דיון
מגורים משותפים

מרוניה

New member
כוונתי היתה כזאת:

כל עוד הוא נותן כסף לילדיו ולא נוהג בחוסר אחריות עד כדי "פשיטת רגל" - על הכיפק. אם הוא נותן להם את כל רכושו ויש סכנה שאני אצטרך לפרנס אותו עד סוף כל הימים - אז מצטערת, זה לא מתאים לי. אני לא מוכנה לקחת על עצמי אדם שאין לו עצמאות כלכלית. היחידים שלקחתי על עצמי בצורה כזאת היו ילדי, וגם אותם בכוונתי להעמיד על רגליהם, כדי שלא אפרנס אותם עד קץ כל הימים.
מובן שאם לבן-זוג קורה אסון ופתאום הוא נפגע בתאונה - ברור שאהיה שם בשבילו. בדיוק בשביל זה יש את הערבות ההדדית שהזכרת. אבל "התאבדות כלכלית" לא נמנית אצלי ברשימת התהליכים שאני מוכנה לספוג. ובאותה מידה לא אסכים לפזרנות יתרה על חשבוני.
ולגבי בילויים כאלה ואחרים - תלוי במצב הכלכלי. באחד הקשרים שלי היה מדובר בבן-זוג מאוד מאוד עשיר, שלא היתה לו בעיה לממן את הבילויים של שנינו. אז בילינו על חשבונו, ברמה הכלכלית שלו. בקשר אחר היה מדובר באדם פחות עשיר, אם כי יותר אמיד ממני, ושם כבר די התאמנו את הבילויים לרמה הכלכלית שאני יכולה לעמוד בה, כדי שזה לא ייפול עליו. אז כל קשר וההתאמות שלו.
ואני מניחה שאם היית בקשר שבו את מרוויחה הרבה יותר, והיית מגלה שרוב המשכורת שלך הולכת למתנות לילדה שלו, עד כדי כך שאת עצמך נאלצת להצטמצם ברמת החיים שלך - אני לא בטוחה שזה היה מתאים לך. אני מבינה שכרגע את בקשר שבו הגבר מרוויח יפה, ולכן את לא מרגישה שום פגיעה כלכלית בעקבות הנתינה לילדה. מאחלת לך שזה יישאר ככה. קראתי כאן ובפורומים אחרים על לא מעט מקרים שהנתינה לילדי פרק א' פגעה קשות ברמת החיים של פרק ב'. ואז יש בעיה קשה, במיוחד אם העול הכלכלי נופל על בן-הזוג המצטרף, שאינו ההורה של הילדים.
 

רפסודיה

New member
נפרדות כלכלית כדי הלגן על הילדים

אני בעד לבנות שיתוף פעולה כלכלי אבל מוגבל, שבו תשמר רמה של נפרדות ועצמאות כלכליות בין בני זוג פרק ב', ותוך השקעת מחשבה עמוקה על מהו האיזון הדרוש כדי לקיים את אותו שיתוף פעולה.
זה קריטי במיוחד לדעתי כאשר יש מי שמגיע לעשות קשר חדש כשהוא כבר אב/אם לילדים מקשר קודם, בעוד השני מגיע לקשר ללא ילדים משלו.
הילדים כבר נפגעו מספיק באופן ישיר או עקיף כשהתפרק הבית הראשוני שהיה להם. הם גם הגיעו לעולם עוד לפני הקשר בפרק הזה, ובשום אופן לא צריכים להפגע כי ההורה/הורים שלהם עשו קשר זוגי חדש.
כל אחד מבני הזוג בפרק ב' (או גבוה מזה) הגיע לנקודת הזמן הזו בגיל בו סביר להניח שכבר בנה את עצמו יותר מאשר בנקודת הכניסה הבראשתית שלו לנישואין הראשונים, ולכן חשוב מאוד להגן על המשאבים הכלכליים הנפרדים של כל אחד מבני הזוג בפרק הנוכחי ובמיוחד למטרת הגנה על הילדים מהנישואין בפרק ראשון.
הפרדה כלכלית מאוזנת לא רק חשובה אלא גם הגונה יותר, מאשר להכנס לפרק ב' מתוך חשיבה ש"כל מה ששלך שלי וכל מה ששלי שלך". בעיני לא רק שתפישה אחרונה זו איננה בוגרת ואיננה מותאמת לשלב בחיים, אלא היא גם לא אחראית.
 

רפסודיה

New member
אסור להקל ראש במשמעויות וההשלכות

אולי זה פשוט כשמדובר בפרק ראשון לכל אחד מבני הזוג, אך לא מעבר לזה. פרק ב' זה לא פרק א' ואי אפשר להתייחס למבנה מורכב של פרק ב' כאילו הוא שטוח וחד ממדי.
לחיבור כלכלי בקשר זוגי שאיננו פרק א' יש משמעויות, יש השלכות ויש שיקולי איזון, שאינם קיימים בפרק הראשון, ואין להתעלם מהן.
שמירה על רמת נפרדות ועצמאות כלכלית לא רק שחשובה אלא היא גם הגונה יותר. על אחת כמה וכמה כשכל אחד מבני הזוג מגיע ממקום שונה, כמו חיבור של רווק ללא ילדים עם מי שכבר היה נשוי והוא כבר הורה לילדים. במקרה שיש חוסר איזון כזה בנקודת הפתיחה, האחריות לדאוג לעצמו ולילדיו מפרק ראשון, מוטלת בעיקר על זה שכבר היה נשוי.
 

אדמiנית

New member
בשבילי בזוגיות טובה

או אולי לומר אופטימלית,
מגיעים בסופו של דבר למגורים משותפים, אם לא נישואין.
אולי אני אולדפאשן, אבל זו אני.
אני לא חושבת שצריך לרוץ למגורים משותפים,
במיוחד כשיש ילדים בתמונה,
ברור שיש להתקדם לאט ולהגיע לכל שלב בזוגיות כשבטוחים שזה מה שרוצים וצריכים.

אז יכול להיות שלא חייבים להתחתן,
ולהיות ידועים בציבור זה מספיק,
(מנסיון שלנו, מול הרשויות הרבה יותר פשוט להתנהל כאשר נשואים).

בכל מקרה,
לא יכולה להבין איך אפשר לקיים שותפות אמיתית בחיים,
כשכל אחד בסופו של יום או ערב, הולך לביתו.
מבחינתי זה לא היה עובד,
אבל אם לאחרים זה עובד טוב - שיבושם להם.
 

מרוניה

New member
לא חייבים בסוף כל יום להתפזר וללכת הביתה.

אפשר גם להיות שלושה ימים רצופים יחד בבית מסוים. אבל בסופו של דבר, אם לי יש חברה שהוא לא סובל, אז יש לי איפה לארח אותה גם בלי שזה יעיק עליו. ואם הוא רוצה לארח את שמונת אחיו ואחיותיו, אז הוא יכול לעשות את זה אצלו, גם אם לי כואב הראש או אין לי מצב רוח. וכן הלאה וכן הלאה, אינספור דוגמאות. במיוחד כשהילדים מפרק א' עדיין גרים בבית. למה צריך להתווכח אם החינוך שלי נכון או לא? זאת הדרך שלי, והוא יכול לחנך את הילדים שלו בדרך שלו.
בקיצור, כשהמצב מאוד מאוד מורכב, עדיף אולי לקחת את הטוב שבעיסקה ולעקוף את הרע (או את הפחות-טוב). נראה לי עדיף.
 

אדמiנית

New member
ברור שיש אינספור דוגמאות

אבל אני חושבת שבזוגיות טובה צריך ללמוד להתגבר על קשיים, ולא להתחמק מהם.
אז אם הוא לא סובל חברה שלי, אני אארח אותה בדיוק ביום שהוא הולך לבקר את שמונת אחיו,
או שנארח ביחד את שמונת אחיו כשמתאים לשנינו וכו'.

אני חושבת שבזוגיות (ארוכת שנים בכל אופן) אי אפשר לצפות רק ללקק דבש,
יש גם רגעים קשים יותר (כמו שאמא שלי אומרת: לאכול קצת מלח ביחד), וצריך לדעת להתמודד איתם ביחד.
לדעתי זה שיש לכל אחד "לאן לברוח" יגרום בסופו של דבר לבריחה מקשיים, ולמחשבה שהכל טוב, אבל זה לא באמת ככה.
זה שחיים יחד תחת קורת גג אחת, לא אומר שאין לכל אחד את הפינה הפרטית שלו/ה, או התחביבים והעיסוקים הלא משותפים לזוג.
 

מרוניה

New member
אבל למה צריך בעצם להתמודד עם קשיים כאלה?

בשם איזה אידיאל? איזה דבש הזוגיות כבר מציעה, שצריך לאכול בשבילה כל כך הרבה מרורים?
אולי עדיף פשוט להפחית את המרורים, ואז גם יותר קל להסתפק בדבש המועט?
 

מרוניה

New member
זאת בדיוק השאלה. מהי ה"עיסקה" המשתלמת.

מכיוון שכל כך הרבה קשרים (נישואים ולא-נישואים) נגמרים כיום בפרידה, אולי עדיף לשנות את מתכונת הקשר, בצורה שתוביל לפחות פרידות...? ברור שאין לי על זה תשובה. זה עידן של שינוי מהבחינה הזאת, וכל אחד צריך לחשוב מה מתאים לו.
 

kisslali

New member
ואולי מי שמתאים לו, שיתמודד

ומי שלא, שיוותר. למה צריך לשכנע אחת את השניה שיש דרך 'נכונה' אחת?

ועוד משהו, בהתחלת השרשור כתבת "עמוק בלבי עדיין קיים החלום של החיים המשותפים" - אז את משכנעת בעצם את עצמך?

ללי
 

מרוניה

New member
אני ממש לא מנסה לשכנע, לא אחרים ולא את עצמי.

אני חושבת שכולנו כאן מנסים להסתכל על המציאות ולהבין אילו מסקנות אפשר להסיק ממנה כדי לחיות טוב יותר. זה הכול. זה לא מתמטיקה ואין פה כללים. רק ניסוי וטעייה.
 

XמXלה

New member
גם אצלי יש את הדיסוננס הזה

מצד אחד החלום של משפחה גדולה תחת קורת גג אחת ומצד שני אני מציאותית ואני לא רואה שום דחיפות לאכול מלח ביחד כפי שאמא של אדמונית אומרת

למה לא ליהנות מהדבש בלי העוקץ
 

מרוניה

New member
לחלומות לוקח זמן להתעדכן...

דוגמה אחרת: מי מאיתנו לא חולם על בית פרטי עם גינה? אבל בעודנו חולמים את החלום הזה, אנחנו שוכחים את החסרונות של בית פרטי עם גינה. אני מכירה מישהי שאחרי שפרצו לה פעמיים לווילה שלה, ארזה את החפצים שלה ועברה לגור בדירה. דירה שבה יש לה ביטחון שאף אחד לא ייכנס לה לבית בכל רגע שמתחשק לו. וזה מה שאני מזכירה לעצמי שוב ושוב: שבדירה שלי, שנמצאת בקומה גבוהה, אני יכולה להשאיר את הילדה שלי לבד בערב, בלי לחשוש (כמעט) שמישהו יטריד את מנוחתה. מה שלא הייתי יכולה לעשות בבית פרטי. ועוד כהנה וכהנה יתרונות.
אז כן, כמו שאמרתי בהתחלה, גם אצלי החלום הזה של ה"ביחד" לא נעלם לגמרי, אבל כשאני מסתכלת על זה בעיניים מפוכחות, אני מבינה שממש לא בטוח שהחלום הזה מתאים לי, גם אם גדלתי על ברכיו ולמדתי להאמין בו.
 
תגידי לחברה שלך להתקין סורגים...

כשבאמת רוצים משהו, מוצאים פתרונות.
(בחיים, בחיים לא אגור בבנין קומות!)
 

מרוניה

New member
היא כבר עברה מזמן, ומרוצה מאוד.


בכל מקרה, אני חושבת שהמסקנה היחידה היא שאדם צריך לבדוק אם חלום כזה או אחר באמת תפור למידותיו. והוא צריך להבין גם את החסרונות של החלום שלו, ואת היתרונות של האפשרויות האחרות.
 
הילדים של פרק א'...

עבורי זה דיון תיאורטי. כבר באחת הפגישות הראשונות הבהרנו זה לזו שאף אחד מאיתנו לא עוזב את עיר מגוריו כל עוד יש ילדים בבית, כך שיש לנו עוד זמן


מאז גרושי היה לי ברור שאני לא אגור עם בן-זוג כל עוד יש לי בנות בבית, זה נראה לי בעייתי ביותר, ולטעמי זכותן להסתובב בבית עם תחתונים ולהשאיר חזיות תלויות על ידית חדר האמבטיה בבית מגוריהן. אני מאמינה שלו היו לי בנים הייתי מרגישה אחרת...

אני מודה שכשאני שומעת או קוראת פה על זוגות פרק ב' שעברו לגור יחד אחרי כמה חודשים או אפילו שנה, אני מתחלחלת. ניחא אם הילדים קטנטנים, אבל כשהם גדולים יותר זה ממש לא פייר כבורם.

כשהילדים יעזבו... מי יודע?
הוא יודע לבשל, עושה כביסות וגם ספונז'ה, ומחבק טוב טוב בלילה. כדאי לי, לא?
 

מרוניה

New member
לגבי להסתובב עם תחתונים ולהשאיר חזיות -

גם אם הן היו חיות עם אבא שלהן בבית, לא רצוי שהן יסתובבו בתחתונים וישאירו חזיות. או אם היה להן אח ביולוגי - אותו דבר. כך שזה לא כל כך נובע מסוגיית פרק ב' אלא מעצם הימצאותו של גבר בבית. וזאת לא מגבלה שנראית לי "נוראה" במיוחד. (גם לבתי יש אח גדול בבית, ונראה לי שהיא רק מרוויחה מזה.)
אבל אני מסכימה איתך שמגורים משותפים צריכים לבוא רק אם זה לא פוגם בתחושת ה"בית" של הילדים. כלומר, אם היחסים עם בן/בת הזוג החדש/ה אכן מגיעים לתחושה של "משפחה". כי בבית גרים רק עם בני משפחה אמיתיים. (לדעתי, כמובן.)
 

XמXלה

New member
לבנותיי יש שני אחים

הבכור בן 18 וכל הזמן אני שומעת צרחות ממנו על החזיות והתחתונים שלהן
 
למעלה