דיון - החלטות

[מייפלס]

דיון - החלטות

האם החלטות שאנחנו מחליטים הבחירה בהן , כל האחריות עליהן היא עלינו או שיש את החלק של הסובבים אותנו שגם אשם בבחירות שלנו ? ומיד אסביר למה אני מתכוונת . אם במשפחה של בעל ואישה ושני ילדים . הבעל והאישה לא מקדישים מספיק זמן לילדים כתוצאה מעבודה קשה כדי לתת לילדים הרגשה של יש ושיהיה אוכל כי להם לא היה את כל מה שהם נותנים לילדים . אבל מה שבעצם חסר לאחד הילדים כל כך , זה יחס ותשומת לב . הוא מתחיל בגיל העשרה לעשן , ואז עובר לשתייה ומתמכר . האשמה של לעשן היא רק עליו ... נכון הבחירה שלנו והוא יכול היה לבחור אחרת . אבל אני רוצה להגיד שכל מיני גורמים , גרמו לו לבחור בבחירה שבחר , כתוצאה מבחירות הסביבה שלו . מה אתם חושבים ? מסכימים איתי או לא ? ולמה ?

 

[vanessa12]

לא

ההחלטה הסופית היא שלו. זה נורא עצוב, אבל...זה באשמתו. אנחנו נולדים לתוך "מצבים" שבחרו לנו, ואנחנו צריכים להחלטי איך לחיות, עם מה שנתנו לנו. לי היה מאוד קשה בהתחלה להאשים את עצמי, בדרכים שאני בחרתי, אבל בסופו של דבר, זה הרבה יותר משחרר, שאתה יודע, שאתה מי שאתה, טוב, או רע, אך ורק בגללך. קשה להסביר... זה שאלה מאוד מעניינת... יול להיות דיון ממש מעניין...

 

[נשמת]

ואנסה

גם עדי מאמינה שההחלטה הסופית היא שלו אך אין זה סותר שהוא מושפע בהחלטותיו [ועדיין ה"אשמה" עליו]...

 

[וזה כואב לך נורא]

כן.

יש השפעה, וגדולה. למשל הפסיכולוגית [המעצבנת! היא ממש מעצבנת אותי! אבל ממש! ?%?!^%! |צנזור, אני מקללת|!%!%?!%] שלי טוענת שבגלל שהמשפחה שלי חושבת שבכל דבר שאני נוגעת אני מצליחה הכי שאפשר, וגם דורשת ממני את זה, אז אני מאבדת את המקום שלי בדברים שאני אוהבת\רוצה לעשות ואפילו מורדת בהם. [טיפשי , אבל יש בזה מן ההגיון.] אבל, זה לא אשמתם. ואני חושבת שבגלל שהם לא עושים לי דווקא ומן הסתם הם לא מודעים להשלכות אז הם לא אשמים לי ואני צריכה ללמוד להתמודד עם זה בדרכים נכונות, אכשהוא.

 

[נשמת]

אממ...

אני מסכימה איתך, הם לא בהכרח יודעים את ההשלכות או את המשמעות של המסרים שהם משדרים לך. למה זה נוגד את שהפסיכולוגית טוענת?

 

[כוכב זוהר בשמים]

כן ../images/Emo45.gif

לדעתי לסביבה ולאנשים שמקיפים אותנו יש השפעה גדולה על החלטות שאנחנו מקבלים. נכון שבסוף ההחלטה הסופית היא שלנו, אבל לסביבה יש השפעה רבה מאוד על ההחלטות לדעתי.

 

[Tiger Eye16]

לא עם רצון בהתחלה לכן..

בהתחלה רציתי ישר לכתוב שכן, שיש לסביבה השפעה ענקית על ההחלטות שלנו וניסח את זה טוב ממני אדם אחד כשרשם (סלחו לי שאני לא זוכרת את שמו) אדם שנולד לסביבה אלימה יהיה אלים, אדם שנולד לסביבה רגועה יהיה רגוע, אדם שנולד לסביבה שמחה יהיה שמח וכך הלאה.. מכיוון שמבחינה מסויימת הוא צודק וגם מחקרים בנושא הראו זאת לדוגמא: אדם שנולד למשפחה אלימה יהיה רגיש יותר ופגוע וכך למעשה זה ישפיע על האופי שלו וייעצב את מי שהוא אבל(!) אם ניתן לעצמנו להיתנתק מהסביבה ונשנה את החשיבה שלנו ונחליט שלא הסביבה תקבע את ההחלטות שלנו אלא אנחנו,כלומר, אנחנו אחראים למעשים שלנו ולגופנו, רק אז נוכל באמת לצמוח ולהתפתח. אני אתן דוגמא, יש אנשים שאומרים בגלל אימא שלי אני ככה וככה בגלל בעלי אני ככה וככה בגלל הבי"ס אני עושה ככה וככה.. ואז מה יוצא? שאנחנו נכנסים למעגל אין-סופי שבסופו אנחנו נכנעים ובאמת נותנים לסביבה להחליט את ההחלטות שלנו, ונהיים פסיביים למעשה. אבל אם במקום להגיד בגלל הזה והזה אני ככה וככה, נגיד לא! בגלל ההחלטה שלי אני ככה! אני זה מה שאני עושה מעצמי! זאת אך ורק החלטה שלי ואני אקבע את הגורל שלי ולא הסביבה,אז במקום להגיד בגלל בעלי אני עצובה ולא יוצאת מהבית, אני אגיד לא! בגלל שאני נותנת לעצמי להיות פסיבית ונותנת לבעלי לכאורה (גם אם הוא לא עושה זאת באופן מכוון) לשלוט בי, אני לא יוצאת מהבית! זאת החלטה שלי, לכן מעכשיו אני אשנה את הדברים כי הכל נתון בידיי. אתם מבינים? רק ברגע שנגיע להבנה שלמה עם זה נוכל לשנות את מי שאנחנו. אז בסוף ההודעה אני אסיים ואומר שנכון זה תלוי, זה תלוי בבן-אדם ובאופי שלו. אני למשל בוחרת להגיד לא.

תודה

 

[נשמת]

השבת את תשומת ליבי.

"אדם שנולד למשפחה אלימה יהיה רגיש יותר."

איך הגעת למסקנה הזו?

 

[Tiger Eye16]

למה את לא מסכימה איתה?...

כי תראי,אני לא רואה אלימות במשפחה רק כאלימות פיזית. ולמשל אני רואה אצלי במשפחה שבזמן שאבא שלי ז"ל היה בחיים היו אצלנו פיי.. חח עזבי. ואני יכולה להעיד על עצמי שאני נהייתי רגישה יותר,שאח שלי נהיה רגיש יותר. רגישות לסביבה,למילים שיוצאות לאנשים מהפה,פחד.. ולא התכוונתי רגיש יותר כבחינה שמבין יותר אנשים אחרים רגיש יותר מבחינת פגיע-שכל דבר מדליק אותו,שכל דבר פוגע בו... ולכן גם הוא נהיה יותר עצבני,קשה לו לשלוט על הרגשות שלו.. דבר גורר דבר. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי..

 

[נשמת]

איפה כתוב שלא מסכימה?

בהחלט מסכימה לכן עניין אותי מאין המסקנה..

 

[Tiger Eye16]

../images/Emo208.gif

 

[limf]

הרהורים פילוסופיים לשעת צהריים...

הנה איך אני רואה את הדברים: בחירת דרך בחיים היא כמו בחירת דרך במסע, כשנוהגים. נניח ומגיעים לצומת בה אפשר להמשיך ישר, לפנות ימינה או שמאלה. אפשר אולי לעשות פרסה, אפשר לעצור בשולי הכביש ולא להתקדם... נו, הבנתם את הרעיון. אני חושבת שמי שעושה את הבחירה לאן לפנות (אם בכלל) הוא הנהג. גם אם הוא לא יודע לאן הדרך שבחר תוביל אותו עדיין הוא זה שעשה את הבחירה, ולכן, הוא זה שישא בתוצאות. יש משפט שלא אני המצאתי: "הורים - תפקידם לצייד את ילדיהם במפה. לא להראות להם את הדרך." (לכן, מן הסתם הלכתי לכל האנלוגיה הזו של דרכים, צמתים וכו'). לכן, האחריות של ההורים (ואולי לא רק ההורים, של הסביבה בהכללה) היא לספק את המפה, לומר מה יש ב"קצה" של כל בחירה. ("אם תפנה ימינה בצומת הזו תצטרך לפנות שוב ימינה כי תגיע לרחוב חד סטרי ובצומת הבאה תצטרך לפנות שמאלה כי ימינה זה "אין כניסה" ובסופו של דבר תגיע לדרך ללא מוצא"

"אם תעשן סמים קלים יש סיכוי שתעבור לסמים קשים ואז בשביל לממן אותם אולי תגנוב ולבסוף תכנס לכלא"). אחרי שהילד מצוייד בכל האינפורמציה, כלומר הוא מודע לכך שברגע שיפנה ימינה יקרה תרחיש X ושמאלה יקרה תרחיש Yאז האחריות היא עליו. כמובן, שהחיים מורכבים יותר מזה כי ההורים יכולים לצייר מפה אחת והחברים מפה אחרת... ההורים עצמם "לא יודעים לקרוא את המפה נכון" הילדים "לא יודעים לקרוא את המפה נכון" ועוד ועוד...

 

[נשמת]

עדי, את נפלאה ../images/Emo140.gif

אני אוהבת את הסקרנות שלך וכולי תקווה שהיא יותר מכל דבר תביא אותך למחוזות יפים. את צודקת, יש השפעות לסביבה לגבי הבחירות שלנו. ואין לי מה להוסיף על דברייך.. האמנם הבחירה היא שלנו, אך גם לסביבה יש חלק בה, כזה או אחר.

 

[ס י י פ נ י ת]

בגיל 1 מתחיל הילד לעצב

את היסודות לאישיותו. בגיל 13 הוא כבר לומד להבחין בין טוב לרע במושגים של בוגרים. בגיל 16 הנער הוא בוגר לכל דבר כמעט. ואם בגיל 13 הבין שחסר לו תשומת לב ובגיל 16 התחיל לעשן... הייתי אומרת שזו בחירה שלו בלבד. בכל אופן, זה נושא מאוד מורכב עבור תגובה של מספר שורות. בסיכומו של עניין, חיפוש אחר נושאי האשמה לעולם לא יביא לשינוי. שינוי מוביל לשינוי. לקיחת אחריות. התמודדות. בחירות אישיות.

 

[ס י י פ נ י ת]

בגיל 1 - בגיל 11

 

[מי שהיא 1]

אני חושבת...

שיש נקודה מסויימת שאי אפשר להגיד יותר- "אחרים גורמים לי ל...". גם אם אחרים עושים לנו את הדברים האיומים ביותר, שזה לא בשליטתנו. גם אם בגלל אחרים אנחנו מרגישים רגשות איומים, שזה גם לא תמיד בשליטתנו. עדיין, יש לנו את הבחירה להחליט איך אנחנו מתנהגים לעצמנו ולעולם. והאמת, שזה גם מקל כי זה מחזיר שליטה אמיתית לידיים שלנו.