גן הורים בירושלים והאיזור, לגילאי 2-4
שלום, מתארגנת קבוצה להקמת גן־הורים לשנה הקרובה לגילאי 2-4, כהמשך לגן־הורים שפועל השנה, בירושלים והאיזור (השנה, לדוגמה, הגן פועל בבית זית, רמות, רמת מוצא, הגבעה הצרפתית ועין כרם). אם אתם רוצים להשתתף, או לשמוע פרטים (נשמח לספר ולדבר, ולענות על כל שאלה), צרו קשר בטלפון 02-6419913 או 050-6520900 (יודה ועדי) או בתגובה להודעה הזאת. כתבתי פוסט על גן־ההורים השנה ועל המחשבות שלי לגבי הרעיון 'גן הורים' באופן כללי: http://digitalwords.net/gan. אני מעתיק את ההתחלה של הפוסט לכאן; אם אתם רוצים לקרוא אותו במלואו (כולל לינקים, שמסיבות טכניות נאלצתי להשמיט), גשו לכתובת הזאת. (נראה שיש הגבלה על אורך של הודעה במערכת של תפוז, והטקסט חורג ממנה; לכן אני מעתיק רק את ההתחלה של הטקסט). אם תוכלו להפיץ (בע״פ, אימיילים, פייסבוק, וכו׳) את זה שמתארגן גן־הורים (אם תרצו, בצירוף הכתובת של הפוסט) לכל מי שזה יעניין אותו, אהיה אסיר תודה: ככל שזה יגיע ליותר אנשים שזה רלוונטי עבורם, יהיה קל יותר ליצור את הקבוצה שבסופו של דבר תהווה את הגן. מצורפת מודעה בקובץ JPG. תודה רבה, ובתקווה להפגש במפגשים המכינים להקמת הגן, יודה רונן. ******* בשנה הזאת אילאיל נמצאת בגן־הורים (למי שלא מכיר את הקונספט, בתמצות: גן־הורים זה התארגנות משותפת של משפחות לסבב שבו בכל יום משפחה אחרת מטפלת בביתה בילדים של כולם (בסיוע של גנן/ת שכיר/ה, במידת הצורך)). זאת חוויה מיוחדת מאוד גם לילדים וגם להורים, ואני מקווה כל־כך להמשיך איתה בשנה הבאה. אפשר לדבר על גן־הורים מזוויות שונות, אבל בקליפת האגוז מדובר, מבחינתי, בלא לעשות מיקור חוץ (outsourcing) לגידול של ילדים, אלא לקחת אחריות על הגידול שלהם ולתת להם קבוצה מגוונת ושוויונית לגדול איתה. התארגנו שש משפחות — חמש מארחות שכל אחת נותנת יום בשבוע ואמא אחת שלא מארחת אבל נמצאת בגן כל יום כהורה אחראי שני — ליצירה של מרחב נעים, בונה ומעשיר לילדים. אנחנו רוצים לעשות גן־הורים גם בשנה הקרובה, לגילאי 2–4 (כלומר, לילדים שיהיו בגילאים האלה, פחות או יותר, באיזור אוקטובר–ספטמבר). אנחנו גרים בגבעה הצרפתית; הגן השנה הוא בבית זית, ברמות, ברמת מוצא, בגבעה הצרפתית ובעין כרם (שזה רחוק, כך שיום בשבוע אילאיל לא בגן). חמש משפחות מארחות זה אחלה בשביל חמשת ימי הגן בשבוע; אפשר גם יותר ואז זה יוצא שלא כל שבוע כל משפחה נותנת יום. אם אתם רוצים להשתתף, או לשמוע פרטים (נשמח לספר ולדבר, ולענות על כל שאלה), צרו קשר בטלפון 02-6419913 או 050-6520900. עיקר הפוסט הוא תיאור שלי של החוויות, התחושות והמחשבות שלי מגן־ההורים השנה וביחס לרעיון 'גן־הורים' באופן כללי. בסופו, ענייני תכלס לגבי הגן של השנה הקרובה. כשאני מסתכל על אוסף החוויות שמספק גן־הורים (ואוסף החוויות שלא) מול אוסף החוויות שהיו לי בגן ושאני רואה שיש לילדים היום בגנים רגילים (ו, כאמור, אלו שנמנעות מהם), האושר שלי (כן, זאת לא מילה בומבסטית מדי) מזה שאילאיל בגן־הורים רק גדל, כי אני יודע מה האלטרנטיבות: הגן של אילאיל הוא בלי גדרות, בלי אלימות מצד המבוגרים, בלי בושה (מה שהיה מאוד מרכזי לפחות בגנים שאני הייתי בהם), בלי 'ילדים טובים' (מקבלים מדבקיה/כוכב) ו'ילדים רעים' (עומדים בפינה), בלי סקסיזם והפרדה מגדרית (עד כמה שאפשר), בלי גזענות ולאומנות, בלי ניכור והתייחסות לכל הילדים כאל מקשה אחת; הגן של אילאיל הוא עם היכרות וקרבה והכרה בכל ילד כעולם בפני עצמו (לא כסיסמה, אלא באמת), הוא עם מתן מרחב נעים וביתי לילדים ליצור קשרים ביניהם ולהתהוות, עם תפריט טבעוני מגניב (חסל סדר שניצלונים ופתיתים! הידד לקינואה־עם־ירקות, לשייק הירוק, לקציצות המש ולטחינה המלאה), עם פלורליזם והיכרות עם אנשים ודרכי־חיים מגוונות מקרוב ומתוך כבוד הדדי אמיתי, עם רוגע, פשטות וקשר מיוחד מאוד בין הילדים והמבוגרים. יש, כמובן, קשיים וחסרונות ודברים להתמודד איתם ומורכבויות (שזה טוב), אבל עבור אילאיל (בשם הילדים האחרים, והמשפחות שלהם, אני, כמובן, לא מתיימר לכתוב), עבורי ועבור עדי המבנה הזה מאוד מאוד מתאים. מבחינתי אני שלם עם הדרך הזאת כ'הטוב ברובו'; לפי תפיסתי ולפי מה שאני רואה מול העיניים זאת דרך נפלאה לגדול בה ולגדל בה. גני־ילדים רגילים, גם אם בחברה שאנחנו חיים בה הם דבר מקובל מאוד, הם לא חוק טבע ולא גזירה משמיים, ולא היו כאן תמיד וישארו כאן לנצח. למעשה, מספיק להסתכל קצת על חברות אחרות כיום או על העבר כדי לראות שבמקומות שונים ובתקופות שונות ילדות (אם קיימת/היתה) יכולה להיות שונה מאוד. בחברה שאנחנו חיים בה הגן הוא צומת של שני מאפיינים חברתיים, לעניות דעתי:
העובדה שכיום גידול של ילדים לא נעשה בקהילה, אלא בעיקר בשילוב של תאים משפחתיים מבודדים זה מזה ומוסדות חיצוניים־יעודיים (גני־ילדים, בתי־ספר) במבנים לא־ביתיים יעודיים שמתוכננים למטרה מוגדרת וצרה.
קיומו של מסלול מוכתב מראש (לפחות עבור חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה) שמגדר את החוויה של הילד (ולמעשה, בכל גיל) לתלם לינארי תחום: ינקות, גן, בית־ספר יסודי, חטיבה, תיכון, צבא, טיול־אחרי־צבא, אוניברסיטה, הקמת משפחה (הטרונורמטיבית למופת, כמובן) וגידול הדור הבא, עבודה, עבודה, עבודה, גמלאות, זקנה, מוות, ירושה. החוליות, כמובן, קשורות אחת בשניה ובונות אחת את השניה לכיוון אחד. למעשה, הבידוד, מיקור החוץ של החינוך ומסלול־החיים ה'נכון' קשורים זה בזה הדוקות, קצת כמו חבל שמורכב מכמה חוטים. הבידוד (העובדה שהילד נחשף למספר מצומצם של דמויות ודרכי־חיים; בעיקר המשפחה, הגן והחברים מהגן) הוא כפול: צד אחד שלו הוא צמצום החוויה של הילד בעיקר למפגש עם בני גילו (כאן משתלבים גידול הילדים שלא בקהילה עם מסלול־החיים, שבנוי לפי קבוצות־גיל, שהקריטריון המרכזי בו הוא שנת־היצור) והצד השני הוא צמצום המפגש עם מגוון של דמויות מבוגרות (כשהמרכזיות בדרך־כלל הן ההורים והגננת) ומגוון של בתים. בגן־הורים לא רק שהילדים נפגשים עם בני גילאים שונים (אחים וסבים בעיקר) אלא גם שהרבגוניות של הבתים השונים לא נמחקת, כמו שהיא נמחקת בגן רגיל לידי תמונה הומוגנית חדגונית שמיצגת רוח הגמונית מסויימת (כשאם היא בכלל קיימת, התייחסות למגוון היא בדרך־כלל לא יותר מאשר הצגה פסאודו־ליברלית). העושר בגן־ההורים הוא לא רק במפגש עם הבתים השונים, אלא גם בכך שהמבנה שבו נמצאים הילדים הוא בית (על כל קשת החפצים שיש בו ומה שאפשר לעשות איתם ואיך שאפשר להשתמש בהם במסגרת הגן) ולא מבנה שמתוכנן למטרה צרה אחת (אפילו גן רגיל מושקע ומעוצב מבחינת המבנה והחפצים עדיין משתף בחווית הגן רק אוסף 'מותאם' של חפצים). אם יש לכם בית שגדלים בו ילדים, הוא כבר מצוייד כראוי לגן־הורים (לכל היותר צריך לקנות כמה צלחות וכוסות מפלסטיק); לכל מי שחוששים: לא צריך בית גדול כדי להשתתף בגן־הורים — הגן השנה הוא גם בבתים קטנים יחסית וזה עובד יופי. יצירת הקהילה הקטנה של גן־ההורים, גם אם היא לא בהכרח רציפה מבחינה גיאוגרפית (כן, חסרון בולט הוא הצורך במכונית; אני מקווה שנצליח לבנות גן־הורים שמרוכז בעיקר בגבעה הצרפתית והאיזור שבמרחק הליכה/רכיבה), מחזירה משהו שנדחק הצידה בחברה הקפיטליסטית המנכרת: ערבות הדדית — בגן־הורים כל אחד מההורים מופקד על האוצר הכי יקר של האחרים. יותר מזה אי אפשר להכניס להודעה בתפוז. לקריאה של ההמשך: http://digitalwords.net/gan
שלום, מתארגנת קבוצה להקמת גן־הורים לשנה הקרובה לגילאי 2-4, כהמשך לגן־הורים שפועל השנה, בירושלים והאיזור (השנה, לדוגמה, הגן פועל בבית זית, רמות, רמת מוצא, הגבעה הצרפתית ועין כרם). אם אתם רוצים להשתתף, או לשמוע פרטים (נשמח לספר ולדבר, ולענות על כל שאלה), צרו קשר בטלפון 02-6419913 או 050-6520900 (יודה ועדי) או בתגובה להודעה הזאת. כתבתי פוסט על גן־ההורים השנה ועל המחשבות שלי לגבי הרעיון 'גן הורים' באופן כללי: http://digitalwords.net/gan. אני מעתיק את ההתחלה של הפוסט לכאן; אם אתם רוצים לקרוא אותו במלואו (כולל לינקים, שמסיבות טכניות נאלצתי להשמיט), גשו לכתובת הזאת. (נראה שיש הגבלה על אורך של הודעה במערכת של תפוז, והטקסט חורג ממנה; לכן אני מעתיק רק את ההתחלה של הטקסט). אם תוכלו להפיץ (בע״פ, אימיילים, פייסבוק, וכו׳) את זה שמתארגן גן־הורים (אם תרצו, בצירוף הכתובת של הפוסט) לכל מי שזה יעניין אותו, אהיה אסיר תודה: ככל שזה יגיע ליותר אנשים שזה רלוונטי עבורם, יהיה קל יותר ליצור את הקבוצה שבסופו של דבר תהווה את הגן. מצורפת מודעה בקובץ JPG. תודה רבה, ובתקווה להפגש במפגשים המכינים להקמת הגן, יודה רונן. ******* בשנה הזאת אילאיל נמצאת בגן־הורים (למי שלא מכיר את הקונספט, בתמצות: גן־הורים זה התארגנות משותפת של משפחות לסבב שבו בכל יום משפחה אחרת מטפלת בביתה בילדים של כולם (בסיוע של גנן/ת שכיר/ה, במידת הצורך)). זאת חוויה מיוחדת מאוד גם לילדים וגם להורים, ואני מקווה כל־כך להמשיך איתה בשנה הבאה. אפשר לדבר על גן־הורים מזוויות שונות, אבל בקליפת האגוז מדובר, מבחינתי, בלא לעשות מיקור חוץ (outsourcing) לגידול של ילדים, אלא לקחת אחריות על הגידול שלהם ולתת להם קבוצה מגוונת ושוויונית לגדול איתה. התארגנו שש משפחות — חמש מארחות שכל אחת נותנת יום בשבוע ואמא אחת שלא מארחת אבל נמצאת בגן כל יום כהורה אחראי שני — ליצירה של מרחב נעים, בונה ומעשיר לילדים. אנחנו רוצים לעשות גן־הורים גם בשנה הקרובה, לגילאי 2–4 (כלומר, לילדים שיהיו בגילאים האלה, פחות או יותר, באיזור אוקטובר–ספטמבר). אנחנו גרים בגבעה הצרפתית; הגן השנה הוא בבית זית, ברמות, ברמת מוצא, בגבעה הצרפתית ובעין כרם (שזה רחוק, כך שיום בשבוע אילאיל לא בגן). חמש משפחות מארחות זה אחלה בשביל חמשת ימי הגן בשבוע; אפשר גם יותר ואז זה יוצא שלא כל שבוע כל משפחה נותנת יום. אם אתם רוצים להשתתף, או לשמוע פרטים (נשמח לספר ולדבר, ולענות על כל שאלה), צרו קשר בטלפון 02-6419913 או 050-6520900. עיקר הפוסט הוא תיאור שלי של החוויות, התחושות והמחשבות שלי מגן־ההורים השנה וביחס לרעיון 'גן־הורים' באופן כללי. בסופו, ענייני תכלס לגבי הגן של השנה הקרובה. כשאני מסתכל על אוסף החוויות שמספק גן־הורים (ואוסף החוויות שלא) מול אוסף החוויות שהיו לי בגן ושאני רואה שיש לילדים היום בגנים רגילים (ו, כאמור, אלו שנמנעות מהם), האושר שלי (כן, זאת לא מילה בומבסטית מדי) מזה שאילאיל בגן־הורים רק גדל, כי אני יודע מה האלטרנטיבות: הגן של אילאיל הוא בלי גדרות, בלי אלימות מצד המבוגרים, בלי בושה (מה שהיה מאוד מרכזי לפחות בגנים שאני הייתי בהם), בלי 'ילדים טובים' (מקבלים מדבקיה/כוכב) ו'ילדים רעים' (עומדים בפינה), בלי סקסיזם והפרדה מגדרית (עד כמה שאפשר), בלי גזענות ולאומנות, בלי ניכור והתייחסות לכל הילדים כאל מקשה אחת; הגן של אילאיל הוא עם היכרות וקרבה והכרה בכל ילד כעולם בפני עצמו (לא כסיסמה, אלא באמת), הוא עם מתן מרחב נעים וביתי לילדים ליצור קשרים ביניהם ולהתהוות, עם תפריט טבעוני מגניב (חסל סדר שניצלונים ופתיתים! הידד לקינואה־עם־ירקות, לשייק הירוק, לקציצות המש ולטחינה המלאה), עם פלורליזם והיכרות עם אנשים ודרכי־חיים מגוונות מקרוב ומתוך כבוד הדדי אמיתי, עם רוגע, פשטות וקשר מיוחד מאוד בין הילדים והמבוגרים. יש, כמובן, קשיים וחסרונות ודברים להתמודד איתם ומורכבויות (שזה טוב), אבל עבור אילאיל (בשם הילדים האחרים, והמשפחות שלהם, אני, כמובן, לא מתיימר לכתוב), עבורי ועבור עדי המבנה הזה מאוד מאוד מתאים. מבחינתי אני שלם עם הדרך הזאת כ'הטוב ברובו'; לפי תפיסתי ולפי מה שאני רואה מול העיניים זאת דרך נפלאה לגדול בה ולגדל בה. גני־ילדים רגילים, גם אם בחברה שאנחנו חיים בה הם דבר מקובל מאוד, הם לא חוק טבע ולא גזירה משמיים, ולא היו כאן תמיד וישארו כאן לנצח. למעשה, מספיק להסתכל קצת על חברות אחרות כיום או על העבר כדי לראות שבמקומות שונים ובתקופות שונות ילדות (אם קיימת/היתה) יכולה להיות שונה מאוד. בחברה שאנחנו חיים בה הגן הוא צומת של שני מאפיינים חברתיים, לעניות דעתי: