ס ג ל ג ל ת
New member
דכאון
לפני כמעט שנה נפרדתי ממי שהיום הוא גרושי, הפרידה שלנו היתה לי מאוד קשה ולוותה בדכאון ומשבר גדול. עוד בתחילת המשבר בנינו פנינו לטיפול זוגי ולאחר הפרידה המשכתי ללכת לפסיכולוגית שלנו כי היה לי ברור שאני חייבת תמיכה. כבר יותר משנה שאני בטיפול והאמת שהתחשה של "ניקיון הארוות" וההתמודדות עם הפרידה מבעלי + המון משקעים קודמים מתחילה להיות קשה לי. לאחרונה התחלתי לסבול מגלי דכאון שמגיעים לעיתים קרובות יותר ולפרקי זמן ממושכים יותר. אני לא מגיעה למצב של חוסר תפקוד אבל ניתן לראות שהתפקוד שלי אינו מושלם, עבודתי היא הסובלת העיקרית מאחר והיא עבודה יצירתית ובעת משבר נעלמת ממני היצירתיות והרצון לעבוד. לאחרונה שמתי לב שיש לי קושי לחלוק את ילדי עם גרושי, נראה לי שאולי זו דרכי לשמור על עצמי עסוקה בהם ולא להתפנות לבעיה שלי עם עצמי. ברור לי שמצב כזה פוגע בי מאחר ואני נמצאת במין מערבולת של רגשות בזמן שאני נמצאת לבד. בתקופות כאלו של דכאון יש לי תחושה שאולי הטיפול מזיק יותר מאשר עוזר- כל הדברים שמציפים אותי נראים לי לעיתים כמועקה מיותרת. ולמרות הרצון שלי לדלל בטיפול הפסיכולוגית שלי דווקא התעקשה להגביר את תדירות המפגשים בנינו בטענה שדווקא עכשיו אני צריכה אינטנסיביות גדולה יותר (אני יכולה להבין את ההגיון מאחורי זה). אולי יש לך עצה לגבי דברים נוספים שאני יכולה לעשות ביני לבין עצמי כדי פשוט לחיות את חיי בשלווה פנימית שכ"כ חסרה לי היום, אני אשמח לשמוע כל רעיון או המלצה. תודה
לפני כמעט שנה נפרדתי ממי שהיום הוא גרושי, הפרידה שלנו היתה לי מאוד קשה ולוותה בדכאון ומשבר גדול. עוד בתחילת המשבר בנינו פנינו לטיפול זוגי ולאחר הפרידה המשכתי ללכת לפסיכולוגית שלנו כי היה לי ברור שאני חייבת תמיכה. כבר יותר משנה שאני בטיפול והאמת שהתחשה של "ניקיון הארוות" וההתמודדות עם הפרידה מבעלי + המון משקעים קודמים מתחילה להיות קשה לי. לאחרונה התחלתי לסבול מגלי דכאון שמגיעים לעיתים קרובות יותר ולפרקי זמן ממושכים יותר. אני לא מגיעה למצב של חוסר תפקוד אבל ניתן לראות שהתפקוד שלי אינו מושלם, עבודתי היא הסובלת העיקרית מאחר והיא עבודה יצירתית ובעת משבר נעלמת ממני היצירתיות והרצון לעבוד. לאחרונה שמתי לב שיש לי קושי לחלוק את ילדי עם גרושי, נראה לי שאולי זו דרכי לשמור על עצמי עסוקה בהם ולא להתפנות לבעיה שלי עם עצמי. ברור לי שמצב כזה פוגע בי מאחר ואני נמצאת במין מערבולת של רגשות בזמן שאני נמצאת לבד. בתקופות כאלו של דכאון יש לי תחושה שאולי הטיפול מזיק יותר מאשר עוזר- כל הדברים שמציפים אותי נראים לי לעיתים כמועקה מיותרת. ולמרות הרצון שלי לדלל בטיפול הפסיכולוגית שלי דווקא התעקשה להגביר את תדירות המפגשים בנינו בטענה שדווקא עכשיו אני צריכה אינטנסיביות גדולה יותר (אני יכולה להבין את ההגיון מאחורי זה). אולי יש לך עצה לגבי דברים נוספים שאני יכולה לעשות ביני לבין עצמי כדי פשוט לחיות את חיי בשלווה פנימית שכ"כ חסרה לי היום, אני אשמח לשמוע כל רעיון או המלצה. תודה