דילמה קורעת
לפני מספר ימים קיבלתי הודעה שהתקבלתי למקום עבודה בחו"ל לשנה הבאה. בהתחלה שמחתי עד השמיים, כיוון שמאז חזרתי לארץ לפני שנה וחצי עם הנסיך שנולד שם והיום הוא בן שנה ועשרה חודשים, לא הצלחתי למצוא את עצמי בשוק העבודה, וגם מי שראיתי כחבריי לאורך שנים הפנה לי עורף. ( לא נענו להזמנותיי לבקר אותי ואת הנסיך, שלא לדבר על מתנות) כך שלבד מהאושר הגדול על הולדת בני, עברו עליי זמנים לא קלים....ואני מרגישה שהזדמנות כמו זו שנפלה בחלקי עכשיו לא תחזור על עצמה בעתיד. ולדילמה- לפני חודש התחלתי בתהליך על מנת להביא לנסיך אח או אחות. הנסיון הראשון נכשל, וכעת אני צריכה להחליט אם להמשיך בנסיונות או לעשות הפוגה. אני מאוד מאוד רוצה עוד ילד/ה, בן השאר מפני שאני עצמי ילדה יחידה, שגדלה ללא אב (גרושים קשים,והתכחשות) ולאורך השנים היה ברור לי שהחוסר שיש לי באח/אחות מאפיל על החוסר באב. אני רוצה למנוע תחושות כאלה מבני, וגם לשבור את הדגם המשפחה שהיה לי של אם -ילד נטו. (כך אני מרגישה שנכון לי, ואין באמירה זו שום ביקורת על הדגם הזה עבור אחרות). אני אהיה בקיץ בת 42, כך שהזמן דוחק, וחששות רבים בליבי: במידה ואצליח להרות בחודשים הקרובים, ואדווח לבוס העתידי שלי בחו"ל - האם לא יבטל את ההעסקה? ואם לא ייבטל - כיצד אסתדר עם תינוק בן יומו ותינוק בן שנתיים וחצי. (אחרי הלידה הקודמת אמנם חזרתי לעבוד מהבית שבועיים אחרי הניתוח הקיסרי, ובכל זאת זה נראה לי עכשיו מסובך יותר). אימי, שמאוד עוזרת לי, תוכל לבוא לשם, אולם היא אינה דוברת אנגלית, כך שלא תוכל ללכת עם התינוק לרופא למשל, ויחסנו יודעים עליות ומורדות... אני קרועה מבפנים, ואשמח מאוד לשמוע את דעתכן.
לפני מספר ימים קיבלתי הודעה שהתקבלתי למקום עבודה בחו"ל לשנה הבאה. בהתחלה שמחתי עד השמיים, כיוון שמאז חזרתי לארץ לפני שנה וחצי עם הנסיך שנולד שם והיום הוא בן שנה ועשרה חודשים, לא הצלחתי למצוא את עצמי בשוק העבודה, וגם מי שראיתי כחבריי לאורך שנים הפנה לי עורף. ( לא נענו להזמנותיי לבקר אותי ואת הנסיך, שלא לדבר על מתנות) כך שלבד מהאושר הגדול על הולדת בני, עברו עליי זמנים לא קלים....ואני מרגישה שהזדמנות כמו זו שנפלה בחלקי עכשיו לא תחזור על עצמה בעתיד. ולדילמה- לפני חודש התחלתי בתהליך על מנת להביא לנסיך אח או אחות. הנסיון הראשון נכשל, וכעת אני צריכה להחליט אם להמשיך בנסיונות או לעשות הפוגה. אני מאוד מאוד רוצה עוד ילד/ה, בן השאר מפני שאני עצמי ילדה יחידה, שגדלה ללא אב (גרושים קשים,והתכחשות) ולאורך השנים היה ברור לי שהחוסר שיש לי באח/אחות מאפיל על החוסר באב. אני רוצה למנוע תחושות כאלה מבני, וגם לשבור את הדגם המשפחה שהיה לי של אם -ילד נטו. (כך אני מרגישה שנכון לי, ואין באמירה זו שום ביקורת על הדגם הזה עבור אחרות). אני אהיה בקיץ בת 42, כך שהזמן דוחק, וחששות רבים בליבי: במידה ואצליח להרות בחודשים הקרובים, ואדווח לבוס העתידי שלי בחו"ל - האם לא יבטל את ההעסקה? ואם לא ייבטל - כיצד אסתדר עם תינוק בן יומו ותינוק בן שנתיים וחצי. (אחרי הלידה הקודמת אמנם חזרתי לעבוד מהבית שבועיים אחרי הניתוח הקיסרי, ובכל זאת זה נראה לי עכשיו מסובך יותר). אימי, שמאוד עוזרת לי, תוכל לבוא לשם, אולם היא אינה דוברת אנגלית, כך שלא תוכל ללכת עם התינוק לרופא למשל, ויחסנו יודעים עליות ומורדות... אני קרועה מבפנים, ואשמח מאוד לשמוע את דעתכן.
