דיון
בכי והתייחסות הורים וצוות חינוכי

דיון
בכי והתייחסות הורים וצוות חינוכי


זו שאלה שמאוד מעניינת אותי באופן אישי גם כהורה בעתיד וגם כגננת-ומאוד חשוב לי לשמוע את דעתכם ומנסיונכם.

אצלי נקודת החולשה זה תינוקות בוכים- אני כמעט ישר מרימה ומנסה להרגיע, לא מסוגלת לתת סתם ככה לבכות ואם לא מרימה אז מנסה להרגיע בליטוף,חיבוק ובעיקר דרך מגע וחום אנושי. קשה לי לתת לבכות...
זו מלחמה ביני לבין הצוות שלי כי הן בדיעה שלא צריך להרים תמיד ושבכי זה מניפולציה.
אני מסכימה שבכי יכול להפוך למניפולציה אבל זה בעיקר אצל פעוטות, אצל תינוקות בכי זה בגדר שפה.
אולי זה בגלל שאני סבלנית מאוד וחשוב לי אווירה רגועה ונעימה.

איך אתם מגיבים לבכי
איך במסגרת החינוכית של ילדיכם מתייחסים לבכי של הילדים
 

frizzly

New member
שאלה נהדרת

בדיוק עם הבעיה הזאת עכשיו
על פניו מרגיש לי שהפיצי עושה לי מניפולציות ורק רוצה על הידיים, אבל בתכלס - הוא עדיין לא מסוגל לעשות מניפולציות. הוא אמנם גאון אבל בכל זאת..

אז נכון שהוא בוכה כי רוצה שירימו אותו, אבל זה מרגיש כמו צורך אמיתי ואני מנסה להבין למה הוא צריך את זה כל כך הרבה. ובנתיים כן מרימה כשבוכה. טוב ברוב הפעמים. לפעמים הוא בוכה כל היום שבאיזשהו שלב קצת נמאס לי ויוצא שאני נותנת לו טיפה לבכות (כמה דקות אבל זה מרגיש כמו נצח).
 
מגיבים כמה שיותר מהר

אצלנו בכי מניפולטיבי קורה ממש לעיתים רחוקות.
אם הוא בוכה עכשיו, אז לרוב זה בגלל שקיבל מכה או לפעמים בערב כשהוא עייף+רעב וצריך לחכות עוד כמה דקות עד שהאוכל יתחמם/יהיה מוכן.
בגיל יותר צעיר, כשהיה ממש תינוק - אין מבחינתי מושג כמו מניפולציה. תינוק תלוי בי בהתחלה ב-100%. וזה לא משתנה הרבה גם לקראת גיל שנה. רק שהם הופכים להיות קצת יותר עצמאיים בעניין הניוד בשטח.
אני איתך!
 

שכנה

New member
מרימה מיד

ומה אם זה מניפולציה - כדי לקבל מה, שיחזיקו אותו על הידיים?
למה לא לתת לו את זה?
הוא בסך הכל רוצה מגע וחום אנושי, הוא לא ביקש ג'יפ.
 

mitmit11

New member
זה תלוי גיל. אם מדברים על תינוקות כיאה לפורום

הזה אז לחלוטין מרגיעה כמעט מיידית עם מגע, ליטוף, חיבוק, הרמה וכו'. אני מניחה שסביב גיל שנה וחצי כשהם הרבה יותר מתוחכמים הם כבר עושים מניפולציות של פעוטות.
בגן שלנו עובדים בגישה שלי. עם קבוצת התינוקות (עד גיל שנה בערך) זורמים בקצב שלהם ולפי הצרכים והרצונות שלהם, לא מנסים להבנות לו"ז או כללים. בקבוצת הפעוטון (שנה עד שנתיים) זה מעט משתנה ותלוי סיטואציה. עדיין - בכי זה לא משהו רצוי כשיש קבוצת ילדים גדולה כי לרוב זה מדבק.
 
אכן,אצל פעוט זו רוב הסיכוי מניפולציה ואצל

תינוק זו השפה לכן מן הסתם עם פעוט לא על כל בכי מרימים וניכנעים במיוחד כי אפשר לפתור זאת בדיבור-תשומת לב(כל ילד זקוק לה),מילות חיבה, במידה והוא רוצה ידיים-נותנים חיבוק ונשיקה ענקיים -כי להרים כבר כבד מידי חחח


עם תינוקי יש כמה צדדים:
צריך להכיר ולשים לב ממה הבכי ,עד גיל 5-4 חוד' לא מאמינה שהם יודעים מה זה מניפולציה ..אם זה טיטול או שינה או אוכל ברור שמיד מתייחסים וגם אם זה סתם ידיים וחיבוק -גם מרימה כי זה צורך ,ביטחון והגנה ..

ובכל זאת לא אצטדק ,קרה לי לא פעם שבה הקטן שלי בכה כמה דק' כי נאלצתי להתקלח או לעשות משהו שלא סובל דיחוי ,אני מטפלת בו לבד ,בעלי רוב היום בעבודה ,ואף שאני נגד לתת לו לבכות כי הוא לא בוכה לי סתם-זה או שהוא בוכה קצת ואני עושה מה שצריך או שאני כל הזמן נותנת ידיים ולא מרגישה שאני בן אדם לפני שאני אימא-זה המינוס כשאין עזרה תמיד (אגב דווקא בגלל המצב הזה ניכנסתי לא מזמן לדיכאון)
ואני גם למדתי שאפילו שבכי זו השפה שלו ניתן להבין ולפתור דווקא בצורה הפוכה ..לפעמים הוא בוכה כי בא לו ציצי (הפך אותי למוצץ) אז אני לא נותנת ,מנסה לתת ידיים במקום או להצחיק אותו בדיגדוגים או לדחוף מוצצים מכל מיני סוגים שהוא שם עליהם פס ענק ...

בקיצור- לתינוק יש סיבה לבכי הוא לא סתם מפעיל מניפוליציה ולכן כן יש לתת ידיים חיבוק ונשיקה עד כמה שאפשר ולמלא את רצונותיו ואם יש תחליף לידיים שהתינוק גם נירגע איתו אז מה רע?,
פעוט -לא.
 

begonia

New member
אף פעם לא לתת לבכות בלי מענה

גם לילדים אצלי בגן שהם מגיעים אלי בגיל 3 ויוצאים ממני היישר לכיתה א', אני לעולם לא נותנת לבכות בלי מענה. נכון שבגיל 5 המענה הזה לא יהיה להרים על הידיים ולטפוח על הגב, אבל אני תמיד מקשיבה להם ומתייחסת אליהם ומנסה לעזור להם לפתור את הבעיות שלהם. גם אצל ילדים שבוכים כדרך לפרוק את הרגשות שלהם או מתוך הרגל שכך יקבלו את מה שהן רוצים, אני לא נותנת לבכות סתם ככה. אני מתייחסת, מדברת איתם, מממלת להם את הרצונות שלהם (לפי מה שאני מבינה, עוזרת להם למצוא טכניקת הרגעות ומסבירה שידעו שאני זמינה להם אם הם צריכים.

אז תינוק? ברור שניגשים ועוזרים להרגיע! אין פה מה לדבר בכלל. לא רק שתינוק לא יודע להביע את עצמו בדרך אחרת חוץ מבכי והוא לא יכול להגיע "סליחה, אמי הורתי, האם תוכלי בבקשה לעזור לי כי אני חושש פן תעזביני לנצח וחוץ מזה החיתול שלי לח", אלא הוא פשוט בוכה בשביל לתקשר. אם מתעלמים מבהכי שלו בעצם אומרים לו שאין לו שום יכולת להשפיע על המבוגרים לעזור לו, שהצורך שלו לא חשוב ושהוא עצמו בעצם לא חשוב. לא מספיק חשוב כדי שיתיחסו אליו.

אריקסון מדבר על השלב הזה כעל שלב "האמון מול חשד בסיסי" ואני מאוד מאמינה בזה. השנה הראשונה זוהי השנה שבה הם מקבלים אמון בסיסי על העולם, על עצמם ועל הסביבה ואם השלב הזה מתפקשש, הם נשארים עם תחושת חשד בסיסי בעולם הזה שמתעלם מהם והם לא יכולים להשפיע עליו.

חוץ מזה, שצורך במגע בגיל ינקות הוא צורך בסיסי, כמו אוכל ושינה וזה מוכח. אחרי מלח"ע ה-2 היו בתי יתומים שבו חיו תינוקות במנזרים וגודלו ע"י נזירות שסיפקו להם את כל הצרכים הפיזיים ואף פעם לא היה להם חם, קר או תחושת רעב, אבל הם לא חיבקו ולא נישקו והתינוקות האלו לא החזיקו מעמד. אז כמו שלא הייתי מונעת מתינוק אוכל או משאירה אותו עם חיתול מלוכלך כדי שלא יהיה מפונק, כך גם לא הייתי מונעת ממנו מגע.
 
תלוי בסוג של בכי

אם זה בכי של כאב אז בודקת מה קורה, אם זה בכי של רעב אז כמובן שמאכילה אבל אם זה בכי מתלונן אז לגמרי מנחמת והכל אבל מאפשרת לפרוק כי לפעמים הם פשוט צריכים להתלונן, אני לא ישר מנסה להשתיק אלא יותר מדברת ומכילה את הסיבה לתלונות, בגיל של פיצקית שלי (חודש וחצי) אין פינוק יש צורך אמיתי במגע והכלה.
 

Ferbers

New member
כמו שאמרת צריך לעשות הפרדה בין תינוק וילד

אני לא נותנת לתינוק שלי לבכות, נקודה. בכי זו צורת תקשורת, ואם הבכי שלו לא יענה הוא יפתח חוסר ביטחון בבני אדם ובי הדמות שאמורה לדאוג לו..

לבכור שלי, שהוא כבר פעוט בן שנתיים ו- 4 חוד', אני כן נותנת לפעמים לבכות, כי יש בכי, ויש התבכיינות, ויש מניפולציה, אבל הוא להבדיל הפיצי יודע לדבר, ולבקש ולהגיד מה הוא רוצה..
 
מאד עצוב בעיני שגננות מתיחסות ככה לבכי


כנראה שהן נשארו אי שם בשנות ה 50 ולא התעדכנו שהיום כבר יודעים שיש השלכות פסיכולוגיות משמעותיות כשמתעלמים מבכי של תינוק. מזלם של הקטנים שאת שם ואת מתיחסת אליהם...
 
הן לא מתעלמות, אין מצב!

זוהי דעתן אבל לאור העובדה שאני הגננת ולא מאפשרת שיבכו סתם- הן מרימות כמעט מיד לבקשתי.
הבהרתי את דעתי על כך מאוד מהר. ואם הן לא מרימות-אני מרימה.
 
אהה, לא הבנתי שהן עובדות תחתייך

ועדיין, עצוב מאד בעיני שזו הגישה שלהן. יש הבדל עצום בעיני בין מטפלת שמרימה תינוק בוכה רק כי הבוסית שלה הורתה לה לעשות את זה, ובין מטפלת שמבינה באמת מה המשמעות של תינוק בוכה.
 

Maggi10

New member
נגעת בנקודה רגישה


לצערי בגן של הבן שלי נוטים להסכים עם הסייעות שלך (כל הילדים סביב גיל שנה וחצי, התחילו את הגן בגיל שנה). במקרים מסויימים, אם תינוק נפל וקיבל מכה למשל - כן יחבקו, אבל במקרים רבים מתייחסים לבכי כמו למניפולציה או שמטעמי חינוך (או עצלות במסווה של טעמי חינוך) לא מרימים ולא נותנים מספיק תשומת לב וקרה לא פעם שראיתי ילד בוכה בגן.
לזכותן יאמר שהילד שלי הוא מלאך בגן ואילו בבית הוא טרוריסט שאין דברים כאלה, אז אולי יש בזה משהו. לשמחתי, טפו טפו טפו,
הבן שלי לא בוכה כמעט בגן (כך היה מהיום הראשון - עניין של אופי) אבל היו כמה פעמים בתחילת השנה שבאתי בצהריים ומצאתי אותו בוכה מעייפות ולא היה נראה שמישהו מנסה להרים ולנחם אותו יותר מדיי...


בבית - עד התקופה האחרונה התייחסנו לכל בכי, תמיד הרמנו (יותר נכון להגיד - לא הורדנו, כי עד גיל 5 חודשים הוא היה בוכה כל היום
). היום הוא ילד מקסים, חייכן ושמח רב הזמן, אבל מניפולטור לא קטן. לאחרונה כשהוא כבר יותר מבין ומתקשר, התחלנו לנסות "לחנך". אם הוא בוכה מעייפות, כואב לו משהו, נבהל, לא רוצה להפרד וכו' ברור שנרים ונחבק אבל במקרים שהוא בוכה וברור שמדובר במניפולציה (לא מוכן לתת יד כשהולכים במקום מסוכן, לא מסכים לשעשע את עצמו 10 דקות כשאני צריכה להכין אוכל, רוצה לגעת במשהו מסוכן ובוכה כשלוקחים לו וכו') אנחנו מסבירים שעכשיו צריך לעשות XXX ומצפים ממנו ל- YYY. אם הוא ממשיך לבכות נותנים לו לבכות כמה דקות ושוב חוזרים, מלטפים, מסבירים אם לא נרגע, שוב בוכה כמה דקות וחוזר חלילה. בשורה התחתונה אני חושבת שזה מאוד תלוי ילד. מי שיש לה ילד רגוע, שאינו בוכה הרבה ויש לו אופי נח לא תוכל אולי להבין את מה שכתבתי אבל אצלנו באמת שכרגע אין אפשרות ואני גם לא חושבת שזה נכון, להרים על הידיים על כל בכי. לפעמים ילד צריך להבין שמשהו אסור. גם ע"מ לשמור על ביטחונו וגם ע"מ ללמוד גבולות.
 
למעלה