דרושה החזקת אצבעות מאסיבית

אגם גם

New member
דרושה החזקת אצבעות מאסיבית

אני אף פעם לא מבקשת, אבל הפעם זה באמת חשוב. חברים, נא אחדו אצבעותיכם והחזיקו חזק חזק עד חצות לפחות. יש לי פה, כבר חמש דקות שלמות, יצורה בת שלושה חודשים ככה. כרגע היא שוכבת על מזרון, על הרצפה, צעצועים מסביב, ישנה חזק. הרחקתי את כל המפגעים הפוטנציאליים הפרוותיים למרפסת, עשיתי חושך, ובינתיים היצורה שוכבת ולא זזה. אם היא תתעורר, אני לא ממש אדע מה לעשות איתה. אם היא תבכה, קרוב לוודאי שאפרוץ בבכי גם אני. בקיצור, אני גרועה עם תינוקות, אף פעם לא היה לי אחד, ואני ממש ממש מקווה שהסטטוס קוו יישמר והיא לא תתעורר. לפחות לא עד חצות, כשאמא שלה תחזור. ברררר..
 

Princes Vespa

New member
../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

הצחקת אותי חזק.. כמה שאני מזדהה עם החוסר אונים הזה מול תינוקות
 

בנניטה

New member
../images/Emo6.gif

לרגע חשבתי שאספת עוד
אסופית... שיהיה בהצלחה. בסוף עוד תגלי שאת מעולה בזה ותרוצי לעשות לך אחד משלך.
 

אנקדוט

New member
גם אני הייתי בטוחה שמדובר בחתול

או בשליו... הייתי צריכה לקרוא פעמיים. בהצלחה, אגם
 

ט ו ש ה

New member
אוווו, איזה כיף לך../images/Emo13.gif

שלושה חודשים זה גיל מקסים לחלוטין. אפשר פשוט לשבת ולבהות בהם ישנים
 

שיר 2 3

New member
אם היא תבכה

תראי לה את אחד החתולים ותעשי קולות של משוגעת
מחזיקה לך אצבעות
 

אגם גם

New member
זהו.. הלכו... ../images/Emo178.gif

שלוש שעות הכל התנהל נהדר... הפיצית ישנה, הכל היה נפלא, הרגשתי אמא מצויינת לקצת זמן... ואז היא התחילה לזוז
ולעשות קולות.. ורעשים כאלו.. ואז פתאום - בכי......
מה עושים מה עושים מה עושים.. מיד התעשתתי והרמתי את הפיצית (קשה מאד להרים תינוק כשהוא לא חתול.. וגם לא מנסה להתנהג כמו אחד..) וניסיתי להאכיל אותה עם הבקבוק שהוכן מבעוד מועד. ההיא שאבה אותו כאילו אין מחר.. שוב הרגשתי אמא מצויינת לקצת.. בשלב זה, על סמך ניסיוני הרב בצפייה בתינוקות של אחרים, הנחתי שצריך לתת לה לתקוע גרעפס. שמתי אותה הפוך על הכתף וכו'... חיכיתי חיכיתי... חיכיתי חיכיתי.. חיכיתי חיכיתי.... כלום. חיכיתי עוד קצת... התחילו רעשים אקוסטיים מוזרים. חיכיתי עוד טיפה...... בעעעעעעעעעעע... הקיאה הכל...... כמות מטורפת... אוקיי.. בלי פאניקה.. בלי פאניקה..... מגבונים לחים. איפה אתם? איפה??.. הנה... אוקיי. ניגוב קליל של הפרצוף-ידיים-חולצה.. אויש זה מסריח.... פתאום בכי... היסטרי... זעקות... דמעות.... די מהר התעשתתי (שוב) והבנתי שאם אמשיך לבכות ככה לא נגיע לשומקום. ואז היא... בכי.. זעקות.... הבעות פנים נוראיות... כאילו עובר עליה משהו נורא נורא קשה.. אוקיי. צריך לזוז. תינוקות נרגעים כשזזים איתם.. לא? היא על הכתף שלי.. אני זזה לי מצד לצד.. מתופפת לה על הגב ככה בקלילות... וואלה.. עובד. השתתקה. לאט לאט לאט לאט לאט.. אבל ממש ממש לאט.. התיישבתי על הספה. ככה מול הטלויזיה, יהיה מגניב לשתינו. אבל לא. לא נוח לה. התחילה לזוז עודפעם ולעשות קולות טרום-בכי. טוב, אני אקום... רק אל תבכי.. פליזזזז... צלצול באינטרקום.
צלצול באינטרקום!!!!! אחחח... כפרה על אמאשלך... באה בזמן. (תזכירו לי רק איפה שמתי את הגלולות שלי??....)
 
למעלה