ישראל שורק
New member
גלעד שליט מול השב"כ והמלצותיו הרות האסון
הריני מזהיר את הקוראים שמסר זה אינו עולה בקנה אחד עם המנדט של הפורום הזה. על כן מוזמנים שוחרי הייעוץ הפילוסופי לדלג עליו. הוא נכתב מנקודת מבטו של אזרח מודאג, שמתקשה לשמור על שלוות רוחו. אילו הייתי מקבל החלטות היום, הייתי מצביע בעד שחרורו של שליט. הייתי עושה זאת מבלי לתת למספרים הספציפיים לבלבל אותי ומבלי להישען על המלצות שירות הביטחון הכללי. אשר למספרים- מדובר בהחלטה אסטרטגית: שחרור אסירים תמורת שבוי ישראלי. משעה שהיחס אינו יחס שווה (כלומר אין מדובר באדם אחד מול אדם אחד) כי אז בלבולי המוח האריתמטיים (540 זה מספר סביר אבל 708 הוא מספר בלתי סביר) הופכים להיות חסרי כל משמעות. כלומר הדיון איננו על "המספר הנכון" מפני שאין אמת מידה כלשהי להכרעה. מסתבר איפה, שהדיון האמיתי מתנהל בשני מישורים: מישור ההערכה המודיעינית (המלצות שב"כ, אמ"ן ומוסד) והמישור הפסיכולוגי- פוליטי (מה רוצה דעת הקהל). במישור ההערכה המודיעינית- הכלים של מערכת הביטחון לנבא מהלכים עתידיים ולנבא השפעה של הלכי נפש כאלה או אחרים על מגמות עכשוויות הם כלים אפסיים. מעולם לא התנהלה ההסטוריה האנושית בציר ישר וניתן לניבוי. אין איש שיכול לנבא כיצד ישפיע שחרור המוני אסירים על המציאות המזרח תיכונית. ישראל מתנהגת אולי כמו "פראייר" אם היא משחררת המוני אסירים ומאידך התנהגה כמו בריון בעופרת יצוקה. יותר מזה: האם יש בידי מערכות בטחוניות להתנתק מדפוסי ההתבוננות שלהם עצמם על המציאות ולבחון הלכי רוח בראי מציאות שעדיין איננה קיימת? כלומר, שחרור כל האסירים הפלסטינים לבטח ייצור מציאות חדשה, שבראייה הפשטנית השגרתית מיתרגמת לתובנה: "הישראלים הנמושות הללו לא עומדים בלחץ". "בפעם הבאה שנחטוף מישהו כבר נאלץ אותם לסגת מאדמות". .בראיה פשטנית פחות היא יכולה להיתרגם לתובנה: הישראלים הללו, כשהם נלחמים הם הורגים ילדים והורסים בתי מגורים וכשהם בתהליכי הידברות הם לארג'ים". היא יכולה להיתרגם גם להרבה תסריטים אחרים. אין מחשב שיכול לשקלל את כולם או את סיכויי התרחשותם.גם ראשי מערכות הבטחון השונות אין לאל ידם לעשות זאת. אבל בראש ובראשונה יכול שחרור המוני של אסירים לאותת על שאיפה לשינוי המגמה העכשווית, שמובילה לדעתי להתנגשות אלימה וחריפה, הרבה יותר ממה שחווינו עד כה. אני די משוכנע, שמגמת כיסוי-התחת, שמאפיינת את החברה הישראלית על שלוחותיה השונות, נותנת ביטוייה בהמלצות מערכת הביטחון. מי האידיוט שיהיה לו אומץ לכתוב שחור על גבי לבן שהסיכון כדאי. הדינמיקה של הפחד מסיכונים היא זאת שמניעה, גם אם באופן בלתי מודע, את ההצבעה המתמדת על סכנות. אילו היו תלויים הדברים בי, הייתי משחרר את כל האסירים הבטחוניים כולם. הייתי גורם לצד השני להבין שבהיעדר קלפי מיקוח מסוג זה בידי ישראל, הרי כל מעשה אלימות (לרבות ובפרט חטיפה) ייתקל בתגובה אלימה עוד יותר. אסור למדינה ריבונית עם "כבוד עצמי" להשתית מדיניות ביטחון על "קלפי מיקוח". לא נכנסתי להשפעה המוראלית של אי-שחרור על חיילי צה"ל בטווח הבינוני והארוך. לא נכנסתי גם לשאלה הפילוסופית על משמעות עונש הכליאה והצידוק שלו. הרי אסירים בטחוניים הם לא אוסף של אינדיבידואלים שחטאו. הם מייצגים אומה (שחלק ממנה נענש קשות ממילא ב"עופרת יצוקה"). ובכלל כל החשבונאות הזאת... אם נשחרר אזי התגובה שמגד תהיה כזאת וכזאת, או "זה עלול להתפרש כחולשה"... כל אורח המחשבה הזה עצמו מתאים לחנוונים ולא לאומה שיש לה חזון, עוצמה ורמה גבוהה של הסכמה לאומית. פורום זה איננו לוח קיר בעיבורה של עיר. אילו הוא היה כזה, הייתי כותב באותיות קידוש לבנה: ישוחרר גלעד שליט! ישוחרר מרואן ברגותי!
הריני מזהיר את הקוראים שמסר זה אינו עולה בקנה אחד עם המנדט של הפורום הזה. על כן מוזמנים שוחרי הייעוץ הפילוסופי לדלג עליו. הוא נכתב מנקודת מבטו של אזרח מודאג, שמתקשה לשמור על שלוות רוחו. אילו הייתי מקבל החלטות היום, הייתי מצביע בעד שחרורו של שליט. הייתי עושה זאת מבלי לתת למספרים הספציפיים לבלבל אותי ומבלי להישען על המלצות שירות הביטחון הכללי. אשר למספרים- מדובר בהחלטה אסטרטגית: שחרור אסירים תמורת שבוי ישראלי. משעה שהיחס אינו יחס שווה (כלומר אין מדובר באדם אחד מול אדם אחד) כי אז בלבולי המוח האריתמטיים (540 זה מספר סביר אבל 708 הוא מספר בלתי סביר) הופכים להיות חסרי כל משמעות. כלומר הדיון איננו על "המספר הנכון" מפני שאין אמת מידה כלשהי להכרעה. מסתבר איפה, שהדיון האמיתי מתנהל בשני מישורים: מישור ההערכה המודיעינית (המלצות שב"כ, אמ"ן ומוסד) והמישור הפסיכולוגי- פוליטי (מה רוצה דעת הקהל). במישור ההערכה המודיעינית- הכלים של מערכת הביטחון לנבא מהלכים עתידיים ולנבא השפעה של הלכי נפש כאלה או אחרים על מגמות עכשוויות הם כלים אפסיים. מעולם לא התנהלה ההסטוריה האנושית בציר ישר וניתן לניבוי. אין איש שיכול לנבא כיצד ישפיע שחרור המוני אסירים על המציאות המזרח תיכונית. ישראל מתנהגת אולי כמו "פראייר" אם היא משחררת המוני אסירים ומאידך התנהגה כמו בריון בעופרת יצוקה. יותר מזה: האם יש בידי מערכות בטחוניות להתנתק מדפוסי ההתבוננות שלהם עצמם על המציאות ולבחון הלכי רוח בראי מציאות שעדיין איננה קיימת? כלומר, שחרור כל האסירים הפלסטינים לבטח ייצור מציאות חדשה, שבראייה הפשטנית השגרתית מיתרגמת לתובנה: "הישראלים הנמושות הללו לא עומדים בלחץ". "בפעם הבאה שנחטוף מישהו כבר נאלץ אותם לסגת מאדמות". .בראיה פשטנית פחות היא יכולה להיתרגם לתובנה: הישראלים הללו, כשהם נלחמים הם הורגים ילדים והורסים בתי מגורים וכשהם בתהליכי הידברות הם לארג'ים". היא יכולה להיתרגם גם להרבה תסריטים אחרים. אין מחשב שיכול לשקלל את כולם או את סיכויי התרחשותם.גם ראשי מערכות הבטחון השונות אין לאל ידם לעשות זאת. אבל בראש ובראשונה יכול שחרור המוני של אסירים לאותת על שאיפה לשינוי המגמה העכשווית, שמובילה לדעתי להתנגשות אלימה וחריפה, הרבה יותר ממה שחווינו עד כה. אני די משוכנע, שמגמת כיסוי-התחת, שמאפיינת את החברה הישראלית על שלוחותיה השונות, נותנת ביטוייה בהמלצות מערכת הביטחון. מי האידיוט שיהיה לו אומץ לכתוב שחור על גבי לבן שהסיכון כדאי. הדינמיקה של הפחד מסיכונים היא זאת שמניעה, גם אם באופן בלתי מודע, את ההצבעה המתמדת על סכנות. אילו היו תלויים הדברים בי, הייתי משחרר את כל האסירים הבטחוניים כולם. הייתי גורם לצד השני להבין שבהיעדר קלפי מיקוח מסוג זה בידי ישראל, הרי כל מעשה אלימות (לרבות ובפרט חטיפה) ייתקל בתגובה אלימה עוד יותר. אסור למדינה ריבונית עם "כבוד עצמי" להשתית מדיניות ביטחון על "קלפי מיקוח". לא נכנסתי להשפעה המוראלית של אי-שחרור על חיילי צה"ל בטווח הבינוני והארוך. לא נכנסתי גם לשאלה הפילוסופית על משמעות עונש הכליאה והצידוק שלו. הרי אסירים בטחוניים הם לא אוסף של אינדיבידואלים שחטאו. הם מייצגים אומה (שחלק ממנה נענש קשות ממילא ב"עופרת יצוקה"). ובכלל כל החשבונאות הזאת... אם נשחרר אזי התגובה שמגד תהיה כזאת וכזאת, או "זה עלול להתפרש כחולשה"... כל אורח המחשבה הזה עצמו מתאים לחנוונים ולא לאומה שיש לה חזון, עוצמה ורמה גבוהה של הסכמה לאומית. פורום זה איננו לוח קיר בעיבורה של עיר. אילו הוא היה כזה, הייתי כותב באותיות קידוש לבנה: ישוחרר גלעד שליט! ישוחרר מרואן ברגותי!