גלגול

נרעשת

הילדים מלקקים את האוויר המתוק (אהבתי) מאצבעות העיר, מגורדי השחקים, (מצויין) מגלגלים את הגבעה במורד הרחוב, (נשבתי לחלוטין) ורצים אחריה צוחקים (אני שלך לנצח) כשזיפי דשא מדגדגים עור אספלט (זה כבר מעט פחות טוב אבל עדיין מעולה) בנשיקה (נכון זה מתבקש אבל זה לא הכי מקורי) (לא מחייבת, ולא חייבים) (
!!) טוּש נושק לעורפו (אין עלייך, איזה יופי) של מושב אוטובוס (נפלא!) מצטמרר בלהט מנוע, (הכל כל כך מרגש אותי אני כבר חוזרת על עצמי) בארוטיקה בין עירונית, (אז תראי מה אמרתי לשאר השורות) בהמון נערים שנסעו והבטיחו (
) אבל (מאו-פאקינג-הב) (לכי תדעי לאן החיים מתגלגלים) (כל כך נכון, כל כך מעולה, רק רציתי להעיר את תשומת ליבך לזה שגם הגבעות של הילדים הצוחקים מתגלגלות רק שהן מתגלגלות סבילות ולא פעילות, האם זה מכוון?) עכשיו על הקשר שבין הבתים: הנשיקה הלא מחייבת מול ההבטחה של הנערים, הגלגולים של הגבעות והחיים, התיאור העירוני, אני מצאתי המון קשר בית הבית הראשון לשני ולדעתי הם צריכים להשאר דבוקים יחד.
 
למעלה