דייייייייייייייייייייי.. נקרע לי הלב!!!
מאתמול אני מתמודדת עם נפגעי המכרז של המדינה שמתקשרים לדבר עם מישהו.. כל אחד.. להבין מה לעשות.. אנשים בוכים לי בטלפון! אני משתגעת מזה! אני עובדת באחת מהחברות הספקיות של המכרז. לכל נפגע אני צריכה להסביר שלא נוכל לספק את המוצרים בהם זכו משום שלא קיבלנו כל תמורה כספית עבורם. כל הכסף במכרז והקניה נעשתה מול המכרז. להסביר שאנחנו הספקים מקבלים כספים עד לפעמים שלושה חודשים לאחר האספקה ללקוחות. מבחינתנו זה אומר שיש "בחוץ" סחורה של שלושה חודשים אחרונים שלא קיבלנו כל תמורה עליה. אבל זה לא מנחם את המסכנים האלה.. אם עבור הספקים מדובר בכמה מאות אלפי שקלים ויותר לכל ספק, עבורם זה יכול להיות כמה מאות או כמה אלפי שקלים שהלכו! ואנחנו לא יכולים לעשות דבר מלבד להדריך אותם מה לעשות.. מאתמול אני מנסחת להם איך לכתוב מכתב לחברת האשראי, למי למען, ומה האופציות העומדות בפניהם. לא - זה לא התפקיד שלי, אבל מחלקת שירות ואספקות שלנו קורסות כאן תחת עומס הטלפונים ואני עוזרת להם כי אין מענה (כמובן) במכרז של המדינה. ואני מקשיבה ומנחמת את האנשים האלה וחושבת על אותם אומללים שהשקיעו את כל חייהם בחפציבה. "אבל איך אני אגיד עכשיו לבעלי??" בוכה לי אחת "הוא יהרוג אותי!" "את רוצה להגיד לי שאיבדתי 5000 ש"ח סתם כך?" ויש גם "לא מעניין אותי! אני בא ושורף לך את המשרד! אני רוצה את מה שהזמנתי!" ראבאק! לא רוצה לענות יותר לטלפון!
מאתמול אני מתמודדת עם נפגעי המכרז של המדינה שמתקשרים לדבר עם מישהו.. כל אחד.. להבין מה לעשות.. אנשים בוכים לי בטלפון! אני משתגעת מזה! אני עובדת באחת מהחברות הספקיות של המכרז. לכל נפגע אני צריכה להסביר שלא נוכל לספק את המוצרים בהם זכו משום שלא קיבלנו כל תמורה כספית עבורם. כל הכסף במכרז והקניה נעשתה מול המכרז. להסביר שאנחנו הספקים מקבלים כספים עד לפעמים שלושה חודשים לאחר האספקה ללקוחות. מבחינתנו זה אומר שיש "בחוץ" סחורה של שלושה חודשים אחרונים שלא קיבלנו כל תמורה עליה. אבל זה לא מנחם את המסכנים האלה.. אם עבור הספקים מדובר בכמה מאות אלפי שקלים ויותר לכל ספק, עבורם זה יכול להיות כמה מאות או כמה אלפי שקלים שהלכו! ואנחנו לא יכולים לעשות דבר מלבד להדריך אותם מה לעשות.. מאתמול אני מנסחת להם איך לכתוב מכתב לחברת האשראי, למי למען, ומה האופציות העומדות בפניהם. לא - זה לא התפקיד שלי, אבל מחלקת שירות ואספקות שלנו קורסות כאן תחת עומס הטלפונים ואני עוזרת להם כי אין מענה (כמובן) במכרז של המדינה. ואני מקשיבה ומנחמת את האנשים האלה וחושבת על אותם אומללים שהשקיעו את כל חייהם בחפציבה. "אבל איך אני אגיד עכשיו לבעלי??" בוכה לי אחת "הוא יהרוג אותי!" "את רוצה להגיד לי שאיבדתי 5000 ש"ח סתם כך?" ויש גם "לא מעניין אותי! אני בא ושורף לך את המשרד! אני רוצה את מה שהזמנתי!" ראבאק! לא רוצה לענות יותר לטלפון!
