דיון
מגורים משותפים

תגידי אמאל'ה (בכוונה כתבתי כך) - קראת טוב ?

הנה כמה גודי'ס:
הבחור מעיד על עצמו שלדעתו גברים רוצים מגורים משותפים כדי שיהיה מישהו שילך אחריהם וינקה .....אוקי דוקי - אז הוא הבחור הנאור וכל היתר ....
הגברת מעידה על עצמה גם כל מיני דברים....

יש להם חשבון משותף והם נשואים - יופי, כמו שני שותפים במכולת שבסוף היום כל אחד הולך לביתו. אבל זה פשוט באמת - איפה שקל (עסקית) הם שותפים מלאים באמון מלא ; איפה שקשה -(אינטימית) הם מתקרבים ומתרחקים .....

אפשר לרוץ מהר מדי למגורים משותפים ואפשר לפחד מהם.

אני אב ל-3, יוצא גירושים קשים ואלימים ביותר מצד ההורה (?) הביולוגי השני, עושה הכל לבדי יחד עם משרה מלאה וגם נושא בטיפול הרגשי בילדי. עובדתית, כמו שמעידים עליהם נשואי הכתבה, ממש לא צריך את המגורים עם בת זוג כדי לחלוק עבודה, או כלכלה או.....
אבל, ממש ממש לא חושב כמוהם. כמו בכל דבר, בחיים משותפים יש פלוסים ומינוסים, והראשונים גדולים מהשניים. חוץ מזה, למי שיש אופי של בנאי אין ממה לפחד ולהתחבא בתוך הצורך להיות לבד, במרחב שלו, שהוא שולט בו .......
 

מרוניה

New member
שיתוף כלכלי זה ממש לא דבר קל!

ואם הם מצליחים לקיים שיתוף כלכלי - לדעתי הם עומדים במשימה קשה מאוד. נחיצותה של המשימה לא לגמרי מובנת לי, אבל זכותם.
ואם אתה מצליח לעשות הכול לבד - כל הכבוד לך, אבל זאת תופעה של "הגבר החדש" (יחסית), בדיוק כמו שתופעה של אישה שמצליחה לפרנס את משפחתה בעצמה היא תופעה חדשה יחסית.
כלומר, באופן כללי וסכמטי אפשר להגיד ככה:
עד לפני דור או שניים הנוסחה היתה די ברורה: הגבר מפרנס את המשפחה, האישה מתחזקת אותה (כביסה, בישול, ניקיון וכדומה). ולכן הנחיצות ההדדית היתה מאוד ברורה. גבר שהיה נותר לבדו - היה מאבד את העשתונות מבחינת תחזוקת הבית והטיפול בילדים. אישה שהיתה נותרת לבדה היתה מאבדת את העשתונות מבחינת פרנסה.
בגלל כל השינויים החברתיים והטכנולוגיים נוצר גם שינוי תפקודי: נשים מסוגלים להתפרנס, ומצד שני, גם תחזוקת הבית נעשית במידה רבה בתשלום: אפשר לקנות שירותי ניקיון וכביסה ואפשר לקנות גם אוכל מבושל. כלומר, גם גבר יכול להסתדר בכוחות עצמו.
לפיכך, התלות די התפוגגה, ואיתה גם חלק גדול מהיתרונות שבזוגיות. וכיום, כשאדם שוקל כניסה לזוגיות, הרווחים שלו כבר לא ממש ברורים. הרי אם אכנס היום לזוגיות, הגבר לא יפרנס אותי. אני אצטרך להמשיך לעבוד קשה. ומצד שני, אני לא אבשל לו ולא אנקה לו את המרצפות. אז בוא נחשוב מה אנחנו כן מרוויחים מהזוגיות הזאת.
ולצערי, כשמורידים כל כך הרבה סעיפים, נשארים עם איזשהו ביחד שאפשר לקיים אותו גם בלי להצטופף בבית אחד. או לפחות להצטופף רק כשרוצים.
אני לא מתחבאת בתוך הצורך לבד, אלא פשוט נהנית במידה רבה מהלבד שלי ומהמרחב שלי. אני לא שוללת שהייה עם אנשים אחרים, אבל מכיוון שהרווחים שלי מהשהייה הזאת כל כך מצומצמים, אני מרגישה טוב כשאני חוזרת ל-לבד. ומה לעשות שאדם אוהב להישאר איפה שטוב לו. אם היה לי רע ב"לבד", כל "ביחד" היה נראה לי קורץ. כרגע זה לא המצב.
ומה לעשות שזאת כיום תחושתם של המון אנשים. ובאמת, אני לא רואה שום קדושה או מטרה נשגבת ב"ביחד". מי שטוב לו ביחד - מצוין. מי שטוב לו לבד - גם מצוין. אין פה שום עניין של פחד או התחבאות. הרי גם את השהייה ביחד אני יכולה לתאר כפחד וכהתחבאות. פחד מלהיות לבד, פחד מעצמאות, פחד מהתמודדות. אבל לא, אם טוב לך ביחד - יופי. תהיה איפה שטוב לך.
 

מרוניה

New member
נ"ב:

שים לב שכיום, אפילו בשביל הולדה כמעט אין צורך בבן/בת זוג. גם גברים יכולים להיות הורים בלי להתחייב לבת זוג קבועה. ובכך הוסרה עוד לבנה ענקית מבניין הזוגיות המסורתית. והכדאיות שלה פחתה עוד יותר.
 

Loliath

New member
מסכים לחלוטין

חבל מאוד שאנשים רואים את התמונה כמוך רק אחרי שהנזק כבר נעשה (גירושים, מזונות וכו')
היום בחיים שוב דבר לא מובטח לנצח. אפשר להתחתן, אפשר להתחייב, אבל בסוף כל דבר ניתן לפירוק.
גם זוגיות מושלמת דועכת עם הזמן או שצריך "לתחזק" אותה שזו מילה יפה ל"לסבול ולסתום את הפה".

הדבר היחיד שגברים לא יכולים לעשות לבד זה סקס, ופעם לדעתי זו הייתה סיבה מספיקה להתחתן (בעידן שבו לא היה סקס עד החתונה).
היום בדייט שלישי יש סקס, אז באמת שכבר חלק גדול מהמוטיבציה להתחתן עף מהחלון.

אותו דבר לגבי נשים. נשים היום לא צריכות גבר בשביל לעשות ולגדל ילדים, לא צריכות את המשכורת שלו בשביל להתפרנס, יכולות לתחזק את הבית או לשלם לאיש מקצוע.
 
מיזוגן?

או שסתם פוחד להאמין שאולי יש שם בחוץ אשה שיכולה לשבות את ליבך?
מודה שגם אני הייתי צינית ככה.
לא צריכה זוגיות, יכולה הכל לבד וכו'.
עד שמצאתי את האיש ששבה את ליבי. מאחלת לך שיום אחד...
 

מרוניה

New member
אם מישהו שובה את הלב - מצוין,

אבל זה לא אומר שאת לא יכולה בלעדיו. כן, החיים כיום מאפשרים לנו לחיות לבד (בלי זוגיות). מה שלא היה אפשרי כל כך בשלבים מוקדמים יותר של האנושות. זה לא אומר שאי אפשר להתאהב. אפשר.
 
מכיוון שאנחנו משורשרים לסולמות

איפה ראית שהוא כתב שזוגיות נוצרת מתוך צורך?
ההיפך הוא הנכון - הוא נכנס לזוגיות לגמרי מתוך בחירה ורצון להיות בזוגיות.
 

Loliath

New member
נקודה למחשבה:

כשגרים בבתים נפרדים, קל יותר לחפש עוד בני זוג.

זה נקרא: מונוגמיה סדרתית.

זה בדיוק מה שעושים אנשים צעירים, רווקים בשנות ה 20 - חיים לבד או עם שותפים, יוצאים לדייטים, עושים סקס כמה חודשים ואז נפרדים ומוצאים בני זוג אחרים.

זה לא חידוש.
 

מרוניה

New member
טוב, נו, אם מישהו מחפש לפזול הצדה -

אז שיעשה זאת, לבריאות. מה, אני אחיה עם מישהו כדי שהבית שלנו יהיה לו בית סוהר? אני לא סוהרת ואני לא מתכוונת לשמור על אף אחד שיהיה "שלי". ומה אני אגיד לך, אם מישהו מחפש זוגיות של ממש, עם כל הקירבה הנפשית, הוא לא ימצא את זה על כל צעד ושעל, והוא לא יסתפק בסטוצים. ואם סטוצים זה מה שמעניין אותו - אז באמת, שיחיה איך שטוב לו. אני לא צריכה אותו אצלי בבית.
בקיצור, הטיעון שהעלית כאן - בעיני הוא לא רלוונטי. זוגיות זה לא בית סוהר ולא מנזר.
 

Loliath

New member
והנה, ענית לעצמך

על השאלה "מדוע גברים פוחדים מחתונה"....
 

מרוניה

New member
אבל זאת לא היתה השאלה...

לא מדובר כאן על גברים-פוחדים-מחתונה, מדובר על יתרונות וחסרונות שיש בזוגיות ובחיים בלי זוגיות, גם לגברים וגם לנשים. אין ספק שכיום גם הסקס זמין לשני הצדדים גם בלי זוגיות קבועה, וזה בהחלט חלק מהמשוואה. עם זאת, אנשים רבים לא אוהבים לקפוץ ממיטה למיטה אלא מעדיפים בן/בת זוג קבוע/ה, שכבר בנו איתו היכרות גופנית. ומצד שני, ברור שבמשך הזמן נוצר גם שעמום מפרטנר/ית קבוע/ה בסקס. אז שוב, המאזניים מתנדנדים. וכל אחד צריך לבחור.
 
מה שברור לך לא ברור לאחרים

שמעתי מהרבה גברים ונשים שחווית הסקס האולטמטיבית היא הסקס הראשון עם בן זוג חדש, ולכן הם מעדיפים סטוצים על מערכת יחסים קבועה.
מאידך, יש גם הרבה שמעדיפים סקס עם בן זוג קבוע לאורך זמן, כי ככל שמכירים זה את זו נהנים יותר.

אבל עזבי - בשנותיי בשוק פגשתי מאות כמו הכותב, שחושבים שסטוצים זה הכל. מתישהו זה נהיה פתטי.
 

מרוניה

New member
הוא שאמרתי -

יש המעדיפים את הקביעות, ויש הנרתעים מהשעמום שבקביעות.
 

Loliath

New member
זה לא שחור או לבן

מבחינת הרבה נשים גבר שלא רוצה להתחייב הוא לא בוגר, אוהב סטוצים, מחליף בחורות כמו גרביים וכו'.
נוח להן לתייג גבר כזה (שאגב, אליו הם הכי נמשכות בגלל שהוא בלתי מושג ודווקא בגלל שיש לו אופציות בשוק) כגבר "פתטי". בתסכולן מגברים כאלה, שרק לעצמן הן יודו שהן היו מתות לגבר כזה, הן פונות לשפה רגשית ומנסות להטיל בושה בגברים האלה.

המציאות לא כזו.

קשר עם בחורה שנמשך כמה חודשים או אפילו שנה זה לא סטוץ. זה קשר ששני הצדדים נהנו ממנו, מיצו אותו, והמשיכו הלאה.

הקביעות היא הפתרון שאנשים שאין להם הרבה אופציות בשוק המציאו בשביל לא להיות לבד.
האם זה צירוף מקרים שרק גברים חלשים, חסרי עמוד שידרה מתחתנים בגיל צעיר?
האם זה צירוף מקרים שרק נשים שיופייין דועך עם הגיל פתאום מתחילות לחפש חתן?

אפילו בפורום זה, תראי לרוב רווקות מעל גיל 30 שיוצאות עם גרוש+. כמה פעמים ראית פה רווק שיוצא עם גרושה?
האם זאת הייתה הפנטזיה שלהן בגיל 20? להתחתן עם גבר פלוס ילדים ואקסית שתמיד ברקע? או שמא פתאום כל הרווקים הצעירים שהקיפו אותן התנדפו להן ועפו לחרוש בשדות צעירים יותר?


ההעדפה לקביעות היא לא באמת העדפה. היא כורח המציאות נוכח מיעוט האופציות.
 

מרוניה

New member
מי זה "הרבה נשים"? למי אתה עונה?

אני לא מעוניינת לדון איתך כאן בדעות קדומות כאלה ואחרות. בעיני, גבר שמעדיף קשרים מזדמנים וארעיים - זכותו המלאה. אין לי עליו שום דעה לכאן או לכאן. אני יודעת רק דבר אחד - שאנחנו לא מחפשים אותו דבר. זה הכול.
אם תשים לב, נושא השרשור כאן הוא "מגורים משותפים בפרק ב'". אשמח לשמוע את דעתך לגבי הנושא המסוים הזה. האם זה מתאים לך, לא מתאים לך, וכדומה.
 
כמה טעויות בפוסט אחד

אתחיל מהסוף - יש פה רק 2 כותבים זכרים קבועים, ומתוכם 50% הם רווקים שהתחתנו עם גרושה. אגב, אותו איש ניהל את הפורום הזה במשך שנים רבות ועד לפני כמה חודשים...

לגבי היתר...
אתה יודע מה, התחלתי לענות, אבל אז שמתי לב שאתה מדבר על בחורות, וזה בעצם מסביר הכל.
על פי ההגדרה המילונית "בחורה" היא מילה נרדפת לנערה, צעירה בגיל ההתבגרות. וזה כל ההבדל.
באתרי ההכרויות תמיד פסלתי גברים שחיפשו "בחורה". הרי את עצמם הם לא מגדירים כ"בחור", נכון?
אז תשמע, בחורצ'יק - כשתתבגר ותהיה לגבר שמוכן לקשר זוגי עם אשה... שיהיה בהצלחה. בינתיים תהנה מהגיל שבו עדיין משחקים מישחקים!
 
למעלה