אבל גם בבתי חולים אחרים
כשהייתי במאיר נשארתי לילה בהיי ריסק כי ביקשו ממני לדחות את הזירוז לבוקר המחרת בגלל עומס על חדר הלידה (כמו שאפשר להבין, ממש היי ריסק הייתי...) ואף אחד לא היה איתי. אמנם היה מבאס, אבל לא רק בגלל הבדידות. ובכל מקרה, העדפתי לשלוח את בעלי לישון בבית כדי לאגור כוחות. בכל מקרה, סיפורי הביות והאשפוז בלניאדו בהחלט הורידו לי את החשק ללדת שם. אני יודעת שזה לא העיקר אבל אם בעבר הייתי פוסלת על הסף בית חולים בלי ביות, נראה לי שגם בית חולים עם ביות בעייתי פסול בעיני. בעיקר כשאני חושבת על האשפוז הארוך שהיה לי אחרי קיסרי ומה יהיה אם חלילה אגיע בסוף לעוד ניתוח (וזה עוד לפני שדיברנו על המרחק מהבית וכו'), כי נכון שאפשר להשתחרר שם שחרור מוקדם בלי שעושים לך פרצופים, אבל זה אם הכל הלך בסדר. אז אני מקווה שהכל יהיה בסדר ועם הפרצופים שיעשו לי במקום אחר אני אדע להסתדר. אבל אם משהו ישתבש חו"ח - אני מעדיפה מקום עם אשפוז וביות פחות בעייתיים.