דיון
מגורים משותפים

mother cat

New member
יש גם שלושה חתולים "אמיתיים" בבית....

והאמת שהחתלתול קצת במעבר שמות כרגע - הוא מגלה נטיות קופיות ברורות, אז הוא חצי קוף חצי חתלתול....


כן, מתחילה לחשוב קצת על הקונספט של חדר שלי. אני צריכה עוד לגבש את הרעיון. רק שבעלי לא יסכים בחיים לשני חדרי שינה. הוא נורא בן אדם של "ביחד". אני מנסה קצת לרכך את זה, בעיקר בהתעקשויות שלו מול הילדים - הוא מתעקש שכל דבר שעושים חייב להעשות כמשפחה, ואני חושבת שבגילאים של ילדיו הגדולים זה כבר בסדר לא לרצות לבוא ל"סתם" בילוי אם זה לא מתאים להם (באמת ילד בן כמעט 15 וילדה בת 11.5 חייבים לבוא כל פעם שלוקחים את החתלתול לספורטק להתרוצץ???)
 

מרוניה

New member
בכל הנוגע לילדים - אין ספק שבעלך צריך להשתנות

אכן, אי אפשר להכריח את הילדים הגדולים להצטרף לכל בילוי. עכשיו זאת התקופה שהם רוצים להיות עם חברים, לא עם ההורים.
ולגבי החדר שלך - קודם כול אני מציעה שזה פשוט יהיה חדר שלך, שבו תעבדי ותעסקי בעניינייך. לא צריך לקרוא לזה חדרי שינה נפרדים. אבל כן צריכה להיות שם מיטה, לדעתי. נתפשר על מיטה בגודל "מיטה וחצי", שזה גם לשניים וגם ליחיד. ועצם זה שיהיה לך חדר שלך - זה יעשה את העבודה, בלי קשר לכותרת "שני חדרי שינה".
ולגבי הבן שלך, אולי נקרא לו... הבן שלך? או הבן שלכם? או הבן המשותף? או הצעיר? או סלט של כל אלה?
לא יודעת, בכל פעם שאני מדברת על ילדי בפורומים אני אומרת ילדי, בני, בתי. אף פעם לא כינויים שונים ומשונים.
 
היה דיון ארוך בעבר...

מודה שאני שמחה ומתעניינת בתשובות המושקעות
של moather care, אבל עדיין לא הצלחתי להתרגל לכינוי...

כל פעם קופץ לי לעין ... במיוחד שכשיש שימוש במושג
הילדים וה... חתול...
 

מרוניה

New member
הכינוי "אימא חתולה" לא מפריע לי,

כי חתולות הן באמת אימהות נפלאות בעיני. גם מעניקות ומטפחות ומסורות, אבל גם יודעות להציב גבולות. נשבעת לך. ראיתי במו עיני לא פעם. כך שזה ממש לא מפריע לי. ובכלל, שם משתמש זה תמיד דבר משונה. "תרנגולת ערומה" יותר טוב...?

אבל כשמדברים על אחד מבני הבית, לא רואה סיבה לתת לו כינויים (נסיכה, מתוקה, תינוקת, חתלתול). אגב, כפי שדיברנו בפורום אחר, אני גם לא אוהבת שלאיברים מסוימים נותנים כינויים (בולבול, פושפוש ושאר יצירות מופת). לכל אחד מהאובייקטים האלה (האנשים והאיברים) יש שם תקני פשוט.
 
גם לי מפריע אותו הדבר, מאותה סיבה


(כלומר - אמא חתולה הרבה פחות מפריע לי,
בין היתר בגלל שזאת "עדות עצמית ", ולא מדובר
על מישהו אחר (הבן, שאולי לא סבור שהוא באמת חתלתול).

ואשמח אם תרנגולת ערומה תרצה לשתף בסיבה שהיא
נקראת כך
 

mother cat

New member
אכן קלעת בול למשמעות של הניק שבחרתי לעצמי

בדיוק כמו אמא חתולה... אגב אחד הדברים הנוספים שאני אוהבת בחתולות זה שהן מגדלות את הגורים לעצמאות, ויש שלב שהן מצפות מהגורים שיתבגרו ו"יעזבו את הבית" - שזה מאד מתאים לאידאולוגיה שלי. כבר כתבתי לא פעם שאני לא רואה את ילדי חיים בביתי בגיל 25.... (ופה המקום לציין ששלושת החתולים שלי זו אמא חתולה ושניים מתוך ארבעת הגורים שהמליטה. לשניים מצאתי בתים, ולשניים הייתי קושרה מדי ולא יכלתי למסור אותם. אני לא חושבת שהאמא סלחה לי על זה...
)

לגבי החתלתול - סורי, אבל הוא ממש חתלתול, והכינוי כבר שגור. אני קוראת לו ככה גם בפניו - הוא אפילו יודע להגיד בעצמו Mummy, ani kitten.... וכבר שמעתי שמות מוזרים מאילה גם לילדים.
 

מרוניה

New member
עצתי - אל תכלאי ילדים בכינויים. תני לו לגדול.

חתלתול זה כינוי מקטין. אם את רוצה שהוא ייצא מהבית עד גיל 25, את צריכה להתחיל לשחרר אותו כבר עכשיו... ואני לא צוחקת. גידול ילד זה תהליך אחד ארוך של שחרור. מציעה לך לבדוק למה חשוב לך להקפיא אותו בכינוי כזה, גם מבחינת היחס אליו, גם מבחינת המעמד שלו בעולם (קטן, צמרירי ומתוק). הוא צריך לגדול להיות גבר. הוא צריך מקום. לא כדאי לשים מעל ראשו תקרה שתעצור את הגדילה שלו. ואני אומרת לך את זה בשיא הרצינות ובשיא כובד הראש. כל הפיסקה האחרונה של הודעתך היא מאוד מתיילדת, עיקשת ומלאת תירוצים. ומהמעט שאני מכירה אותך - את לא אדם גחמני. אז כדאי גם בנושא הזה לקחת את עצמך בידיים וליישר קו עם האישיות החזקה והתבונית שלך.
 

mother cat

New member
בואי נסכים שלא להסכים, טוב?


אני חושבת שאת שמה קצת יותר מדי משקל לכינוי חיבה, ואני באמת לא רואה בזה בעיה כמו שאת רואה. הילד עוד לא בן 3 אבל עצמאי, מלא בטחון עצמי, ובהחלט תואם גיל בכל (חוץ מגודל פיסי, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי...).

אגב בפורום הורים לפעוטות שאם אני גם גולשת יש שועל, דביבונה, גור אלפא וטייס המשנה (שני אחים) ועד ילדה שאמא קוראת לה בכינוי שאני לא זוכרת אבל אם הבנתי נכון זה אחד מהרעים בספרי הארי פוטר (שלא קראתי אז היו צריכים להסביר לי...) ובהורים לתינוקות יש גם עכברוש... אז איכשהו אני חיה בשלום עם החתלתוליות של החתלתול.
 

מרוניה

New member
גודל פיזי זה לא דבר של מה בכך.

ואם הוא קטן מהממוצע, בוודאי שלא כדאי להדביק לו כינוי מקטין. ומילא אם היית משתמשת בזה רק בפורום (גם זה צורם לי לאורך זמן, מה הבעיה להגיד בני/בתי?), אבל אם זה מגיע למצב שהילד אומר "אימא, אני קיטן", זה כבר דבק לו בתדמית האישית שלו. אבל בסופו של דבר - את המחליטה. אני רק נותנת לך את עצתי.
וזה שהרבה אנשים נוהגים כך או אחרת - כן, העולם מלא בכל מיני אנשים, שעושים הרבה שטויות.
את יודעת, לפני זמן מה בתי למדה בהיסטוריה על הנביא מוחמד. הנביא מוחמד טען שהמלאך גבריאל נגלה אליו והוא שנתן לו את תורתו. שאלתי את בתי אם כדאי שגם אני אטען להתגלויות של מלאך זה או אחר כשאני מביעה את דעותי...
אבל לא, שום מלאך לא נגלה אלי, ובכל זאת יש דברים שאני בטוחה בהם. אבל זכותם של אנשים לא לקבל את דעותי. כמובן.
 

mother cat

New member
יש לו עוד מלא כינויים, ואני גם קוראת לו בשמו

ולפעמים אפילו בשמו המלא - ויש לו שם אמצעי, אז זה יוצא Mouth full...

ולמרות גודלו הפיסי הוא שופע בטחון עצמאי, מסתדר היטב גם עם גדולים ממנו - בגן ובכל מקום. יש לי חברה שיש לה שני ילדים - אחד בן 5 ואחד קטן מהחתלתול (סורי, בני....) ב-3 חדשים. כשאנחנו נפגשות בגן שעשועים הוא מעדיף לשחק עם הגדול.... אז בינתיים לא נראה ששם החיבה גורם לו ילדותיות כלשהי.
 

מרוניה

New member
או-קי, אם זה לא כינוי בלעדי שדבק בילד -

אין לי בעיה, כמובן. כולנו משתמשים בעשרות שמות חיבה במהלך החיים עם ילדינו.
 

wet and wild

New member
את מתבססת על איזה מחקר מדעי?

ישמח מאוד לקרוא אותו. כי יש לי חדשות מרעישות ומפריחות את כל מה שכתבת כאן. מאז גיל שנתיים ועד היום (ואני בת 30 עוד מעט) קוראים לי חתלתולה בבית רחמנא ליצלן. עכשיו בא הקטע הקשה, אז תחזיקי חזק. יצאתי מהבית מיד עם סיום הצבא ומאז ועד היום אני חיה לבד, מפרנסת את עצמי לבד, שילמתי לעצמי לבד על הלימודים (מכינה, תואר ראשון וגם שני) ואת כל המחיה שלי מא' ועד ת'. (לפני שתעלי עוד איזה משהו מוזר, יש לי משפחה חמה ואוהבת וקשר מצוין עם ההורים). ויש לי עוד מספיק דוגמאות של חברים, כאלה שגדלו עם כינויי חיבה ויצאו מהבית וכאלה שגדלו "להיות גברים" ועד היום תקועים בבית.

אז כדאי לך לקחת את עצמך בידיים ולהוציא את כל השטויות האלה מהראש שלך. כינויי חיבה זה דבר אחרון שעוצר את הגדילה של ילדים, כדאי שתתרכזי בפקטורים רציניים ומשמעותיים הרבה יותר (כמו למשל נוכחות של האב בחיי הילד שלך).
 
באמא'שלכם, תעזבו אותה מהכינוי כבר!

א. כינויים הם תלויי תרבות, ובתרבות שבה אני גדלתי זה כינוי מאד מקובל לילדים.
ב. אני עד היום קוראת לילדים שלי בכינויים "מתיילדים", כי כך אני קוראת להם מאז ומעולם, וזה מבדיל את הקשר שלנו מקשרים אחרים שיש להם. כמו שהם קוראים לי "אמא" (טוב, רק בשפה אחרת) ולא בשמי הפרטי. אני מכירה מפקדת בצבא שאמא שלה עדיין קוראת לה "לולי" - זה ממש לא פוגע ביכולת הפיקוד שלה.
ג. אין שום הוכחה מדעית שכינויים ילדותיים לילדים פוגעים ביכולת ההתבגרות שלהם בשום אופן!! (כן, חיפשתי, וכן, אני מהתחום)
ד. מצידי שתקרא לילד שלה "יבחוש בן שלולית". כל עוד היא אמא טובה ומכילה ותומכת ואוהבת - ואכן עושה רושם שהיא כזו, לא רק לילד הביולוגי שלה אלא גם לביולוגיים של בעלה - דיינו!

אז יאללה, תרדו מזה!
 

מרוניה

New member
לולי זה לא כינוי. זה שם חיבה.

ואין לי שום התנגדות לשמות חיבה. להפך. אבל יבחוש - זה בהחלט כינוי שמגדיר את האדם.
אני אגיד לך עוד משהו: יש להורים שלי חברים שיש להם ארבעה ילדים. לכל הילדים - שמות עבריים יפהפיים. אבל משום מה, כבר מגיל צעיר, הדביקו לכל אחד מהילדים שם/כינוי משונה, שממש החליף את שמו, גם בפי הסביבה הרחבה. (ולא מדובר על יונתן שקוראים לו יוני או יעל שקוראים לה לולי או כל דבר דומה. ממש שם אחר לגמרי). כל הארבעה, בבסיסם, אנשים מוכשרים ובעלי יכולת (וכיום הם אנשים מבוגרים, כמוני). ואיכשהו ארבעתם יצאו דפוקים על כל הראש.
עכשיו, ברור שאני לא אומרת שזה קרה בגלל שהדביקו להם כינוי. ברור שלא. בדיוק להפך. לדעתי, כל הדבקת הכינויים הזאת הראתה על משהו מאוד רקוב במשפחה. שאנשים לא יכלו להתייחס זה לזה בפשטות, באופן ישיר, כמי שהם.
קוראים לך יעל? אז בסדר, נקרא לך יעל ויעלי ולולי ולפעמים גם מושמוש וקושקוש. אבל אם באופן קבוע נקרא לך קליטמנסטרה (מלכה יוונית כלשהי, לא חשוב), אז יש כאן בעיה. מה גם שאופיה וגורלה של המלכה הזאת לא היו מזהירים.
באותה מידה, אם באופן קבוע תקראי לילד הצעיר שלך "תינוקי", גם כשהוא כבר ממש לא תינוק, זה משהו שילך איתו. אין אפס. זה יעצב את האישיות שלו. ובעיני, צריך להיזהר מזה. בדיוק כמו שאומרים לא להכניס לילד לראש שהוא "ילד טוב" או "ילד רע". הוא אדם בעל אלף פנים. ובאותה מידה הוא לא "תינוקי" ולא "כלבלבוני" ולא "יבחוש" ולא "אנטיוכוס".
 
במקרה בחרת את אמא של אלקטרה?

לא מסכימה איתך.
כשבחרתי את השמות של ילדיי, דמיינתי אותם כמבוגרים, מושיטים יד ומציגים את עצמם בפגישת עסקים. לכן לא קראתי להם בשמות מוזרים, קשים להגיה (כמו שלי, לצערי) או ילדותיים מדי (כמו "ללי" אגב, שם שחברתי נתנה לביתה).
אבל יש הבדל גדול בין שמו של אדם לבין מה שמכנים אותו בני משפחתו בביתו. אני בטוחה שבנה של המנהלת לא יגיע למצב שבגיל 19 יסיים קורס קצינים ויקראו לו "המפקד חתלתול", או ילך לראיון עבודה אחרי האוניברסיטה ויציג את עצמו כ"נעים מאד, חתלתול כהן"...
 

mother cat

New member
כבר עכשיו, בגיל כמעט שלוש, הוא יודע את שמו

ומציג את עצמו. לפני יומיים בגן שעשועים הוא ניגש ביוזמתו לאיזה אמא של ילד שאנחנו לא מכירים ואמר לה "קראים לי XXX". סתם ככה, בלי קשר לכלום. נשפכתי מצחוק...

בכל מקרה, לילד שם שהוא מכיר ויודע להשתמש בו, והמון כינויים. הוא לא רק חתלתול. למרות ש"המפקד חתלתול" נשמע לי מגניב...
 

מרוניה

New member
לא במקרה בחרתי שם קשה ומסובך.


ואין שום מחלוקת לגבי בחירת שמות לילדים - שיהיו נעימים ולא מצריכי הסברים. אני מדברת אך ורק על כך שלפעמים במשפחה מדביקים לילד מסוים כינוי בלעדי, אחד ויחיד (לא סתם שם חיבה חולף), שנגזרת ממנו תדמית מובהקת, שמקבעת את הילד ב"דמות". ומזה צריך להיזהר, לדעתי. אבל מכיוון ש"אימא חתולה" הבהירה שזה רק אחד מכינויים רבים, אז אני "מסירה את התנגדותי" (כמו בבית משפט). אם כי אני עדיין חושבת, מתוך התבוננות באנשים, שיש משהו משונה (ולא לטובה) בכך שאדם לא יכול להגיד בפשטות בני/בתי, אלא צריך להשתמש בביטויים כמו נסיכה וכדומה (גם אם זה רק בפורומים). בדיוק כמו שיש בעיה בעיני שאדם בוגר לא יכול להגיד בפשטות פין ופות, אלא משתמש בכל מיני מילים ילדותיות. בעיני, זה כאילו מעיד שיש שם איזשהו מכשול נפשי, והכינוי הוא אמצעי עזר להתגבר עליו. אני לא מוצאת לנכון להגדיר את המכשול הנפשי הזה, כי זה חמקמק מדי בעיני. אבל אני חושבת שכדאי להיות מודעים לזה.
 

XמXלה

New member
אני חוטפת חלחלה

מאנשים שמכנים את הילדים שלהם נסיך ונסיכה. אין לי בעיה עם שום כינוי אחר (לא שלילי כמובן). משהו בלכנות את הילד בצורה כזו מרגיש לי סוג של האדרה של הילד ואולי (אני אומרת את זה בזהירות) יכול להצביע על חוסר הפרופורציות של ההורה ביחסו לילד.
 
ומה עם אלו שקוראים לילד "אבא'לה"

ו"אמא'לה"?
בחיי שלא הצלחתי להבין את הנוהג הזה!
 
למעלה