דילמה...
שלום לכולן
לא יודעת אם זוכרים אותי..ילדתי תאומות מקסימות (
) לפני קצת יותר משנה.. (אסותא-קייב, תרומה כפולה).
הן שינו את חיינו באופן מוחלט
החיים חזרו אלינו וכך הצחוק, החיוך והן ממיסות אותנו וכל מי שרואה אותן לא מפסיק להתפעל מהן (טפו טפו
).
הן שלנו עד עמקי נשמתינו ואין שום תחושה אחרת.
אני כותבת כאן כי לצד ההורות הנפלאה, אנחנו מוצאים את עצמינו, בעיקר אני, בדילמה סביב העניין החברתי.
אנחנו לא מספרים לאף אחד שהבנות הן מתרומה וכך אנחנו רוצים שיישאר. אפשר למצוא דמיון (אם מתאמצים) ביניהן לביני, ויש כאלה שאומרים שהן דומות לי, אבל לאחרונה יותר אנשים מרימים גבה ולא פעם אנשים מעירים שהן לא דומות לנו (
)
הסיטואציה הזאת כל פעם מחדש היא כמו אגרוף ישר לתוך הלב למרות שאני מוכנה לזה, לא מראה שום דבר חריג ועונה תשובות קצרות שסותמות פיות.
העניין....שזה נעשה יותר מלחיץ. הבנות גדלות, וכמו שאנחנו שומעים פה ושם הערות ומרגישים במבטים, אני צריכה להכין את עצמי ששאלות יגיעו יום אחד גם מצידן, שהבנות ייתקלו בעצמן בהערות כאלה.
לא פשוט לי (חייבת להגיד שבעלי יותר חזק בקטע הזה ולא שם על אף אחד)
אני ממש אשמח לשמוע אם יש כאן זוגות (שבחרו לא לספר על התרומה) שעוברים את אותה דילמה ודרכים להתמודדות.
אני מודעת לעניין ששמירת סוד עלולה ליצור אווירה מיסתורית, אנחנו מאד מודעים לאווירה ולמסרים שאנחנו משדרים ולכן אני לא שואלת אם לשתף או לא כי זו ההחלטה שלנו. אני שואלת יותר על התמודדות עם ההרגשה ועם התגובות..
מעבר לזה....לכל המתלבטות אם לעבור תרומה או לא....מבחינתי זה הדבר המדהים ביותר שעזר לנו לחזור לחיים במלוא מובן המילה, אחרי 8 שנים קשות ביותר. קשה לתאר את האהבה העמוקה שלנו אליהן, והן שלנו. אנחנו ההורים שלהן והן לגמרי הבנות שלנו. אנחנו משפחה חמה שמחה ואוהבת.
אשמח לתגובות
שלום לכולן
לא יודעת אם זוכרים אותי..ילדתי תאומות מקסימות (
הן שינו את חיינו באופן מוחלט
הן שלנו עד עמקי נשמתינו ואין שום תחושה אחרת.
אני כותבת כאן כי לצד ההורות הנפלאה, אנחנו מוצאים את עצמינו, בעיקר אני, בדילמה סביב העניין החברתי.
אנחנו לא מספרים לאף אחד שהבנות הן מתרומה וכך אנחנו רוצים שיישאר. אפשר למצוא דמיון (אם מתאמצים) ביניהן לביני, ויש כאלה שאומרים שהן דומות לי, אבל לאחרונה יותר אנשים מרימים גבה ולא פעם אנשים מעירים שהן לא דומות לנו (
הסיטואציה הזאת כל פעם מחדש היא כמו אגרוף ישר לתוך הלב למרות שאני מוכנה לזה, לא מראה שום דבר חריג ועונה תשובות קצרות שסותמות פיות.
העניין....שזה נעשה יותר מלחיץ. הבנות גדלות, וכמו שאנחנו שומעים פה ושם הערות ומרגישים במבטים, אני צריכה להכין את עצמי ששאלות יגיעו יום אחד גם מצידן, שהבנות ייתקלו בעצמן בהערות כאלה.
לא פשוט לי (חייבת להגיד שבעלי יותר חזק בקטע הזה ולא שם על אף אחד)
אני ממש אשמח לשמוע אם יש כאן זוגות (שבחרו לא לספר על התרומה) שעוברים את אותה דילמה ודרכים להתמודדות.
אני מודעת לעניין ששמירת סוד עלולה ליצור אווירה מיסתורית, אנחנו מאד מודעים לאווירה ולמסרים שאנחנו משדרים ולכן אני לא שואלת אם לשתף או לא כי זו ההחלטה שלנו. אני שואלת יותר על התמודדות עם ההרגשה ועם התגובות..
מעבר לזה....לכל המתלבטות אם לעבור תרומה או לא....מבחינתי זה הדבר המדהים ביותר שעזר לנו לחזור לחיים במלוא מובן המילה, אחרי 8 שנים קשות ביותר. קשה לתאר את האהבה העמוקה שלנו אליהן, והן שלנו. אנחנו ההורים שלהן והן לגמרי הבנות שלנו. אנחנו משפחה חמה שמחה ואוהבת.
אשמח לתגובות
לדעתי ככל שהיא גדלה היא פחות ופחות דומה לנו . חוץ מאמא שלי . אף אחד לא יודע ואף אחד לא ידע . איני רואה שום סיבה לכך ואם בעתיד נחליט לספר לה , היא תהיה הראשונה ולא מצב שכולם סביבה ידעו קודם . אבל ...... לדעתי תלמדי לקחת את ההערות בהומור ותעני בהומר ."היא דומה לשכן" או "היא דומה לעצמה" . אתמול חבר שלי טוב אמר לי ... "היא לא קשורה לארץ" !!!! חח ......... היא נסיכה ! כולם רוצים לאכול אותה והיא באמת משהו מיוחד וכולם יכולים לקפוץ לי . אני עברתי תרומה בגלל שאחרי שהבכורה נולדה המחזור שלי נעלם ו FSH קפץ ל 90 וזו הייתה הדרך "היחידה" לדברי הרופאים . נקלטתי על ההחזר הראשון ואחרי שהיא נולדה ........... המחזור חזר לי ! (נס לדברי הרופאים) 