דיכאון

[נדב1986]

דיכאון

שלום, אני בדיכאון, כזה שבא והולך, אבל לאחרונה הוא יותר בא, הבעיה שלי היא בעיקר סביב זוגיות, פשוט אין לי שום זוגיות ואף פעם לא הייתה, או שום דבר שקרוב לזה.
אף פעם לא כתבתי בשום פורום, כי אני קצת ביישן, אבל קשה לראות עלי. בגדול אני בטיפול, כבר איזה 5 שנים.
החלפתי כבר כמה פסיכולוגים, ניסיתי כמה פעמים תרופות שלא ממש התאימו לי, אך לפני איזה חצי שנה היה לי סוג של התקף חרדה מלווה בדיכאון,
הרופאים קוראים לזה בטח התקף פאניקה, ומאז אני לוקח כדורים, נוגדי דיכאון ונוגדי חרדה, במינונים גבוהים יחסית.
אני מרגיש שהטיפול שלי לא מתקדם, אפילו להיפך, עם השנים המצב נהיה רק יותר גרוע, בעיות בשינה, מצבי רוח קיצוניים לפעמים, דברים שלא היו לי בכלל לפני
שהתחלתי ללכת לטיפול לפני כמה שנים. בצבא הייתי חייל קרבי, מפקד, רס"פ, לפעמים גם עציץ.
אז בגדול אני מאוד מתוסכל ואין לי כל כך דרכים שאני מוצא לפרוק את התסכול שלי. אני מרגיש פשוט כאילו החיים שלי כרגע הם פספוס.
אני אשמח אם למישהו יש רעיונות מועילים בשבילי, אולי דברים מקוריים שלא חשבתי עליהם עדין..
אולי עצות כלשהן? אני אכתוב דברים שכבר ניסיתי או שאני עושה -
אני לומד באוניברסיטה, הולך לחוג אימפרביזציה כזה, הולך לפסיכולוג, לעיתים רחוקות לפסיכיאטר, יוצא לפאבים, לפעמים למסיבות,
מתחיל עם בחורות בכל מיני מקומות אבל בדר"כ לא יוצא מזה כלום (חוץ ממצב רוח רע כמובן), מדבר ומשתף חברים וקצת גם את המשפחה,
בעבר ניסיתי גם כל מיני דברים אבל אני לא חושב שהם רלוונטים כל כך לעכשיו.
אז תודה אם קראתם ואשמח לשמוע מה דעתכם.
לילה טוב

 

[טליה 70]

דיכאון

קראתי בעיון את מה שכתבת ולא ראיתי שום התייחסות לפעילות גופנית. אם תפנה את האנרגיות שאתה משקיע במחשבות ובתסכולים לפעילות גופנית תצא נשכר. זה בטח יועיל לבעיות שינה שהזכרת וכן יוסיף לך מימד חדש להסתכלות על עצמך. לדעתי הבלתי קובעת, זה יתרום לחיזוק הגוף והנפש וכשהנפש מחוזקת ההשפעה החיובית על כל ההתנהלות שלך ביום יום תשתנה לטובה!!! בהצלחה!

 

[טל קרויטורו]

שני דברים -

א' ממליצה לקרוא את הספר "ללא פרויד ללא פרוזאק דרכים חדשות ויעילות לטיפול במצבי לחץ, חרדה ודיכאון" של הפסיכיאטר והנוירולוג דיויד סרוואן שרייבר - יש שם המלצות לכל מיני דברים שמשפיעים על מצב הרוח שאת רובם תוכל לבצע בעצמך.
ב' טיפול פסיכולוגי רחוק מלהיות 'מוצר אחיד', יש שיטות טיפול שונות, עם הנחות שונות בנוגע למהיכן נובעת הבעיה, הנחות שונות מה התהליך שיכול לסייע, ולכן גם תוצאות שונות לחלוטין שמתקבלות בפרקי זמן שונים לחלוטין. אולי אתה לא צריך להחליף את הטיפול פרסונלית, אלא לשקול טיפול בשיטת טיפול אחרת? חמש שנים בטיפול ואתה לא רק שלא מתקדם אלא מרגיש ב'רברס', זו לדעתי נורת אזהרה שאתה נמצא במקום שלא עוזר לך דיו.
נ.ב. החרדות, דכאון, מצבי רוח קיצוניים, בעיות בשינה, זה התחיל בשירותך הצבאי או בעקבות אירועים חריפים כלשהם? מה שאתה מתאר יכול לנבוע מחוסר איזון ביוכימי אבל יכול גם לנבוע מזכרונות טראומתיים.

 

[ינוקא1]

ממליץ על טיפולי מגע

משולבים עם שיחות.
לפעמים השכל "נתקע" ונע במעגלים , ואז אפשר לפתוח דברים ברמה התת מודעת דרך טיפולי המגע.

לפי וילהלם רייך , אבי הפסיכותרפיה הגופנית , "רגשות מודחקים מתהווים למתח בגוף ויוצרים שריון". ולכן הוא היה משלב בטיפוליו המילוליים לחיצות על נקודות שונות.

ניתן לעשות את שניהם אצל אותו מטפל או מטפלים נפרדים , אבל השילוב של מגע +שיחות הינו יעיל ומוצלח בדרך כלל.

 

[נדב1986]

תגובה

שלום, תודה על כל מה שכתבתם וניסיתם להעביר לי.
האמת שאני מאוד משתדל להישאר פעיל מבחינה גופנית, למרות שיש לי עומס רב בלימודים.
לפני הלימודים אפילו עסקתי בספורט באופן יותר מקצועי. אני מודע היטב
ליתרונות שיש לפעילות גופנית להציע במצב שבו אני נמצא, כרגע הבעיה שלי היא
פחות לשרוד את היום יום, אני יותר מחפש הצעות לשינוי כללי או תוספות לטיפול.
אני כנראה שמעתי או קראתי כבר את רוב העצות שכתובות בספרים למיניהם,
כרגע אני לא פנוי ואין לי סבלנות יותר לקרוא ספרי פסיכולוגיה למיניהם,
אני מקדיש הרבה זמן ואנרגיה גם בלטפל בעצמי, אבל אני לא ממש רואה שום תוצאות.
עשו לי אבחון פסיכודידקטי לפני שנתיים בערך, היא אמרה לי בסוף ש"לפי המונחים בספר" היא מצאה הפרעה רגשית ראשונית.
גם את העניין של מגע כבר יצא לי לבדוק מכל מיני כיוונים,
אני מרגיש שחסר לי מגע, אבל לא נראה לי שטיפול במגע יכול לעזור לי יותר מדי,
כי היו תקופות שהיה לי הרבה יותר מגע ולא ממש הרגשתי יותר טוב. טיפלתי פעם בילד אוטיסט (לא בדיוק אוטיסט)
ששיטת הטיפול שילבה בתוכה הרבה מאוד מגע חופשי ביני ובינו, בספורט שעסקתי בו גם היה מגע (ולא מכות או משהו כזה),
אני לא נרתע ממגע אם אני יוצא עם בחורה, אין לי בעיה לגעת או שיגעו בי, (למרות שפעם אחת מישהי דחפה לי יד
לתוך המכנסיים וקצת נרתעתי - אבל זה דווקא נראה לי מאוד טבעי - כי זו הייתה סיטואציה ממש הזויה, פעם שניה שיצאנו והיא ממש הייתה מוזרה
ואפילו אחרי זה ששאלתי אותה על זה היא לא הצליחה להסביר למה היא עשתה את זה).
אני אוהב מגע, אבל ברגע שהמגע מלאכותי זה נראה לי מעושה ומוזר. (נגיד הילד שטיפלתי בו הוא היה יוזם את רוב המגע והוא היה מרגיש לי מאוד טבעי)
אני אוהב אנשים, בטח מי שמכיר אותי בצורה יותר שטחית יגיד לכם שאני חברותי,
אבל אני מרגיש שאני לא ממש קשור לעולם שבו אני חי, קשה לי להסביר את זה.
אני גם יודע די טוב (עד כמה שאני יכול) את המקור לבעיות שלי, הרוב זה מהמשפחה,
לאמא שלי היה דיכאון אחרי הלידה שלי, והיה לה גם התקף חרדה עם הדיכאון, היא לקחה כדורים וכו'. גם האישיות של אבא שלי לא הכי מרגיעה בעולם.
אני אגיד יותר מזה - (ואני לא היחיד שחושב ככה) לפי דעתי המקור לבעיה הוא ממש לא העיקר,
זה שאתה יודע מה המקור ממש לא אומר שאתה גם תדע איך לפתור את הבעיה.
הדברים שאני רואה שעושים לי טוב בחיים הם: להיות בסביבת אנשים שאני אוהב וכיף לי איתם,
לשמוע מוסיקה, לנגן, לצייר, ליצור משהו מקורי, אני מאוד אוהב פיסיקה ומתמטיקה, אני אוהב ללמוד ולחשוב,
הנושא של תורת היחסות ותורת הקוונטים ונושאים מסויימים במתמטיקה ממש מרתקים אותי.
אני די חופר פה, אבל המטרה שלי היא למצוא פה בעזרתכם אולי איזה רעיון מקורי - כלומר משהו שעוד לא שמעתי,
שעדיין לא חשבתי עליו, דברים כמו אוכל, דרך חיים, ניצול זמן, באמת שאני מודע להם, אני שמעתי גם כנראה
על רוב שיטות הטיפול שקיימות (עבדתי גם פעם בהוסטל של נפגעי נפש), אני מכיר טיפולים סטנדרטים, טיפולים אלטרנטיבים
כאלה ואחרים, אני מחפש משהו שאני לא מכיר. ברור שאם הטיפול השיחתי לא יעזור לי אני אחליף בסוף טיפול,
אני מוכן גם להחליף לטיפול אחר שאני מכיר - למשל טיפול בקבוצת תמיכה או משהו כזה, אבל אני
חייב שיהיה משהו מאחורי החלטה כזו- למשל אני לא מרגיש צורך בקבוצת תמיכה כי יש לי חברים במצבים קשים דומים
כאלה ואחרים, ואני מרגיש שאני משתף גם ככה מספיק אנשים.
בכל מקרה אני מודה לכם על העצות, הזמן והאכפתיות שהקדשתם לי,
ללא קשר למה שאני אחליט בהמשך.
תודה

 

[עפרה מהודר]

היי נדב

קראתי בעניין את כל מה שכתבת. עד עכשיו לא היה לי משהו מעניין להגיד או להציע.

עכשיו בהודעה השנייה שלך, משהו מתחיל "לצלצל" לי.

אתה כותב שאתה אוהב "להיות בסביבת אנשים שאני אוהב וכיף לי איתם,לשמוע מוסיקה, לנגן, לצייר, ליצור משהו מקורי, אני מאוד אוהב פיסיקה ומתמטיקה, אני אוהב ללמוד ולחשוב,הנושא של תורת היחסות ותורת הקוונטים ונושאים מסויימים במתמטיקה".

כתבת שיש לך קשיים בעניין זוגיות, שלא נעמה לך ההתנהגות של הבחורה ההיא ש"דחפה לך יד למכנסיים".
ושכעת אתה מחפש "רעיון מקורי - כלומר משהו שעוד לא שמעתי,שעדיין לא חשבתי עליו".

אז אני יורה ככה קצת באפילה:
האם יכול להיות שאתה נמנה על הקבוצה שנקראת "אנשים רגישים מאוד"?
זה שם לא כל כך מוצלח בעברית.
אבל מאחוריו עומדת קהילה די גדולה של אנשים, עם מאפיינים משותפים שאפילו נחקרו מדעית.
יש להם אתר באינטרנט, ספרים, בילויים משותפים וגם מפגשים.
האם דבר כזה מדבר אליך?

 

[עפרה מהודר]

נקודת התחלה:

שאלון עצמי:
האם אתה אדם רגיש מאוד (Highly sensitive person)?

 

[ladybug4NLP]

האם במקום "אני בדכאון" אפשר יהיה לומר

למרות שאני מאד רגיש, אני מחפש קצת ריגושים?

 

[טל קרויטורו]

תגגל EMDR, היא שונה מאד מטיפולים פסיכולוגים

אחרים, למרות שגם היא שיטת טיפול פסיכולוגי, וגם EVIDENCE BASED . שכן אתה צודק, להיות מודע מהיכן זה מגיע, לא גורם לזה ללכת. אתה מתאר אירועים טראומתיים מוקדמים, וטיפול בשיחות ובכדורים לא נמצאו מסייעים דים לטיפול באירועים טראומתיים. נסה טיפול רלוונטי לטראומה מוקדמת, מאד רלוונטי לעבודה על טראומות מהמשפחה. אגב, שנה זה מעל ומעבר לדעתי אם לא מתקדמים ועוד הולכים ברברס, לא כל שכן חמש שנים. להיות מודע פשוט לא מספיק כדי להרגיש יותר טוב או לשנות דברים, צריך שיטות טיפול שנותנות משהו מעבר לכך.

 

[איילית אלמונית]

הי, זה לא בדיוק מה שביקשת אבל אני חושבת

שיוכל לתרום במידה מסוימת. אם לא היום אז אולי בהמשך.
סיפור ששמעתי השבוע:
איכר פונה לאלוהים ואומר לו: אלוהים, בראת ויצרת ואתה הכי חכם בעולם, אבל דבר אחד אינך יודע - חקלאות. ה' אומר לו: האמנם? אומר האיכר: כן. תן לי להחליט במשך שנה איך לנהל את מזג האוויר ואני מבטיח לך שבסוף השנה לא יהיה רעב בעולם. ה' מסכים. במשך שנה האיכר מוריד גשם במידה הנכונה ובעוצמות הנכונות, קובע טמפרטורות במידה המדוייקת, לא מתיר ברקים, ברד וקרה. מסתיימת השנה, והאיכר אומר לה', הנה, הסתיימה השנה. בוא נראה מה יצא לנו. הוא פותח את שקיקי החיטה בשיבולים והנה, החיטה ריקה. האיכר לא מבין, מה קרה? למה החיטה ריקה? עונה ה' - כאשר הכל טוב, נפלא ונהדר, אנחנו עצמנו לא צומחים. הכאב והסבל מלמדים אותנו שיעורים חשובים בחיים, ומאפשרים לנו לפתח יצירתיות, עוצמה פנימית וחכמה.

עכשיו, כשכואב, ולא נראה באופק פיתרון, קל לפטור את הסיפור הזה כסיפור מוטיבציה נחמד ותו-לא. אבל יש סיבה לסבל, ואני מאמינה שאנחנו יוצרי מצבים וקשיים בחיים כדי להתפתח ולצמוח מהם. שום דבר לא קורה סתם וללא סיבה. ולפעמים, בהמשך הדרך, אנחנו מגלים שלסבל יתרונות משלו, והגענו למקום חדש, חזק, חכם, בזכות הסבל.

אני מאמינה שתמצא את הדרך שלך. אין לי כרגע הצעות קונקרטיות, אבל אולי יבואו בהמשך, ואולי תמצא שאחד או יותר מההצעות שהוצעו לך עד כה יאפשרו לך לפרוץ לדרך חדשה. בינתיים מנקודת המבט שלי, מרגיש לי יותר שטיפול וריפוי טראומות ילדות הוא התחלה טובה. וישנן דרכים שונות להגיע לזה, תבחר את מה שמרגיש לך הכי נכון.