מאיתנו מצאו מפלט בפיתוח עולם פנימי רוחני ואינטלקטואלי עשיר, אבל מנותק מהסביבה. עד היום אני חושב שאני פחות אוהב להיות מעורב בחברה ולהשתתף בפעולות חברתיות יחסית לשומעים (אם כי סבורני שבמהלך השנים יצאתי מהחומות), ואני בטוח שגם לקויי שמיעה אחרים.
 

0ne Man

New member
אופס...במקרה שנינו כתבנו ביחד ../images/Emo3.gif

ואתה צודק בהחלט. אני כילד הייתי "תולעת ספרים", והייתי קורא המון, וכשלא הייתי קורא, הייתי חולם בהקיץ, ומדמיין שאני "סופרמן" שמציל את העולם מחייזרים מרושעים הזוממים להשמיד את העולם...
לא אהבתי לצאת לבלות בחברת קבוצה גדולה של ילדים שומעים, מכיוון שאף פעם לא הצלחתי להבין את הדיבורים בינהם, והרגשתי חריג. הילדים היו מדברים מהר, ולפעמים כמה מהם בבת אחת, ותמיד הרגשתי לא שייך. מצד שני, הם היו החברים היחידים שלי, כילד...
 

כיסוף

New member
ממש מצער

שהפכתם את הספר לחבר הכי שקט והכי טוב שלכם במקום לפרוץ חומות ולהתמודד עם הסביבה השומעת. החיים שלכם היו נראים יותר טוב אם הייתם מנפצים את המוסכמות. יש המון מה להגיד בנושא. חלק כבר אמרתי באופן פרטי על התפיסה המאוחרת במהות החיים של הליקוי שמיעה כאן לפחות יכולתי להיות מספיק גלויה כדי להגיד את הדברים באופן ישיר חד וחותך ואולי קצת כואב בלי שהצד השני יפגע לי. לדעתי מה שאמרתי יצא נכון אבל לדעתי זה רק לטובה.
 

צלף

New member
בחיים אין אם או אילו

אני מיסתכל בקרובי משפחה והחברים שומעים שלי מהתיכון (כמה טוב שלא סיפרתי לשומעים את הפעילות שלי כאן) אז הם יצאו עם יותר כישורים מיקצועיים, אבל אני יצאתי עם יותר השכלה רוחנית שנותנת לי טעם לחיי... אני לפעמים שאלתי את עצמי מה היה קורה אם הייתי נולד שומע, והתשובה: אין תשובה, זאת היתה נקודה סינגולרית שאי אפשר לנחש מה היה קורה, אולי הייתי דומה לאח שלי, מעניין... אבל נכון שאולי קצת ברחתי משילוב עם שומעים, אבל יתכן שלא היה לי ולחברי כלים מספיק להתמודדות עם שומעים, צריך סיוע פסיכולוגי וניסיון כדי לתת עזרה לנער הלקוי שמיעה בגוב אריות של השומעים, אבל מה לעשות שבדיוק שעשיתי את זה, ד"ר ארז היה בארצות הברית או סתם הכיר כבדת שמיעה...
 

0ne Man

New member
אין עוד דיעות על מה שכתבתי? ../images/Emo4.gif

חוץ ממילפורד, אף אחד לא הגיב על ההודעה שלי... אז יש שתי אפשרויות: או שכולם, חוץ ממילפורד, מסכימים עם דעתי, או שלכולם, חוץ ממילפורד, הנושא משעמם... אני כמובן לא מתאר לעצמי שהנושא משעמם, מכאן שאפשרות א נכונה..
אני כתבתי שלדעתי יש ללק"ש מאפיינים פסיכולוגיים מובהקים, שהבולטת בהם היא כמובן חוסר הביטחון בתיקשורת הבינאישית, שזה חיסרון גדול ללק"ש שרוצה להצליח בעבודה ובחיים בכלל. מצד שני, ללק"ש יש מאפיין בולט נוסף, והוא הריכוז המוחלט שהוא יכול לתת לעבודה. לקויי השמיעה מתרכזים בעבודה שלהם באופן מושלם, בגלל שרעשי רקע בדרך כלל לא מפריעים להם, הם לא מרכלים במסדרונות כמו השומעים, ולכן לקויי השמיעה הם לדעתי עובדים יותר חרוצים ויותר משקיעים בעבודה לעומת השומעים. אז...מה דעתכם?
 

צלף

New member
נכון יתרון שהוא גם מגרעת

נכון שיש יתרון ללקויי שמיעה שהם יכולים להתרכז בעבודה ובלי הפרעות... אבל יש לזה אפקט שלילי, שקשה קצת ללקוי שמיעה לעבוד בצורה של עבודת צוות, בגלל רכישת המאפינים הפסיכולוגיים של זאב בודד.
(נוסף על הבעיה התיקשורתית).
 

קפהש

New member
יש כמה טיפוסים של חרשים

להניח כי יש פרופיל אחד ויחיד המשותף לכולנו זה הכללה גסה מדי כיוון שכל אחד מתמודד עם החרשות בצורה שונה. אבל מצד שני ברור לי כי יש לנו כמה דפוסי התנהגות יחודיים. לכן לדעתי אפשר לנסות למצוא 3-4 טיפוסים אופיינים של לקויי שמיעה שמכסים את טווח ההתמודדות שלנו מול החברה. כדוגמא אני מביא שלושה טיפוסים אופיניים, ואני בטוח שיש עוד: ישנו הטיפוס שמנסה בכל הכוח להיות כמו כולם. ישנו הטיפוס הזאב הבודד שמעדיף להסתגר עם הספרים שלו. ישנו הטיפוס שמעדיף להתרחק מחברת שמעים ומתרכז בחברת לקויי שמיעה. כל אחד מאיתנו מסוגל להזדהות במידה מסויימת עם כל אחד מהטיפוסים הללו. נראה לי שניתן לבנות גם פרופיל פסיכולויגי לכל טיפוס.
 

0ne Man

New member
אתה יודע מה, יש משהו במה שאתה אומר

ולדעתי המכנה המשותף לשלושת הטיפוסים האופיינים שהצגת, זה חוסר הביטחון, המניע את הלק"ש להתנהג כפי שהוא מתנהג, בכל אחת מהאפשרויות שהצגת. ועוד דבר...ברוך בואך לפורום!
 

קפהש

New member
המאפיין אינו חוסר הביטחון אלא הקשיי

אני לא חושב שזה קשור לחוסר ביטחון של ההתמודדות שלנו עם החברה. כל אחד מהטיפוסים יכול להיות חסר בטחון או שופע בטחון. הטיפוס האסטרטיבי (מספר 1 ברשימה שלי) ילחם על מקומו בקבוצת עבודה גדולה בלי שום רגשי נחיתות מתוך אמונה פנימית שלמרות החרשות שלו יש לו יתרונות המקנים לו מקום בקבוצה, בזכות ולא בחסד. לחילופין הוא עשוי להלחם על מקומו מתוך רגשי נחיתות קשים. וכן הלאה. כולנו נתקלים באותם קשיים חברתיים. ז"א הגורם המשותף הוא חיצוני.אבל כל אחד מאיתנו מתמודד עם הקשיים בצורה שונה בהתאם לפרופיל הפסיכולוגי האישי. העובדה שכולנו נתקלים באותן בעיות אינה אומרת בהכרח שיש לנו אותו פרופיל פסיכולוגי. וכמובן שכל אחד מאיתנו הוא אינדינבואל... אבל אני רואה שבכל זאת ניתן לאפיין ולהגדיר כמה תת קבוצות בתוך החברה שלנו. וכאן ניתן להתחיל לענות על השאלה שלך. מה מאפיין את הטיפוס המתבודד??? איך הטיפוס האסטרטיבי נלחם על מקומו בחברה השומעת?
 

0ne Man

New member
אני יכול לכתוב רק על עצמי

ולא על אחרים, כי אני לא מכיר כיצד מתנהגים שאר לקויי השמיעה. אני למשל, תמיד שאפתי להתבלט מול השומעים בהצלחות שלי. אני השקעתי הרבה בלימודים, אז הייתי תמיד מצטיין אני השקעתי הרבה בעבודה שלי כשהייתי חייל מתנדב- הייתי נשאר שעות רבות גם אחרי שכל שאר החיילים הלכו הביתה, אז הייתי חייל מצטיין. וכאשר השתחררתי, בזכות השם שיצא לי כחייל מצטיין, התקבלתי תוך שבוע מהשחרור לעבודה. ובעבודה תמיד השקעתי, יזמתי ודחפתי כל הזמן, כדי להתבלט ולהתקדם. אף פעם לא ביקשתי הטבות או הקלות מיוחדות בגלל שאני לקוי שמיעה. השתתפתי בישיבות עבודה כמו כל אחד, בלי תימלול או תירגום.ובגלל זה קיבלתי יחס שווה מהנהלת החברה, וגם קידום. אני עכשיו מנהל צוות עובדים של שומעים, בלי שום רגשי נחיתות. גם כשהלכתי ללמוד ראיית חשבון, לא ביקשתי הקלות. לא נתנו לי תוספת זמן בבחינות,לא נתנו לי פקטורים ולא כלום. הייתי כמו כל סטודנט אחר. הרצאות שלא הבנתי, הייתי מצלם ממחברות של סטודנטים אחרים. ואני הייתי בין הבודדים במחזור שלי, שעבר את כל הבחינות הסופיות של מועצת רואי חשבון ב"מכה אחת". והבחינות של מועצת רואי החשבון נחשבו בזמנו אז לקשות מאד- במחזור שלי רק 30 אחוז מהנבחנים עברו אותם.(ואני ביניהם) אז דרך ההתמודדות שלי היתה תמיד, שצריך להשקיע יותר מכל אחד אחר, כדי להוכיח שאתה לא רק טוב כמו כולם, אלא גם יותר טוב מכולם! צריך רק לא לפחד, להאמין בעצמך, ולהשקיע הרבה הרבה מאמץ. זה כל הסוד
 

קפהש

New member
פרופיל פסיכולגי.

ממה שקראתי בהודעות שלך,נראה שבמערכת החינוך היית הטיפוס המתבודד שקורא ספרים. רק בצבא הפכת להיות הטיפוס האסטרטיבי. אני חייב לציין שגם אני עברתי מסלול דומה. אולי זה מאפיין של הטיפוס האסטרטיבי? אולי בעיקבות ההתבודדות בנעורים מתפתחת תחרותיות מאוחר יותר?
 
למעלה