גם לי יש סיפור כמו של מיכל!! YOOPI
סתם עזבו את הכותרת... זוכרים שמיכל סיפרה לנו על רחוב בת יענה והפרחים הצהובים? בכל מקרה גם לי זה קרה. אתמול בערב אני חוזרת מה ISRAEL ARAB CONFERENCE שאירגנו בבית ספר שלנו, דבר אחד תלמדו, אל תסמכו על השלטים האלקטרוניים באוטובוסים הצרפתיים כי הם נתקעים. הייתי עם חברה שלי, והיה כתוב בשלט שהתחנה של העירייה בעוד בערך 5 דקות אז חיכיתי ולא הסתכלתי החוצה (גם בגלל שבקושי ראו בגלל הגשם וחושך) הגענו לתחנה האחרונה שזאת התחנה של חברה שלי, ואופס השלט עדיין אומר שמגיעים לעירייה עוד 5 דקות! מה עושים??? 9 וחצי, גשם, קרררררר ואין שמץ איך חוזרים הביתה. לפתע פתאום הגענו לרחוב ראשי שהוא שתי דקות מהבית שלי. הבעיה- הרחוב הזה עובר בכל פריז. הבעיה השניה- לאיזה כיוון הולכים!? אחרי אן דן דינו הוחלט ללכת עם כיוון התנועה ונראה... אני הולכת הולכת והולכת, ועובר הזמן 10 ואני עדיין הולכת ולא מוכר... החלטתי להתקשר הביתה (אמאאאאא אני אבודה בפריז) בכל מקרה דיברתי עם אחותי, ששאלה אותי איפה אני. המשפט שלי ``אני הולכת ברחוב ויש הרבה חנויות`` מאיפה לעזאזל אני יודעת איפה אני?! אין אפילו מספרים על כל הבתים! גם כן צרפתים... לבסוף, ב10 וחצי זיהיתי חנות מוכרת.. מרוב אושר התחלתי לקפץ לי ברחוב (נו טוב לא לקפץ זה היה רק בשביל להדגיש את האושר) ולבסוף הגעתי הביתה, מותשת (שעה ללכת עם פלטפורמות זה לא כיף בכלל...) וכמובן שהמבול שירד לא ממש הוסיף להכל... המסר של הסיפור הזה הוא אל תאמינו לאוטובוסים צרפתיים.
סתם עזבו את הכותרת... זוכרים שמיכל סיפרה לנו על רחוב בת יענה והפרחים הצהובים? בכל מקרה גם לי זה קרה. אתמול בערב אני חוזרת מה ISRAEL ARAB CONFERENCE שאירגנו בבית ספר שלנו, דבר אחד תלמדו, אל תסמכו על השלטים האלקטרוניים באוטובוסים הצרפתיים כי הם נתקעים. הייתי עם חברה שלי, והיה כתוב בשלט שהתחנה של העירייה בעוד בערך 5 דקות אז חיכיתי ולא הסתכלתי החוצה (גם בגלל שבקושי ראו בגלל הגשם וחושך) הגענו לתחנה האחרונה שזאת התחנה של חברה שלי, ואופס השלט עדיין אומר שמגיעים לעירייה עוד 5 דקות! מה עושים??? 9 וחצי, גשם, קרררררר ואין שמץ איך חוזרים הביתה. לפתע פתאום הגענו לרחוב ראשי שהוא שתי דקות מהבית שלי. הבעיה- הרחוב הזה עובר בכל פריז. הבעיה השניה- לאיזה כיוון הולכים!? אחרי אן דן דינו הוחלט ללכת עם כיוון התנועה ונראה... אני הולכת הולכת והולכת, ועובר הזמן 10 ואני עדיין הולכת ולא מוכר... החלטתי להתקשר הביתה (אמאאאאא אני אבודה בפריז) בכל מקרה דיברתי עם אחותי, ששאלה אותי איפה אני. המשפט שלי ``אני הולכת ברחוב ויש הרבה חנויות`` מאיפה לעזאזל אני יודעת איפה אני?! אין אפילו מספרים על כל הבתים! גם כן צרפתים... לבסוף, ב10 וחצי זיהיתי חנות מוכרת.. מרוב אושר התחלתי לקפץ לי ברחוב (נו טוב לא לקפץ זה היה רק בשביל להדגיש את האושר) ולבסוף הגעתי הביתה, מותשת (שעה ללכת עם פלטפורמות זה לא כיף בכלל...) וכמובן שהמבול שירד לא ממש הוסיף להכל... המסר של הסיפור הזה הוא אל תאמינו לאוטובוסים צרפתיים.
