אני אסביר , אני בשתי קהילות נכים אחת עיקרה זה שירותי חירום, ברפואה יש לחצן מצוקה. מלחמה. רעידת אדמה וכו' ויש בונוס של פעילות שהם לא חייבים לעשות . שם אני מסתדר יופי. שם שומרים על כשרות תמיד. שם מבינים שנכים מסיבות שונות לא יכולים להתחייב לפעילויות ולא תמיד יודעים ולא יכולים לדעת יום לפני או שעתיים לפעמים לפני מה יהיה ואז באים מה טוב לא באים הכל לטובה. יש מנהל מבוגר ומנוסה מאוד. הגיל הממוצע מעל 60 אני בן 51 נראה ומרגיש פחות
בקהילה השניה זה מבוסס על פעילויות קבועות חוגים ומפגשים במקומות שונים. קהילה עם יותר צעירים משולבת סטודנטים יותר חיה ותוססת , הרוב לא שומרי כשרות. מנהלות צעירות וחסרות ניסיון.
יש עוד גם הם בשתי הקהילות כי מצבינו נחשב קשה ומצריך.
אז מה קרה שם?
1 מפגשי חגים הרמת כוסית וכו' המנהלות הצעירות לא מוכנות לתאם עם הקהילה עם המנהל הבוגר. התלוננתי על זה.
2 מפגשים לא מעטים בפאב לא כשר שם איני יכול לאכול כלום אלא רק לשתות בקבוק סגור. ניסיתי לא נעים לא מרגיש טוב ואני חוזר רעב מת הביתה וזה לא טוב לרפואי שלי.
3 הדרישה של המנהלות הצעירות הסברתי שזה לא הגיוני לדרוש מנכים את זה.
לא הייתה הבנה, כתבתי בכללי של הקהילה וכעסתי קצת, נתקלתי בקיר. אוקיי הרווחה משלמת? משלמת יש עו"ש יש ..פניתי אליה דיברנו על זה הסכימה איתי כן כן כן וצודק.
בקשתי שתתערב ישבנו ובום שלושתן שתי מנהלות ועו"ס בהסכמה שאני לא בסדר והן לא מחוייבות לתאם גם אם זה פוגע בנו הנכים. שצריכים לבחור מסיבה אחת כל פעם ורוצים להיות עם כולם כל פעם מסיבה אחרת. הכשרות הן טוענות די בצדק שאין מקומות זה די נכון. אבל מצד שני יש פחות מידי בית קפה כשר וכו'...בסדר הבנו שם.
בקטע של אי אפשר לדרוש מנכים להודיע ולהתחייב להגיע למפגשים לא הסכמנו הן רק רואות שהן טורחות להביא תרומות וצריך לנצל היטב..ואני רואה גם את החלק של הנכים שלא יכולים לדעת ולא להתחייב..הן לא משנות גישה ימשיכו לחפור לנו לבוא . אחר כך טענו שאני העכרתי אווירה בפעילות אחת שדיברתי ששאלו אותי מה הלך רוחי כעת ומה אתה חושב על אחד הדברים האלה...אז אני מעכיר אווירה פתאום.
פה אציין שעם החברים אני אחלה משתלב היטב, לא תקרית לא מילה לא במקום לבוש נקי מסודר והדברים הטובים יוצאים, היכולת שלי להבין לתמצת דברים , נסיון החיים שלי, הידע היצרתיות עש שמישהי אמרה לי לא מזמן ירון אתה ממש גאון והתכוונה. עשיתי עבודה עם החברים לעשות ספרון למדריכה שהייתה עם גרפיקה שלי ישבתי עם כולם לנסח ברכה מכל אחד, שילמתי על ההדפסה. הבאתי עיצות מעשיות איך להתמודד עם הקושי היומיומי של המחשבות ..היא לקחה אחת ומיישמת והתחזקה בכללי ממני ( שנינו סופניים ) .
בקיצור תרומה יש לי בקהילה לא מעטה בכלל.
סופו של דבר עשו לי איזה רשימת תנאים, ותקבל תמסגרת או תצא, מלאך משמיים היה יורד אומר אני צודק היו אומרות לו אתה טועה איתו..למה? תפיסה גאווה יצר רע עיוות מחשבה. מה לא..אין לי הגיון להסביר את זה..
התכופפתי אבל הסברתי שאני לא יכול לגמרי להשתנות, אני עם בעיות זיכרון קשות גם לא זוכר אם אמרתי משהו אז חוזר עליו גם על זה התלוננו. כי בלי הקהילה המצב שלי נפשית וקוגניטיבית וגם פיזית יורע וחבל.
יחד עם זאת יצאתי עם בחילה מהן והרגשה לא טובה, עצבות ופגיעה ותחושה שאני חסר אונים כי למי אפנה להתלונן? תמיד יראו שאני חולה נפש עם הפרעת אישיות גבולית עם דיכאון קליני עם פוסט טראומה עם חרדה ועם איזה איבחון חדש לא בגוג של בעיית הסתגלות עם חרדה ודיכאון. כל זה ברפטרטואר אז למי יאמינו? מראש הכייון שנאי לא חושב נכון ולא רואה את המציאות והן המשכילות עם התארים ולכאורה נורמליות . והכי מצחיק שיש לוגו לנגישות ישראל זו הקהילה עם המנהלות ..נגישות= רגישות. כן? איפה היא הייתה היום?
ושאלה פתוחה אם נגישות ישראל מקבלת גם מתמודדי נפש אז למה לא להכיל אותי גם עם האי שלמות כמו שמכילים מגבלות אחרות? שלי נפשית בין היתר אבל איני אלים לא מקלל לא מדבר מה שלא צריך מכבד . יש לי קיטורים פה ושם ויש לי צורך בצדק .אז מה? אי אפשר להכיל יותר?
סופו של דבר לא טוב לי כבד לי ולא נעים..אני לא אוהב את התנאי שעשו לי תהיה חודשיים בפיקוח כזה..זה כמו איום ועם התפיסה המעוותתת שלהן עוד יחפשו אותי..אז לא בא לי להיות שם, מצד שני ייגרם לי נזק ממשי אם לא אהיה..מצב מבעס ומתסכל דרכו עליי ואני צריך להנות מהחרא שתקו לי בו את הראש.
טוב חפרתי די , תודה על ההקשבה.
בכל מקרה ספרו לי ולנו אם זה קורה גם לכם? מה אתם עושים במצב כזה? האם זו ההפרעה שלי באמת ? או שאני צודק שהן לא בסדר? אולי באמת אני לא בסדר לא מתאים וצריך לצאת לחזור להיות מנותק מאנשים וזהו? יש לי "בילויים" בתי חולים קופות חולים בדיקות שונות זה נסיעות יציאה ושיחות קופת חולים כזה..לא רע לא? בבקשה הפעם תגיבו די קשה ככה לדבר לכתוב ואף תגובה אחת לא מתקבלת....תודה
בקהילה השניה זה מבוסס על פעילויות קבועות חוגים ומפגשים במקומות שונים. קהילה עם יותר צעירים משולבת סטודנטים יותר חיה ותוססת , הרוב לא שומרי כשרות. מנהלות צעירות וחסרות ניסיון.
יש עוד גם הם בשתי הקהילות כי מצבינו נחשב קשה ומצריך.
אז מה קרה שם?
1 מפגשי חגים הרמת כוסית וכו' המנהלות הצעירות לא מוכנות לתאם עם הקהילה עם המנהל הבוגר. התלוננתי על זה.
2 מפגשים לא מעטים בפאב לא כשר שם איני יכול לאכול כלום אלא רק לשתות בקבוק סגור. ניסיתי לא נעים לא מרגיש טוב ואני חוזר רעב מת הביתה וזה לא טוב לרפואי שלי.
3 הדרישה של המנהלות הצעירות הסברתי שזה לא הגיוני לדרוש מנכים את זה.
לא הייתה הבנה, כתבתי בכללי של הקהילה וכעסתי קצת, נתקלתי בקיר. אוקיי הרווחה משלמת? משלמת יש עו"ש יש ..פניתי אליה דיברנו על זה הסכימה איתי כן כן כן וצודק.
בקשתי שתתערב ישבנו ובום שלושתן שתי מנהלות ועו"ס בהסכמה שאני לא בסדר והן לא מחוייבות לתאם גם אם זה פוגע בנו הנכים. שצריכים לבחור מסיבה אחת כל פעם ורוצים להיות עם כולם כל פעם מסיבה אחרת. הכשרות הן טוענות די בצדק שאין מקומות זה די נכון. אבל מצד שני יש פחות מידי בית קפה כשר וכו'...בסדר הבנו שם.
בקטע של אי אפשר לדרוש מנכים להודיע ולהתחייב להגיע למפגשים לא הסכמנו הן רק רואות שהן טורחות להביא תרומות וצריך לנצל היטב..ואני רואה גם את החלק של הנכים שלא יכולים לדעת ולא להתחייב..הן לא משנות גישה ימשיכו לחפור לנו לבוא . אחר כך טענו שאני העכרתי אווירה בפעילות אחת שדיברתי ששאלו אותי מה הלך רוחי כעת ומה אתה חושב על אחד הדברים האלה...אז אני מעכיר אווירה פתאום.
פה אציין שעם החברים אני אחלה משתלב היטב, לא תקרית לא מילה לא במקום לבוש נקי מסודר והדברים הטובים יוצאים, היכולת שלי להבין לתמצת דברים , נסיון החיים שלי, הידע היצרתיות עש שמישהי אמרה לי לא מזמן ירון אתה ממש גאון והתכוונה. עשיתי עבודה עם החברים לעשות ספרון למדריכה שהייתה עם גרפיקה שלי ישבתי עם כולם לנסח ברכה מכל אחד, שילמתי על ההדפסה. הבאתי עיצות מעשיות איך להתמודד עם הקושי היומיומי של המחשבות ..היא לקחה אחת ומיישמת והתחזקה בכללי ממני ( שנינו סופניים ) .
בקיצור תרומה יש לי בקהילה לא מעטה בכלל.
סופו של דבר עשו לי איזה רשימת תנאים, ותקבל תמסגרת או תצא, מלאך משמיים היה יורד אומר אני צודק היו אומרות לו אתה טועה איתו..למה? תפיסה גאווה יצר רע עיוות מחשבה. מה לא..אין לי הגיון להסביר את זה..
התכופפתי אבל הסברתי שאני לא יכול לגמרי להשתנות, אני עם בעיות זיכרון קשות גם לא זוכר אם אמרתי משהו אז חוזר עליו גם על זה התלוננו. כי בלי הקהילה המצב שלי נפשית וקוגניטיבית וגם פיזית יורע וחבל.
יחד עם זאת יצאתי עם בחילה מהן והרגשה לא טובה, עצבות ופגיעה ותחושה שאני חסר אונים כי למי אפנה להתלונן? תמיד יראו שאני חולה נפש עם הפרעת אישיות גבולית עם דיכאון קליני עם פוסט טראומה עם חרדה ועם איזה איבחון חדש לא בגוג של בעיית הסתגלות עם חרדה ודיכאון. כל זה ברפטרטואר אז למי יאמינו? מראש הכייון שנאי לא חושב נכון ולא רואה את המציאות והן המשכילות עם התארים ולכאורה נורמליות . והכי מצחיק שיש לוגו לנגישות ישראל זו הקהילה עם המנהלות ..נגישות= רגישות. כן? איפה היא הייתה היום?
ושאלה פתוחה אם נגישות ישראל מקבלת גם מתמודדי נפש אז למה לא להכיל אותי גם עם האי שלמות כמו שמכילים מגבלות אחרות? שלי נפשית בין היתר אבל איני אלים לא מקלל לא מדבר מה שלא צריך מכבד . יש לי קיטורים פה ושם ויש לי צורך בצדק .אז מה? אי אפשר להכיל יותר?
סופו של דבר לא טוב לי כבד לי ולא נעים..אני לא אוהב את התנאי שעשו לי תהיה חודשיים בפיקוח כזה..זה כמו איום ועם התפיסה המעוותתת שלהן עוד יחפשו אותי..אז לא בא לי להיות שם, מצד שני ייגרם לי נזק ממשי אם לא אהיה..מצב מבעס ומתסכל דרכו עליי ואני צריך להנות מהחרא שתקו לי בו את הראש.
טוב חפרתי די , תודה על ההקשבה.
בכל מקרה ספרו לי ולנו אם זה קורה גם לכם? מה אתם עושים במצב כזה? האם זו ההפרעה שלי באמת ? או שאני צודק שהן לא בסדר? אולי באמת אני לא בסדר לא מתאים וצריך לצאת לחזור להיות מנותק מאנשים וזהו? יש לי "בילויים" בתי חולים קופות חולים בדיקות שונות זה נסיעות יציאה ושיחות קופת חולים כזה..לא רע לא? בבקשה הפעם תגיבו די קשה ככה לדבר לכתוב ואף תגובה אחת לא מתקבלת....תודה