עינבל סרטר
New member
דברים שרציתי לומר...
אני בטוחה שאני לא הראשונה שמעלה את הנושא הזה, ואני כמעט בטוחה שתסכלו אותי בסופו של דבר, אבל חכו רגע עם האבנים. נסו להבין את האכזבה שמתוכה אני מדברת. אני לא אדם רע, באמת שלא... ואני לא בית רע לבעלי חיים. כל חיי גידלתי באהבה את כל הסוגים והגדלים השונים- החל מסוסים ועד חולדות, וכל מה שבדרך. כרגע אני מתמקדת בתוכים אמנם, אבל גם אמא גאה לשתי כלבות מהממות, אשר מסיבות שונות לא נמצאות איתי כרגע, אלא בבית המרווח והנוח של אמא שלי. הן לא נזרקו בגלל לו"ז צפוף, הן נמצאות שם כי הייתי חולה במשך כמה שנים וזה היה הדבר הנכון לעשות, ולאפשר להן חיים נורמאלים בבית טוב כשאני הייתי עסוקה בשיקום וטיפולים. היום השעות שלי קצת התאזנו- אני עצמאית שוב (אני מאלפת כלבים ותוכים, מעבירה גם סדנאות- נשארתי בתחום) אני חיה עם בן זוג מדהים ושלושה תוכים מקסימים ומאושרים, והחלטתי שהגיע הזמן להחזיר את ההולכים על 4 להלך בין קירות ביתי. ביום חמישי ישבתי להנאתי אצל בחורה מקסימה והתמוגגתי מהכלבלבים שלה. בלי שהיא תדע שאני מחפשת לעצמי אחד כזה היא סיפרה לי במקרה על גורת טוי פודל בצבע מישמש שמחפשת בית באחת העמותות. כשהתחלתי ללמוד אילוף יצא לי במקרה לעבוד עם טוי פודל ומאז ועד היום אני עדיין מאוהבת בגזע הזה... למה? לא יודעת... נשבתי בקסמיו. זה לא שגזעים אחרים אני לא אוהבת- אני מאוהבת עד עמקי נשמתי ברועה האוסטרלית שלי וגם בלברדורית המעורבת. כשלקוח מבקש להתייעץ איתי על כלב- אני משתדלת להמליץ לו באמת על הסוג שלדעתי המקצועית הכי יתאים לו לבית, למשפחה ולאורח החיים. אני לא ממליצה באופן גורף על סוג מסוים, ואני לא שוללת שום סוג... אבל אליי הביתה ממש ממש ממש בא לי להביא פודל. התקשרתי לעמותה הזו ששם מחכה גורת הפודל בת החודשיים לבית חם, התקשרתי לאחר המלצה חמה של אשת מקצוע שמכירה את מנהלת הסניף של אותה עמותה. התקשרתי- ונשבר לי הלב. לאחר שעברתי תחקיר מביך ומשפיל והאשמות שאין בהן שום ממש- נפסלתי ונמצאתי לא ראויה לקבל את הגורה. לפסילה הזו היו סיבות רבות- אותו גורם בעמותה שדיבר איתי האשים אותי ש"נטשתי" את הכלבות שלי אצל אמא שלי, לאחר מכן הייתי צריכה לענות על כל מיני תרחישים אפשריים כגון- מה יקרה אם אמא שלי תחזיר לי את הכלבות? לפני שהספקתי לענות כבר הסבירו לי שהגורה הזו לא תסתדר עם כלבים אחרים... ולכן אם אמא שלי תחזיר את הכלבות אליי אני בטוח אזרוק אותה. האם יש איזשהו מאלף כאן שמוכן לחתום את השם המקצועי שלו על כך שכלבה בת חודשיים לא תסדר עם כלבים אחרים כשתגדל? איזו מין קביעה זו? גורה בת חודשיים היא דף חלק, ובמיוחד בידיים של מאלפת כלבים- היא תעבור חשיפה והמון עיצוב התנהגותי חיובי לכלבים אחרים. וגם אם נניח שלא יסתדרו- ניסיתי להסביר שגם אמא שלי וגם אני אוהבות חיות מושבעות, ואצלנו המסלול הוא בדיוק הפוך- מהרחוב תמיד אלינו הביתה. לעולם לא להיפך. בכל 28 שנותי לא זרקתי חיה לרחוב, ולעולם לא אעשה זאת. אני מבינה את הצורך לוודא את האמינות של אדם הלוקח כלב לביתו... גם אני עושה את זה עם כלבים עזובים שאני מוצאת, עם עשרות גורי החתולים שעברו אצלי מהרחוב לבתים חמים, וגם עם תוכים (כן, גם תוכים זקוקים לבית טוב, לא רק כלבים) אבל העובדה היא שאפילו לא הוזמנתי לפגישה. אם היו נותנים לי סיכוי- הייתי עולה באותו רגע על הרכב ומגיעה לשם. אני מבינה שרוצים לבדוק ולהכיר... זה לגיטימי. אבל פסלו אותי בלי בכלל לדעת מי ומה אני, נמצאתי "לא ראויה" שביקשתי לענות על שאלות כמו איפה אני אגור בעוד 15 שנים. לפני 6 שנים, כשהייתי בת 23, הגיעו כמה רופאים ובישרו לי שיש לי גידול במוח. נכון, נאלצתי למסור את הכלבות שלי. נכון, אני לא יכולה להתחייב בכתב שזה לא יקרה שוב. מישהו מכם יכול ? מישהו מהקוראים כאן יכול להתחייב שבעוד שנה, חודש או שבוע, הוא עדיין יהיה כשיר לטפל בכלבים שלו? אני מאחלת לכולכם שכן, אבל אם על זה פוסלים היום אנשים כבתים לכלבים- אף אחד בעולם כולו לא ראוי לגדל שום חיה, אף פעם. לאן זה מוביל אותנו?
אני בטוחה שאני לא הראשונה שמעלה את הנושא הזה, ואני כמעט בטוחה שתסכלו אותי בסופו של דבר, אבל חכו רגע עם האבנים. נסו להבין את האכזבה שמתוכה אני מדברת. אני לא אדם רע, באמת שלא... ואני לא בית רע לבעלי חיים. כל חיי גידלתי באהבה את כל הסוגים והגדלים השונים- החל מסוסים ועד חולדות, וכל מה שבדרך. כרגע אני מתמקדת בתוכים אמנם, אבל גם אמא גאה לשתי כלבות מהממות, אשר מסיבות שונות לא נמצאות איתי כרגע, אלא בבית המרווח והנוח של אמא שלי. הן לא נזרקו בגלל לו"ז צפוף, הן נמצאות שם כי הייתי חולה במשך כמה שנים וזה היה הדבר הנכון לעשות, ולאפשר להן חיים נורמאלים בבית טוב כשאני הייתי עסוקה בשיקום וטיפולים. היום השעות שלי קצת התאזנו- אני עצמאית שוב (אני מאלפת כלבים ותוכים, מעבירה גם סדנאות- נשארתי בתחום) אני חיה עם בן זוג מדהים ושלושה תוכים מקסימים ומאושרים, והחלטתי שהגיע הזמן להחזיר את ההולכים על 4 להלך בין קירות ביתי. ביום חמישי ישבתי להנאתי אצל בחורה מקסימה והתמוגגתי מהכלבלבים שלה. בלי שהיא תדע שאני מחפשת לעצמי אחד כזה היא סיפרה לי במקרה על גורת טוי פודל בצבע מישמש שמחפשת בית באחת העמותות. כשהתחלתי ללמוד אילוף יצא לי במקרה לעבוד עם טוי פודל ומאז ועד היום אני עדיין מאוהבת בגזע הזה... למה? לא יודעת... נשבתי בקסמיו. זה לא שגזעים אחרים אני לא אוהבת- אני מאוהבת עד עמקי נשמתי ברועה האוסטרלית שלי וגם בלברדורית המעורבת. כשלקוח מבקש להתייעץ איתי על כלב- אני משתדלת להמליץ לו באמת על הסוג שלדעתי המקצועית הכי יתאים לו לבית, למשפחה ולאורח החיים. אני לא ממליצה באופן גורף על סוג מסוים, ואני לא שוללת שום סוג... אבל אליי הביתה ממש ממש ממש בא לי להביא פודל. התקשרתי לעמותה הזו ששם מחכה גורת הפודל בת החודשיים לבית חם, התקשרתי לאחר המלצה חמה של אשת מקצוע שמכירה את מנהלת הסניף של אותה עמותה. התקשרתי- ונשבר לי הלב. לאחר שעברתי תחקיר מביך ומשפיל והאשמות שאין בהן שום ממש- נפסלתי ונמצאתי לא ראויה לקבל את הגורה. לפסילה הזו היו סיבות רבות- אותו גורם בעמותה שדיבר איתי האשים אותי ש"נטשתי" את הכלבות שלי אצל אמא שלי, לאחר מכן הייתי צריכה לענות על כל מיני תרחישים אפשריים כגון- מה יקרה אם אמא שלי תחזיר לי את הכלבות? לפני שהספקתי לענות כבר הסבירו לי שהגורה הזו לא תסתדר עם כלבים אחרים... ולכן אם אמא שלי תחזיר את הכלבות אליי אני בטוח אזרוק אותה. האם יש איזשהו מאלף כאן שמוכן לחתום את השם המקצועי שלו על כך שכלבה בת חודשיים לא תסדר עם כלבים אחרים כשתגדל? איזו מין קביעה זו? גורה בת חודשיים היא דף חלק, ובמיוחד בידיים של מאלפת כלבים- היא תעבור חשיפה והמון עיצוב התנהגותי חיובי לכלבים אחרים. וגם אם נניח שלא יסתדרו- ניסיתי להסביר שגם אמא שלי וגם אני אוהבות חיות מושבעות, ואצלנו המסלול הוא בדיוק הפוך- מהרחוב תמיד אלינו הביתה. לעולם לא להיפך. בכל 28 שנותי לא זרקתי חיה לרחוב, ולעולם לא אעשה זאת. אני מבינה את הצורך לוודא את האמינות של אדם הלוקח כלב לביתו... גם אני עושה את זה עם כלבים עזובים שאני מוצאת, עם עשרות גורי החתולים שעברו אצלי מהרחוב לבתים חמים, וגם עם תוכים (כן, גם תוכים זקוקים לבית טוב, לא רק כלבים) אבל העובדה היא שאפילו לא הוזמנתי לפגישה. אם היו נותנים לי סיכוי- הייתי עולה באותו רגע על הרכב ומגיעה לשם. אני מבינה שרוצים לבדוק ולהכיר... זה לגיטימי. אבל פסלו אותי בלי בכלל לדעת מי ומה אני, נמצאתי "לא ראויה" שביקשתי לענות על שאלות כמו איפה אני אגור בעוד 15 שנים. לפני 6 שנים, כשהייתי בת 23, הגיעו כמה רופאים ובישרו לי שיש לי גידול במוח. נכון, נאלצתי למסור את הכלבות שלי. נכון, אני לא יכולה להתחייב בכתב שזה לא יקרה שוב. מישהו מכם יכול ? מישהו מהקוראים כאן יכול להתחייב שבעוד שנה, חודש או שבוע, הוא עדיין יהיה כשיר לטפל בכלבים שלו? אני מאחלת לכולכם שכן, אבל אם על זה פוסלים היום אנשים כבתים לכלבים- אף אחד בעולם כולו לא ראוי לגדל שום חיה, אף פעם. לאן זה מוביל אותנו?