דיוני סדרות לאמצע השבוע

[Reutk]

רואה. אני בפרק 2 כי המקס הדפוק לא הקליט לי את פרק 3 של מלפפו

 

[didalf]

מה שיפה בקישור הזה

זה שיש שם גם את התגובה שלי שמרכזת את שאר הפרקים

&nbsp
אני חושבת שזה היה סוף פתוח מעצבן כי זה לא היה סוף שבכוונה השאירו פתוח אלא סוף שהשאיר פתח לעונה הבאה שפתאום בוטלה.

 

[twisted nerve1]

יכול להיות שהשאירו ככה כדי

לתת פתח לעונה הבאה, אבל ככל שאני חושבת על זה יותר- אני באמת לא רוצה שיהיה לזה המשך. אני ממש אוהבת את הסוף. בייחוד אני אוהבת את כל השלבים של מערכת היחסים שלהם בעונה- בהתחלה ההכחשה שלהם לגבי העניין הזה, אחר כך כשהם ביחד וכל האופוריה של ההתאהבות ולהיות ביחד- ואז שלב ההתפכחות בפרק האחרון שמראה שאולי דברים לא כאלה ורודים כמו שחשבנו.
הקטע? אני לא חושבת שאני רוצה לדעת מה ההמשך. אם נגלה שקווין לגמרי השתנה והוא נאמן לפאטריק והוא החבר המושלם ופרינס צ'ארמינג עכשיו, זה ירגיש לי לא מציאותי וחוטא לסדרה. אם נגלה שקווין חוזר להרגליו הישנים זה יבאס אותי מאוד. אני רוצה להישאר בשלב הזה שיש עוד תקווה ושזה לא ירגיש מזוייף. פשוט לא בא לי לראות מה קורה בהמשך. אהבתי את הנקודה שבה זה נגמר.

 

[didalf]

יש בזה משהו

 

[twisted nerve1]

והנה כתבה יפה

שאהבתי על הסדרה: http://blog.yes.co.il/?p=6198

 

[snirf]

חבל שהיא רק עד פרק 3

הוא לא כתב גם על סיום העונה?
אבנר ברנהיימר הוא יוצר הסדרות של בלו נטלי ואמא ואבא'ז בין היתר, אז היה מעניין לקרוא מה הוא חושב על הסדרה
ולגמריי מסכים איתו(וכמו שכתבתי) בעונה הראשונה קווי העלילה היו רזים

 

[twisted nerve1]

נכון, חבל שלא כתב על סוף העונה

לא שאני ראיתי לפחות.

 

[didalf]

באמת חבל שהוא לא כתב על הכל

וגם: "ריצ'י הוא נודניק מלא רגשי נחיתות שנעלב מכל דבר.:" - בדיוק

 

[twisted nerve1]

לגמרי!!

 

[Chandler Rulz]

אני גם ראיתי, כמובן.

אהבתי כמה דברים יותר (חלק מהעלילה של דון, פיט, רוג'ר, ג'ואן) וחלק פחות (חלק מעלילה של דון, פגי, בטי, סאלי).
&nbsp
אוף.. בא לי לראות מה קורה איתם בסבנטיז! ובאייטיז! ובניינטיז! ו.. הבנתם את הרעיון חח

 

[גם ברוטוס]

גם אני נורא רוצה לדעת

כל כך קיוויתי שיהיה בסוף איזשהו פלאשפורוורד אפילו קטן ביותר.
אבל היה ברור שזה לא מתאים לאופי של מתיו ויינר לעשות משהו כזה.
&nbsp
הקטע הוא שבסופו של דבר אנחנו אפילו לא יודעים אם הוא זה שיצר את הפרסומת קולה הזאת. (שלמקרה שעוד לא קראת על זה היא לא רק באמת אמיתית אלא גם באמת יצאה מחברת הפרסום מקאן אריקסון).
אני אישית בהתחלה לא הייתי בטוח מה אני מעדיף, אבל בסופו של דבר אני כן מעדיף לדמיין שדון חזר לניו-יורק, חזר למקאן-אריקסון, הפסיק לברוח מהבעיות שלו והמשיך להדהים אנשים עם המוח שלו.
&nbsp
&nbsp
אני חושב שהדבר שהכי הפריע לי בפרק הוא זה שדון לא חוזר מיד לניו-יורק.
אני מבין למה בטי לא רוצה אותו שם, ואני מסכים שצריך במידה רבה לכבד את רצונה. אבל במצב כזה הוא צריך לחשוב קודם כל על הילדים שלו. אפילו אם לא לחזור ולתמוך ממש שם, אז הוא צריך לפחות להיות שם מיד אחרי שהיא מתה.

 

[Chandler Rulz]

אתחיל מהסוף - לא ראינו את בטי מתה [הייתי בטוח שתהיה לוויה..] אז לא יודעים בדיוק מתי דון חזר [אם בכלל].
&nbsp
אני רוצה להאמין שדון ופגי יצרו את הפרסומת של קוקה קולה יחד. קראתי באינטרנט שיש השערות שפגי בכלל יצרה את הפרסומת לבד, אבל זה לא מסתדר לי [בייחוד היחס שהיא קיבלה במ"א בהתחלה].
&nbsp
לי הכי הפריעה הסצינה של פגי וסטן.. זה היה כל כך טלנובלי ולא מתאים לרוח של הסדרה לדעתי..
הפריע לי גם שסאלי לא קיבלה happy end בערך...
&nbsp
וואי, עכשיו חשבתי על זה שזה יהיה נהדר אם סאלי תקבל ספין אוף

ברור לי שזה לא יקרה, אבל אפשר לפנטז.
אני מופתע מכמה למדתי לאהוב את הדמות הזאת..

 

[גם ברוטוס]

אתה מופתע?

אני כבר שנים מת עליה. קודם כל השחקנית מדהימה בשביל מישהי כל כך צעירה (עכשיו כבר לא עד כדי כך צעירה, אבל עוד בעונה 3 היו לה סצנות מעולות)
וגם את הדמות אני מאוד אוהב. היא אומנם די נוראית לאנשים הרבה פעמים ולא מעט מתנהגת כמו ילדה מעצבנת, אבל אני לא יכול שלא לחוש אמפתיה אל מישהי שגדלה עם כאלו הורים מחורבנים.
&nbsp
גם אני לא כל כך מרוצה מעניין פגי וסטאן. לא כל כך כי זה טלנובלי אלא כי זה כזה פשוט לא מתאים. הכניסו לעשר דקות האחרונות סיום שמח עם זוגיות בשביל פגי. הייתי רוצה יותר בניה לזה. אם כי כבר שנים שחשבתי שאולי היא תהיה בסוף עם סטאן. המערכת יחסים בינהם התפתחה נהדר במהלך הסדרה. (אגב זה שהוא מדבר על כמה שנוח לו יותר לדבר איתה בטלפון מזכיר את זה שהיו להם שיחות ארוכות מאוד כשהיא עבדה בחברה אחרת).
&nbsp
משהו שקצת יותר מפריע לי... או חבל לי... הוא שלא הייתה שום התייחסות לתינוק שפגי ילדה מפיט לפני שנים רבות. (אם זה באמת היה טלנובלי הילד היה מופיע בעונה האחרונה לאחר שהוא גילה את פגי). זה כאילו התבקש שזה יוזכר בפגישה האחרונה של פגי ופיט (אגב, נורא אהבתי שהיא אמרה לו a thing like that) ועוד יותר כי זה מאוד מזכיר את מה שקורה עם סטפני בפרק.
אבל אולי זה בעצם הרעיון. המון בסדרה מתרחש בעשר שכבות של מתחת לפני השטח. כלומר הסיפור של סטפני קיים שם בטח בכוונה כדי להעלות לראש את מה שקרה לפגי. זה מודגש כשדון נותן לסטפני את אותה עצה שהוא נתן לפגי - להמשיך ולחיות כאיו זה לא התרחש. רק שסטפני עונה לו בדרך שונה - היא אומרת לו שהוא טועה לגבי זה. אפילו כשבמקביל אנחנו רואים איך פגי מתפתחת בחיים שלה ומשאירה את התינוק שהיא ילדה מאחור.
&nbsp
גם אני מופתע שלא ראינו את ההלוויה של בטי - אבל העניין הוא שזה לא מה שחשוב בסופו של דבר.
אני מנסה לחשוב למה הגסיסה של בטי בכלל הוכנסה לעלילה - יש לזה עניין של סגירת מעגל - הסדרה התחילה זמן קצר אחרי שאמא של בטי מתה והיה לה קשה להתמודד עם זה. כמובן שגם יש את עניין הסיגריות ובעיות הבריאות שהן גורמות להם.
יש את העניין של הפיתוח של הדמות של סאלי - זה שבסוף היא הופכת ככה למבוגרת - עוזרת לאח שלה להכין אוכל ומנקה כלים (אם כי קצת מוזר שאין להם שם עוזרת שעושה את כל זה).
ויש את העניין שזאת דחיפה אחת נוספת של דון בסוף. לא רק המוות של מישהי שהוא כל כך מחובר אליה אלא השיחה שבה בטי הבהירה מה משמעותו למשפחה, לילדיו. דון לדעתי תמיד הרגיש שהוא אבא טוב מספיק. הילדים עם אשתו כי ככה מקובל והוא דואג להם מספיק, בעיקר מרחוק. השיחה עם בטי (ועם סאלי) די דוחפת לו לפרצוף את זה שהוא לא באמת נוכח בחיים שלהם, ושחוסר נוכחותה של בטי לא אמור לשנות את זה.
&nbsp
&nbsp
אגב, שמעתי שבעבר היו דיבורים על אופציה לעשות ספין אוף כלשהו לסדרה. ברור שAMC אוהבים את הרעיון (יש להם ספיןאופים כבר לשובר שורות והמתים המהלכים) אחד מהרעיונות היה באמת על סאלי כשהיא מבוגרת בימינו (היא צריכה להיות בערך בת 60 כיום). אבל נראה לי שמתיו ויינר מאוד מתנגד לרעיון. אם כי יכול להית שבסופו של דבר הם לא חייבים לשאול אותו.
&nbsp
בדימיון שלי בסדרה הזאת גם יככבו ג'ין ובובי כמובן, וגם הבן של ג'ואן ורוג'ר, הנכד של רוג'ר, הבת של פיט ובן עתידי של פגי וסטאן. ומתישהו גם הבן של פגי ופיט. וגם גלן בישופ (ששרד את המלחמה). אולי גם הילדים של הארי וקן. ונלך כבר על כך הקופה ונביא את הילדים של ליין, טד ודאק.

 

[M a b e l]

קצת תגובות

לגבי פגי - אני כן אהבתי את זה שהיא התחברה עם סטאן - בעיני הייתה בניה לקראת זה כבר הרבה זמן וזה דבר הגיוני שיקרה - הרי אנחנו רואים לאורך זמן את הקשר הקרוב בינהם. חוץ מזה שרציתי שיהיה לפגי סוף חיובי (כזאת אני - צריכה סוף טוב לדמויות שאני מחבבת..). אבל הביצוע היה מזעזע!! כשראיתי את הסצנה הרגשתי שאני רואה סדרה אחרת לגמרי שרחוקה מאוד ממד מן. אומנם אני גם בכיף רואה סדרות קלילות יותר אבל ממד מן אני כן מצפה לקצת יותר מסצנת קומדיה רומנטית פלקטית ומעושה כזו.

בסך הכל גם פגי וגם ג'ואן קיבלו סיום הולם בעיני - פגי מקבלת אהבה אבל חששנית והססנית בנוגע לקריירה - אולי יחסית מצליחה אבל תקועה במקום שלא בדיוק רוצה לקדם נשים (אפילו פיט אומר שזה יקרה רק עוד עשר שנים). וג'ואן נאלצת לוותר על האהבה - מה שהיה מתבקש כי מההתחלה לא הייתה התאמה בינהם - הוא רוצה להנות מהחופש עם מישהי לידו והיא רק עכשיו מתחילה לפתח תיאבון קרייריסטי של ממש.

גם לי מאוד מאוד צרם העניין עם הילדים של דון. הוא הולך ומתחבט בכל מיני סיבוכים נפשיים בזמן שהילדים שלו צופים באמא שלהם גוססת. אומנם בטי היא זו שביקשה ממנו אבל זה לא באמת תירוץ, הוא לא צריך בכלל לשאול אותה אם לבוא להיות שם בשביל הילדים שלו או לא. אנחנו יכולים לקוות/להאמין שבסופו של דבר הוא חזר וכן היה שם בשבילם, אבל זה מאוד צורם שלא ראינו ראיה כלשהיו לזה. במידה מסויימת זה די עיקבי עם הדמות של דון, אבל מצד שני ראינו בעונות האחרונות שהוא יותר ויותר מתחבר לילדים שלו (גם אם לא ברמה של להיות המטפל העיקרי) - וזה מעציב לראות ששוב המשברים שלו הם על חשבונם.
הכי עצוב היה לראות את סאלי - מוותרת על החלומות שלה כדי להיות שם בשביל אמא שלה והאחים שלה. הופכת להיות המבוגר האחראי היחיד בסביבה.

אני הייתי בטוחה שלא נראה יותר את בטי (כנראה כי ראיתי כותרת בוואלה בשבוע שעבר "ג'נוארי ג'ונס :אני חושבת שנפרדנו מבטי כראוי" - או משהו כזה, מה שספיילר לי את הפרק הלפני אחרון

), בכל מקרה ההלוויה שלה לא הייתה משהו שהיה לי משמעותי לראות.

אני גם שמעתי (אולי כאן?) שמתיו ווינר שלל ספין אוף שמתמקד בסאלי, ואני לא חושבת שיעשו כזה דבר בלעדיו, למרות שאני כמובן הייתי שמחה לראות את זה.

 

[M a b e l]

ולגבי דון והסיום באופן כללי

אני ראיתי הרבה התלהבות מסצנת האיש במקרר, אבל בי היא לא כל כך נגעה. האיש במקרר דווקא נשמע כמו היפוך מוחלט של דון - מישהו שלא שמים לב אליו, אפרורי, שכשהוא הולך אף אחד לא שם לב. דון הוא הפוך - כריזמטי, כשהוא הולך אנשים מתעצבנים בטירוף ובוודאי ששמים לב.

באופן כללי פרק הסיום היה די חלש בעיני, יחסית לסדרה כולה. אני מסכימה עם הרבה מהביקורת הזו .
דקות הסיום כן היו מבריקות לדעתי. כשראיתי מה שהבנתי מזה הוא, שדון חזר למקאן (כמו שפגי הציעה שיעשה) ועשה את הפרסומת הזו של קוקה קולה. שהוא בעצם רתם את תחושת ההזככות הזו שהוא הרגיש בריטריט, את מה שהוא עבר - לפרסום. וזה בעצם מה שהוא תמיד עשה הכי טוב - לקחת את הרגשות האותנטיים שהוא חווה מסיפור החיים המורכב שלו ולתרגם אותו למשהו אוניברסלי. ככה שאפשר לומר שהוא גם ציני וגם אותנטי - זה לא שהוא חייך רק כי הוא חשב על רעיון מבריק לפרסומת - הוא באמת עבר משהו אותנטי - והוא השתמש בו באופן ציני כדי למכור קוקה קולה. וזה בעצם חלק מהמסר של הסדרה - הרגשות האנושיים הם אותנטיים ועוצמתיים - אבל מה שמנצח זה הקפיטליזם, המסחור.

ולגבי דון עצמו - בעיני הוא השלים תהליך במהלך הסדרה. מצד אחד בהדרגה לאורך העונות ותוך כדי ייסורים הוא הלך והשתחרר מהמועקה של העבר שלו ושל מה שהוא עשה (מה שהגיע לשיא בסיום כשהוא "אדם חדש"). מצד שני בדברים מסויימים הוא לא משתנה ולא יכול להשתנות. הוא לא מסוגל להחזיק זוגיות לאורך זמן, ומה שהוא יודע לעשות זה להיות פרסומאי, אחרת הוא אבוד (בהנחה שהוא באמת חזר למקאן). הוא תמיד יעזוב ויחזור בחזרה. מתישהו כשטד רצה לפרוש הוא שכנע אותו שלא ואמר לו (לא זוכרת בדיוק מה) - שהוא יהיה אבוד בלי זה - וזה נכון גם לגביו.

 

[גם ברוטוס]

כמה תגובות

&nbsp
זה קשה לכתוב על הפרק כי יש הרגשה שכותבים על כל הסדרה וזה יותר מידי וכל פרק של הסדרה הוא יותר מידי. אני לא יודע איפה להתחיל ואיפה לסיים.
אז אני אנסה לגעת בנקודות ממה שכתבת.
לגבי פגי וסטן – אני מסכים שעיקר הבעיה היא איך שזה בוצע.
אגב לא אהבתי בביקורת שחיברת את זה שהכותב כתב שפגי "אסרטיבית בעבודה והמסתחררת בקלות בענייני הלב". זה פשוט לא נראה לי נכון. רוב הסדרה פגי פשוט דחתה דברים של הלב. אנשים היו צריכים לעשות היפוכים באוויר כדי להתאים את עצמם אליה. לא שזה לא בסדר. זה משהו שאהבתי בה, אבל זה ממש לא מתאים לדעתי למסתחררת בענייני הלב. כמו עם הבחור שהיה בתחילת החצי עונה, הנטיה הראשונה של פגי היא לא להתקרב. יש משהו יפה בזה שהיא החליטה לקחת צעד נועז לקראת זוגיות (נועז כי זה בטח קצת מפחיד לסכן את הקשר שלה עם סטן). היתרון הוא גם שסטן מעריך אותה ממש. שלא כמו חברים שהיו לה בעבר שציפו שהיא תהיה פחות קרייריסטית, או שלא אהבו את המקצוע שלה, לא נראה לי שזה יקרה איתו. וחלק מהעניין הוא שהוא למד עם הזמן להעריך אותה.
אגב, אני הספקתי לשכוח שלפני כמה פרקים היא גילתה לו על זה שהיא הייתה פעם בהריון וילדה. זה גם מוסיף לדעתי משהו מעניין.
&nbsp
&nbsp
לגבי הסצנה עם האיש במקרר. גם אני לא ממש התלהבתי מזה כשראיתי את זה. זה נראה כאילו דון איכשהו מזדהה עם אדם ששונה ממנו לחלוטין.
ואז קראתי הסבר לזה בביקורת אחת. אני לא זוכר בדיוק, אבל מה שאני הבנתי בעקבות זה זה שדון הוא כן בדיוק האיש הזה, אבל בתוך חליפת דון דרייפר. כלומר בעצם די הוא האיש הזה.
דיק חי את חייו נעלם. הוא היה ככה בתור ילד שמתעלמים ממנו ולא רוצים אותו. כשהוא גדל הוא לקח זהות של אדם אחר אבל כמו שראינו המון פעמים במהלך הסדרה הוא עדיין דיק הפגום מבפנים. בדיוק כמו האיש הזה הוא לא מרגיש נאהב על ידי האנשים שסביבו ובדיוק כמו האיש הזה זה לא דווקא כי הם לא אוהבים אותו, אלא פשוט כי הוא לא יודע לזהות אהבה באמת (חלק ממנו באמת חושב שאהבה זה משהו שאנשי פרסום המציאו כדי למכור גרביונים).
העניין הוא באמת שבאופן מאוד שונה מהאיש ההוא דיק נמצא בתוך הגוף של דון דרייפר, גוף מושך וכריזמטי (משהו שהוא גילה בערך לראשונה ברכבת שהביאה את הגופה של דון האמיתי למשפחה שלו כשאישה התחילה איתו).
&nbsp
אני מאוד אוהב את מה שלדעתי ניסית להעביר לגבי עניין הפרסומות בסדרה – שזה מסחרי ואותנטי במקביל. או פלצני ואותנטי במקביל. הסדרה לא עסקה בלהראות כמה רדודות הן פרסומות. אבל היא גם לא עסקה בלהראות כמה הכל עמוק בעצם. זה במידה מסויימת שני הדברים יחד.
הם כן יחפשו את האישה הסקסית ביותר להציג משהו שלא קשור לאישה סקסית. אבל יש משהו יותר מזה. הם מוכרים אושר.
וזה לדעתי הנהדר בסצנת סיום שזה לא אחד או השני אלא שניהם – דון מחייך גם כי הוא מצא אושר מסויים וגם כי הוא מצא איך להעביר את האושר הזה בפרסומת.
&nbsp
אגב, הדבר הנהדר בכך שהסדרה מסתיימת עם זה שיש לו רעיון לפרסומת זה העובדה שפשוט לא היה לנו סצנה של דון ממציא פרסומת כל החצי עונה הזאת. למעשה אני לא בטוח אם ממש היה את זה במחצית הראשונה של העונה. אולי רק בפרסומת של השעון שפרדי הציג. היה את הפרסומת של מסעדת הבורגר, אבל זה היה יותר פגי.
הסצנות עם הפרסומות תמיד היו חזקות באופן מדהים בסדרה הזאת. כמו הסצנה עם הקרוסלה בעונה 1.
&nbsp

 

[M a b e l]

מסכימה לגבי פגי

זה באמת לא תיאור נכון שלה. הייתי אומרת שאף אחד מהחלקים שלו לא נכון - כי היא גם לא לגמרי אסרטיבית בעבודה. או לפחות, לא כתכונה אישיותית. המצב ההתחלתי שלה הוא תמיד של היסוס וקושי להיות אסרטיבית (כמו שהיא אמרה לרוג'ר "אני צריכה לגרום לגברים להרגיש בנוח, לא?") - וכשהיא מבינה שצריך היא גורמת לעצמה להיות אסרטיבית. מה גם שאם היא הייתה באמת אסרטיבית היא הייתה אוזרת את האומץ להצטרף לחברה של ג'ואן.
&nbsp
גם לי היו חסרות מאוד בעונות האחרונות הפיצ'ים לפרסומות של דון, אלו תמיד היו סצנות חזקות. בחלק מהזמן זה לא התאים למצב הנפשי/התעסוקתי של דון ואולי במידה מסויימת הם הרגישו שזה קצת מוצה, לא יודעת. בכלל אהבתי מאוד את כל ההתייחסות המעמיקה לפרסום בסדרה (שכחתי לכתוב את זה בחפירה על הסדרה למעלה) - צורת החשיבה, תהליך העבודה, הפרסומות שבסוף יוצאות וכל מיני תובנות על הקשר בין העולם הריגשי שלנו למוצרים שמוכרים לנו.
&nbsp
&nbsp

 

[Cold WAR Kid]

סיימתי "החץ"

בשעה טובה.
לקח לי פחות מחודש לסיים 69 פרקים כך שאני גאה בעצמי, בדר"כ אני לא מתקרב לסדרות מרובות פרקים (אלא אם אני תופס אותם מההתחלה)
בכל אופן אנסה לסכם...

העונה הראשונה התחילה נחמד, אבל כל הסיפור הזה עם הרשימה היה אדיוטי לגמרי. ברובה היו את נבלי הפנקס שלא היה מעניינים בכלל, והיה גם את מרלין שהיה מעניין אבל עם הבלחות מעטות. דיגל שיגע את השכל עם דדשוט ואח שלו, ת'יאה, קוונטין ולוראל היו בלתי נסבלים. מזל שהייתה פליסיטי.

עונה שנייה התחילה ברצף מטורף של פרקים משובחים, אחרי זה קצת נחלשה אבל עדיין שמרה על רמה מעולה (יחסית ל-CW,כן?),
אבלללללל, לוראל ואבא שלה היו כל כך מביכים, וכל כך הרבה זמן הוקדש להם!!!!!

בגלל שראיתי את שתי העונות האלה יחסית מזמן הייתי רוצה לפרט יותר אבל לא עולים לי דברים לראש

העונה השלישית.
אז קודם כל, הפלאשבקים היו נוראיים. פעמים ספורות הרצתי קטעים בסדרות, גם בפרקים המשעממים ביותר, אבל זה שבר אותי והייתי חייב להריץ. פשוט לא התקדם לשום מקום והיה משעמם עד מוות.
אוליבר פשוט מאוס עם הצדקנות שלו, "זה באשמתי" "אל תהרוג"... שתוק כבר!
אוליסיטי. איום ונורא. תודה לכותבים שחירבתם לי את פליסיטי, נראה לי הפרק האחרון שאהבתי אותה היה בקרוסאובר (וגם בפרקים המתקדמים של הפלאש... מדהים מה שקורה כשעוזבים את אוליבר הצנון הזה לכמה ימים).
ת'יאה מפסיקה להתבכיין, וגם נהפכת לחלק מהצוות והיא הרבה יותר מגניבה ככה, היא הייתה אחלה לגמרי העונה.
כל העלילה של העונה, עם המוות של שרה, מרלין, ליגת המתנקשים, אוליבר בליגה, ת'יאה רוצחת - בשביל מה?! לא ראיתי שום הצדקה לכל הדבר הזה.
הקליפהאנגר של המוות של אוליבר היה מפגר.
אהבתי את הצוות שנבנה, כי סתם זה מגניב שיש עוד פורעי חוק וגם כי זה גאל את לוראל ואני כבר לא מייחל למותה

בעקבות צפייה בטריילר של לג'נדס, מעניין כמה פעמים קוונטין יוכל לקבל את המוות של שרה.
ריי פלמר!
ודבר אחרון... משעשע אותי שהקטעים הכי טובים של העונה היו בגלל דמויות של הסדרה השכנה. נקודה גרועה מאוד ל"חץ".
למרות כל מה שכתבתי דיי נהניתי מהעונה, אבל צריך לבוא אליה אחרי שכיביתם את המוח, כי זו באמת עונה מפגרת יותר מהרגיל לסדרה הזאת.
קראתי שהעונה הבאה תקח כיוון "רך" יותר, מקווה שזה יהיה לטובה, לפי הסיום של העונה השלישית אפשר בהחלט לפתוח דף חדש.
אגב קראתי כל מיני תגובות ברשת שאומרות שאוליבר יהיה ה"חץ הירוק" - מה הוא היה עד עכשיו? כן, אני יודע שקוראים לו רק "החץ" בסדרה אבל לא באמת ייחסתי לכך חשיבות. מה בעצם ההבדל ביניהם?

זהו, סיימתי לחפור, עד אוקטובר (אוקטובר, נכון??)

 

[גם ברוטוס]

מזל טוב

עונה 3

אני מכיר את זה שזה קשה להחליט להכנס לסדרה כשיש לה כבר כמה עונות לעתיד. אז יפה שעשית את זה.
&nbsp
חבל רק שלא כתבת קצת אחרי שסיימת כל עונה, כי באמת הכי פחות מעניין דעותיך על עונה 3, פשוט כי אתה די צודק, היא בהחלט הכי פחות טובה. למרות שהדמויות של לורל ות'יאה השתפרו מאוד ולמרות שריי פאלמר היה נהדר רוב הזמן. (אני מניח שאתה מסכים, אם כי קשה לדעת אם זה מה שסימן הקריאה מייצג).
דווקא בהתחלה עונה 3 הייתה טובה לדעתי, לא מדהימה, אולי, אבל עדיין עמדה בקנה אחד עם העונות הקודמות יחסית, בטח יותר טובה מתחילת עונה 1.
כמו שאמרת הבעיות הכי גדולות היו כל קו העלילה המוזר של זה שמלקולם משתמש בבת שלו כדי לרצוח את שרה וזה לא ממש ברור. ולורל משקרת לאבא שלה למרות שזה ברור שזה טיפשי. ואז קוונטין מחליט לצוד את החץ למרות שהוא די העריץ אותו עונה וחצי ואי אפשר שלא להודות שהחץ הציל את העיר כבר כמה פעמים.
והפלאשבקים באמת היו נוראיים.
&nbsp
אם אני זוכר נכון אתה כן ראית הפלאש לפני כן, נכון?
והחלטת להשלים החץ כדי להשלים את החסר...
&nbsp
אז מה חשבת על ההצגה של בארי בעונה 2?
אותי שני הפרקים האלו עם בארי די שיכנעו כבר לאהוב את הפלאש.
&nbsp
באופן כללי לא כתבת כמעט על עונה 2 שהיא בטח הכי טובה.
מה חשבת על ההופעה של שרה בתחילת העונה? הגילוי שהיא קשורה לליגת המתנקשים והופעתה של ניסה? ההופעה המפתיעה פתאום של סלייד בהווה? השימוש הממש לא טוב שהיה בסאמר גלאו (איזבל)? המוות של מוירה?
למרות כל הדברים הרבים שהיו בעונה הזאת אני חושב שמה שהכי אהבתי היה תחושת הצוות הנהדרת שהייתה בין דיגל, אוליבר ופליסיטי. אפילו עם התוספות של שרה וריי במהלך העונה, התחושת משפחה הזאת שהייתה להם נשארה חזקה.

 

[Cold WAR Kid]

אכן, צופה בפלאש. בגלל הכמות של הפרקים לא חשבתי שבכלל ייצא לי לראות, אבל לא יכולתי להתעלם יותר מהקרוסאוברים.
ורציתי לראות יותר מפליסיטי, וחשבתי שזה מגניב שנוצרה שם כבר חבורה שנלחמת בפשע, ומסכות ושטויות כאלה... אני מת על זה.

הפרקים עם בארי הם מהפרקים הטובים של העונה השנייה. הוא ממש מעולה בתפקיד, למרות שלפעמים הוא אובררררר דרמטי, כל פעם כשהוא נלחץ שם את הידיים על הראש

העונה השנייה הייתה טובה בהחלט, אבל זה עדיין לא משהו שיחקק לי בזכרון, לכן קשה לכתוב על זה. בכל אופן אנסה.
האמת שידעתי ששרה תופיע ושהיא תהיה כנרית, כך שזה לא הפתיע אותי. ממש אהבתי אותה ברוב העונה, אבל אז היא התחברה
יותר מדי לאוליבר והוא התחיל עם השטויות שלו - "אל תהרגי", "נקמה לא תשיג לך כלום" - וגם השפיע עליה, כך שהיא נהפכה לסתמית ולא מעניינת.
והיא גם תמיד נראית כאילו בכל רגע היא עומדת לפרוץ בבכי.
אגב, היה מגניב לראות אותה בפרק האחרון של 'מד מן'. לא זכרתי שהיא שיחקה אותה.
את ניסה אני ממש מחבב. במיוחד העונה הזאת, הסצינה שלה ושל לוראל בבלי בורגר הייתה מקסימה.
את סלייד לא ממש אהבתי. כן, הוא היה יריב ראוי, וכל הקטע של המיראוקורו בהחלט סיפק סצינות אקשן מצוינות,
אבל הוא קצת נסחף עם הנקמה שלו על שאדו. אישית העדפתי את סבסטיאן בלאד והייתי רוצה לראות יותר ממנו.
סאמר לגמרי מיותרת, ממש מאכזבת..