דמעה אחרונה של רגש..........

דמעה אחרונה של רגש..........

מרגישה כל כך ריקה, אחרי מילים של אהבה.. אני אמורה לשמוח כרגע, אבל אני לא. אני רוצה את החום הזה.... אני זקוקה לו.. מישהו להתכרבל איתו מתחת לסדינים.. מישהו לריב איתו... לאהוב אותו.. לבכות איתו.... יש בי כל כך הרבה להעניק.. ואף אחד.. אבל אף אחד לא כאן לקבל.. כולם שונים ממני ואני, עוד אחת שמאמינה באגדות.. מחכה לאביר שלא יופיע.. לסוס שלא יגיע.. ומה רע בקצת לקוות? והם אומרים לי.. את חיה באשליות- חלומות חולמים עם עיניים סגורות. ואני מחכה לך.. מאמינה לך כל פעם שאתה בא מחדש. מי שלא תהיה.. אני תמיד נפגעת.. ומקוה שוב. מחפשת את החיוך הזה שנותר בי.. מנסה למצוא..עמוק עמוק בתוכי את הניצוץ הזה.. את הפרפר שמתעופף בתוכי כל התחלה חדשה... ואני בוכה.. כי אני מפחדת לך.. אבל אני לא רוצה להפסיק להאמין..... כי אז יגיעו הציפיות.. ונמאס לי כבר מאכזבות.. ואני מפחדת מהיום שיגיע.. שבו ארטיב דמעה אחרונה של רגש ועיניי בוכיות יביטו על מחוג השעון ואדע שבאותו רגע התעופף בי הפרפר האחרון....
 
אור חמודתי...

אל תפסיקי לקוות כי ברגע שתפסיקי לקוות האהבה לא תרצה להגיע אלייך אז המשיכי בחייך כרגיל גם אם כואב,ואין אוהב אך האהבה תמצא דרכה אלייך דרך שערי הלב אל הפרפרים אלו שנמצאים מתחת ללב שמרפרפים לנו בריאות הפרפרים לעולם אינם מתעופפים נשארים הם איתנו לעד בתוך ליבנו קווי לאהבה ויהיה הכי טוב בארי
 
ואתה........

ואתה הוא הבחור, היכן נעלמת? ואתה הבחור, ולא ידעת. והיא עוד בוכה, מחפשת תמיכה. רוצה אותך איתה, רוצה אותך בקירבתה. והדמעות זולגות ללא מעצורים, מחפשת את אביר האבירים. האביר שילקק את דמעותיה, הנסיך שילך אחריה. בייבי
 
אור

אור הלבנה מוצפת ברגשות לא יודעת למה לקוות שבויה בעולם של תקוות מצויה בעולם של אשליות רוצה כל כך הרבה להעניק אך שוכחת את עצמה אם רק הייתי יכול לבוא לחבק אך שבוי בתוך עולם של כאב לפעמים לראות פחות להפגע פחות להשאר תמים אך למדתי את הארץ על גופי וכעת, יותר מהכל מגן על עצמי, על אני ומצפה בכליון עיניים לימים בהם אהיה חזק מספיק להתחיל מההתחלה בדרך האהבה אור יקרה... אף פעם לא מאוחר מדי, תני לשעון לתקתק - הוא עשה את זה מיליוני שנים להזכירך ...dust in the wind all we are is dust in the wind a total stranger
 

sofush

New member
הקסמת אותי ../images/Emo39.gif

איך זה שאנשים יפים כ"כ נשארים לבד? כשיש כל-כך הרבה לתת רק אין מי שיקח והיקום ממשיך לו בשלו הזמן ממשיך לרוץ ומאיט רק בלילות כשיש דממה בחוץ.... ולפעמים נראה שעם הזמן הקסם יגמר וכל שקיעה תהיה אותו דבר אין אביר, אין פרפרים בלב והסיפור נגמר..... אבל חייבים להמשיך לקוות בסוף יהיה רק טוב, ממש כמו באגדות והתקווה היא זו שתייבש את הדמעות נכון אולי עכשיו קשה אבל יבוא הזמן כשרק אלייך יגיע ממרחק אביר על סוס לבן... והפרפרים יתעופפו בשלל צבעים קסומים כי כשיש פרפר בלב הוא תמיד שם למשך החיים והדמעות שזמן גזל יחליפו טעם, לטעם מתוק ולא תרצי שיגמרו יהיו אלה דמעות.... ......... של אושר.... את כותבת ממש יפה... מאחלת לך הרבה הרבה אהבה.
גדול ממני
סופוש
 
למעלה