דיכאון בלתי הפיך לאחר פרידה..
היי .. אני בן 27 , ולאחר 3 וחצי שנות זוגיות , החברה עזבה אותי, אישה שאהבתי מאוד .. במשך 4 חודשים התחננתי אליה,ביקשתי ,כתבתי מכתבים, וכלום לא עזר.. התקשתי מאוד להשלים עם העובדה שאישה ש3 שנים לא יכלה לחיות שנייה בלעדיי,פתאום מוצאת בגברים אחרים שקט ושלווה . ועוד יותר התקשתי להשלים עם זה שבשלב מסוים היא פשוט התעלמה ממני. בלתי נתפס היה לחשוב שאהבה כזו ענקית תעשה לי דבר כזה. עברה חצי שנה. ואני לא מצליח להתגבר. מבחינה לוגית,התגברתי ,כי אני מאוד ריאלי,אבל אני מוצא עצמי מתפרץ בבכי ללא שום הבחנה, מכל שטות. חצי שנה אחרי,ואני פשוט לא מבין איך כל דבר קטן מעורר אצלי בכי בלתי נשלט. כל שטות מרגשת בטלויזיה, או זוג שטוב לו,גורמים לי לבכי וצער שלא ניתן לתיאור . הבחורה הזו היתה סוג של דמות אם בשבילי (אני לא בקשר טוב עם אמא\אבא) שהוציאה ממני את החלק הילדותי והתמים,וכל דבר תמים שאני רואה,גורם לי בכי וצער בצורה מוזרה... בנוסף אני לא מסוגל להפסיק להתעניין בה,ולבדוק, וזה פשוט לא עובר. רוב האנשים שסביבי נטשו כי אין להם כוח לשמוע כבר.. אלו שנשארו אומרים לי שיש לי הכל בחיים,מראה,השכלה וכו , ושאין לי על מה לבכות,ולא ממש מבינים את העניין. אני נמצא בלחצים עצומים שמא לא אמצא זוגיות שוב,למרות שאני משכיל (מהנדס ) ונראה טוב , האמונה שאמצא מישהי שתרצה ותאהב ,הפכה אפסית. השיער שלי נושר בקצב עצום,מה שמייצר עוד לחץ,ועוד חוסר בטחון ... הייתי בטיפול קצר דרך קופ"ח בו נאמר לי שאני בעל מודעות עצמית מהגבוהות שהפסיכולוגית ראתה אי פעם,ושאני אמור לעזור לעצמי..... זה לא עזר יותר מדי, ואני מרגיש שנוצר בי נזק בלתי הפיך ,שהפך אותי לרגיש בצורה בלתי מרוסנת,כאילו מנגנון מאוד עמוק בנפש שלי נהרס כליל. לא יודע אם מישהו יוכל לעזור, אבל ניסיתי בכל זאת .. תודה..
היי .. אני בן 27 , ולאחר 3 וחצי שנות זוגיות , החברה עזבה אותי, אישה שאהבתי מאוד .. במשך 4 חודשים התחננתי אליה,ביקשתי ,כתבתי מכתבים, וכלום לא עזר.. התקשתי מאוד להשלים עם העובדה שאישה ש3 שנים לא יכלה לחיות שנייה בלעדיי,פתאום מוצאת בגברים אחרים שקט ושלווה . ועוד יותר התקשתי להשלים עם זה שבשלב מסוים היא פשוט התעלמה ממני. בלתי נתפס היה לחשוב שאהבה כזו ענקית תעשה לי דבר כזה. עברה חצי שנה. ואני לא מצליח להתגבר. מבחינה לוגית,התגברתי ,כי אני מאוד ריאלי,אבל אני מוצא עצמי מתפרץ בבכי ללא שום הבחנה, מכל שטות. חצי שנה אחרי,ואני פשוט לא מבין איך כל דבר קטן מעורר אצלי בכי בלתי נשלט. כל שטות מרגשת בטלויזיה, או זוג שטוב לו,גורמים לי לבכי וצער שלא ניתן לתיאור . הבחורה הזו היתה סוג של דמות אם בשבילי (אני לא בקשר טוב עם אמא\אבא) שהוציאה ממני את החלק הילדותי והתמים,וכל דבר תמים שאני רואה,גורם לי בכי וצער בצורה מוזרה... בנוסף אני לא מסוגל להפסיק להתעניין בה,ולבדוק, וזה פשוט לא עובר. רוב האנשים שסביבי נטשו כי אין להם כוח לשמוע כבר.. אלו שנשארו אומרים לי שיש לי הכל בחיים,מראה,השכלה וכו , ושאין לי על מה לבכות,ולא ממש מבינים את העניין. אני נמצא בלחצים עצומים שמא לא אמצא זוגיות שוב,למרות שאני משכיל (מהנדס ) ונראה טוב , האמונה שאמצא מישהי שתרצה ותאהב ,הפכה אפסית. השיער שלי נושר בקצב עצום,מה שמייצר עוד לחץ,ועוד חוסר בטחון ... הייתי בטיפול קצר דרך קופ"ח בו נאמר לי שאני בעל מודעות עצמית מהגבוהות שהפסיכולוגית ראתה אי פעם,ושאני אמור לעזור לעצמי..... זה לא עזר יותר מדי, ואני מרגיש שנוצר בי נזק בלתי הפיך ,שהפך אותי לרגיש בצורה בלתי מרוסנת,כאילו מנגנון מאוד עמוק בנפש שלי נהרס כליל. לא יודע אם מישהו יוכל לעזור, אבל ניסיתי בכל זאת .. תודה..