דיכאון, זה מתסכל!!! עצה בבקשה

דיכאון, זה מתסכל!!! עצה בבקשה

ב 27.02 עברתי ניתוח, החלפת טבעת כי הייתה לי דליפה, מאז אני רק עולה ועולה במשקל.....נגעלת מעצני אבל ממשיכה לזלול.... שאלה לכל המבינים, מה יקרה אם אסגור את הטבעת שבועיים אחרי הניתוח ולא חודש? האם מישהו היה במצבי?
 

קובי d1

New member
ניתוח חוזר

אף רופא גם מהמקלים כמו ד"ר אבינוח סוגר את הטבעת חודש אחרי הניתוח זה שאת נגעלת מעצמך וממשיכה לזלול עם בעיה כזאת צריך לפנות לטיפול פסיכולוגי גם אחרי הסגירה הראשונה והשנייה לא תרגישי הגבלה חזקה ,את חייבת לקחת את עצמך לידיים אני יודע שזה קשה אבל אין לנו ברירה מה שנשאר לי לאחל לך בהצלחה בפרויקט של הירידה במשקל. קובי
 
קוביd1 תודה על התגובה,אבל

מעניין אותי לדעת מה יקרה אם בכל זאת סוגרים את הטבעת כמה שבועות אחרי ולא חודש? למה הרופאים טוענים שצריך חודש? האם ייגרם נזק לטבעת?
 

אופירA

New member
מנהל
בהחלט אפשר לשאול את הרופא

מן הסתם שיש לו הסבר טוב לכך, אחרת הוא לא היה מקפיד על כך. ההיגיון שלי אומר, שאחרי ניתוח, יש להניח לגוף להחלים מ-5 החתכים ומכל הטראומה של ההרדמה המלאה, וכן לקיבה להחלים מהטראומה של הטבעת החדשה. אמנם היתה לה טבעת קודם לכן, אבל זו טבעת אחרת לגמרי, למרות שהן תאומות. ובכל זאת אישיות אחרת, טבעת חדשה לגמרי, טרייה ולא משופשפת. היא צריכה להתמקם על הקיבה, ליצור לעצמה הצטלקות משל עצמה. זה לוקח זמן וזה טראומטי לקיבה ולגוף. לכן מקפידים על חודש ימים מנוחה לקיבה לפני שמשנים את המצב של הטבעת. אחרי החודש הזה, כבר פחות מקפידים על הפרשים של 4 שבועות בין הצרה להצרה, ואצל ד"ר אבינוח מרשים לפעמים גם שבועיים בין הצרה להצרה, במקרי הצורך בלבד. 27.2 היה לפני 3 שבועות. זה מאוד קשה להיות בלי הגבלה של טבעת, ומאוד קשה לחוות חוויה של השמנה חוזרת. זה מתסכל מאוד. אבל עדיין לא מצדיק דיכאון (אלא אם כן את סובלת מנטייה לדיכאון, והשמנה בהחלט יכולה להוות טריגר להתפרצות), ולא מצדיק את התגובה הרגשית של להרגיש גועל מעצמך. זו תגובה רגשית מזיקה והרסנית, וצריך להתרפא ממנה, ויפה שעה אחת קודם. תגובה זו היא שגורמת יתר תסכול, שגורם יתר אכילה... לא חבל? לא עדיף לעשות את התהליך הנפשי שמאפשר לוותר עליה? כדי לוותר על תגובה רגשית צריך להשתמש בחשיבה ובדמיון. תארי לעצמך שהיתה לך ילדה בת 10, רעבה מאוד, שצריכה עזרה כדי להתגבר על הרעב, והיתה כבר תקופה שהיא הצליחה להתגבר ורזתה יפה במשקל, אבל עכשיו יש תקופה מסוימת שהיא עוברת קושי, ולא מצליחה להתגבר על הרעב באופן זמני. האם היית נגעלת ממנה? האם היית מזלזלת בה? או שהיית אוהדת אותה ומבינה אותה, למרות הקושי והתסכול שהיית חשה כשהיית רואה אותה רעבה ואוכלת? האם היית מבינה שככל שאת מחזקת אותה היא תרגיש יותר כוח להקטין את אכילת היתר? עודדי את עצמך ותביני את עצמך, ותדברי אל עצמך בטקסטים שאמא מדברת לילד שהיא אוהבת (גם כשהוא מתנהג "לא בסדר"), ותנסו יחד - את ועצמך, בשיתוף פעולה ומתוך אהדה והבנה - לתכנן אכילת מאכלים דלי קלוריות ופעילות גופנית בתקופה הזמנית הקשה הזו. מגם מוכנות להשמנה זמנית מסוימת.
 
החילזון מהשפן...

סבלנות היא מילת המפתח. תשאלי את הרופא, אבל למה למהר? נכנסת לתהליך, קחי את הזמן. יש שכר לעמלנו, והסבלנות משתלמת ומתגמלת. שבוע מצויין.
 
יקירתי, מבינה אותך לגמרי.

אני שבוע וחצי אחרי ניתוח חוזר (החליקה הבחורה...) ורעבה כאילו אין טבעת. אז מה עושים? אוכלת מה שלא נכנס קודם, מקווה שלא אעלה במשקל ועד הסגירה הראשונה אני מתעתדת לעשות שני דברים: 1. לאכול שפוי כדי לשמור על ההישגים. 2. לצ'פר את עצמי בכמה דברים שלא נכנסו קודם ולא הצלחתי לאכול אותם זמן רב כמו שניצל או לחם טרי או מנת פלאפל. אבל הכל בגבול! אני לא חושבת שארד עד הסגירה, אבל לפני פסח אני תמיד יורדת. אז יש סיכוי... בכל אופן, תתאזרי בסבלנות. אל תישארי רעבה, ואל תסגרי לפני הזמן. ואגב, גם הערב הייתי באיזה ארוע והמחמאות שקיבלתי!!!
 

רוייקו

New member
תעשי הפוך על הפוך

מרגישה שאין לך כל כך שליטה על יכולת האכילה בינתיים, עד שיסגרו לך את הטבעת ? תאכלי מזון מוצק ומורכב, הרבה ירקות, יותר אורז ולחם מחיטה מלאה. כל מה שעובר לאט יותר. מה קורה אז ? גם אז את יכולה לאכול הרבה ? עדיף לנסות ולחכות ולא ללכת ולסגור בחיפזון. אל תשכחי שגם הניתוח הזה יכול להנזק ולכן למה לא לנסות ולבלום כבר עתה את התאווה, את הקושי להתאפק.. נסי לעצור את מה שלא הצלחת קודם לכן: לעשות עבודה עם עצמך: עבודה על ריסון ואיפוק. אין ברירה. עדיף לחכות למועד הנכון לסגירה
 
זה מה שאני עושה. תודה רוייקו.

לגבי סלט, אני מחכה עוד כמה ימים. אבל אוכלת לחם מקמח מלא ודברים שמשביעים. מרק ירקות סמיך בכמויות.
 

אופירA

New member
מנהל
מה שעוזר לי - לפזר את האוכל יותר

כלומר לאכול כל שעתיים-שלוש. לפעמים כל שעה - אותה כמות מזון אבל מחולקת. וכמובן יותר ארוחות של מרק ירקות. (גם אני קצת יותר רעבה עכשיו).
 
למעלה