דיסו תפתח מחברת, תתחיל לרשום
סקס בלי אהבה? בכלל לא נושא שמוטל עליו ווטו או משהו בסגנון, ההיפך אני מוצאת את הנושא הזה כסופר מעניין לניתוחים פסיכולוגיים <בגרוש כמובן>. נסכים על כך שסקס הוא סוג של תשוקה מינית שמגמתה התמזגות ולא רק תיאבון גופני לפורקן ממתח מעיק. אולם מדוע מתעוררת התשוקה המינית <זיכרו שאהבה לא על הפרק כעת>? אולי בגלל פחד מבדידות, אולי מרצון לכבוש או להכבש, אולי על מנת להתרברב, או אולי כדי לפגוע או להרוס, כמובן שהיא ניתנת להתעורר גם על ידי האהבה. נראה כי התשוקה המינית ניתנת להתעורר בקלות על ידי כל פרץ אמוציונלי עז והאהבה כלולה בזה. כיוון שרוב בני האדם כורכים יחד את התשוקה המינית ואת מושג האהבה, הם מגיעים מהר מידי למסקנה המוטעית שהם מאוהבים, בשעה שהם בסך הכל משתוקקים זה לזה תשוקה גופנית. איך נדע מתי המניע הוא אהבה ומתי לא? האהבה מסוגלת לעורר את התשוקה להתאחדות מינית. במקרה של סקס מתוך אהבה תהיה הזיקה הגופנית משוללת מכל חמדנות, רצון לכבוש או להכבש, אלא תהיה מעורבת ברכות ובעדינות. אם התשוקה הגופנית אינה מתעוררת על ידי אהבה, הרי לעולם לא תביא להתאחדות הרוחנית המיוחלת, אלא לכל היותר להתאחדות אורגניסטית רגעית. המשיכה המינית היבשה והקרה יוצרת לזמן קצר את אשליית האחדות <אני חושבת שהמילה אשליה כאן היא מילת מפתח>, אולם לאחר המעשה נותרים שני זרים ממש כשם שהיו קודם לכן, לעיתים הם יחושו בושה בעצמם, או אפילו שנאה, מפני שכשנמוגה האשליה תחושת הזרות מתגברת יותר מאשר היתה קודם. פרויד טען כי הרוך הוא סובלימציה של האינסטינקט המיני <הסוטה הזה, שיקרא ויתהפך בקברו>, אבל אני לא מסכימה עם זה, עובדה שרוך יכול לבוא לידי ביטוי גם ללא אקט מיני ולעורר את אותן צמרמורות נעימות ומיוחלות. אבל בואו נזכור שבסופו של דבר כמהה האדם לאהבה, זו חוויה שמרוממת את רוחנו ומעצימה את אישיותנו. העצוב הוא שהרבה פעמים מתמעטת חוויה זו וסופה כמיהה לחווית אהבה חדשה, לעולם מתוך האשליה שהאהבה החדשה תהיה שונה מן הקודמת. בקיצור, אם מימוש התשוקה הרגעית וסיבותיה עולים על האי נעימות שלאחר המעשה, סביר להניח שהתנסיתם באהבה ללא סקס, ואם לא, אשריכם.
סקס בלי אהבה? בכלל לא נושא שמוטל עליו ווטו או משהו בסגנון, ההיפך אני מוצאת את הנושא הזה כסופר מעניין לניתוחים פסיכולוגיים <בגרוש כמובן>. נסכים על כך שסקס הוא סוג של תשוקה מינית שמגמתה התמזגות ולא רק תיאבון גופני לפורקן ממתח מעיק. אולם מדוע מתעוררת התשוקה המינית <זיכרו שאהבה לא על הפרק כעת>? אולי בגלל פחד מבדידות, אולי מרצון לכבוש או להכבש, אולי על מנת להתרברב, או אולי כדי לפגוע או להרוס, כמובן שהיא ניתנת להתעורר גם על ידי האהבה. נראה כי התשוקה המינית ניתנת להתעורר בקלות על ידי כל פרץ אמוציונלי עז והאהבה כלולה בזה. כיוון שרוב בני האדם כורכים יחד את התשוקה המינית ואת מושג האהבה, הם מגיעים מהר מידי למסקנה המוטעית שהם מאוהבים, בשעה שהם בסך הכל משתוקקים זה לזה תשוקה גופנית. איך נדע מתי המניע הוא אהבה ומתי לא? האהבה מסוגלת לעורר את התשוקה להתאחדות מינית. במקרה של סקס מתוך אהבה תהיה הזיקה הגופנית משוללת מכל חמדנות, רצון לכבוש או להכבש, אלא תהיה מעורבת ברכות ובעדינות. אם התשוקה הגופנית אינה מתעוררת על ידי אהבה, הרי לעולם לא תביא להתאחדות הרוחנית המיוחלת, אלא לכל היותר להתאחדות אורגניסטית רגעית. המשיכה המינית היבשה והקרה יוצרת לזמן קצר את אשליית האחדות <אני חושבת שהמילה אשליה כאן היא מילת מפתח>, אולם לאחר המעשה נותרים שני זרים ממש כשם שהיו קודם לכן, לעיתים הם יחושו בושה בעצמם, או אפילו שנאה, מפני שכשנמוגה האשליה תחושת הזרות מתגברת יותר מאשר היתה קודם. פרויד טען כי הרוך הוא סובלימציה של האינסטינקט המיני <הסוטה הזה, שיקרא ויתהפך בקברו>, אבל אני לא מסכימה עם זה, עובדה שרוך יכול לבוא לידי ביטוי גם ללא אקט מיני ולעורר את אותן צמרמורות נעימות ומיוחלות. אבל בואו נזכור שבסופו של דבר כמהה האדם לאהבה, זו חוויה שמרוממת את רוחנו ומעצימה את אישיותנו. העצוב הוא שהרבה פעמים מתמעטת חוויה זו וסופה כמיהה לחווית אהבה חדשה, לעולם מתוך האשליה שהאהבה החדשה תהיה שונה מן הקודמת. בקיצור, אם מימוש התשוקה הרגעית וסיבותיה עולים על האי נעימות שלאחר המעשה, סביר להניח שהתנסיתם באהבה ללא סקס, ואם לא, אשריכם.