דוק' בחו"ל

[ניצת הגפן]

אני מניחה שאילו אצלנו זה היה כך

לא הייתי גוררת את התזה שלי כל כך הרבה שנים. לפי מה אשאת מתארת, יש גם למנחה מחויבות שברורה לו מכל הכיוונים לתזה שלך. זהלא עלייך לבד. ובעיניי- זה אחד הדברים הכי חשובים. אילו למנחה שלי היתה אותה המחויבות - גם התזה וגם הדוקטורט שלי היו בהחלט מתקדמים אחרת.

 

[helene]

אף פעם אי אפשר לדעת מראש

אבל כן אפשר לקבוע מסגרת זמן לגיטימית. וכך גם לגרום לאנשים לשקול את בחירת הנושא יותר בכובד ראש. כי יש נושאים מעולים אך הם לא מתאימים לתזה, ואפילו לא לדוקטורט. אי אפשר הרי לבוא ולומר תשמעו מחקר זאת עבודה יצרתית , אז יאללה קחו לכם כמה זמן שאתם צריכים כדי לפתור את הבעיה שלכם. לכן קובעים מסגרת זמן ונותנים לאנשים אפשרות להגיש בקשה להארכה. גם למקרים כאלה שהמחקר שלהם דרש קצת יותר עבודה.

 

[the new L]

איך זה עוזר שאשבור את הראש על בחירת הנושא?

הרי אין אף אדם בעולם שידע מראש שהבעיה הזאת קשה יותר ממה שחשבו. בשביל לדעת זאת היה צריך לעסוק במחקר אינטנסיבי של הבעיה עצמה במשך לא מעט זמן.

 

[helene]

לא הבנתי מה אתה מציע

לא להגביל את הזמן של התזה? ראית שהבעיה שלך יותר קשה ממה שחשבת קודם? זה קורה להרבה מאוד מסטראנטים, בהרבה תחומי מחקר. הפתרון הוא לעסוק בפן חלקי שלה ( אם זה אפשרי), לחליף נושא ( אם זה אפשרי) או להגיש בקשה להערכה.. יש לך הרבה אפשרויות פעולה. זה היופי במחקר. אתה מתחיל במשהו אחד ואז אתה מגלה שזה לא עובד כמו שחשבת, שצריך לשנות, להגדיר מחדש את הבעיה וכו'. ואכן ברור שלא ניתן לדעת מראש. אבל יש בחירת נושא הגיונית ויש בחירת נושא הגיונית פחות (למסגרת של תזה) וכל מנחה יגיד לך את זה.

 

[the new L]

זה בדיוק מה שאני עושה

(מגיש בקשה להארכה). אני פשוט טוען פה שזה מאוד נפוץ שהבעיות שבהן עוסקים מתגלות כקשות בהרבה ממה שאפשר לצפות (וזה באמת כל היופי במחקר), ולכן אני לא חושב שהגישה של הגבלת משך הזמן של התיזה בצורה נוקשה היא גישה נכונה.

 

[helene]

צודק ( זה מה שכולם עושים)

אני לא מכירה אף סטודנט שסיים תזה בזמן( ואפילו שאלתי את המזכירה של החוג וגם היא לא זוכרת מקרה כזה). אבל זה גם כי המערכת שלנו לא בנויה בצורה הגיונית. אם הקורסים מראש היו תורמים לתזה, אז אולי היה ניתן לסיים את הכתיבה בזמן. לצערי כפי שהמצב הוא כרגע, רוב הקורסים של המסטארנט לא קשורים בשום צורה לתזה שלו. מה שאומר שבמשך זמן כתיבת התזה ( לא רק כתיבה פיזית, אלא קריאה, הכנת הצעת מחקר וכל מה שמסביב) צריך להשקיע כמות זמן אדירה כדי לקרוא מחקרים בתחומים אחרים לחלוטין. בעוד שבמצב בו מרבית הקורסים היו תורמים לתזה עצמה המצב היה הרבה יותר פשוט. כשאני אומרת תורמים לתזה אני לא מתכוונת שכל קורס צריך להיות בדיוק על נושא התזה. אבל כן קשור אליה בצורה זו או אחרת.

 

[Unicorn98]

אני חושש שההבדל הוא עמוק יותר ממה שתיארת,

ראי הודעותיי להלן

.

 

[Unicorn98]

אני חושב שלירן עושה את הטעות הקבועה שלו ../images/Emo3.gif

ומתייחס לכל העולם האקדמי כאל הענף האקדמי של מתימטיקה. אפילו הטרמינולוגיה שונה. באמצעות המונח "בעיה" הוא מתייחס למטלה המחקרית שלו שהוגדרה אפריורית, ושאר העולם, מתייחס במונח "בעיה" לתקלה ולא בהכרח לשאלת מחקר אפריורית. במדעי החברה, אפשר לסיים כל תיזה במהלך שנתיים, גם אם לא מצליחים לאושש או להפריך השערת מחקר מסוימת. הבעיות במדעי החברה הן בד"כ קשורות לאיסוף נתונים, או מציאת פרדיגמות ניתוח רלוונטיות, ואין בד"כ מימד של "הצלחה" או אי הצלחה. כלומר, אפשר להפריך או לאושש טענה מסוימת, אבל ברוב המקרים אפשר לצאת עם תיזה בהחלט מוצלחת בשני המקרים, השאלה איך מסבירים את התוצאות ונותנים להם תוקף אקולוגי סביר כלשהו. אני באמת לא מכיר את עולם המתימטיקה, אבל אני מנחש שאם לא מצליחים לאושש טענה כלשהי או "לפתור בעיה" - המשמעות שאין הגשה. אני צודק, לירן?

 

[the new L]

באופן כללי, תקן אותי אם אני טועה

תפקידו של מחקר הוא להוסיף ידע חדש לעולם. הוספה של ידע חדש לעולם היא בעיה מאוד קשה, שאינה בהכרח תלויה בהיקף הזמן שתשקיע בה (שהרי אתה מתעסק בדברים שאינם ידועים לאנושות עדיין). אכן, במתמטיקה, אם אינך מצליח לפתור בעיה, לא ממש יהיה לך מה להגיש.

 

[Unicorn98]

הקונספטואליזציה נכונה, אבל במדעי החברה לפחות,

אתה יכול להוסיף ידע גם בלי להגיע למטרה דטרמינסטית שסומנה מראש. כלומר, אתה יכול להראות שלא מתקיים קשר בין שני גורמים, או לקבוע שאין דפוס מסוים (נניח, בניגוד להשערה מוקדמת מסוימת). כלומר, גם non-effect הוא אפקט, במדעי החברה. למרות שברמה הפוליטית כנראה שצריך ממצאים חיוביים כלשהם, אבל ידועים מקרים בהסטוריה שדווקא פריצות הדרך נעשו באופן השלילי ולא הפוזיטיביסטי. דוגמא קטנה: נניח שבספרות הרלוונטית מתואר קשר מוכח בין מידת הנעליים והגובה. אני רוצה לתאר את הקשר עם פרמטרים אחרים, נניח - המרחק בין העיניים. תוך העבודה אני לא מצליח להראות שיש קשר בין מידת הנעליים והגובה. אם התוצאות שלי מובהקות (חוסר הקשר) ואם המחקר בנוי היטב ומסוגל להגן על הטענות ברמה המתודולוגית - יש אחלה מחקר והוא יעבור בציון טוב. זוהי פריצת דרך לכאורה. כל תוצאה היא רלוונטית במדעי החברה, ובלבד שהושגה בדרכים רלוונטיות, מהימנות ומדויקות, ושניתן להציג אותן בקונטקסט הסטורי ומחקרי רלוונטי.

 

[tulkin]

זה כמובן לא נכון

הנה סיפור: חלק מאלה שעוסקים בניתוח כמותי מכירים את שיטת טוקי (או טוקי-קריימר) בהקשר של ניתוח שונות או בהקשרים קרובים. למרות שהשימוש של שיטת טוקי הוא נרחב למדי, הפיתוח שלה נעשה בעצם בתחום של סטטיסטיקה מתמטית (או תאוריה סטטיסטית) שהיא בעצם ענף של מתמטיקה. אז הנה סיפור: טוקי הגה את שיטת טוקי (נו טוב, זה לא מחדש כלום) והוכיח אותה למקרה שבו כמות התצפיות מתחלקת באופן שווה בין התאים שביניהם רוצים להשוות. הוא כמובן שיער ששיטתו עובדת גם כשהתצפיות לא מתחלקות שווה בשווה ונתן לתמיד שלו קריימר להוכיח את זה בתור עבודת הדוקטורט שלו. קריימר עבד קשה מאד, הגדיר הגדרות, חילק למקרים, ניתח נתונים עשה הדמיות, העלה השערות שונות... ובסופו של דבר לא הצליח להוכיח את הנדרש. אבל את מה שכן עשה, סיכם את כל עבודתו וקיבל עליה את הדוקטורט שלו. שמו של קריימר בכל זאת השתרבב לשמה של השיטה למרות שתרומתו לפיתוחה היה זניח. אגב, ההשערה הכללית של "טוקי-קריימר" הוכחה בסופו של דבר על ידי דוקטורנט לסטטיסטיקה בשם אנתוני הייטר בשנת הלימודים הראשונה שלו לדוקטורט (כך לפי טענת ראש החוג שלו באותו זמן: הייטר הגיע אליו להתייעצות כיוון שהקורסים שלמד שיעממו אותו. בתגובה ראש התוכנית נתן לו את בעיית טוקי-קריימר לחשוב עליה, בין השאר כיוון שהוא עבד עליה בעצמו, והיתה לו הוכחה למקרה פרטי ומעניין שלה, אותה הסתיר מהייטר כדי לא להפריע לו.... אחרי חודש חזר אליו הייטר עם הוכחה מלאה... סוף סיפור). בקיצור: אפשר לפרסם דוקטורט בלי הרבה תוכן (אבל עם הרבה עבודה). ואפשר לגמור דוקטורט בחודש.

 

[MissScotland2004]

מסכימה איתך ויותר מזה

אני לא חושבת שלתיזה בתואר שני נותנים בעיה שעד היום לא הצליחו לפתור ומצפים מסטודנט לפתור אותה. ואם עושים כזה דבר זה לא נשמע לי נכון. אני ממדעים מדוייקים (מדעי המחשב) ונושאים שמקבלים אצלנו לתיזה הם למשל לנסות מודלים חדשים ולראות מה התוצאות שמקבלים עליהם לעומת מודלים ישנים וכיו"ב. יישומים קיימים על נושאים חדשים... אלו רק שתי דוגמאות. שוב, אני חוזרת על עצמי כמו תוכי, בניגוד לדוקטורנט שמצופה ממנו לבצע מחקר עם תוצאה של לפחות לפחות לפחות פרסום אחד רציני ותוספת משמעותית למחקר, פה מדובר בקורס בתואר השני שמקבלים עליו ציון. המיון הוא על היכולת של הסטודנט לבצע את המשימה שהוטלה עליו, ולא ממש על המידע החדש שהוא הוסיף לעולם המחקר. כמו שאמרת, מדובר בשאלה. "האם אפשר...?". וגם אם לא מנסים את כל השיטות בעולם ומגיעים לפתרון האולטימטיבי זה לא אומר שאי אפשר לכתוב תיזה טובה. ברור שאפשר. מספיק לקרוא כמה פרסומים במדעי המחשב של 4-6 עמודים כדי להבין במה מדובר.

 

[the new L]

מה קורה בתחומים תיאורטים במדעי המחשב?

אם סטודנט מקבל שאלת תיזה - הוכח כי X, כאשר X היא טענה תיאורטית כלשהי. כמובן שאפשר לשער שהוכחת הטענה היא פשוטה יחסית, אבל יתכן שזה לא כך. מה הוא אמור להגיש אם הוא לא הצליח להוכיח את הטענה? הוא לא פשוט ימשיך לנסות להוכיח אותה או יעבור לבעיה אחרת לגמרי?

 

[MissScotland2004]

אני לא יודעת אם נותנים שאלות כאלו

וגם אם כן, כנראה שמצופה מהסטודנט לעבוד באופן יעיל ולהתקדם במחקר כמה שאפשר במסגרת התיזה. אתה עושה מזה שחור או לבן וזה ממש לא. שוב אני אומרת - רוצים לבחון פה איך אתה תוקף את בעית המחקר. יש לך 4 חודשים לעבוד על בעיה שמראש השקיעו מחשבה באיך להציג אותה ולהתאים אותה לתואר שני. לא יתנו לך למצוא פתרון לאחת הבעיות הבלתי פתורות במתמטיקה של המאה האחרונה. גם סטודנטים לדוקטורט לא תמיד מצליחים להגיע לפתרון מלא אבל מראים התקדמות בתחום מסויים. למה אתה כל כך אנטי? אם זה עובד באוקספורד, בקיימברידג' ובאדינבורו כבר 500 שנה, אז כנראה שזה עובד.

 

[the new L]

אני בכלל לא אנטי, אני פשוט מנסה להבין

איך זה עובד, ומהבעיה שאני עובד עליה (שהיא בהחלט לא אחת מהבעיות הגדולות של המתמטיקה של המאה ה-20), אני רואה שלעיתים אפשר לעבוד המון זמן על בעיה (מעבר לזה שהייתי צריך כמה חודשים טובים לקרוא רק בשביל להבין במה בכלל הבעיה עוסקת) בלי שיהיה אפשר להראות תוצאות ממשיות. היום אני כבר כנראה כן יכול להראות כמה תוצאות ממשיות, אבל באופן כללי ההגבלה הזאת נשמעת לי מאוד מאוד נוקשה.

 

[MissScotland2004]

אני לא מאשימה אותך

אני חושבת שבישראל הסיפור הזה יצא לחלוטין מפרופורציה ואני לא בטוחה למה. סטודנטים נגררים עם תואר שני 3, 4 ו-5 שנים בכיף וזה ממש לא צריך להיות ככה. נכון שההגבלה נוקשה, אבל למה שהיא לא תהיה? למה לבזבז זמן ומשאבים של כולם אם אין צורך? ואיך בכלל נותנים ציון לתיזות של תואר שני שאחת לקחה שנתיים לסיים ואחת לקחה חצי שנה? זה לא הגיוני. מאחר ומדובר בעוד ציון בתואר, הבעיות צריכות להיות בנפח שווה פחות או יותר ולאפשר סקאלת ציונים הגיונית. ואתה יודע מה, מעבר לזה, עניין הנוקשות באמת תורם. אם היו אומרים לי שיש לי שנתיים ולא יום יותר לסיים את הדוקטורט, אחרת אני לא אוכל לקבל אותו, תאמין לי שהייתי יכולה. האובר גמישות הזה די מזיק.

 

[נועה לביא]

אתם תצטרכו לסלוח ללירן

התזה שלו, שלא באשמתו (וכנראה שלא באשמת אף אחד), קצת יצאה מכלל פרופורציה. לזכותו ולזכות המנחה שלו יאמר שהוא נוסע לכנס

גם במתמטיקה יש הגבלת זמן, ואם לא מצליחים להשיג את היעדים שהוגדרו מראש אז בד"כ מתפשרים על פחות מזה, ואם אין על מה להתפשר אז... עושים סקירה.

 

[the new L]

מה הקשר?

כפי שכבר נאמר בשרשור הזה, לא חסרות תיזות ש"יוצאות מפרופורציה", וכאשר מנסים להוכיח טענה מסויימת, בהחלט לא תמיד אפשר "לסגת" בקלות, ובמגבלת זמן של 4 חודשים זה נשמע לי די קשה להבטיח שתצא עבודה טובה.

 

[נועה לביא]

בד"כ אפשר להסתפק בתוצאות שכבר יש

וכשממש לא - עושים סקירה. כמובן שנפוץ מאוד לדחות בסמסטר אם חושבים שעוד קצת יעזור, או... סתם כי בארץ אנחנו דחיינים. ותתחבר למסנג'ר!

 

[MissScotland2004]

נכון, זה כבר מתקשר קצת למשהו אחר

ב-4 חודשים זה באמת קשה ורק מעטים מסיימים בהצטיינות (חובה להוציא הצטיינות בתיזה על מנת להוציא הצטיינות בכל התואר). שומרים פה בקנאות על עקומת פעמון קלאסית. מעל 70 זה סיום בהצטיינות והממוצע עומד על 60. 50 זה עובר אגב. אבל זו לא הנקודה המרכזית. העניין הוא שכשהבעיה מותאמת לתיזה של תואר שני, ניתן להשיג את מטרת התיזה ב-4 חודשים.