גלעד שליט. חופר אבל אמיתי

דבורה41

New member
גלעד שליט. חופר אבל אמיתי

מי לא רוצה שגלעד שליט יחזור???? חייל נשלח למבצע ולא חוזר הבייתה. מזעזע. אבל בואו נסתכל בדוגרי על מה שקורה המחיר לחיים של אדם אחד יהודי שווה מליונים או מיליארדים של אנטישמים, אבל המחיר הוא לא רק לשעות הספורות של ההחלפה, אלא לשנים הבאות של פיגועים וחטיפות. הרושם והסטיגמה לא יעלמו בקלות. הרבה ערבים יראו רוצחים שבים הבייתה ויראו שאין מה לפחד. אני לא מדברת על זה שבטח בכלא שהם נרקבים כאן זה נראה להם כמו מלון 5 כוכבים יחסית למה שהם יחזרו. ונגיד שהמחיר לא היה כלכך כבד והאיום לא היה כלכך קשה. האם באמת אכפת לנו מחיים של אנשים?!? כשאנחנו מדברים על סכנות בחיים אפשר לפתוח מליון ואחת נושאים על מקרי מוות בארץ שלנו ואיך אנחנו יכולנו לעצור את זה- כמו למשל בכבישים ובדרכים. אניסה ושתיה בלעע.. מועדונים ומסיבות שמתחממות לויכוחים מריבות דקירות ואפילו רציחות. באדם הפשוט, מילה, או אפילו שיחה יכולה לשנות אדם בדעותיו ברגשותיו וככה גם במהלך חייו וההשפעה שלו בסביבה. בעצם אנחנו יוצאים מגדרותינו, מאבדים צלם אנוש, ואז מרגישים בני אדם כשאנחנו יודעים שהיצלנו חיים יחידים בעולם. כל פעם שדיברו איתי אם אני תומכת בעסקה או לא אמרתי שאני רוצה שגלעד שליט יחזור, אבל האם באמת מגיע לנו להילחם על זה?? אני כבר לא בטוחה. לא רק מבחינה ביטחונית, שכלית, הגיונית או אופטימית אלא גם מוסרית. כמובן שאני חייבת להגיד שזכיתי להכיר אנשים טובים ולא רק יהודים שיש להם עדיין את האנושיות ומתנהגים כמו שכל בנאדם צריך להתנהג ואכפת להם מהזולת ואני חושבת שהם אלה באמת האנשים שצריכים לעמוד ולהילחם שגלעד שליט יחזור. אנחנו הנותרים רק צריכים להגביר לא רק את המודעות אבל גם את העשייה, שבאמת יהיה אכפת לנו ממה שקורה, ורק אז בעצם מותר לנו לעמוד על שלנו ולצאת להפגנות להחזרת גלעד שליט. אני לא מאמינה גדולה ולא חזקה בעברית וגם לא חושבת שיהיו הרבה שיקראו את זה אבל אני כן מאמינה שכל החלטה שתהיה אם טובה ואם לאו, תמיד יצוצו השאלות "מה היה קורה אם" ומה שיקרה יקרה ובסוף כולנו ביחד. שנזכה לראות את גלעד חי בריא ושלם כאן מקים בית בישראל.
 
זה קצת יותר פשוט

גלעד שליט נשלח על ידי מדינת ישראל ומחובתה להשיבו הביתה. אם אנחנו לא דואגים להשיבו הביתה בשלום אנחנו מקעקעים את אחד היסודות שעליו יושב צה"ל, שהוא בין השאר... הידיעה של כל חייל שיוצא לקרב שהחברים שלו יעשו כל מה שצריך כדי להצילו ולעזור לו במקרה ויפגע. אם לא נדאג שהעקרון הזה יישמר נמצא את עצמנו עם חיילים שלא רוצים לצאת למשימה או נוהגים בשעת מבחן בדרך שתשמור עליהם במקום לבצע את המשימה. חייל שיחשוב קודם כל על עצמו יהסס בשעת מבחן. בנושא של גלעד הממשלות לדורותיהן לא נהגו בנחישות. למעשה למדינה אין מדיניות ברורה ונחושה בתחום הזה. בשנות ה 60 ו ה 70 הייתה מדיניות ברורה, לא מקיימים מו"מ עם מחבלים ומחבל שבא לפגוע לא יחזור כששללו בידו אלא ימות או יפול בשבי. כך תמיד היה. מאז חלפו הרבה שנים וקרו הרבה דברים, המחבלים הפכו למתאבדים וחיי האדם שלהם עצמם כבר אינם חשובים כל כך. הערך של התאבדות כשאהיד גבר על ערך החיים. הממשלות הפכו מבולבלות וחסרות נחישות. התוצאה היא סחבת ושלומיאליות בעניין גלעד. עכשיו נגמר הזמן, יש להשיבו הביתה ומיד. לשלם את המחיר. הרי ממילא רוצחים יש שם בשפע ותמיד יהיו, עד שיהיה שלום... ושלום לא יהיה בטווח הנראה לעיין. המסקנה היא שצריך לחיות עם חרב בידינו, עם נחישות ועם מדיניות ברורה מעתה והלאה. אבל אין מה למשוך את הביזיון של פרשת שליט עוד יום אחד מיותר. רוצחים תמיד יהיו והשאלה היא איך אנחנו נטפל בטרור ובחמאס ולא מה הם יעשו. אין דבר כזה בכל מחיר. רק לשם הסברת הנקודה: אילו למשל היו דורשים מאיתנו לצאת מהשטחים ולפנות את רמת הגולן ועוד דרישות מוגזמות כאלה היינו מחזירים להם אצבע משולשת. אבל עכשיו צריך לשחרר ולהכות בנחישות בכל מקרה של פגיעה בנו. רק כוח ונחישות ומדיניות ברורה מצד אחד ומו"מ להסדר סביר מצד שני יביאו את הפתרון. שאף אחד לא ישלה את עצמו על מזרח תיכון חדש או שלום של ממש. שלום לא יהיה בטווח של שנים רבות. הסדר סביר יתכן.
 
לא, זה הרבה יותר פשוט

חיילים יוצאים למשימות כדי להגן על המדינה. מדי יום אנחנו שולחים אותם לסכן את החיים שלהם למען ביטחון האזרחים. המדינה מחוייבת לחייהם, כל עוד זה לא מסכן את חיי האזרחים. אפשר להוכיח בקלות שערך חיי האזרחים עולה על ערך חיי החיילים: אם עכשיו צה"ל יודע על חוליה של שלושה מחבלים בשכם שמתכננת פיגוע בתל אביב, ואי אפשר לפגוע בה מהאוויר, האם נדרוש מצה"ל לשלוח כוח כדי לעצור/לחסל את החוליה תוך סיכון החיילים, או שנגיד "עזוב, ניתן להם לבצע את הפיגוע, העיקר שחס וחלילה חיילים לא ייפגעו"? התשובה אמורה להיות ברורה, ואני מקווה שהיא כזו... היסוד המרכזי שעליו נבנה צה"ל הוא שמירה על ביטחון המדינה. זוהי כל מטרתו. לשם כך הוא קיים. וביצוע העיסקה עליה מדובר בשביל להציל חייל אחד הוא הקיעקוע הכי גדול האפשרי ליסודות צה"ל. אני לא יודע אם שירתת בצה"ל, אבל מי ששירת בחי"ר יודע שכשיש הסתערות וחייל נפגע במהלכה לא עוצרים את ההסתערות כדי לטפל בחייל, כי זה פוגע בסיכויי ההצלחה של המשימה. רק אחרי שהמשימה הושלמה, אפשר לגשת לחייל שנפגע. זה היה נכון גם אם ההסתערות הייתה על מחבל אחד, ובטח כאן, כשהמשימה היא שמירה על אלף מחבלים מסוכנים בכלא, שאי אפשר להקריב משימה זו כדי להציל חייל. ותגיד לי, מר "רוצחים תמיד יהיו", אם 1,000 איש נרצחים על ידי רוצחים חדשים, ו-200 ע"י רוצחים ישנים (ואתה מוזמן לבקר באתר שלנו בחלק הקלישאות כדי לראות שזה ממש לא היחס, אבל נניח כדי לא לריב על הנקודה הזאת עכשיו), האם ה-200 האלה פחות מתים רק בגלל שיש גם 1,000 אחרים? אתה היית מוכן להיות אחד מה-200 האלה?
 
כנראה שזה לא כל כך פשוט...

הרי מדובר כאן בדעות ותפישת עולם ועל כן זה לא כל כך פשוט, אנחנו לא חייבים להסכים. אין ויכוח על הדוגמה שנתת, כלומר, אם יש מחבלים שצריך לעצור אותם מלבצע פיגוע אז צריך למצוא את הדרך לעצור אותם גם אם זה מסכן את חיי החיילים שמבצעים זאת. אגב, אני כלל לא בטוח שדווקא הסתערות על הבית היא תמיד הפתרון הנכון, הרי ברור שיש דרכים מצויינות לעצור מחבלים ולא תמיד הסתערות על הבית היא הדבר הנכון. ראה לדוגמה את המקרה של ההסתערות על המחבל שהתבצר בבית בכפר ענז'ה שבשומרון בשנת 92. שם נפגע קשה לוחם הימ"מ רונן רזיאלי ונהרג קצין הימ"מ חברנו היקר ששון מורדוך הי"ד. לא הייתי בשטח ואני לא מכיר את הפרטים אך לדעתי אפשר היה לעצור את המחבל ולמנוע את הפגיעה בחיילים ע"י פעולה יותר מחושבת וחכמה. אני אומר זאת בצער גדול כיוון שלדעתי לפעמים מסתערים מהר מידי ולא חושבים מספיק. דווקא איפוק וחשיבה לפעמים פועלים יותר נכון מהסתערות חזיתית. אני מסכים איתך שהשיקול העיקרי לא צריך להיות חיי החיילים וברור שאם צריך לסכן חיילים אז מסכנים אותם. יש לכך שפע של דוגמאות בהסטוריה שלנו. אבל... לא על זה אנו דנים כאן לכן אחזור לנקודה שלך. ראשית, ברור שלא עוצרים הסתערות באמצע כדי לטפל בפצועים. אל דאגה, שירתתי בצבא, בחי"ר, אין צורך שנעשה כאן תחרות מי יותר קרבי ומנוסה במצבים כאלה, הרי מדובר כאן על ערכים. חייל שיוצא לקרב או למשימה יודע שהוא מסתכן והוא מוכן לסכן את נפשו כדי להגן על המולדת. אבל באותה עת הוא רוצה לצאת חי ובריא. אחד הדברים שמאפשרים לו להסתכן זו הידיעה שאם יפגע או יפול בשבי יעשו הכל למענו, גם במחיר של סיכון חיים של אחרים. בפצועים מטפלים אחרי תום ההסתערות, אבל מטפלים בהם. גם אם לא הצלחנו ויש פצועים בשטח לא משאירים אותם לדמם למוות. גלעד שליט משול לחייל שנפצע במשימה ואנו משאירים אותו לדמם למוות כפי שהפקרנו את רון ארד. הדעת אינה נותנת ואינה סובלת התנהגות כזאת של מדינה וצבא. אתם טוענים שהמחבלים שישתחחרו יבצעו פיגועים שיגרמו למוות של אחרים. אני אומר שהנבואה לא ניתנה בידכם ואין לדעת מי יבצע פיגועים. מה שמוביל אותי זאת הידיעה שהערבים תמיד ירצו לבצע פיגועים ומה שיעצור אותם זה רק המעשים והפעולה הנחושה שלנו. לדעתי זה בכלל לא משנה אם נשחרר את האסירים שלהם או לא מכיוון שממילא תמיד יהיו להם שפע של מחבלים שמוכנים למות כדי לבצע פיגוע. אני לא אומר שהדרך בה נקטו הממשלות עד כה היא הדרך הנכונה. אבל ! במצב הנתון צריך לסיים את הסאגה הזאת ולהביא את גלעד הביתה ומהר. פיגועים לא נעצור בכך שגלעד ימות בכלא אלא בפעולה נחושה ובמדיניות ברורה. המחבלים לא יעצרו ולא יבצעו פחות פיגועים אם האסירים שלהם ירקבו בכלא. אני לא מאמין שיהיה הסכם שלום עם הערבים אבל הסכם אחר שיסדיר את היחסים איתם יכול להביא שקט. כל זמן שאין הסדר הפיגועים יעצרו רק בכוחו של צה"ל ושאר כוחות הביטחון. אל תאבקו נגד שחרורו של גלעד. הנפש של כולנו היא נפש של יהודים. אנחנו תמיד נהיה בעד החיים ובעד פדיון שבויים. המאבק שלכם תומך בהשארתו בכלא וסיכון חייו של חייל יהודי, לדעתי זהו מאבק לא ראוי.
 
ברור שהנבואה לא נתונה לאף אחד

אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים להתעלם מהמציאות ומהמסקנות שלה! אם ניסיון העבר מוכיח ש-180 ישראלים נרצחו מאז שנת 2000 על ידי מחבלים 'בלי דם על הידיים' (כלומר פחות מסוכנים מאלה שעליהם מדובר כיום) ששוחררו בעיסקאות עבר, אם המחבלים הכלואים עצמם מביעים חרטה רק על זה שהם לא זכו למות כשאהידים למען הג'יהאד, אם האירגון שבשורותיו הם פעלו, ושרוצה בשחרורם, ממשיך לקרוא למאבק מזויין להשמדת ישראל, כשפיגועים הם אמצעי לגיטימי בעיניו, לעצום את העיניים ולהגיד "אנחנו לא נביאים", זו היתממות נוסח בת יענה באפריקה שרואה אריה מתקרב לעברה בשיניים חשופות וטומנת את הראש בחול כדי ליצור לעצמה ספק לגבי מציאות האריה וכוונתו לגביה... האם שמעת על כך שבאיזשהו שלב במשא ומתן העלתה ישראל דרישה, או שהחמאס הציע מעצמו, שהמחבלים שישוחררו יתחייבו שלא לחזור לפעילות טרור? ודאי שלא! כי ברור לכל הצדדים שדרישה כזו אינה עומדת על הפרק, ולחמאס אין שום כוונה להיענות לדרישה כזאת. המאבק שלנו הוא המאבק למען החיים. אבל בניגוד אליכם, לא למען חייו של יחיד, אלא למען חייהם של רבים שעלולים לשלם את מלוא המחיר כדי למנוע את "האירוע הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל", שבו חייל יוצא למשימה ולא חוזר בחיים...
 
כפי שאמרתי... לא חייבים להסכים

הרי ברור שהחמאס לא יצהיר על כך שהמשוחררים לא יעסקו בפעילות נגד ישראל. גם אם זה היה קורה הרי שההצהרה לא הייתה שווה את הנייר עליו היא כתובה. יש מלחמה בין העמים ובמלחמה מנצחים באמונה, בכשרון ובפעולה נכונה ונחושה. כל זמן שיש מלחמה צריך צבא חזק וכוחות בטחון הכי טובים לצד עם חזק וממשלה שיודעת לפעול נכון. הרצון לשחרר את גלעד אינו נובע רק מהרצון לשמור על חייו של היחיד אלא מהערך של "לא מפקירים חייל לדמם למוות". אנא קרא קצת ספרי הסטוריה ולמד כיצד חיילים שידעו שיפקירו אותם לא מצאו את הכוח להלחם. אחד האוצרות הגדולים ביותר שלנו זאת האמונה של החיילים שלנו בצדקת הדרך, בכוחו של צה"ל והידיעה שצה"ל לא יפקיר אותם. את זה אסור שנאבד, כי אז חו"ח נקבל חיילים שמהססים לפעול וזוהי תוצאה הרת אסון לעם שלנו ולצבא שלנו. אני לא מפחד לשחרר מחבלים ושיגידו שאנו נכנעים להם. אנחנו חזקים מהם מבחינה מעשית ורוחנית כאחד. הערכים שלנו הם ערכים של חיים ולא של מוות. לכן אנו תמיד ננצח. לא ננצח אם נפקיר חיילים למות כשהם מדממים לבד. אני גאה בערכים הללו של העם שלי לעומת השכנים שלנו שדוגלים במוות ובהתאבדות. בסופו של דבר יש סבל גם בצד השני. גם הם רוצים חופש ומדינה ואם ניתן יהיה למצוא הסדר כלשהוא אז מה טוב. אבל זו כנראה תפישה אופטימית מידי. בנתיים אני מעדיף לחיות על פי הערכים של העם היהודי שפדיון שבויים הוא אחד מערכיו החשובים. אנו יכולים להכות בחמאס ולמנוע ממנו לחטוף עוד חיילים ולהרוג עוד יהודים. אנחנו כנראה לא נסכים כאן בדיון הזה ואין לי כוונה לומר את המילה האחרונה. ברוכים תהיו באשר אתם. אני מייחל לשחרורו של גלעד שליט במהרה. הייה שלום
 
הסיבה היחידה שחייל ישראלי אחד

"שווה" אלף אסירים, היא כי אצלם יש רק אסיר ישראלי אחד, ואצלנו 10,000. אם מספר האסירים כאן היה פרופורציונאלי למספר החיילים שהם מצליחים לשבות (והחמאס עד כה הצליחו לשבות רק שניים), אז גם המספרים בחילופי השבויים היו יותר פרופוציונאליים. זה מאוד מאוד פשוט. מי שלא רוצה לחכות לחטיפה הבאה בשביל לשחרר 1000 אסירים, שישחרר אותם בלי חטיפה. אין שום סיבה שהיא שנחזיק אותם אצלנו, כי עוד לפני השאלה האם זה צודק או לא צודק - זה פשוט לא חכם.
 
למעלה