גלפגוס דרום אמריקה וכל מה שמסביב, מתחיל יבש ואז....

גלפגוס דרום אמריקה וכל מה שמסביב, מתחיל יבש ואז....

ראשית כל תודות , למשפחה שנתנה לי את הפס, לרוברט שסבל אותי חודש שלם רצוף , לתמר ושמוליק שסבלו באמת , לאילן ורד ולצוות של ווילד דייב
ועכשיו תורכם לסבול את הסיפור.

יומן טיול דרום אמריקה 2014
28.09.14
זהו יוצאים לדרך , יום ראשון השכם בבוקר רוברט אוסף אותי ב 2.30 ויאללה מתחילים
כמובן הכל מתחרבש בשדה תעופה . קודם כל הפספורט של רוברט בלוי והוא חייב לעשות פספורט במיידי בשדה תעופה . עקיצה של 1200 שקלים על כלום .
אחרי זה הדיילת קרקע של אל על חן גילתה לנו שלהיות יפה וסתומה זה קריירה אמיתית
כל דבר שעשתה כמובן חירבשה הכל , כולל אפילו עצירה של המזודות שלנו בפרו סתם ככה, כי אין לכם ויזה להמשך .
אחרי זה עקצה אותי במשקל יתר (כאילו שאני לא יודע שאני שמן) עוד 60 דולר לטובת הכיס הרזה של אל על.
זהו אנחנו אחרי הכל , ממתינים להמראה, אפילו מושבים טובים יחסית עד מדריד .
המראה קלה , ארוחת בוקר מביישת עם סלט טונה (ששפכו שם כפית טונה אחרי זה התחרטו ולקחו אותה חזרה ...
לא נורא, זה טיול וטוב לטייל .
איי אני תקוע עם ציפורן שבורה , וכמובן הקוצץ ציפרניים נמצא במטען ואני אראה אותו רק בעודה 24 שעות , איזה כייף , מנסה למצוא משהו , אין כלום , ושיט הציפורן מציקה פחד.
מזל ש12 שעות אחרי זה בטיסה ללימה אחת הדיילות ריחמה עלי , היא נתנה לי פצירה חד פעמית לאט לאט לפרק את הציפורן , מזל שכך.
הגענו למדריד , שעתיים המתנה ועולים על הטיסה הבאה , מטוס איר בוס גדול יפה צפוף ודחוס, יופי שאני 2 מטר , אני יושב במושב זוגי עם רוברט ויכול להזיז רק את הגבות והריסים ככה 11.30 שעות עד לימה , כמובן כל שעה קם טיפה דורך על אנשים כדי לחלץ עצמות , וזהו נגמר העינוי . על האוכל אין מה לדבר, מגעיל , לא טעים ובצימצום רב , כאילו אנחנו בשומרי משקל.
עכשיו אנחנו כבר ב 29.10
עכשיו 4 שעות המתנה לטיסה לבוליביה, סוף סוף אני תופס שינה בריאה של שעה אמיתית בשדה תעופה על ספסל , זה היה מנת האנרגיה שהייתי זקוק לה, מטוס חצי מלא יש מקום להכל , כולל לרגליים שלי , כולל עצירת ביניים בסנטה קרוז ככה לאסוף נוסעים , וזהו מגיעים לבוליביה.
עכשיו מתחיל הסרט, אין לנו ויזה לבוליביה כי בוליבייה לא אוהבת ישראלים , ובמיוחד את מדינת ישראל .
הובטח לנו ע"י הסוכנת נסיעות שלנו ביאטריס (דרך אגב מעולה ושווה לעשות איתה את הטיול) שברגע שאנחנו מגיעים לשדה תעופה אנחנו מקבלים ויזה. אפילו היה לנו מכתב מעיין רישמי כזה.
לא מספיק טוב להם , עד שתמר שלפה את אותו מכתב ממדפסת צבעונית , הכל נראה אחרת , עכשיו זה באמת מסמך רישמי , הם נוצרים את הנשק,הם לא יירו בנו הבוקר..
השעה 5 בבוקר זמן מקומי, אנחנו אחרי 28 שעות טיסה מחלקה ראשונה מלמטה... ותמר מתחילה לדבר איתם רוברט מדבר , והם פרצופים חמורים ולא מתפשרים .
אין ברירה , התחלתי לעשות מה שאני יודע, לדבר עם השוטר אנגלית צרפתית ו20 מילים בספרדית , הכל כדי לשבור את הקרח , איך שאבא שלי ז"ל לימד אותי , ושיט זה עבד, הוא התרצה לנו , קידם את ההליכים יחסית מהר, לך תשלם בכסף המקומי עבור הויזה, הלכתי לפרוט כסף , תביא את הפספורט לצילום , אופס המכונת צילום שלהם לא עובדת , הוא מתרוצץ ודואג לנו , עם חיוך מאוזן לאוזן , ומברך אותי מהכל הלב , טיול נעים ואנחנו חברים הבעיה היא בפוליטיקאים. הסכמתי איתן כמובן ..
יאלה יוצאים , ההסעה שלנו עם המדריך ממתינים לנו כבר שעה בחוץ , נוסעים למלון , סביר לא מפואר , אבל ממש במרכז לה פס.
נחים טיפה, יוצאים , מטיילים ברחובות , אפילו קניתי יחד עם תמר מעיל עור שמתי שהוא יהיה מוכן .
מסתובבים עוד ועוד , חורשים את השווקים , אין הרבה מציאות , ושוק הכרמל של שנות ה 70 ,על האוכל ממש אין מה לדבר, ממש לא מציאה גדולה , אבל זה מה שיש, מתפשרים , ממשיכים לחפש איזה מסעדה עם הופעות שהובטח לתמר , מסתובבים בכל המרכז , נושמים הרבה עשן אגזוזים , הרגשתי כמו בלוינסקי בשעת הבוקר..
בסוף מצאנו אותה ,אבל מתי שהוא בפעם אחרת נאכל בה.
חזרנו עייפים אז מרוצים למלון , כדי לראות את הבעל המלון שיכול שפוך מנסה למזמז את הפקידה והוא לא יודעת מה לעשות , אבל גם זה עבר ...
30.10
למחרת יצאנו מוקדם לשדה תעופה לקחת טיסה לעיוני , מטווס קטן של 18 מושבים , הטיסה מתאחרת כי המטוס עוד לא הגיע, טוב בשעה טובה יוצאים אחרי איחור של שעה .
אני עולה למטוס , אמא ... מזה... אני יכול להתקדם במטוס רק בזחילה , אין לי מקום ללכת אפילו שפוף בתוכו.
טוב עושים ממני קטעים , אני רגיל לזה, קבוצה של סינים חמודים ולא הפסיקו לצלם אותי במיוחד איזה סינית מתלהבת חמודה, זרמתי עם הצחוקים והחיוכים.
זהו ממריאים , המטוס מונע , עולה על המסלול , מתחיל לרוץ , ושניה לפני הרמת החרטום , הטייס הופך מנועים , מתחרט. בולם , מסתובבים וחוזרים לבית הנתיבות , אני שואל מה מי וכמה , הוא עונה לי שזה ככה.
יכול להיות עניין של דקות או שעות .. , אין עם מי לדבר, חוזרים לבית הנתיבות , לפחות יש שם WF ככה שאפשר לשוחח עם הארץ .
שעה , שעתיים , מדברים עם הסינים , הכל הופכים להיות חברים לצרה , אנחנו נהנים אבל יש לנו טיול ..
אחרי שעתיים וחצי נראה שתמר עוד רגע שולפת נשק ועוד פעם אומרים לה שלא יודעים , אני שואל מה עם אוכל שתיה ?
אופס כן אתה צודק, , במיידית תוך 40 דקות הגיעו בקבוקי שתיה קלה , ואפילו לחמניה עם נקניקייה , מה אתה יודע, ממש אמריקה..
וזהו אפשר להמריא, עוד פעם זוחל במטוס , מתיישב, עוד פעם מתניעים , נוסעים , וזהו ממריאים .
מטוס קטן , גובה פני האדמה של 3.5 ק"מ , לא קל לו , והמטוס מזגזג לנו כל הטיסה למעלה למטה שמאלה ימינה ,
אבל מה זה חשוב , הגענו לסולאר, כמעט נשקנו את האדמה , המדריכה עם הגיפ ממתינה לנו רק 4 שעות ויוצאים , מגיעים למרכז המבקרים איפה שיוצא המרוץ דקאר בוליביה . כמה תמונות וממשיכים לאיים במלח , זה צוקים והרים ,
יאללה טירונות , מטפסים על הצוק (אי) ים של קקטוסים ענקיים גובה מ 3 עד 8 מטר ומתחילים בעליה הזה בהתחשב שגובה הקרקע שם הוא 3600 , לטפס עוד 100 מטר במשעול עיזים לא היה פשוט , אפילו אני התנשפתי ורוברט שפך מנוע , אנחנו למעלה , אין יותר טירטורים
עכשיו יורדים מהר ללמטה , פוגשים את הסינים שרק הגיעו , שלום שלום ויאללה ממשיכים . נוסעים במדבריות האלה לאט לאט שבילי עפר דיי דפוקים , מזלי אני יושב מקדימה , זה חצי נחמה . אבל גם זה לא מציאה ..
מגיעים בערב לאיזה מערת נטיפים צמודה לבית קברות אצטקי , נחמד , יאללה להמשיך ...
מגיעים ל"בית מלון " בכפר שכוח אל , מלון יפה , מושקע, אבל אין כלום , ארוחת ערב , בשר לא מזוהה, מרק לא ידוע ... אורז , וזהו .
הבנו את הרמז והלכנו לישון . אפרופו זה , המיטות הכי חמודות שנתקלנו בהם , פשוט בנויות מאבן , ועל זה שמו מזרן ושמיכות .

 
לקח לי 3 שבועות לראות את הים

אתה מצפה כבר שאני אראה לך אותו ?
40 שנה במדבר אני אענה אותך לפני שתראה תכלת של הים
אבל שיהיה לך טיפה טעם טוב

 

יוסאי

New member
מרשים ביותר

בעיקר מה שעוד מחכה לנו

אני מבין שמלדיבים זה טיראן וגלפגוס זה ראס מוחמד
 
המשך הטיול , עדיין יבש , עם הבטחה רטובה

01.10
למחרת יצאנו ללגונות , כמובן שבילים מאובקים , אבל התרגלנו , , שעתיים , ואנחנו בלגונות , מצלמים פלמנגוס , ועוד ועוד הם ממש יפים וכייף לצלם אותם . , עוד לגונה ועוד לגונה , עד שיצאו לנו הלוגנות , ..
זהו נגמר יום שלישי של הטיול ..
הגענו לעוד מלון מדבר , נראה יפה , אבל אין בו כלום כמעט .., חדרים יפים , גימור חרא בלי מחשבה על הפינישים או על הנדסת אנוש, חשמל יש רק מ4 עד 10 , וכנ"ל גם החימום ., הארוחת ערב לא רעה , אפילו מושקעת , אבל אין הרבה מה לאכול

טוב יום חמישי 02.10
בהתחלה המדריכה דיברה איתנו על לקום 3.30 בבוקר לצאת לקראת 4 כדי לראות את הזריחה במדבר
בסוף לקום בשעה 6 לאכול ארוחת בוקר כרגיל אין כמעט כלום לאכול , אבל כבר התרגלנו
יצאנו לדרך , נוסעים במדבר , שעות על שעות ,
יורדים ירידה ענקית עם הרכב , ירידה של יותר מ 1000 מטרים על שיפוע דיי חזק, לא פשוט , אני מריח את הבלמים , וזה ממש מסריח , אני צועק לנהג שיבלום ע"י הילוכים , הוא אפילו לא מבין על מה אני מדבר, ואני מראה לו . לאט לאט מתפוגג הריח של הבלמים .
פתאום צועקים לעצור, רואים מגן דוד, מצבה , 40 מטרים מכביש , מצבה . יורדים לראות , קולטים מצבה של 2 בחורות ישראליות צעירות , שבמקרה שלהם , הנהג לא בלם נכון , והתרסק , כואב טראגי , אבל עכשיו זה כבר מאוחר, נותנים להם את הרגעים שלהן , בדיעבד, בת זוגו של הבן הבכור שלי כששוחחנו אחרי כמה ימים שהיה לי קשר לארץ ממש פחדה עלינו , כי הן היו חברות שלה, והמקריות של אנחנו נתקל במצבה , זה הרבה מעבר למקריות .
התחלנו בעץ האבן , גוש אבנים בצורה של עץ , נחמד , אבל לא מלהיב
מגיעים ללגונה האדומה נופים מדהימים, שאפילו המצלמה שלי לא תצליח להעביר את הכל מצלם מצלם ומצלם
יורד ללמטה עדי להעביר את המראה יותר טוב
אחרי זה הגענו לגיזרים , מים טרמו מינראלים , המון רעש של הקיטור יוצא מהאדמה , המון חום בוץ ב 24 צבעים שונים , ותמונות הזויות .
אחרי הגיזרים , הלכנו ללגונה הירוקה , עברנו את הלגונה הלבנה המון לגונות עם טיפה מים ולא עמוק
הגענו לגובה פסיכי של 5300 מטרים מעל פני הים ...
משם עברנו למרחצאות , כולם השתפנו , רק אני נהנתי להכנס למים עם הגופרית , להנות בחברה של 20 בנות צעירות ובהירות עור .... שהיתי שם 25 דקות של הנאה אמיתית ושיחרור של השרירים .כשרוברט ושמוליק מציצים עלי אולי מקנאים אולי סתם שפוכים .
משם התחלנו בנסיעה הארוכה חזרה עברנו בעמק השושנים , זה אזור ש המים והרוח פיסלו בטבע צורות מעניינות ומוזרות , שהינו שם 30 דקות , וזהו ממשיכים חזרה.
הגענו לסן קריסטובל , עיירה קטנה ובנויה מחדש, המקום היחידה שבו ראינו כביש אמיתי (אמנם מבטון , אבל כביש) העיירה שכנה צמוד למכרה מדהים של מינראלים , אמממה מרוב כריה פראית כל ההר החל לשקוע , והעיירה הייתה בסכנה. היפנים שחכרו את המיכרה והם הבעלי מניות העיקריים של המכרה , בנו לתושבים את העיר כולה מחדש, כולל פרוק הכנסיה הישנה שלהם , אבן אבן לאתר החדש. משהו לא מהעולם הזה.
יצאנו לסוף הדרך סוף סוף הגענו לעיוני , יוני עיר המחוז שבה גם השדה תעופה , משוטטים בה , רואים שוק , המון אנשים , מסעדות עממיות . בחרנו במסעדה שהאוכל הריח לנו טוב , מקווה שמחר לא נקום עם קילקול קיבה, בסיום הארוחה נדרשנו לשלם 52 בולביינים זה בערך 26 שקל על הארוחה ל3 אנשים כולל בקבוק מים מינראלים .
זהו אנחנו חזרנו למלון , מתארגנים ליום הבא, שבו חוזרים ללה פז.

 
ממשיך ממשיך ,הסיפור עדיין רק בהתחלה ,

03.10
אחרי לילה רגוע , קמנו , ארוחת בוקר, והנהג שלנו כבר ממתין לנו , עולים לגיפ נוסעים לשדה , נגשים לדלפק , וכרגיל 40 דקות אחור . זה רק אני סבור ככה, או שאני צריך להציע לחברות תעופה דרום אמריקאיות הצעת יעול , "ממריאים בבוקר, תגיעו , נראה מתי יצא המטוס"
לפני שהצלחתי לפתח את זה, הגיע המטוס, עוד פעם הקברניט הילד והעוזר שלו מחייכים אלינו , צוחקים עלי איך שאני זוחל במעבר , מתישב והללויה , המטוס ממריא , והפעם אין כיסי אוויר , אין תקלות והטיסה עוברת חלק.
יוצא מהמטוס , ובחורה בוליביאנית מתנדבת לצלם אותי מול המטוב, שיט איך לא חשבתי לפברק תמונה כאילו אני תופס את המטוס ומנסה להפריח אותו כמו מטוס ניר קטן (כאילו שהוא לא)
עוד פעם צ'ק אין במלון , מקבלים חדר . מעבירים אותנו עוד פעם חדר, והפלא ופלא חזרנו לחדר הישן, מתארגנים , ואני יוצא עם כל הכנופיה , לראות את המעיל שקניתי לי , אפילו נראה לא רע, , ממשיך לשוטט בשוק , ואפילו מוצא פונצו עבור המשפחה , קונה ללא היסוס.
אנחנו מטיילים ומוצאים מסעדה מקומית שנראת לא רע , עם קהל לא קטן , עולים ללמעלה, מזמימים מרק חם וטעים , ומנת חזיר עם ציפס , וגם זה מעדן , בליווי בקבוק בירה, ורוברט כרגיל עם הקולה שלו ...
עלה לכל אחד מאיתנו 60 בוליביאנים (עם טיפ מאוד מכובד, כי השירות היה טוב והאוכל טעים) שזה יוצא 30 ש"י לארוחה במסעדה יפה.
משוטטים עוד טיפה , וחוזרים למלון לסייאסטה, יש לנו ללכת להופעה עוד הערב.
וכן היינו בהופעה, מושקעת, כמה להקות מוזיקאים של פולקלור מקומי של בוליביה.
להקת רקדנים משובחת שרקדה ורקדה המון, וכן גם הרקידה את הקהל.
נעניין מאוד שהמון מהפולקלור שלהם הוא על שדים , חיות טרף וכל מיני יצורים דימיוניים.
אבל היה שווה ומושקע..
04.10.2014
על הבוקר בשעה 4 לפנות בוקר , קבוצה של גימלאים צרפתיים צריכה להספיק למטוס , ממה שזה נשמע הם עשו עיצוב חדש של החדר, הזזת רהיטים מאסיבית במשך כמעט שעה תמימה . אי אפשר לחזור לישון
ירדתי ללובי , שוחחתי עם שומר הלילה , וגם עם המשפחה האהובה שלי בארץ . סבבה אמיתי.
יצאנו לטיול רכוב ברחבי לה פס, אוטו מפנק, מדריך טוב ,אמממההה יום שבת בבוקר, העיר בנויה מפקק בודד לכל אורך הדרך . נוסעים ס"מ אחרי ס"מ קדימה , לאט לאט, מכוניות נדחקות, כולם ממהרים סטייל יום חמישי באלוף שדה לכיוון תל השומר .
מגיעים לשכונות יפות , הבית של נשיא הרפובליקה, שכונות נקיות ומצוחצחות. מאמינים שיש תקווה לעיר.
הגענו לגבעת חימר יפה , שהרבה אמנים עשו ממנה פיסול סביבתי, יפה, נחמד , מתחילים לגלות פרצופים בחימר.
פתאום תמר מגלה שאין לה את הפספורטים שלה ושל שמוליק. כדור הארץ עצר , והיא בשוק , לא מתפקדת בעליל, ניתן להבין למה , יש לנו עוד 4 שעות טיסה וכל הטיול קדימה , ואין פספורטים .
מצלצלים למלון , הם לא יודעים על מה אנחנו מדברים , אין מה לעשות , מאלצים את המדריך לשנות כיוון , ויוצאים חזרה למלון, פקוק זה לא מילה ,אבל לא מוותרים וממשיכים לכיוון היעד.
מגיעים למלון , שמוליק לוקח את המזוודות , בודק, תמר עפה ללמעלה לבדוק ... הללויה יש פספורטים , נפלו מהתיק שניה לפני היציאה.
נושמים לרווחה , חיבוקים וצפירות הרגעה ....
ממשיכים בטיול , עוברים במוזאון מלכותי , רואים אנשים חשובים , ואפילו מנורת קודש יהודית בת כמה מאות שנים .
מסתובבים בסביבה , רואים דברים , ואז יש דודה לקפה טוב !!! כן קפה טוב המדריך מתקפל ולוקח אותנו למקדש קפה מקומי , וכן הוא טעים שותים אספרסו אמיתי , עוגה טובה , בחוץ יש חתונה מסורתית , מציצים בה גם כן, הכלה יפה ונרגשת, החתן רישמי , וכולם שמחים בשמחתם .
עולים לרכב , נוסעים לכיוון השדה תעופה , עושה רושם שלעיר נכנסה מכונית אחת יותר מידי , אין אפשרות לזוז מילימטר עם האוטו . הנהג טוען שמכיר דרך קיצור , נכנס באין כניסה, מזגזג טיפה , כמה כבישים פנויים , ואז טראח , מהפח אל הפחח , תקועים ולא זזים כמעט חצי שעה, עכשיו המלחמה היא טמבון מול טמבון , כמעט שעה וחצי לקח לנו להגיע לשדה תעופה, ושם כמובן מגלים את השעון הדרום אמריקאי,,, סבלנות רק 40 דקות אחור.
טוב, עולים למטוס , הפעם מטוס גדול יותר ומרווח , טיסה של 40 דקות , נוחתים בארץ טרופית יפה, , יזרה לשנות ה 60 של המאה שעברה .. הכל לאט לאט , אפילו המטוס מגיע אל המתדלקת ולא ההפך ...
תלת אופנועים , הכל ידני ולאט לאט, הקצב כאילו שום דבר לא זז. אפילו הכלב המקומי שוכב באמצע הטרמינל ואף אחד מהנוסעים לא מעניין אותו .
המלווה ממתין לנו , לוקח אותנו למלון חמוד , נקי מסודר , חוץ ממערכת החשמל המזעזעת שלו , הכל טוב שם .
יוצאים לטייל בעיר , מגלים מסעדה ובר מילקשייק של אוסקר , הוא גדל על הישראלים , מדבר עברית , התפריטים בעברית לפי הטעם הישראלי כולל שקשוקה , חומוס בשדר או פיטריות , וכל מה שרק מוצלארו ישראלי יכול לחלום.
אוכל טעים , חברות טובה, מה עוד אפשר לבקש?
אחרי האוכל מטיילים טיפה בעיר , רואים את הנהר , ילדים על סירות מנוע , הכל לאט ובנחת .
חוזרים למלון , מתפרקד על ערסל , שעה וחצי של רוגע , מתנדנד ונהנה.
לילה הולכים לישון ונהנים



 
טוב טוב בעדיין..... , אבל רק טיפה רטוב

05.10
מתחיל את הבוקר מוקדם , מדבר עם המשפחה ונהנה לשמוע אותם , יצאתי החוצה לערסלים , שקט מחריש אזניים , אני לבד על הערסל , וכל העולם נרדם ודומם .
לקראת 7 וחצי מתעוררים כולם , מתחילים להתארגן, ארוחת בוקר סימלית , אין מילים אחרות לזה , אבל סבבה, זה מה שיש.
מגיע ההסעה שלנו לפמפה, נדחסים פנימה ל 3 שעות נסיעה איטית , על 50 קמ"ש מכסימום , נהג טוב , מדריך חמוד , והקהילה , אין מה לדבר...
כמובן שאחרי רבע שעה שמוליק נלחץ איפה הטלפון שלי, וישר לחוצים , מצלצלים למלון לחפש ותולשים שערות מהאף ... הצעתי לו לחפש מתחת למושב , והפלא ופלא נמצאה האבדה.מזל.
נוסעים בדרך רואים יצורים מיצורים שונים , עצלן שלא זז על העץ , תנינים שמתים לטעום אותנו , ציפרים מעניינות , ועוד ועוד ועוד..
מגיעים למחוז חפצנו , המדריך מסתובב לאחור ובלי בושה מבקש עוד 150 בוליביאנים מכל אחד , מס מעבר בשמורה, אנחנו מתרעמים , שילמנו את הכל עוד ממזמן , וככה הובטח לנו על ידי הסוכנת נסיעות , ווכוחים מוויכוחים שונים, שולפים מסמכים , מתחפרים במקום , עד ששולפים את מספרי החירום של הסוכנת נסיעות , ב 5 מילים היא מסבירה להם את עובדות החיים , והחיים נראים אחרת , אני מסביר למדריך כי הטיול כולו שולם מראש, מיסי הכניסות שולמו מראש, הלינות , הארוחות וכמובן ההסעות שולמו גם כן . מה שלא שולם זה הטיפ והחיוך שלו.
כמובן שהוא הפנים את הרמז, ומאז הכל השתנה.
מתארגנים בלודג' אוכלים צהריים , כמובן סיאסטה ככתוב , אני ורוברט בודקים מקרוב את איכות הערסלים , כן תקינים , לפי הנחירות של רוברט.
יורדים לנהר, מפליגים, עשרות תנינים סביבנו , יש גם פרינאות , ככה שלא שווה לטבול במים , רואים ציפרים מרהיבות , קופים , חיות מוזרות, אפילו דולפנים של הנחלים , שצחקו עלינו ולא הסכימו לדגמן לנו .
למעלה מ 3 שעות הפלגה נחמדות , עם הזרם ונגדו, הרבה צילומים וזהו
חזרה למיכלאות , עוד פעם מנוחה , וארוחת ערב, המדריך מסביר לנו שאנחנו חייבים גם מגפיים כי מחר אנחנו הולכים לחפש את האנקונדה, אבל מגפיים יש רק עד מידה 43 , מענין מאוד .. כי אני עם 49 ... כולם רוגזים ,
המדריך מסביר שהבוס שלו רוכש נעליים עד מידה 43 כי יותר מזה עולה 250 בוליביאנים רוברט חושב לדלג על זה, אבל מתרצה כשמוצא מגפיים לוחצות טיפה , אני מראש ידעתי שאני הולך להרטיב את הנעליים שלי , אבל יודע שהם יתייבשו מהר, נראה איך יהיה .
עכשיו כרגיל אני על הערסל , נח , שומע חפירות מאחרי , ממתין לשקט הגדול שעוד מעט יגיע..
 
למעלה