דוגמה לשרשרת (קשה
)

anesthesi

New member
דוגמה לשרשרת (קשה ../images/Emo18.gif)

הבטחתי למורן דוגמה משלי לאירוע כואב ברמה האנליטית (שבדיאנטיקה, נקרא "מנעל") מול אירוע כואב ברמה הריאקטיבית (שנקרא "אנגרמה"), אז הנה. לפני כחודש הוצבתי על ידי החברה שלי בחברה אחרת בכדי לנהל ולהביא לידי סיום פרוייקט תוכנה מסויים שהחברה שלי עשתה בשביל החברה השניה בשנה האחרונה. איכשהו תמיד במקומות חדשים נהיה לי ממש רע. ישבתי שם באחד החדרים והרגשתי שאני פשוט לא יודע מה לעשות. יצאתי לסיבוב בחוץ וקיטרתי לחברה שלי בטלפון שממש ממש רע לי, שיש לי כאב ראש, ושאין לי מושג מה אני אמור לעשות. היה בוקר נאחסי. אתמול עברתי טיפול של דיאנטיקה ושוב הגענו להתאבדות של אבא שלי. שוב עברתי על אותו בוקר קשה מלפני שש עשרה שנים. סיפרתי וחזרתי וסיפרתי את מה שקרה שם. את התעוררות המבוהלת לשמע הצרחות של אמא שלי, את הריצה המטורפת לחצר, את המראה שלו מוטל שם על הדשא עם רקה מפוצצת ואמא שלי צורחת בהיסטריה ליד. השכנים שבאו. הרופא שעשה הנשמה. הכניסה הביתה כשברקע אני כבר רואה את האמבולנס חונה ליד הבית שלי. חזרתי וסיפרתי את זה כמה פעמים תוך שאני מנסה להתחבר לפרטים חדשים, ופתאום הופיעו כמה כאלה. נזכרתי בהרגשה כשראיתי אותו מוטל שם... הרגשה של סיוט שמתממש למציאות, הרגשה שאני לא יודע מה לעשות. אחותי רצה לאמא שלי תוך שהיא בוכה "אמא, אמא". ואני, היות ולא ידעתי מה לעשות, עשיתי את אותו הדבר. נזכרתי גם בכניסה הביתה אחר-כך, בפחד להסתכל דרך החלון הגדול של הסלון שמשקיף לדשא. בתמונה של הרופא רוכן מעל גופו של אבי ומנסה להנשימו. שנים היה לי קשה עם החצר האחורית של הבית. נזכרתי בכתם הדם שנשאר שם בחוץ עוד ימים או שבועות לאחר מכן. פרטים שכאילו לא זכרתי. אבל רק כאילו. הכל הכל נרשם. שום דבר לא אבד. (ועדיין יש שם לא מעט חורים שחורים, אגב) ופתאום, תוך כדי המעבר החוזר ונשנה וחווית הרגשות, הבנתי שההרגשה הזו של "אני לא יודע מה לעשות", שבאה לי בסיטואציה הראשונה שתיארתי, היא בדיוק אותה ההרגשה שהיתה לי באירוע עם אבא שלי. זו _הבנה_. זה משהו שהאדם שעובר את הטיפול פתאום מבין בקשר לעצמו. הוא לא צריך אף אחד שינתח אותו או יגיד לו... זה פשוט קופץ פתאום לראש והופך להבנה. וההבנה הזו משחררת... שלכם באהבה, אורי
 

*jenny

New member
(((((((((((אורי))))))))

ככה אתה מחלק חיבוקים חופשי וגם אני רוצה לתת לך אחד...
 

מורני !

New member
באמת קשה

ואפילו מאוד, וכנראה היה הרבה יותר קשה לכתוב מאשר לקרוא.. אז קבל ככה ח"ח על הכוח והאומץ
לסיטואציה עצמה קשה לי להגיב, מלבד חיבוקים שאני לא יודעת אם יעזרו (ורק למקרה שכן.. |חיבוק).. לעומת זאת לשאר.. אתה מדבר כאן הרבה על הטיפול הזה (סשן?) ואני לא יודעת כמה אתה מומחא לעניין, מה שכן תיראה איך משפיעות ההודעות שלך על כולם (גם עליי, מודה) והייתי רוצה שיותר תפרט מה האסמכתא שלך לכל זה? ואתה גם מזכיר כאן המון מושגים אז אולי גם כדאי שתפרט על זה שיותר נבין (אם כבר .. אז כבר .. אתה יודע) אלא אם כן זה קשה לך אז אפשר לוותר. מכירה את החורים השחורים שציינת, למרות הזיכרון. מה שאתה פתחת פה זה את השער הזה - הסיפטומים של הנפגעים, כמו שאני ראיתי אותם עד עכשיו, כנראה כבר לא ממש שייכים רק לנפגעים.. זה גורם לי ללכת קצת הצידה, לנשום רגע ואז להתחיל לראות את התמונה שלי ממקום אחר. אולי.
 

anesthesi

New member
דיאנטיקה, חורים שחורים, ועוד

תודה לך על האמפתיה, מורני
. אני רוצה להפליא אותך קצת ולהגיד לך שבכלל לא היה קשה לי לכתוב את זה. אני לא אומר שאני רובוט, שאני מדחיק, או שאין בי כאב. בכלל בכלל לא. בסשן אחד בתחילת השבוע הזה בכיתי המווווווון המון (כשסיפרתי דווקא על סיטואציה מבית הקברות.. מהימים שהייתי הולך עם אמא שלי להשקות שם את העציצים בקבר). אפילו עכשיו כשאני נזכר בזה מתחילה לחות בעיניים
. אבל זה לא קשה לי לדבר על זה ולכתוב את זה. אני לא יודע איך להעביר לך את ההרגשה. אין שם שום פרט שקשה לי לכתוב עליו. הסיבה שכתבתי "קשה
" בכותרת של ההודעה המקורית היא בכדי להגן על הקוראים מפני תיאורים שאולי יהיה קשה להם איתם. זה לא היה ככה לפני שנה, לדוגמה. זה לא היה ככה לפני דיאנטיקה וכפי שכבר סיפרתי, אותו סשן יחיד שעברתי על ידי מטפל מתלמד, היה כלכך חזק בהשפעה שלו, שמייד זרקתי את הפסיכולוג שלי
. באשר להודעות שלי, אני משתדל לפרט כמה שיותר (כתבתי המון) בכדי שלא ישארו מושגים לא מובנים. הבסיס לכל מה שאני כותב מצוי כולו בספר "דיאנטיקה" שגם עליו כתבתי. ספר לא מאוד פשוט, אבל מלא מלא בחוכמה. הוא אמנם מתנגד מאוד להפלות, אבל זה רק כי הוא נכתב בסוף שנות ה-40 (ויצא לאור ב-1950), תקופה שעדיין לא ידעו ממש לבצע הפלות בצורה נקיה, ובד"כ המקסימום שהצליחו זה לפצוע את התינוק (ואחרי שאת לומדת דיאנטיקה, את מבינה למה זה כלכך הרסני). כל מושג שאת לא סגורה עליו, כתבי לי ואפרט עליו. אני לומד מאז נובמבר האחרון סיינטולוגיה. לסיינטולוגיה הגעתי דרך חבר שלא פגשתי כמה שנים ופתאום כשפגשתי אותו הוא סיפר לי על זה.. סיינטו.. מה? אקיצר, לא משנה, סיפור שלם. הייתי מסובך עם עצמי לגמרי אחרי מערכת יחסים של שש שנים שהסתיימה זה מכבר, הייתי בטיפול פסיכולוגי, חשבתי לעזוב את העבודה ובכלל בלגן שלם. עשיתי שם קורס קטן שעוזר לאנשים ללמוד לקבל החלטות, ובאמצע שאלו אותי אם בא לי לתרגל איזה מטפל מתלמד (ואגב, לא קוראים לזה "מטפל" בדיאנטיקה, אלא "אודיטור" מהמלה הלטינית Audire להקשיב / לשמוע [זה גם המקור של המלה Audio], אודיטור = אדם שמקשיב. אבל אני אמשיך לקרוא לו מטפל, בשביל לא להוסיף מילון מונחים בסוף כל הודעה שלי
). זה היה המפגש הראשון שלי עם דיאנטיקה. אמרתי לעצמי - וואלה, נותנים לי טיפול כזה בחינם, אז ננצל את זה ונזרוק עליו את הדבר שהכי מציק לי
. בחרתי לטפל בהתאבדות של אבא שלי ועשינו סשן של שלוש וחצי שעות
. מסכן, לא ידע עם מה הוא מסתבך כשהוא ביקש מישהו לתרגל איתו
. לקח לי כמה חודשים לסיים לקרוא את דיאנטיקה. לאחר מכן עשיתי את הסמינר (משהו ממש קטן שעושים בכמה שעות). העברתי מספר מצומצם של סשנים לתלמידים במכללה (ואני עוד אעביר הרבה בהמשך בכדי לתרגל), ואני עכשיו באמצעו של הקורס המקצועי המתקדם + אתחיל בקרוב ללמוד את ספר ההמשך של דיאנטיקה. בד בבד בחודשים האלה, בזמן שאני בסיינטולוגיה ומתוודע לדיאנטיקה, הייתי בקשר עם אותה בחורה שהיום היא חברה שלי והחלטתי לנסות לעזור לה בהתמודדות שלה עם הפרנציפים של דיאנטיקה. להגיד שכל הבעיות נפתרו? לא, ממש לא. אבל השינוי היה דרמטי. ממש, ממש דרמטי. לכל הדיעות. חורים שחורים בזיכרון הם סימפטומים של אנגרמה, כל אנגרמה, ולאו דווקא אחת שקשורה במין. כשידידה שלי סיפרה לי על תאונת דרכים שהיא עברה ורכב התהפך לה על הרגל, גם היא סיפרה לי שיש לה חורים שחורים בזיכרון הזה והזיכרון מקפץ לו מפה לשם תוך שהוא מדלג על קטעים. אלה הם קטעי חוסר ההכרה. על פי דיאנטיקה, טראומה מינית אינה שונה משום טראומה אחרת והפתרון להן הוא אותו פתרון. מפתיע? איך את רואה עכשיו את התמונה שלך? יש עוד המון המון מה לכתוב בנושא. קראת את הלינק שאז שלחתי בפורום אלימות מהאתר הישראלי של סיינטולוגיה? אני, אישית, מאוד ממליץ לך ולכל אחד לקרוא את דיאנטיקה, למרות שיש לו 500 עמודים והוא לא פשוט (והסגנון שלו הרגיז את אמא שלי
). וכמובן, בשביל לראות אם מה שהוא כותב שם נכון או לא - להעביר ולעבור סשנים בעצמך (תלמידי הסמינר מעבירים אחד לשני, כמובן בלי להכנס לדברים קשים מדי). אם יש עוד שאלות, אשמח לענות
. אורי
 
למעלה