דיווחים מהשטח
שלום לכם יקירים ויקירות .... מהיכן להתחיל ? דבר ראשון כדי להשקיט את כולן - אני בסדר גמור ! הגעתי לשם עם שתי העובדות הסוציאליות, ישבנו לנו על ספסל וחיכינו שהיא תצא לטיול, כמו שנקבע עם העובדת הסוציאלית במקום. חיכיתי, ופתאום היא הופיעה וחלפה יחסית די מהר ! לא ראיתי יותר מידי דמיון ביננו, ציפיתי לראות דמות שונה לחלוטין. עליי רואים שאני מעדות המזרח, היא ממש בהירה, נראית מעדות האשכנז. אני דומה לה אולי במבנה הפנים, העובדות הסוציאליות אמרו שאני דומה לה קצת. אבל ... מה זה כבר משנה. בקיצור, התחלתי לעקוב אחריה, העובדות הסוציאליות אמרו שאלך לקראתה וכך עשיתי - ראיתי אותה בבירור ... תפסתי אותה ביום די טוב, היא כבר לא בדכאון כמו שנאמר לי שהייתה קודם, היא דווקא היתה די אקטיבית, שמעתי אותה מדברת, שומעים היא שהיא "מסטולית" לחלוטין מתרופות, אבל סה"כ היא נראתה די טוב (יחסית למי שנמצא 15 שנה במלחקה סגורה) .... ואז .... הגברת החליטה שהיא רוצה ללכת למכולת, נאמר לי שכרגע היא בתקופה של טיפוח, היא כל היום מתמרחת בקרמים ... אז, היא הלכה לקנות קרם. ואני ... המשכתי אחריה. חיכיתי שהיא תצא, ובאופן מפתיע, היא עברה לידנו, אמרה לנו שלום ו .... זהו ! חשבתי לעצמי, אם היא רק הייתה יודעת למי היא אומרת שלום .... זהו, עקבנו אחריה עוד קצת ... הקשבתי לה, ראיתי אותה ... חיכינו. בסוף אמרתי להן, זהו, היא נעלמת לה באופק. וכנראה שזו הדרך הטובה ביותר לתאר את מה שהיא מהווה מבחינתי, היא תמיד תהיה לה, אי שם, באופק ליבי. מה שכן, אם כל הרצון הטוב שלי להתקשר ולהרגיש, זה כמעט בלתי אפשרי, כנראה שבאמת, אמא יש ותמיד תהיה רק אחת ! אני מרגישה שסגרתי מעגל - הגעתי לנקודה שהייתי צריכה להגיע עליה, השקטטתי את דחף הסקרנות. שיחה עם רופא כבר נראתה לי לא מועילה, מה הוא כבר יוכל לספר לי .... אני מרגישה שמציתי את עצמי. יצאתי משם, עם הרגשה טובה, העובדת הסוציאלית אמרה לי להגיד ביציאה שאני לא חלק מהעולם הזה - וכך עשיתי. זהו ... אין לי הרבה מה להוסיף, נראה לי שכל מילה מיותרת ... אודה לכן על התמיכה האהבה והעידוד .... ביום ראשון יש לי פגישה בשירות למען הילד לגבי אבי הביולוגי, פתאום העניינים זזים להם ... אוהבת, שלי
שלום לכם יקירים ויקירות .... מהיכן להתחיל ? דבר ראשון כדי להשקיט את כולן - אני בסדר גמור ! הגעתי לשם עם שתי העובדות הסוציאליות, ישבנו לנו על ספסל וחיכינו שהיא תצא לטיול, כמו שנקבע עם העובדת הסוציאלית במקום. חיכיתי, ופתאום היא הופיעה וחלפה יחסית די מהר ! לא ראיתי יותר מידי דמיון ביננו, ציפיתי לראות דמות שונה לחלוטין. עליי רואים שאני מעדות המזרח, היא ממש בהירה, נראית מעדות האשכנז. אני דומה לה אולי במבנה הפנים, העובדות הסוציאליות אמרו שאני דומה לה קצת. אבל ... מה זה כבר משנה. בקיצור, התחלתי לעקוב אחריה, העובדות הסוציאליות אמרו שאלך לקראתה וכך עשיתי - ראיתי אותה בבירור ... תפסתי אותה ביום די טוב, היא כבר לא בדכאון כמו שנאמר לי שהייתה קודם, היא דווקא היתה די אקטיבית, שמעתי אותה מדברת, שומעים היא שהיא "מסטולית" לחלוטין מתרופות, אבל סה"כ היא נראתה די טוב (יחסית למי שנמצא 15 שנה במלחקה סגורה) .... ואז .... הגברת החליטה שהיא רוצה ללכת למכולת, נאמר לי שכרגע היא בתקופה של טיפוח, היא כל היום מתמרחת בקרמים ... אז, היא הלכה לקנות קרם. ואני ... המשכתי אחריה. חיכיתי שהיא תצא, ובאופן מפתיע, היא עברה לידנו, אמרה לנו שלום ו .... זהו ! חשבתי לעצמי, אם היא רק הייתה יודעת למי היא אומרת שלום .... זהו, עקבנו אחריה עוד קצת ... הקשבתי לה, ראיתי אותה ... חיכינו. בסוף אמרתי להן, זהו, היא נעלמת לה באופק. וכנראה שזו הדרך הטובה ביותר לתאר את מה שהיא מהווה מבחינתי, היא תמיד תהיה לה, אי שם, באופק ליבי. מה שכן, אם כל הרצון הטוב שלי להתקשר ולהרגיש, זה כמעט בלתי אפשרי, כנראה שבאמת, אמא יש ותמיד תהיה רק אחת ! אני מרגישה שסגרתי מעגל - הגעתי לנקודה שהייתי צריכה להגיע עליה, השקטטתי את דחף הסקרנות. שיחה עם רופא כבר נראתה לי לא מועילה, מה הוא כבר יוכל לספר לי .... אני מרגישה שמציתי את עצמי. יצאתי משם, עם הרגשה טובה, העובדת הסוציאלית אמרה לי להגיד ביציאה שאני לא חלק מהעולם הזה - וכך עשיתי. זהו ... אין לי הרבה מה להוסיף, נראה לי שכל מילה מיותרת ... אודה לכן על התמיכה האהבה והעידוד .... ביום ראשון יש לי פגישה בשירות למען הילד לגבי אבי הביולוגי, פתאום העניינים זזים להם ... אוהבת, שלי
