דיון - דיכאון וזוגיות

[Lady Stark]

דיון - דיכאון וזוגיות

וגם דיכאון ויחסים, באופן כללי - רומנטיים או מיניים.
אתם מצליחים להכניס עוד מישהו לחיים שלכם? אתם מרגישים צורך?
ולמי שמחזיק בזוגיות, איך אתם מצליחים להתמודד עם הרגעים הקשים בדיכאון, כשאתם לא לבד?

 

[renoir landscape]

אני בסדר בלי זוגיות

באסה שאין סקס. כבר עדיף היה לי להיות א-מיני.

 

[קליופיה]

לשמחתי - לא מרגישה שום צורך

בגלל הציפרלקס אני א- מינית בעליל. שום חשק. נאדה !
ולא יודעת אם בגלל זה או לא, גם לא מעוניינת בזוגיות.
אולי בגלל שידי עסוקות בגידול הילד שלי ( כן, אני אימא ! ) ובאמת שברגעי הדיכאון הקשים אני מתעודדת בזכותו !
התום שלו, האהבה שלו, הדברים המצחיקים שהוא אומר לי - התרופה הכי טובה שיש !!!

 

[מחבקת עצים סדרתית]

בן כמה הילד?

אני כל כך אוהבת את ההברקות שיש לילדים קטנים. הדברים שהם אומרים, כל כך פשוטים, אבל את אף פעם לא חושבת על זה בעצמך

 

[קליופיה]

האור שבחיי

הילדון בן ארבע וחצי.
לפני חודש ראה אותי בפעם הראשונה בוכה.
שאל אותי: אימא, למה את בוכה?
עניתי: יש לי פצע בלב. אבל זה עוד מעט יעבור.
ביום למחרת הוא ניגש אלי ושואל: הפצע שלך עבר ?
חייכתי וחיבקתי אותו חזק חזק ואמרתי: בטח !
עבר הפצע והכל בסדר !
ואז הלך בנונשלנטיות למשחקים שלו.
הנה, כמה תמים, ככה פשוט.
(שבוע אח"כ הוא קיבל מכה ברגל. ומייד אמר לי: לא נורא - זה יעבור).
"חולה" עליו !!!!!!!

 

[מחבקת עצים סדרתית]

הגיל הכי מקסים בעיניי...

 

[נסחפת עם הגלים]

אני מצליחה ליצור קשרים זוגיים

אבל הם נגמרים די מהר. גם לי עובר החשק, גם להם. תחושה של מיצוי. מן הסתם בהתחלה אני מסתירה את המצבי רוח שלי, אבל בהמשך וככל שהקשר הולך ומתעמק קשה יותר להסתיר את מי שאתה.

 

[johndoe34]

אין לך מה להסתיר

מקבלים אותך ואוהבים אותך כמו שאת.
מצבי רוח זה בסדר.
משברים זה בסדר.

 

[נסחפת עם הגלים]

 

[עתיד ורוד2]

בלי זוגיות

מאד הייתי רוצה אבל אני מאד חוששת שזה לא יצליח, בעיקר בגלל הבעיות הנפשיות, ושזה יפיל אותי עוד יותר לקרשים. לכן, נכון לכמה שנים האחרונות, לא היה שום דבר רציני.

ונוסיף לזה את השפעות הציפרלקס אז בכלל...

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היו כמה קשרים

האמת שהם החזיקו לא רע (אחד היה שנה וחצי והשני היה 10 חודשים) ונגמרו בעיקר כי הרגשתי שהבחור לא היה תומך מספיק וניסה לשנות אותי. שניהם ידעו על המצב הנפשי שלי, ברמה כזו או אחרת ו-וואלה, לא הפריע להם. (חוץ מכשהייתי נכנסת למצברוח רע ומסננת את כולם או חוטפת התקף עצבים, זורקת חפצים וצועקת בלי סיבה הגיונית.)
האמת שכל הקשרים האלה היו בתקופת הציפרלקס. אני מבינה מההודעות של קליופיה ועתיד ורוד שניצלתי מתופעת לוואי מרגיזה...

עכשיו, לא ממש מתאים לי קשר, אבל אני מאוד בא לי אינטימיות. (לא סקס! אינטימיות! התכרבלויות ושיחות לתוך הלילה על דברים טיפשיים.)
אבל גם לזה אין לי זמן עכשיו.

 

[student2290]

גם כרגע אין משהו רציני

אבל כן יוצאת לדייטים ויש איזה יזיז שאפשר להתקשר אליו "בעת צרה". את הדיכאון הרציני הראשון עברתי כשהיה לי חבר, והיה ממש קשה. הוא היה ממש תומך, אבל כן הרגשתי שבאיזשהו מקום הוא קצת שופט ולא מבין למה אני לא יכולה פשוט להרים את עצמי וללכת לעבוד ולהתנהג כמו בן אדם נורמלי. בסוף נפרדנו בעיצומו של התקף מאני (אבחנו לי אחר כך מאניה דיפרסיה) והאמת שעדיין לא לגמרי התגברתי על זה. כאילו מרגיש קצת שזאת לא הייתי אני שגרמה לפרידה שלנו, אלא ההתנהגות המאנית.
בכל מקרה, למרות שאני כן המשכתי הלאה, אני מרגישה שהולך לי פחות טוב בתחום הזה ושאני יותר מתפשרת מפעם.

 

[אלומת האור]

אין לי ולא רוצה שתהיה לי זוגיות

בפעם האחרונה שהייתה לי נזקקתי לאשפוזים. אני לא יכולה להרשות לעצמי שזה יקרה יותר. אין לי צורך בזה או רצון בזה. אני מסתפקת בלשרוד. זוגיות זה כואב מדיי. זה מצריך הרבה יותר אנרגיות ממה שיש לי. כבר השלמתי עם זה שלא יהיה לי את זה, אני מתוך בחירה לא רוצה את זה, ורק חסר לי חיבוק. חיבוק של אימא. לא חיבוק מיני, רק חיבוק מנחם ומכיל שיאפשר לי לשקוע לתוכו ולנוח.

 

[נעםהמיואש]

הייתה לי כמה קשרים

האחרונה הכי אובסיסיבית ורצינית. בראשונות, לא הראיתי סימנים של דיכאון כמו שהרגשתי וגם זה לא מה ששבר את הקשר. כנראה שגם הייתי עם דיכאון אבל עם הרבה כוחות ואושר בו זמנית,כמה מוזר שזה נשמע... רק בארבע שנים האחרונות הדיכאון יותר השתלט והאושר התפוגג. הייתה לי קשר של כמעט שנה עם משהי שגם היו לה בעיות נפשיות בהגדרה. זה דוקא מאד עזר לנו בק/שר
אך בסוף נפרדנו מכל מיני סיבות.

 

[ואני הוא הילד הזה]

מאוד חסר לי שאיני בזוגיות עכשיו. מאוד!

אם אינני "מושך" אלי, בלא מודע, בנות זוג ש"משחזרות" לי את היחסים בבית (ועל כך אכתוב רשימה אחת לפחות בהמשך) אוהב מאוד, צריך מאוד, זוגיות וסקס ואינטימיות - בקיצור את "כל החבילה".

אני לא חצי בנאדם בלי בת זוג, אני בעצם כלום בלעדיה....

 

[atomic kitten]

מזדהה מאוד - זה מלכוד 22

ההתקף האחרון והקשה מכולם נבע מפירוק הנישואים שלי ומפרידה מבן הזוג שהכרתי מיד אח"כ.
מצד אחד מרגישה שכל עוד אני בדכאון, אני לא מצליחה למשוך אלי אנשים שבאמת מעונינים בקשר - כל פעם נפגעת מחדש
וכל עוד אין לי קשר- קשה מאוד לצאת מהדכאון.
זה דחף/צורך גדול מאוד.
יש לי מין לפעמים, אבל זה לא מספיק כמובן... אני רוצה בן זוג...

 

[ואני הוא הילד הזה]

מבין לחלוטין את הלופ הזה

כשאנו מדוכאים קשה לנו למשוך בני זוג, כשאין לנו בני זוג אנו נכנסים לדיכאון.

השיטה שלי, אם יש לי בכלל שיטה, היא פשוט לפעמים "להתניע בדחיפה". להכריח את עצמי לצאת, לפגוש, להכיר. להיות פנוי כך שחברים/ות יוכלו להכיר לי.

 

[LsMs]

זאקנס או קלונקס

כל מילה נוספת מיותרת...איכשהוא זה עוזר לי להתגבר על החרדות הרציניות שלי כשאני בדכאון ליד אנשים אחרים...

אם אין חוסמי גאבא אז אלכוהול...