דירוג הטופ 50- מקומות 31-40

Rapgamer

Well-known member
נתחיל מקצת נתונים על הסיבוב הקודם:
רק שחקן אחד בלבד נכלל באותה עשירייה אצל שלושתנו- ג'ארן ג'קסון ג'וניור שדורג אצל כולם בין 41-43.
שחקנים שהייתה עליה הסכמה אצל שני מדרגים: מרכוס סמארט (43-44), ג'יילן ברנסון (43-45), ג'ורדן פול (42-48), דזמונד ביין (42-48), אנדרו וויגינס (46-47).

יאללה, הסיבוב השני יוצא לדרך.
 

Rapgamer

Well-known member
הטופ 40 שלי

40. ג'וליוס רנדל
- לא כוס התה שלי אבל צריך להכיר ביתרונות שלו- משלב באופן די ייחודי פיזיות, כדרור וקליעה ברמה טובה, הוא אופציה ראשונה סוג של לגיטימית בהתקפה. ההתפוצצות בעונה שעברה מסתמנת כסטייה מהיכולת האמיתית שלו אבל בכל זאת הוא זוכה להתייחסות מוגברת מהגנת היריבה, שמירות כפולות ויש לזה משמעות.

39. דז'ונטה מורי- קייס סטטיסטי מאוד מרשים עם הPER השלישי הכי טוב בליגה לעמדתו (מאחורי יאנג ומוראנט). תוסיפו למיקס שהוא שחקן הגנה חיובי ואולי יש מצב שאני נותן לו כאן סנאב. אלא שבמבחן העין דברים פחות מתחברים לי אצלו. לוקח המון מיד ריינג' (אמנם קולע באחוזים יפים אבל ההגנה לא מפחדת ממבטים כאלה), ראיתי דקות של הספרס בעיקר בקלאץ' והתרשמתי שהוא משחק הירו בול, מופתע לראות שיש לו ממוצע 9 אסיסטים למשחק. בכל זאת מרגיש בנוח לדרג אותו יחסית נמוך, אחרי הכל הספרס קבוצה של 34 ניצחונות שהגיעה לפליי אין די בטעות.

38. ג'ארט אלן- עונה מצוינת שלו, ממש גיים צ'יינג'ר בהגנה והרבה יותר דינמי בהתקפה ממה שציפיתי בהרכב הג'מבו של קליבלנד. הוא פיתח הוק שוט יעיל, אחד המובילים בליגה בריב' התקפה ואיום לוב משמעותי. ממש מפיק את המירב במסגרת הסקילסט היחסית מוגבל שלו. אני חושב שהוא השפיע משמעותית על ההצלחה הקבוצתית של הקאבס העונה.

37. קליי תומפסון- לכאורה ישנה אי הלימה מסוימת בין הדירוג היחסית נמוך שלו לעובדה שהוא שחקן של 20 למשחק באלופה. המספרים דומים לקליי הישן (אז דורג אצלי בטופ 15) אלא שההשפעה שלו על המשחק קטנה יותר. הגנתית הוא עדיין טוב (אמנם פחות), התקפית הוא מרגיש יותר חד מימדי ולא מצליח לייצר מבטים איכותיים. ועדיין- גארד עם סייז ויכולת קליעה כמו שלו, עם היט צ'ק מהיותר מפחידים בליגה.

36. קיירי ארווינג- קשה לדירוג. ההד קייס הכי גרוע בליגה וגם basketball wise הוא אוברייטד. לקיירי יש כישרון נדיר וכשהוא טוב הוא באמת בלתי עציר ומשאיר רושם שנשאר לאורך זמן. אלא שבמבט יותר יסודי, על כל משחק גדול יש לו כמה וכמה משחקים פושרים. הוא לא ממש יודע לרתום את היכולות שלו בקונטקסט הקבוצתי, זו גם הסיבה שלא עשה שום דבר משמעותי בליגה מאז שחתך מלברון. היכולת האישית שלו סביב טופ 20-25, אבל הוא לא נכנס לטופ 50 שחקנים שארצה אצלי בקבוצה. כל דירוג שלו מרגיש כמו פשרה מוזרה, 36 זה איפשהו באמצע.

35. לאמלו בול- אמנם שארלוט בנויה לרוחב אבל אני נותן לו קרדיט מתוקף היותו השחקן הכי חשוב בקבוצת התקפה טובה. הוא קלעי טוב מהמצופה, פיתח פלואטר אמין והסייז שלו מאפשר לו לתת אקסטרה גם בריבאונד וגם להעביר מסירות מעל הראש של השומרים.

34. סיג'יי מקולום- לא תמצאו הרבה דברים יותר יציבים בעולם הזה מאשר המספרים של מקולום שכמעט ולא זזים מאז 2016. המעמד שלו בליגה קצת נשחק בעיקר כי הרמה הכללית עולה ויש מצב שהוא איבד רבע צעד (למרות שמעולם לא הסתמך על אתלטיות). אז אפילו שהוא לא מאוד משכנע במבחן העין הוא עדיין מסוגל להשיג לך סל בסוף שעון וניתן כבוד לפז"ם על חשבון חבר'ה צעירים ופחות מוכחים שדירגתי מאחוריו.

33. פרד ואן פליט- אחד השחקנים האהובים עלי, הוא טוב בכל הפרמטרים המרכזיים לפיהם נמדד רכז. שחקן הגנה אנדרייטד, מקום שני בליגה בשלשות למשחק, חכם, הרוויח בצדק את המקום שלו באולסטאר. אלא שבדומה לרכזים נמוכים אחרים הוא נוטה להתקשות יותר בפוסטסיזן, יתרון ההאסל שלו מצטמצם והוא הופך לסקורר מוגבל יותר. עדיין שחקן שתמיד תרצה בצד שלך אבל לאו דוקא כfocal point התקפי.

32. דריימונד גרין- שחקן קשה לדירוג מתוקף העובדה שיש פער גדול בין הערך שלו בגולדן לערך שלו בכל קבוצה אחרת. רמת התיאום שלו עם קרי מושלמת והוא מקנה להם קשיחות שלא הייתה קיימת בלעדיו. מבחינת יכולות כדורסל הוא פחות טוב מהחבר'ה שמדורגים סביבו, חוסר היכולת שלו לקלוע סל היא alarming. השאלה עד כמה אפשר להוריד בדירוג שחקן שהוא השני בחשיבותו באלופה. אם כי גם בהקשר הזה אפשר לומר שהתלות של הווריורס בגרין לדעתי נמוכה מבעבר. חושב שכל מיקום בתוך העשירייה הזאת הוא לגיטימי פחות או יותר.

31. אנת'וני אדוארדס- אתלט על וסקורר סופר מוכשר אבל לא מספיק עקבי, יש לו מספר חסר פרופורציה של סקור חד ספרתי. ראינו שיפור תוך כדי העונה במשחק האול אראונד שלו, הוא עדיין מוסר ושומר יחסית בינוני אבל יותר טוב מבעבר. הסיבה שדירגתי אותו מעל שחקנים לכאורה עדיפים היא שבמיינדסט הנכון הוא באמת שחקן שנורא קשה לעצור, ממפיס הייתה חסרת אונים מולו לפרקים. אז אמנם הוא פחות מלוטש ממקולום ופחות שלם מואן פליט אבל אני חושב שהיריבות מפחדות ממנו יותר, זה נותן לו את האדג'.

בעודי רושם את הפוסט הזה עשיתי כמה שינויים של הרגע האחרון, נראה אם אתחרט עוד מעט.
 

fatnoam

Active member
הטופ 40 שלי

40. ג'וליוס רנדל
- לא כוס התה שלי אבל צריך להכיר ביתרונות שלו- משלב באופן די ייחודי פיזיות, כדרור וקליעה ברמה טובה, הוא אופציה ראשונה סוג של לגיטימית בהתקפה. ההתפוצצות בעונה שעברה מסתמנת כסטייה מהיכולת האמיתית שלו אבל בכל זאת הוא זוכה להתייחסות מוגברת מהגנת היריבה, שמירות כפולות ויש לזה משמעות.

39. דז'ונטה מורי- קייס סטטיסטי מאוד מרשים עם הPER השלישי הכי טוב בליגה לעמדתו (מאחורי יאנג ומוראנט). תוסיפו למיקס שהוא שחקן הגנה חיובי ואולי יש מצב שאני נותן לו כאן סנאב. אלא שבמבחן העין דברים פחות מתחברים לי אצלו. לוקח המון מיד ריינג' (אמנם קולע באחוזים יפים אבל ההגנה לא מפחדת ממבטים כאלה), ראיתי דקות של הספרס בעיקר בקלאץ' והתרשמתי שהוא משחק הירו בול, מופתע לראות שיש לו ממוצע 9 אסיסטים למשחק. בכל זאת מרגיש בנוח לדרג אותו יחסית נמוך, אחרי הכל הספרס קבוצה של 34 ניצחונות שהגיעה לפליי אין די בטעות.

38. ג'ארט אלן- עונה מצוינת שלו, ממש גיים צ'יינג'ר בהגנה והרבה יותר דינמי בהתקפה ממה שציפיתי בהרכב הג'מבו של קליבלנד. הוא פיתח הוק שוט יעיל, אחד המובילים בליגה בריב' התקפה ואיום לוב משמעותי. ממש מפיק את המירב במסגרת הסקילסט היחסית מוגבל שלו. אני חושב שהוא השפיע משמעותית על ההצלחה הקבוצתית של הקאבס העונה.

37. קליי תומפסון- לכאורה ישנה אי הלימה מסוימת בין הדירוג היחסית נמוך שלו לעובדה שהוא שחקן של 20 למשחק באלופה. המספרים דומים לקליי הישן (אז דורג אצלי בטופ 15) אלא שההשפעה שלו על המשחק קטנה יותר. הגנתית הוא עדיין טוב (אמנם פחות), התקפית הוא מרגיש יותר חד מימדי ולא מצליח לייצר מבטים איכותיים. ועדיין- גארד עם סייז ויכולת קליעה כמו שלו, עם היט צ'ק מהיותר מפחידים בליגה.

36. קיירי ארווינג- קשה לדירוג. ההד קייס הכי גרוע בליגה וגם basketball wise הוא אוברייטד. לקיירי יש כישרון נדיר וכשהוא טוב הוא באמת בלתי עציר ומשאיר רושם שנשאר לאורך זמן. אלא שבמבט יותר יסודי, על כל משחק גדול יש לו כמה וכמה משחקים פושרים. הוא לא ממש יודע לרתום את היכולות שלו בקונטקסט הקבוצתי, זו גם הסיבה שלא עשה שום דבר משמעותי בליגה מאז שחתך מלברון. היכולת האישית שלו סביב טופ 20-25, אבל הוא לא נכנס לטופ 50 שחקנים שארצה אצלי בקבוצה. כל דירוג שלו מרגיש כמו פשרה מוזרה, 36 זה איפשהו באמצע.

35. לאמלו בול- אמנם שארלוט בנויה לרוחב אבל אני נותן לו קרדיט מתוקף היותו השחקן הכי חשוב בקבוצת התקפה טובה. הוא קלעי טוב מהמצופה, פיתח פלואטר אמין והסייז שלו מאפשר לו לתת אקסטרה גם בריבאונד וגם להעביר מסירות מעל הראש של השומרים.

34. סיג'יי מקולום- לא תמצאו הרבה דברים יותר יציבים בעולם הזה מאשר המספרים של מקולום שכמעט ולא זזים מאז 2016. המעמד שלו בליגה קצת נשחק בעיקר כי הרמה הכללית עולה ויש מצב שהוא איבד רבע צעד (למרות שמעולם לא הסתמך על אתלטיות). אז אפילו שהוא לא מאוד משכנע במבחן העין הוא עדיין מסוגל להשיג לך סל בסוף שעון וניתן כבוד לפז"ם על חשבון חבר'ה צעירים ופחות מוכחים שדירגתי מאחוריו.

33. פרד ואן פליט- אחד השחקנים האהובים עלי, הוא טוב בכל הפרמטרים המרכזיים לפיהם נמדד רכז. שחקן הגנה אנדרייטד, מקום שני בליגה בשלשות למשחק, חכם, הרוויח בצדק את המקום שלו באולסטאר. אלא שבדומה לרכזים נמוכים אחרים הוא נוטה להתקשות יותר בפוסטסיזן, יתרון ההאסל שלו מצטמצם והוא הופך לסקורר מוגבל יותר. עדיין שחקן שתמיד תרצה בצד שלך אבל לאו דוקא כfocal point התקפי.

32. דריימונד גרין- שחקן קשה לדירוג מתוקף העובדה שיש פער גדול בין הערך שלו בגולדן לערך שלו בכל קבוצה אחרת. רמת התיאום שלו עם קרי מושלמת והוא מקנה להם קשיחות שלא הייתה קיימת בלעדיו. מבחינת יכולות כדורסל הוא פחות טוב מהחבר'ה שמדורגים סביבו, חוסר היכולת שלו לקלוע סל היא alarming. השאלה עד כמה אפשר להוריד בדירוג שחקן שהוא השני בחשיבותו באלופה. אם כי גם בהקשר הזה אפשר לומר שהתלות של הווריורס בגרין לדעתי נמוכה מבעבר. חושב שכל מיקום בתוך העשירייה הזאת הוא לגיטימי פחות או יותר.

31. אנת'וני אדוארדס- אתלט על וסקורר סופר מוכשר אבל לא מספיק עקבי, יש לו מספר חסר פרופורציה של סקור חד ספרתי. ראינו שיפור תוך כדי העונה במשחק האול אראונד שלו, הוא עדיין מוסר ושומר יחסית בינוני אבל יותר טוב מבעבר. הסיבה שדירגתי אותו מעל שחקנים לכאורה עדיפים היא שבמיינדסט הנכון הוא באמת שחקן שנורא קשה לעצור, ממפיס הייתה חסרת אונים מולו לפרקים. אז אמנם הוא פחות מלוטש ממקולום ופחות שלם מואן פליט אבל אני חושב שהיריבות מפחדות ממנו יותר, זה נותן לו את האדג'.

בעודי רושם את הפוסט הזה עשיתי כמה שינויים של הרגע האחרון, נראה אם אתחרט עוד מעט.

ואן פליט וראנדל נתנו עונות לא טובות כל כך, בטח אם תשווה לשנים קודמות שלהם. ראנדל במיוחד אחרי עונת חוזה שלשל בתחתונים. דירוג מוגזם לשניהם.

מוקדם יחסית לאנטוני אדוארדס בעיניי. אני חושב שיש פה BIAS הפוך בתור אוהד מינסוטה.

את קיירי לא דירגתי בעצמי, לדעתי הוא יכול להפיל עליך 60 במשחקים ואין לך מה לעשות מול זה בכלל, אז במשחק נתון הוא יכול להיות טופ 5 בליגה, אבל מה אתה מקבל ממנו לאורך עונה? אתה מקבל ממנו משהו בכלל? הוא רוצה לשחק? הוא יכול לשחק (חוקי חיסונים)? הוא מתכנן למסור או להתעסק באומנות שלו על המגרש?
אני לא מבין איך אפשר בכלל לדרג אותו.
 

fatnoam

Active member
הנה שלי, אנסה להתייחס גם למה שיובל רשם. בעיניי העשיריה הזו משופעת בשחקנים ברמת צלע שלישית בקונטנדרית, או צלע שניה בקבוצות סף פלייאוף.

31. אוון מובלי - אני מאוד מחזיק מהסנסציה של הקאבס, אני חושב שהתקפית הוא הראה ניצוצות מדהימים, למרות חוסר הליטוש שיש לכל ביג צעיר בליגה, ובעיניי האימפקט ההגנתי שלו הרבה יותר מפחיד מההתקפי ברגע זה. אני חושב שמדובר כאן על 2 way סנטר פוטנציאלית ברמת הטופ 3 בליגה (יאניס, יוקיץ אמביד), ומצפה לקפיצות משמעותיות בדירוג בשנה הבאה.
32. סבוניס - בניגוד למובלי, סבוניס הוא כבר במצב של What you see is what you get, אני חושב שמדובר בסנטר נפלא עם ראיית משחק ויכולת סקורינג, והוא לא מגיע לרמה של הגדולים ביותר בגלל סייז וריינג׳ - דברים שקשה או אי אפשר לשפר. חוץ מזה הוא חבילה שלמה בעיני. יוקיץ׳ לעניים.
33. ג׳ראמי גראנט - אחד השחקנים הכי אנדרייטד בליגה לדעתי, שומר אישי מצויין ויכול לשמור 1-5, וגם בהתקפה שיפר מאוד את הקורנר ט׳רי ואת הייצור שלו מהכדרור. יש שם בעיית הד קייס מסויימת, נשאל האם הוא מתרגש לעזוב את דנבר בשביל תפקיד יותר גדול בהתקפה ודיבר על זה איך הוא רוצה לשחק בשביל מאמן שחור.
34. סיאקם - אוהב אותו הכי פחות מרביעיית הפורוורדים פה אבל מאוד קשה לשמור עליו, הוא מאוד נפיץ, ויש לו מניות רבות באליפות של הראפטורס (משמע כבר היה צלע שלישית בעצם באלופה). מאוד שייך לפה למרות שאישית לא הייתי רוצה לאמן אותו. אני חושב שהסגנון הלא-אורתודוכסי שלו מונע ממנו לפרוץ לרמה הבאה גם. בסופו של יום, הוא לא יאניס, וקבוצה לא תיבנה סביבו, לכן הוא צריך להתאים עצמו יותר.
35. ברנדון אינגראם - בעיניי פוטנציאל שיחסית אכזב. הפך לקווין דוראנט לעניים, מאוד לא Well rounded כפי שהוא יכול להיות מבחינת גוף וסקיל, ולא שומר מספיק טוב. מצד שני הוא היחידי פה ברשימה שאשכרה מהווה אופציה ראשונה בקבוצה שלו (לפחות עד שזאיון חוזר), והוא כן סקורר מצויין, כך שאני חושב שהוא well placed באיזור הזה, אבל גם זו התקרה שלו.
36. סקוטי בארנס - קשה לאמוד פוטנציאל אבל לדעתי רוקי השנה כבר מאוד קרוב לאיזור חיוג הזה של ג׳ראמי גראנט וסיאקם. הוא יותר מוכשר בכדורסל מהם, וספג הרבה שבחים כבר מכוכבים שונים בליגה על היכולות שלו, בעיקר בהגנה, מה שמפתיע לווינג צעיר.
37. ג׳ארט אלן - הרים ראנר הטוב בליגה כרגע? באמת נותן את כל מה שאתה מצפה מהסנטר הממוצע שלך בשני צידי המגרש, ומסתבר שזה לא כל כך ממוצע. בשנתיים האחרונות בעיניי הוא היה הרבה יותר טוב משחקנים דומים (קולינס, קאפלה, דיאנדרה ג׳ורדן הזקן, וכו׳). מצד שני, לא הצליח לפתח עוד מובים כדי לפחות לנסות להיכנס ללבל של טאונס/אמבייד, והאימפקט ההגנתי שלו לא באמת אדיר כמו של באם או גוברט, אז הוא ממוקם קצת רחוק מכל אלה.
38. סי ג׳יי מקולום - כולם יודעים שאני אוהב את משולם, יובל כתב עליו מספיק טוב.
39. טייריס מקסי - הופתעתי מאוד שהוצא מה-50 אצל האחרים, בעיקר בגלל המנהיגות והסקורינג שממש עזרו לפילי חסרת הארגון. אני חושב שהוא בהחלט בלבל הזה שציינתי כאן, הוא לא טוב כמו מקולום, אבל יותר אתלטי, יכול לשמור יותר טוב ויש לו תקרה גבוהה מאוד.
40. אנדרו וויגינס - דרו נתן עונה מצויינת ואם הייתי מדרג את קיירי/קליי אז הוא היה נופל לאותו הבאץ׳ של טל ויובל אז גם כאן אפשר לסמן הסכמה.
 

Krit123

Well-known member
חלק מההסברים הייתי צריך לחרבש זריז אז אולי אשלים בהמשך

40. דיארון פוקס
טוב הפרזתי בערך שלו וכבר הורדתי אותו טיפה, מאמין שימשיך להתדרדר בהמשך. לטעמי יש ערך להובלת קבוצה, גם אם היא הולכת לשום מקום. יש שחקנים שלא בדיוק בנויים לזה. אממה? אני מעניק הנחה לכוכבים כושלים בתנאי שגרסת הרול פלייר (או כוכב משנה) ההיפותטית שלהם קוסמת לי. במקרה של פוקס, בתור ספוט אפ שוטר חלש, עם תנודות חדות בהגנה וללא תכונות אופי יוצאות דופן, אני לא מוצא היתכנות גבוהה במחשבה שנייה.

39. פרד ואן פליט
סגנונית יש לו תקרה מסוימת, פחות מסוגל להשתלב במגוון הרכבים בעקבות הסייז. הוא לאו דווקא רכז טבעי ולחלוק את המגרש עם רכז נמוך נוסף עשוי להיות בעייתי. התקפית יש לי קושי מסוים עם התלות שלו באיום מחוץ לקשת, לעיתים הוא סטריקי מדי.

38. סי ג'יי מקולום
הגיע לפליקנס בקול תרועה רמה והזניק אותם, חרף העובדה שנאלץ לשמש כמוביל כדור מרכזי בהרכב גבוה, אבל בשורה התחתונה רשם פלייאוף מאכזב שני ברציפות. לדעתי מכר את פורטלנד מולנו אשתקד, וברידג'ס גבר עליו במצ'אפ האישי במשחקי ההכרעה הצמודים מול הסאנס. בתור סקורר שלא באמת שומר סוללת הפורוורדים בניו אורלינס תעמיד אותו במבחן התאמתי.

37. דזמונד ביין
רציתי המשכיות בפלייאוף, וקיבלתי. שמר על סך נקודות זהה רק ביעילות משופרת (שהייתה פסיכית בין כה וכה). מעבר לכך מה שבאמת הרשים אותי היה אורך הרוח שלו, וואלה הם נראו כמו תרנגול עיוור חצי מהזמן, הוא היה בערך היחיד ששידר בגרות ומוכנות למעמד לאורך הריצה. אידיאלית הוא הסטופר השלישי/רביעי בקבוצה תחרותית, אצלם משמש כמשנה לדילון ברוקס.

36. דז'ונטה מורי
עדיין תוהה לגביו אבל השיפור ניכר ומאוד קשה להעמיד ממוצעים כאלו.

35. טייריס הליבורטון
אני מתחבר לסנטימנט של נירו לגבי צעירים שלא הוכיחו את עצמם לאורך זמן, אך יש מקרים שאולי שווה לחרוג בהם. ב26 הופעות באינדי (מדגם מצומצם אמנם) קפץ ב2 וחצי נק' ושתי אס' בממוצע (17-10), למרות עלייה מתונה של 2% יוסג' בלבד! סיים 7 בליגה באסיסטים כאשר החבר'ה מעליו עוקפים אותו ב5% יוסג לפחות (למעט כריס פול בצמרת).
הוא לא שומר אישי מבריק אבל תותח בקווי מסירה והגנה קבוצתית. אני באמת מאמין שהוא מסוגל לתרום לכל קבוצת פלייאוף בליגה כבר עכשיו.

34. דומאס סאבוניס

33. רודי גובר

באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי לדחוק אותו מחוץ לטופ 40. שווה לציין שאם אנחנו מדרגים את הפצועים אז התקרבתי מספיק (38 בערך).
אין הרבה מה להוסיף, אז רק נשים דגשים. גובר מפלצת הגנתית בעונה הרגילה בין היתר בגלל שהוא משחק חזק מהרוב, לא פשוט להתכונן אליו (ומנגד הסקאוטינג ביוטה ברמה גבוהה) והוא מתעלל בקבוצות חלשות. בפלייאוף היתרונות האלו מתמסמסים, כולם מוכנים ובאים באנרגיות של שהידים, הרמה עולה. לראייה, לצד מבחן העין אפשר להוסיף שהנתונים ההגנתיים שלו ירדו להשוואה בעונה הרגילה בכל 7 ריצות הפלייאוף האחרונות שלהם (שמעתי אצל ראיין ראסילו).
לסיום הייתי אומר שסף השבירה שלו נמוך ממה שנהוג לחשוב וחסר לו אלמנט של ווינריות לטעמי, או פשוט ערך מוסף באישיות שיחפה על החיסרון היחסי בסקיל.

32. לאמלו בול
מאוד קשה לדירוג ואני לוקח בחשבון שאולי הגזמתי. תיאורטית, הסייז מאפשר לו גמישות סגנונית. הוא לא שומר אבל ניתן להחביא אותו בקבוצות הגנה טובות, מסוגל לשחק עם ובלי הכדור (קרוב ל-40% בווליום גבוה), העזרה בקרשים משמע שליטה אפשרית בקצב המשחק, הוא כמובן חיית מעבר בתור אחד המוסרים הטובים בליגה. אין לו באמת קבלות, אבל בגיל 20 הוא שנתיים מגיע איתם לפלייאין בתור הרוח החיה מאחורי הקבוצה, לא מובן מאליו.

31. דריוס גרלנד
נאלץ לכדרר בשביל 3-4 אנשים, למרות שהוא לא לחלוטין בשל לעמוד במעמסה הוא יצא מלך העונה וללא ספק היה ה-איש של הקאבס, ועוד מבלי להתכונן מראש למעמד.
 

Rapgamer

Well-known member
תגובה לדירוגים שלכם.

נועם-
יש הרבה על מה לדבר.
שחקנים שאני הכנסתי ואתה לא:
ואן פליט- אמרת שזו עונה לא טובה שלו למרות שזו הייתה עונת שיא בקריירה עם בחירה ראשונה לאולסטאר.
ג'וליוס רנדל- ברור שזו עונה חלשה יותר מהקודמת שלו (נבחר לחמישיית ליגה שנייה ב2021!). אני חושב שדירוג 40 זה כי התקמצנתי עליו, אני פחות מתחבר לסגנון, אבל שחקן שרק לפני שנה נבחר לאולסטאר ולחמישיית עונה ועדיין רשם העונה 20-10-5- אין לי ספק שהוא בין 50 הטובים בליגה.

אנת'וני אדוארדס- לא בדיוק הבנתי למה התכוונת. בכל מקרה לא חושב שיש הרבה לאן לקדם אותו מעבר ל31.

שחקנים שאתה הכנסת ואצלי מחוץ ל50:
ג'רמי גראנט, סקוטי בארנס, טייריס מקסי, אוון מובלי- ארבעתם כנראה בטווח שבין 50-60 אצלי. בארנס סיים את העונה חזק אבל עדיין פחות טוב ומשמעותי מואן פליט בראפטורס. גראנט נכשל בניסיון להוביל קבוצה (הרבה יותר מג'וליוס רנדל למשל), דטרויט קבוצת התקפה פח ואפילו המספרים של גראנט ירדו השנה.
לגבי מובלי אני חושב שזו לגמרי היסחפות, שחקן שמראה הרבה פוטנציאל אבל הוא ממש לא יותר טוב מאייטון שדירגת הרבה מאחור. לטעמי השלישי בחשיבותו בקליבלנד בנקודת הזמן הזאת.

שחקנים שנתת להם סנאב בעיני:
סיאקם, אינגרם- אין לי בעיה שדירגת אותם נמוך ממני, פשוט אני חושב שהם לא שייכים לtier הזה. שניהם השחקנים המובילים בקבוצות מאוד תחרותיות וגם עשו סדרת פלייאוף בקליבר של כוכבים אמיתיים (אינגרם עם 27-6-6, סיאקם עם 23-7-6). איפה הם ואיפה ג'רמי גראנט.

טל-
אנחנו חופפים ברוב המקרים. אי ההסכמה העיקרית היא לגבי הליבורטון שקיבל פה אוברייט מטורף ולא ברור לי על מה... שחקן שמעולם לא שיחק בקבוצה סבירה אפילו, והקייס הוא על 20 ומשהו משחקים עם סטט' יפה. דז'ונטה מחזיק בקייס סטטיסטי יותר טוב ממנו וגם שומר. ואן פליט עושה דברים דומים בקבוצה מנצחת. מרכוס סמארט הוא שחקן שאתה יודע שתורם לקבוצות פלייאוף כבר עכשיו, והמון. יש אי הלימה משמעותית בין מה שהליבורטון עשה בפועל לבין מה שהדירוג שלו מרמז.

בנוסף ראיתי ששניכם הכנסתם את SGA לטופ 30. יכול להיות שלהוציא אותו מהטופ 40 היה מוגזם אבל יש כאן כבר שחקנים בקליבר רציני- אינגרם וסיאקם בודאי טובים ומוכחים ממנו, דריוס גארלנד עשה העונה עבודה הרבה יותר טובה לסחוב התקפה מוגבלת על הגב.
 
נערך לאחרונה ב:

OrEl74

Well-known member
מנהל
סקרן לדעת אם יובל דירג את וויגנס ב 50
 

Krit123

Well-known member
יאללה תגובות

עוד קצת נקודות למחשבה לגבי דריימונד
*לטעמי התואר 'השחקן השני בחשיבותו' נשמע חשוב ממה שקורה בפועל.
הייתי אומר שסדר החשיבות הנוכחי בווריורס הוא 1. סטף 2. מוטיב הקליעה (אליו תורמים גם קליי ופול). הסיטואציה באמת תפורה לו אישית.
*טיעון שהוא קצת חרטא - ההתקפה שלהם משחקת תפקיד בהגנה. נכון ללא מעט קבוצות אך במקרה שלהם, התיאום ההגנתי הנדרש הוא מטרד, והחשש מהתלקחות משפיע באופן עקיף על רמת הביצוע. יש לחץ להדביק את קצב הסקורינג שלהם, והוא מגיע לנקודת רתיחה באותן ריצות מפורסמות. ראיתי אין ספור פעמים קבוצות הופכות לסניף של ביטוח לאומי בהתקפה בתגובה להתחממות מחרישת אוזניים של הספלאש ברדארס. שחקנים מנסים למזער נזקים עם הפצצות חסרות טעם מחוץ לקשת.
*לדעתי קיימת אפשרות ששחקן בסגנון של מרקוס מוריס ייקח ממנו דקות בקבוצות שונות. לא ידחק אותו מהרוטציה או משהו, אבל אפילו יסיים משחקים במקומו, אולי לעיתים קרובות ממה שהאינטואציה אומרת.

רנדל חזר להיות נכס שלילי בעייני. פשוט לא משתלם לתת לו את המושכות ולך תחלץ ממנו ערך בדרך אחרת. התיישר לאחר עונת שיא שבה הניקס היו אובר אצ'יברים, ונתן את אחת ההתרסקויות המפוארות שיצא לי לראות בפוסט סיזן.
לטעמי אין לו גרסת רול פלייר מדהימה, והוא היה די בעייתי בבחינת הכימיה עד כה בקריירה. בפליקנס רשם ממוצעים יפים בעונה שלא עמדה בציפיות.

-גרנט - שמח שאתה מחזיק ממנו כי בזמנו יצאתי בתחושה שלא הערכתם אותו מספיק בריצה ההיא של דנבר. כן הייתי מעדיף אותו על רנדל למשל אבל הוא מעל שחקנים שהם פשוט טובים ממנו בהרבה אצלך.
-ג'רט אלן - אם דירגת את גובר מעליו אז הוא לא הרים ראנר הבכיר.
-אינגרם - התרשמתי ממנו בטירוף בחצי השני של העונה אז יש מצב שאני עושה לו אוברייט, בכל אופן לדעתי שווה בקלות עוד כמה מקומות.
-מקסי - דווקא הכנסתי לטופ 50.

לגבי הליבורטון
-הייתי אומר שהוא מסוגל לשחזר את התרומה של FVV במעטפת ראויה. יש לו יתרון קל שבקלים עליו ועל דז'ונטה אצלי כי לטעמי הוא מתאים אשכרה בכל סיטואציה, בין אם צריך לקחת backseat או לעבור לקדמת הבמה (באופן יחסי כן).

לגבי SGA
אינגרם מדורג מעליו אצלי. אחד הדברים הכי קשים בדירוג הוא איך ליישב את העובדה שלשחקנים מסוימים לא ניתנה הזדמנות ממשית להוכיח את עצמם. במקרה שלו בסגלים הסבירים עשה פלייאוף ביכולת טובה בהתאם למעמד, וניצח בקצב לא רע עם הת'אנדר עד שהחליטו להשבית כל שחקן עם קשר כלשהו לליגה. אין לי באמת ספק שהוא היה תופס נפח דומה אצל הקאבס אם וכאשר. אם לצורך העניין הוא וסיאקם נפגשים בפלייאוף כאופציוה 1, לקבוצה שלו יש אדג' כי התרשמתי שהוא יוצר עדיף.
 

Rapgamer

Well-known member
לגבי דריימונד-
1. מיותר לציין ש"אלמנט הקליעה" הוא לא שחקן. אני גם לא חושב שגולדן קבוצת קליעה יוצאת דופן מעבר לסטף, האלמנט השני בחשיבותו אצלה זו ההגנה ודריימונד לגמרי מתבלט שם מעל השאר, גם ביכולת האישית וגם באופי והמנהיגות שהוא מכניס לקבוצה בכדי להפוך אותה לטופ 3 בהגנה בכל אחת מהעונות הטובות שלה בשנים האחרונות.
2. אין ספק שהסיטואציה תפורה לגרין אישית. לרוב שחקנים שהם #2 בחשיבותם באליפות נמצאים בתוך הטופ 20, הוא הרבה מאחור. מצד שני צריך להכיר גם בכך שהוא חיוני לווריורס, בלעדיו הם פשוט לא אותה הקבוצה.

רנדל-
אתם מענישים אותו יותר מדי בחומרה. אם יש קונצנזוס בינינו לגבי סאבוניס שהוא איפשהו בין 30-35, אני חושב שיש חפיפה לא קטנה בינו לבין רנדל במה שהם מספקים עבורך. עונת 2021 של רנדל הייתה לחלוטין מטורפת ואולי העלתה את הציפיות לגובה לא הגיוני. בשנתיים האחרונות הקבוצה במאזן 72 ניצחונות ו71 הפסדים כשהוא על המגרש, וזה כשהוא ביי פאר שחקן ההתקפה הבולט עם סגל חלש מסביב. זה הרבה יותר ממה שיכולים לומר שחקנים שנכנסו אצלכם לטופ 50 וגם ל40, למעשה עם SGA גם לתוך ה30.

הליבורטון מול ואן פליט-
מספרים- הליבורטון עם 15 נקודות ו8 אסיסטים בנמושות, ואן פליט עם 20 נקודות ו6 אסיסטים בקבוצה מנצחת.
הגנה- ואן פליט בפער.
מנהיגות- ואן פליט.
קבלות- ואן פליט שם שלשות בפיינלס, הליבורטון לא נגע בפלייאוף אפילו עם מקל.
אני שותף לנטייה לתת עוד כמה מקומות לשחקנים שאתה מאמין בהם. אבל צריך לשים גבול כמה רחוק אפשר ללכת עם האמון. לקחת שחקן שאשכרה לא עשה משחק גדול אחד בקריירת הNBA שלו ולדרג אותו מעל שחקנים שהם גם איכותיים יותר וגם מוכחים בהרבה, על סמך assist rate בסוף עונה רגילה כשהקבוצה שלו בטנקינג, זו לחלוטין היסחפות.

SGA-
מכל הסופרלטיבים בהתקפה אפשר כמעט לשכוח שהת'אנדרס קבוצת ההתקפה הכי גרועה בליגה. עוד לא יודע היכן אתה מדרג אותו, בעיני עצם ההשוואה לסיאקם שעושה על המגרש כל כך הרבה יותר ממנו, ובקבוצה שאשכרה שייכת לענף, היא לא במקום.
 
נערך לאחרונה ב:

Krit123

Well-known member
-דריי
אני מנסה לומר שהטייטל נשמע גרנדיוזי מאיך שהוא בא לידי ביטוי בפועל, והאלמנט שמאפשר אותו עולה בחשיבותו על דריי. עם די-לו הם היו קבוצת טנקינג טיפוסית בעונה חלשה שלו, וללא קליי ופול הם היו קבוצת סף פלייאוף בעונה פסיכית של סטף.
אני מכיר בחשיבות האדירה שלו לווריורס, פתחתי כך את הדברים, אני אומר שבהסתכלות רחבה התרומה שלו בקבוצות אחרות עשויה להיות מופחתת בהרבה.
לא בכל מקום הוא יקבל את אותו כבוד מהשופטים (די מהותי לסגנון שלו), לא בכל חדר הלבשה הפתיל הקצר היה עובר חלק.

-רנדל
מבין שדומאס השוואה מתבקשת אבל לא מת עליה. רנדל הוא סוג של ניסוי מעבדה לייצור פוינט סנטר שהשתבש, הכדור נדבק בו כמו רכז והוא חלש בהגנה בתור פורוורד (לא באמת שומר על סנטרים יריבים), מה שמקשה לבנות סביבו או לשלב אותו בהרכבים שונים.
המאזן מחמיא אך התמונה הכללית מהקדנציה בניקס קודרת לאללה, אפילו עונת שיא מרשימה לא מנעה ממנו לחזור בדיוק לאותה נקודה בה היה לפני כן – שחקן שאף קבוצה לא רוצה. הם מחפשים עליו טרייד, הוא חזר להיות בעייתי בחדר ההלבשה.

-הליבורטון משחק בנמושות ולא לקח חלק במשחקים גדולים שלא באשמתו. אגב, הwin pct בסאק טאון היה עדיף כל עוד הוא שותף. הסטט שלו באינדי לא נופל מפרד, והאמת קל לדמיין אותו פשוט פורח בטורונטו.
אני מעדיף אותו בואקום על פרד כיוצר מרכזי, וכאמור הסייז שלו מאפשר שילוב אופטימלי בערך בכל הרכב. אני לא חושב שסטדי פרדי העמיד רף בלתי עביר בפוסט סיזן, בטח לאחרונה (אם כי סחב פציעה). עם זאת, לחלוטין מבין מאיפה אתה מגיע ותמיד חורה לי לדרג שחקן מבטיח לא מוכח מעל וטרן עם קבלות. המקרה של טייריס (נכנס לליגה עם מוניטין של ווינינג פלייר) מקל על התחושה.

-SGA
בין אם אתה מעדיף את סיאקם או לא (מדורגים אצלי ממש צמוד אגב), לדעתי מבחינת הקונצנזוס הם לגמרי ברי השוואה. התאנדר קבוצת הטנקינג הכי בוטה בליגה בשנתיים האחרונות, אני לא יודע מה אפשר לקחת משם.
כאמור, אם הם היו באותו הסגל, אז SGA היה האופציה הראשונה, ואם היו נפגשים בפלייאוף, אז לקבוצה של שיי היה אדג' קל בהינתן יוצר עדיף. בנוסף הוא לא עציץ על המגרש, קלעי אמין ששומר בעת הצורך, אז בגזרת הplug & play הוא גם לא פראייר.
אני מעריך את סיאקם אבל הוא לא איזה באנקר שהפריד את עצמו פה. הוא מסוגל לתת עונה חלשה ללא סיבה מיוחדת, יש לו תנודות.
 

Krit123

Well-known member
עם פוקס אכן הגזמתי (אתקן בהמשך), הליבורטון יש מצב טוב, אבל מה הטיעון נגד ביין? עונה מצוינת וסט יכולות שהליגה מחפשת בנירות.
כפרה תעבור על ההודעות הקודמות שלי, כבר התחלתי את הדיון על שיי (לטובתו) בפרק הקודם, הוא עדיין לא דורג אצלי.
לעומת זאת את דריימונד כבר 'הדחתי' ואפילו התחלתי לטנף, אז אל דאגה הדירוג נשאר מוזר, פשוט מכיוון אחר.

-גובר
אם לדרג את אותו 33 זה הייט אז להיות בפיגור מול דאלאס ללא לוקה זה self hate. אני באמת מנסה לחשוב על עוד שחקן שמקבל יחס דומה לגובר למרות רקורד של אכזבות בפלייאוף.
שנים מנסים לצייר קייס שלו כאנדרייטד, אני לא אשכח איך אנשים חיכו ליוקיץ' בפינה בפתיחת הסדרה מול יוטה למשל, ואת העובדה שראיתם בו נכס עדיף על פאקינג דונובן מיצ'ל בזמן הסכסוך.

הוא בפלונטר, אף אחד לא שומר אותו מול הרכבים נמוכים והוא יורד באפקטיביות על הפרימטר. למעשה גם במפגשים ישירים מול star centers לתחושתי הוא די מקבל בראש.
והוא לחלוטין רים ראנר, 71% מהשדה, או בעצם מהאוויר, הוא רץ לאט אבל בטוח.
לא הבנתי מה PER עוזר במקרה שלו, המדד מפרגן לפינישרים מבלי להתחשב בכך שרוב הנקודות שלהם assisted, ועוד מעניש גארדים על אחוז ירוד שנובע מהצורך לייצר לעצמם (ללא סיוע) ולאותם סנטרים מוגבלים, או בקיצור הוא בדיוק לא יודע לתגמל self creation, או creation נטו.

-גרנט
אני עובר על המספרים ואולי הוא שווה קפיצה של כמה מקומות, הספקתי לשכוח שהוא חצה את רף ה20 למשחק.
לגבי ההשוואות, סיאקם טוב בהגנה, אפשר לומר שהוא גרסה מפותחת יותר של הפלייר טייפ. לאינגרם הוא בחיים לא מתקרב התקפית, רמה אחרת לגמרי. בינתיים הוא מתקשה לעמוד במעמסה של אופציה ראשונה מבלי להיפצע או לחוות ירידה ביעילות לאורך זמן.

אידיאלית הוא עדיין השחקן הרביעי הכי טוב בקונטדרית לא? אלא אם כן הסגל ממש מאוזן.
 

fatnoam

Active member
וואו טל איזה דירוג מוזר
אני חושב שממש הגזמת עם פוקס, האליברטון וביין, בטח אחרי ששניכם (!!) דירגתם את Sga בדירוג הקודם. שיי יותר קרוב במדד PER לסטף ודווין בוקר (מרחק של נקודה) מאשר לכל אלה (3 נקודות צפונה).
לאמלו אצלי דורג יותר גבוה מזה, הוא עם 20-6.7-7.6 בקבוצה מנצחת. חושב שהוא כבר כוכב ואופציה ראשונה, המיקום שנתת לו ריאלי אפילו אפשר להחמיא לו עוד קצת. מסכים על דז׳אנטה (אישית דירגתי יותר גבוה אבל סבבה), מקולום ואפילו את ואן-פליט (לא דירגתי) אני מקבל כי וואללה יש לו קייס חזק ממה שחשבתי. גארלנד גם באיזור הזה אצלי (ספוילר לעשיריה הבאה) ושמחתי לא לפגוש כאן את דריימונד (יובל אנטי מלך כרגיל).

רודי גוברט זה סטרייט אפ הייט.
15.6 נקודות, 14.7 ריבאונדים, 2 בלוקים ו-71 אחוז מהשדה (זורק נורא מעט). מקום 8 בליגה במדד PER. הוא תורם הרבה יותר ממה שנדמה. הוא חא רים ראנר בעיניי אגב, הוא גם רץ נורא לאט ומעט מאוד לובים מעורבים בעניין. הוא תורן מסוג אחר.

את הדיון על דריימונד תכננתי לעשות בבאץ׳ הבא, אני חושב שמה ששולח אותו לאיזורים כאן זו העובדה שהוא לא היה מסוגל להיות כל כך חשוב בשום סיטואציה אחרת. מצד שני, הסינרגיה שלו עם סטף מעשירה את שני הצדדים, את סטף אנחנו לא ממש מענישים על זה, are we?

ראנדל זה קלוריות ריקות.

אני חושב שבאופן כללי שניכם נותנים נורא מעט משקל להגנה. הסנאב שלכם על גראנט לדוגמא, שחקן שממש משחק בשני צידי המגרש בהשוואה לסיאקם/אינגראם וכבר הוכיח הרבה. עשה קפיצה התקפית בשנתיים האחרונות. אינגראם סקורר טוב, אבל מינוס בהגנה וזה לא שהוא עובר פה סיבובי פלייאוף בדיוק. סיאקם היה צלע שלישית בראפטורס של האליפות, לא אותו שחקן מאז. פציעות וכו׳.
 

OrEl74

Well-known member
מנהל
אני חושב שבאופן כללי שניכם נותנים נורא מעט משקל להגנה. הסנאב שלכם על גראנט לדוגמא, שחקן שממש משחק בשני צידי המגרש בהשוואה לסיאקם/אינגראם וכבר הוכיח הרבה. עשה קפיצה התקפית בשנתיים האחרונות. אינגראם סקורר טוב, אבל מינוס בהגנה וזה לא שהוא עובר פה סיבובי פלייאוף בדיוק. סיאקם היה צלע שלישית בראפטורס של האליפות, לא אותו שחקן מאז. פציעות וכו׳.

גראנט משחק בשני צידי המגרש?
לא שואל כהתרסה, שואל באמת כי לא ראיתי את השחקן הזה מספיק.
משום מה אני לא מחזיק ממנו בכלל האמת
 

Rapgamer

Well-known member
תגובה מרוכזת

רנדל

מסכים אתכם שיש שם מימד של קלוריות ריקות, לכן הוא דורג אצלי 40 במקום 25. אני חושב שבדירוגים שלכם היה פרגון הרבה יותר מאשר אצלי לשחקנים של קלוריות ריקות מקבוצות בתחתית הליגה, גם אצל נועם שהכניס את קנינגהאם, כריסטיאן ווד וכו' אבל גם אצל טל שמדרג מאוד גבוה את SGA והליבורטון כאילו שאצלם למספרים יש משמעות כלשהי כשהקבוצה שלהם במינוס 20.
הניקס זו קבוצה תחרותית, גם השנה אגב (37 ניצחונות זה לא ה25 של אינדיאנה). אני שותף לגישה הסקפטית לגבי רנדל אבל יש מקום גם להכניס מימד אובייקטיבי, הוא השחקן הכי טוב בקבוצה שניצחה 50% מהמשחקים שהוא שותף בהם בשנתיים האחרונות, זה פשוט לא פרופיל של שחקן מחוץ לטופ 50.

גרין
נועם אתה קצת מתקשה לעקוב, טל הדיח אותו כבר בסיבוב הקודם. אני מסכים עם טל שהטייטל של "השחקן השני בחשיבותו באלופה" לא משקף את היכולת הכללית של דריימונד אבל הוא כן משקף את החשיבות שלו עבור הווריורס. יכולתי בקלות להוריד אותו עוד כמה מקומות, חבר'ה כמוהו וכמו קיירי שנורא קשה להשוות אותם לאחרים יכולים לנוע בדירוג באופן שדי מרחף על פני כמה מקומות בבת אחת.

הליבורטון
אני לא מאשים אותו חלילה, פשוט לא חושב ששחקן של 15-8 בקבוצה זבל הוא טופ 35. אני חושב שקל לדמיין הרבה רכזים עושים את מה שואן פליט עושה אבל איכשהו יוצא בפועל שכמות הPG שמסוגלים לקלוע, למסור ולשמור ברמתו אפשר לספור על יד אחת.

SGA/סיאקם
אם הת'אנדרס היא לדבריך קבוצת הטנקינג הכי בוטה בליגה איך באמת אתה יכול להשוות את שיי לשחקנים שעושים את אותם הדברים על המגרש בקבוצות מנצחות? שלא לדבר על הפער האדיר ביניהם בהגנה, וזה תגובה גם לנועם שהתייחס אל פסקל בתור מינוס בהגנה- יש מעט מאוד שחקנים בליגה שמסוגלים לשמור על מגוון כזה של שחקנים. בין אם הסדרה ששמר מצוין על ג'ון וול ועד התפקוד שלו כסטרץ' 5 בהרכבים של טורונטו כשהוא מגן על הטבעת, יש לסיאקם יכולות סופר מגוונות בהגנה. ובמקום לקלוע 20+ למשחק בקבוצת יורוליג הוא קולע 20+ למשחק מול הסט דיפנס של פילדלפיה בפלייאוף. בעיני לא קרוב.

גובר
לא אכפת לי מהPER שלו ועל אף שטל מעלה נקודות נכונות לגביו, עדיין לא יכול להתעלם מהעובדה שהוא אחד השחקנים עם הכי הרבה השפעה על team defense בכל הזמנים. מצד שני חוץ מאי ההסכמה בינינו על SGA גם לא ראיתי שדירגת מעליו מישהו נורא לא ראוי, נחכה לסיבוב הבא לראות אם עוד משהו קופץ לי שם בעין במסגרת הייט לגובר.
 

Krit123

Well-known member
אז בעצם בשלושת המקרים המחלוקת היא סביב אותו הדבר, אנחנו שמים דגשים דומים, רק במינון שונה.
במידה מסוימת אני מנסה לנתק את השחקן מהסיטואציה, להתמקד (אולי בהגזמה) בסט היכולות (ולאו דווקא במספרים) ולנסות לאמוד את הערך שלו במצבים שונים (קבוצה, role). אתה עושה דבר דומה אבל מתוך מסננת של הישגיות.
אם כך אז רנדל והליבורטון (חייב למצוא כינוי לזבל הזה) נמצאים בקצוות שונים של הסקאלה. לאחד יש קבלות (בערך), אבל אף קבוצה לא באמת רוצה אותו, השני עדיין לא עשה כלום אבל כל מי שרואה אותו מקבל את הרושם שהוא שחקן חיובי שמשפיע על ניצחונות.

אני לא מדמיין רכזים אקראיים עושים את מה שפרד עושה ואין כאן ניסיון להפחית ממנו או לגמד את התרומה, פשוט ראיתי את טייריס שם 17-10 ביעילות בקבוצה חדשה כמו כלום. אני באמת מאמין שכבר עכשיו הוא מסוגל לתת בראש בסיטואציות שונות.

עזוב את סיאקם, אפשר להסכים לא להסכים על הבדל של מיקום-שניים. אני חושב שאתה פשוט לא מחזיק מSGA שחקן ברמת אולסטאר, ולא ברור לי למה. אין לו מספרים של צ'אקר חסר תקנה, הוא מגיע המון לסל וקולע סביר מחוץ לקשת, מוסר משופר. אלו נשקים ממשיים, לא סתם עונה אקראית שהתחמם בה (קולע לפחות 19 כבר שלוש עונות) הוא היה בסינרגיה טובה (ושמר מעולה) בקליפרס בתור רוקי, ואז חלק את הקו האחורי עם פול ושרודר בהצלחה. אין לו היסטוריה של סוליסט שנכשל לעמוד בציפיות.

לגבי דריימונד שיטחתי את הקייס ואני די שלם עם האזור בו דירגתי אותו, אם כי היו לי התלבטויות רציניות לגבי המיקום של פול ביחס אליו, ואני נוטה לחשוב שהוא ראוי לעקוף לפחות אותו. למרות שאם שואלים את נועם הוא בדרך לטופ 10 אצלי.
 

Rapgamer

Well-known member
אני חושב שאתה פשוט לא מחזיק מSGA שחקן ברמת אולסטאר, ולא ברור לי למה. אין לו מספרים של צ'אקר חסר תקנה, הוא מגיע המון לסל וקולע סביר מחוץ לקשת, מוסר משופר. אלו נשקים ממשיים, לא סתם עונה אקראית שהתחמם בה (קולע לפחות 19 כבר שלוש עונות) הוא היה בסינרגיה טובה (ושמר מעולה) בקליפרס בתור רוקי, ואז חלק את הקו האחורי עם פול ושרודר בהצלחה. אין לו היסטוריה של סוליסט שנכשל לעמוד בציפיות.
אני חושב ששיי יכול להיבחר לאולסטאר בסט ספציפי של נסיבות, בדומה לדז'ונטה מורי שעקץ הופעת אולסטאר העונה (במקור גם דירגתי אותם בצמוד). אני לא חושב שהוא שחקן ברמת אולסטאר במובן הזה שנמצא באותה שורה עם שחקנים שאני רואה בהם כוכבים מבוססים.
כשאתה משחק בקבוצה שהיא באמת בשפל המדרגה אני חושב שזה די קל להתבלט. מדי פעם צומח שם שחקן שאתה מזהה אצלו סט יכולות מבריק ואז אתה מכבד יותר את היכולת האישית שהוא מציג גם בקבוצת תחתית (קאזינס, AD, טאונס, יאנג). בדרך כלל היכולת הזאת מתבטאת תוך זמן קצר גם בטור הניצחונות. SGA לא עבר את הרף הזה בעיני ולכן אני לא חושב שאפשר לעשות העתק-הדבק ליכולת שלו גם בקבוצה טובה. בוא נאמר שבינתיים אני לא רואה אותו מוביל קבוצת התקפה טובה או אפילו ממוצעת. הגנתית הוא מינוס לדעתי.
לגבי דריימונד שיטחתי את הקייס ואני די שלם עם האזור בו דירגתי אותו, אם כי היו לי התלבטויות רציניות לגבי המיקום של פול ביחס אליו, ואני נוטה לחשוב שהוא ראוי לעקוף לפחות אותו. למרות שאם שואלים את נועם הוא בדרך לטופ 10 אצלי.
:ROFLMAO: :ROFLMAO:
 

fatnoam

Active member
מטרת הדירוג היא יכולת נוכחית. אני חושב שחלק בלתי נפרד מאומדן של יכולת נוכחית, זו המגמה. לראנדל מגמה שלילית, הוא הולך ודועך. כריס פול אגב שונמך אצלי מטעמים דומים.
האליברטון בעליה. טל הגזים בדירוג, אבל גם אצלי הוא קל ב-50.

כמו כן שמנסים לאמוד יכולת צריך לנתק את הסיטואציה. SGA משחק עם שחקנים די גרועים בניסוי שפרסטי עורך. הוא משחק טוב מאוד, ווינר שוטס, מנהיגות ומספרים יפים. אחלה teammate גם כפי שטל ציין. הכי חשוב - אופציה ראשונה. סיאקם לא סובל מאף אחת מהאתגרים הנ״ל. ההתקפה לא מבוססת עליו. הוא כח במעבר ולעיתים בהגנה מפתיע, זה נכון. אבל הוא לא סוחב קבוצה.

גם בקשר לדריימונד אותו טיעון עובד. גרין משחק בקבוצה שממקסמת את היכולות שלו. האם הוא מתאים לכל קבוצה בכל סיטואציה? לא ממש. אבל יש לא מעט סיטואציות שהוא יכול להשפיע באופן דומה. מה נראה לכם, שבסאנס הוא לא ירים אותם הגנתית? הוא לא ייצור מצבים ויקל על הסקורינג של בוקר, אייטון, ואפילו קאם ג׳ונסון? לא נראה לכם שהוא היה מכניס קשיחות ונשמה ומרים את הלייקרס מכל החרא? זה שהוא לא פרפקט פיט לא אומר שהוא סקראב. האליפות של גולדן מעלה אותו כמה מקומות בדירוג, נכון. מגמה - דיברנו על זה בפסקה הקודמת.


הבעיה עם רודי גובר שונה. כולנו מבינים אך הערך שלו, הטווחים שונים. אני חושב שקבוצה לא יכולה לזכות באליפות איתו. הוא כופה סגנון וקצב לא טובים. מצד שני לדעתי בלעדיו יוטה קבוצת פלייאין, לא קבוצה של סיבובי פלייאוף מרשימים.
 

Rapgamer

Well-known member
מטרת הדירוג היא יכולת נוכחית. אני חושב שחלק בלתי נפרד מאומדן של יכולת נוכחית, זו המגמה. לראנדל מגמה שלילית, הוא הולך ודועך. כריס פול אגב שונמך אצלי מטעמים דומים.
האליברטון בעליה. טל הגזים בדירוג, אבל גם אצלי הוא קל ב-50.
יכולת נוכחית זה בדיוק לא "מה המגמה". זה "מה רמת השחקן בנקודת הזמן הנוכחית בלי קשר למה שיקרה בעתיד".
ומאיפה הבאת שרנדל הולך ודועך? הוא בן 27 ובדיוק בפריים שלו. מה הקשר לכריס פול שיותר מבוגר ממך ואתה הרי כבר washed.

כמו כן שמנסים לאמוד יכולת צריך לנתק את הסיטואציה. SGA משחק עם שחקנים די גרועים בניסוי שפרסטי עורך. הוא משחק טוב מאוד, ווינר שוטס, מנהיגות ומספרים יפים. אחלה teammate גם כפי שטל ציין. הכי חשוב - אופציה ראשונה. סיאקם לא סובל מאף אחת מהאתגרים הנ״ל. ההתקפה לא מבוססת עליו. הוא כח במעבר ולעיתים בהגנה מפתיע, זה נכון. אבל הוא לא סוחב קבוצה.
איזה ווינר שוטס אחי? הקבוצה מפסידה כל משחק ב20 הפרש. סיאקם הוא כן האופציה ההתקפית מספר 1 בטורונטו, תראה כמה הם שיחקו עליו בסדרה מול פילי. בזמן שSGA האופציה ההתקפית מספר 1 בקבוצת ההתקפה הכי גרועה בליגה. זה לא משהו להתגאות בו. גם קול אנת'וני הוא האופציה ההתקפית מספר 1...
 

anfield1

Member
נחמד לקרוא.
בתור אחד שרואה רק את אוקלהומה והיריבות שנגדה אני לא מכיר טוב את כל השחקנים בכלל.
 
למעלה