חנוכה שעבר../images/Emo213.gif
מש"א הזכירה לי אתמול איך בחנוכה שעבר תכננתי בקפידה ובאובססיביות מתי ואיך אוכל סופגניה. השנה לא יהיו תכנונים, ותהיה יותר מסופגניה אחת, אני מקווה. מעניין אם מש"א תזכור מה שנזכרתי בו כשקראתי את המשימה הזו, איך התקשרתי אליה באמצע מסיבת חנוכה, כשכל המשפחה המורחבת [וזה המוני המונים של אנשים] אצלנו בבית, מרצפת השירותים, בוכה בהיסטריה. אני חושבת שיש לי הרבה יותר כוח להתמודד מול אנשים ומול המשפחה שלי השנה. בחנוכה שנה שעברה סיימתי את העבודה האחת לפני אחרונה של התואר. את האחרונה לא סיימתי כל השנה מאז. בחנוכה שנה שעברה לא היתה לי עבודה. מצאתי הודעה מאוד עצובה [הלכתי אפילו לקרוא את עצמי בארכיון לכבוד המשימה הזו] שמתארת את תחושת השיממון וריקנות שהיו לי אז בחיים, והיום, חיי מלאים עד הקצה. בחנוכה שנה שעברה הייתי בדיוק אחרי ניתוק כל הקשרים החברתיים שלי, בבדידות נוראית, בניסיון לשקם קשרים ולהקים לעצמי איזשהוא בסיס חברתי שהוא לא רק הפורום הזה. היום, רוב הזמן, אני לא מרגישה כל כך בודדה, יש לי חזרה חברות שאז אבדו לי. בטיפול שלי, אז, התחלתי בדיוק בדיוק לפתוח נושא קשה מאוד, שהיום הוא מרכז הטיפול הנוכחי. לכיוון הרע, אני חושבת ששנה שעברה הייתי במקום של מלחמה נורא גדולה במחלה. כל הכוחות שלי הושקעו שם, ונאבקתי חזק מאוד להתשחרר מכל דבר. זה לא ככה עכשיו. אני לא משקיעה אותם כוחות ולא אותו רצון לשינוי. מאז התחלתי להתעסק בנושאים שמאוד מאוד כואבים לי, וגיליתי גילויים שמכאיבים לי עוד יותר, והבסיס המשפחתי שלי רעוע מאי פעם. מקווה שיהיה חנוכה של אור. ואור לכל השנה.
