אור של הלילה
New member
דרך התחרה והמשי ../images/Emo110.gif
וילון של תחרה מפריד בינינו הוא מתקרב מנסה לגעת אבל המסך הלבן/שקוף עומד כחייץ בין גופינו. הוא שולח יד לשד הימני הפטמה מזדקרת יוצרת גבעה לבנה על וילון התחרה גבעה של תות גבעת דובדבן גבעה מחודדת כהה קצת יותר מלובן הבד המפריד. הוא צובט ואני נאנקת קצת מתקפלת ושוב מזדקפת. הפטמה מצדיעה עוד יותר קשוחה קשוייה הוא מלקק דרך התחרה עוד ועוד הבד כמעט שמתפורר תחת הרוק והלשון שלו ובין ירכיי שביל לח מסתנן החוצה זולג. הוא מעביר יד נוספת על וילון התחרה יורד למטה אל מעמקי המערה הוורודה. הווילון מפריע לו הוא מתחיל להילחם אבל אין דרך להסיט את הבד הוא מכניס את היד אל תוך העומק דרך הבד שכבר נרטב כולו. הוא לוקח את הבד ומקרב אל אפו מריח ושואב את הניחוח והזין שלו כבר משוגר אל-על מתקשח מרגע לרגע הוא יורד על ארבע ומפשק את רגליי הלשון שלו מלקקת את הבד וממשיכה לעבר הכוס שלי שנפתח כמו פרח, כמו צדפה כמו קונכיית קסמים הוא נכנס עם הלשון פנימה עם הלשון ועם הבד התסכול שלו הולך וגובר ואני נטרפת מרגע לרגע. הוא לוקח כיסא ומתיישב מושיב אותי דרך הווילון על הזין שלו שעטוף כולו בבד התחרה וחודר לתוכי בעונג. הבד חורך את הכניסה שלו פנימה והאנקה שלי מצווחת יותר ויותר מתמיד העונג מטריף דווקא משום שהמגע הוא לא בלתי אמצעי ויש משהו בדרך שמונע את התחושה הבין-עורית ואז הבד נקרע. והוא תולש מכל הצדדים את התחרה עד שהכול נעלם וכולי בתוכו וכולו בתוכי וארבעת זרועותינו שלובות זו בזו עד שאני נדמים לדיונון קטן סבוך אבוד ומאושר
וילון של תחרה מפריד בינינו הוא מתקרב מנסה לגעת אבל המסך הלבן/שקוף עומד כחייץ בין גופינו. הוא שולח יד לשד הימני הפטמה מזדקרת יוצרת גבעה לבנה על וילון התחרה גבעה של תות גבעת דובדבן גבעה מחודדת כהה קצת יותר מלובן הבד המפריד. הוא צובט ואני נאנקת קצת מתקפלת ושוב מזדקפת. הפטמה מצדיעה עוד יותר קשוחה קשוייה הוא מלקק דרך התחרה עוד ועוד הבד כמעט שמתפורר תחת הרוק והלשון שלו ובין ירכיי שביל לח מסתנן החוצה זולג. הוא מעביר יד נוספת על וילון התחרה יורד למטה אל מעמקי המערה הוורודה. הווילון מפריע לו הוא מתחיל להילחם אבל אין דרך להסיט את הבד הוא מכניס את היד אל תוך העומק דרך הבד שכבר נרטב כולו. הוא לוקח את הבד ומקרב אל אפו מריח ושואב את הניחוח והזין שלו כבר משוגר אל-על מתקשח מרגע לרגע הוא יורד על ארבע ומפשק את רגליי הלשון שלו מלקקת את הבד וממשיכה לעבר הכוס שלי שנפתח כמו פרח, כמו צדפה כמו קונכיית קסמים הוא נכנס עם הלשון פנימה עם הלשון ועם הבד התסכול שלו הולך וגובר ואני נטרפת מרגע לרגע. הוא לוקח כיסא ומתיישב מושיב אותי דרך הווילון על הזין שלו שעטוף כולו בבד התחרה וחודר לתוכי בעונג. הבד חורך את הכניסה שלו פנימה והאנקה שלי מצווחת יותר ויותר מתמיד העונג מטריף דווקא משום שהמגע הוא לא בלתי אמצעי ויש משהו בדרך שמונע את התחושה הבין-עורית ואז הבד נקרע. והוא תולש מכל הצדדים את התחרה עד שהכול נעלם וכולי בתוכו וכולו בתוכי וארבעת זרועותינו שלובות זו בזו עד שאני נדמים לדיונון קטן סבוך אבוד ומאושר
