גישות ללימוד נשים BJJ - על הפרדה בין



 
השם ירחם. האומנות הקודמת שלה היתה כנראה

פולניג'יטסו. איזה פוסט בכייני.
כן, זה קשה לעבוד מול יריבים הרבה יותר גדולים.
זה לא אומר שכל הגברים הם הרבה יותר גדולים מכל הנשים, ולכן נשים צריכות לעבוד לחוד. לפי עדותה של הגברת, היא שוקלת בערך 55 ק"ג.
לא כזה קשה למצוא גברים ששוקלים 60 ק"ג, אז שתעבוד איתם. נכון, עבור מתאמן שבדיוק עבר את שלב ה"מתחיל" (נגיד אחרי שנה) לעבוד עם מתחיל שגדול ממנו פי 2 זה ממש מסוכן. אבל זה ממש לא קשור למגדר. יש גם נשים ששוקלות משמעותית יותר מ-50 ק"ג (אמתכם הנאמנה, למשל), אז למה הן צריכות לעבוד דווקא עם נשים אחרות ששוקלות שני שליש מהן?
בקיצור, היא לא מבדילה בין בעיות שנובעות ממגדר לבעיות שנובעות מגודל, ולכן הפוסט שלה (עד איפה שהגעתי לפני שקיבלתי את מנת הפולניות היומית) די לא לעניין.
 
היה פעם שרשור ארוך על איך לעבוד אחרי

איבוד אחוז ניכר ממשקל הגוף, משהו ששינה לגמרי את דרך העבודה.
אם אני זוכר נכון, זה היה אחרי כמה שנים טובות באמנות, והצריך חשיבה מחדש על דברים מאוד בסיסיים כי דברים שקודם עבדו בגלל המשקל, עכשיו פשוט לא.

אני 175 ס"מ, 95-100 ק"ג; מנסה לחשוב איך זה להיכנס לקבוצה שבה 7 מתוך עשרה הם 190+ ס"מ, 120+ קילו... ואני עוד מכיר טאי-צ'י, בפוש-הנדס לא מתגלגלים על הרצפה בדרך כלל. היו לי כמה תלמידים ענקים, בהחלט צריך יתרון של כמה שנים באימונים כדי להתמודד עם מישהו שגדול ממך בצורה משמעותית.

בפולניות אני לא מבין
 

Tonjin

New member
אבל זה נכון גם הפוך... (וגם - היא בכיינית..)

גם אחרי איבוד חלק גדול ממשקל הגוף וגם אחרי הוספה גדולה של משקל צריך ללמוד לעשות דברים אחרת - לא חושב שהנקודה הזו רלוונטית לדיון

וכמו שמיתר ציינה בהיגיון רב למעלה - לא חסרים גברים של 60 קילו ויש לא מעט נשים של 60 ו70 ואפילו 80 קילו..

גם אני נשברתי מהבכיינות שלה באמצע הקריאה - עם כל הכבוד, המצב שלה לא כזה מיוחד - אני כטיפוס לא קטן באופן מיוחד התאמנתי והתגלגלתי תקופות בצורה די סדירה בקבוצות שחלק לא קטן מהן נע לבין 10 קילו לכמעט 50 קילו מעלי וחלק נכבד מהחיים הקשים ביותר והקרבות המעניינים ביותר סיפק לי דווקא מישהו שהיה קל ממני ב15 קילו להערכתי.. (קבוצה לא גדולה, הוא והחברה הכשרונית שלו היו היחידים הקטנים ממני בה), קצת קשה לשפוט אובייקטיבית אבל אני חושב שהתקדמתי בתקופות האלו מהר יותר וטוב יותר מאשר אם הייתי אני הכבד והגדול בקבוצה..


אז היו לה רק 4 הכנעות אחרי שנה וחצי אימון, נשמע קצת כמו אוי-יוי-יוי (והרבה כמו להתמקד בצדדים הפחות חשובים של האימון)
 
האם נקודת המוצא שלך, כשנכנסת לקבוצה ההיא,

דומה לנקודת המוצא של אישה ממוצעת הנכנסת לקבוצת BJJ?
למשל, מבחינת התמודדות עם כאב, קושי פיזי, תחושת חוסר התקדמות, כישלון, נכונות לשרוד פציעות ולחזור להתאמן...?
 

Tonjin

New member
האם נקודות המוצא שלי דומה לזו של גבר ממוצע?

או לזו של גבר לא ממוצע (קטן או גדול ממנו בהרבה), או של נערה עם גשר בשיניים...?

ואללה, לא יודע...

אין לי מושג איך מכמתים ומודדים דברים כאלו, יש לי מושג די ברור לגבי כך שכל אחד ואחת מכל צבע מין גודל ומצב גופני צריך להתמודד עם תמהיל זה או אחר של המצבים האלו אם הוא/היא רוצים להתאמן..

לחלקנו תחומים מסויימים קלים יותר (אגב, נדמה לי שלגבי השאלה הראשונה שלך - די מקובל להניח שלנשים סיבולת כאב טובה יותר) ואחרים קלים פחות, אצל חלקנו זה הפוך - מי שלא מתאים לו להתמודד עם התחומים שציינת, לא יתאמן כנראה לאורך זמן, ולא חשוב איזו מערכת מין הוא הגריל בלידה..
 
ל כאילו נכון, כל עוד לא זוכרים שנשים הן

מיעוט באמנויות לחימה כמעט בכל מקום וכל תחום, והן מיעוט קטן עוד יותר ברמות הדרכה. ככל שהדרגה יותר בכירה, כך רואים שם פחות נשים.

וכמו שכבר הודגם יפה בתחומים אחרים, כמו ניהול, אקדמיה, צבא ופוליטיקה, לפחות חלק מזה לא עניין של כישורים ויכולת אלא של הבניה, חיברות, הסללה ועוד. ילדה טובה מתחפשת בפורים לנסיכה של דיסני, ילד טוב מתחפש לגיבור על. כשרואים ילדה מתחפשת לגיבור-על מתחילות הערות מוזרות והמסר עובר. דיברנו על זה כבר הרבה כאן בעבר.

השאלה הגדולה היא אם רוצים שכך יישאר.
כי אם רוצים יותר נשים בתחום, צריך לשנות משהו.
 

Tonjin

New member
תגיד לי אתה, מה?

כי מהמתואר בבלוג, הבחורה טופלה בצורה שכל אחד ואחת היו מתקנאים בה, והיא בכל זאת בוכה..

אתה מסוגל לומר לי איך היית אתה הופך את החוויה שלה לאחרת?
(לפעמים כל מה שאפשר לעשות זה להביא את הסוס לשוקת)


אישית - אני רואה הכנסה של מגדר כאן כמיותרת, לכל תלמיד יש את הצרכים והבעיות הספציפיים שלו ועלי כמורה לספק לו סביבה אידיאלית לגדילה. איני רואה סיבה או היגיון להכניס את תלמיד X למסגרת 'גברים' ואת תלמידה Y למשבצת 'נשים' (מה גם שהבעיות שהם נתקלים/יתקלו בהם יהיו חופפות בתקופות מסויימות ושונות באחרות), אלא פשוט לנסות וללמד אותם לפי הצרכים של תלמיד X ותלמידה Y...
 

Tonjin

New member
אגב, רק בשביל לסבר את האוזן

ג'יגורו קאנו (מייסד הג'ודו) החל את אימוניו במשקל 41 קילו (וגובה 157)
גובהו של אואשיבה היה 155 סנטימטר
ברוס לי הילך רוב ימיו במשקל 65 קילו
ריקרדו דלה ריווה היה מתחרה בקטגוריית משקל של 64 קילו
הליו גרייסי בשיא משקלו tאי פעם היה מתחרה ב65 קילו...

ספר לי עוד על כמה קשה להיות קטן וחלש ולהתמודד עם כשלונות, אתגרים ופציעות...
 
אז אם היו חמישה מאסטרים קטני גוף,

ואני בשקט יכול להוסיף את המורה שלי ואת שלו, אז בוא ניפטר מקטגוריות המשקל בכל סוגי ספורט-הלחימה, לא? הרי אם אואשיבה היה 155 ס"מ, אין שום סיבה שמישהו באותו גובה לא יגיע ליוקוזונה בסומו, נכון?

אז אחרי שנניח לכמה פנומנים שנמצאים כל-כך ימינה על עקומת הפעמון שהם לא ממש יכולים להשפיע על איזושהי סטטיסטיקה משמעותית, אולי נדבר על רוב האנשים?
 

Tonjin

New member
דוד, במחילה - אתה לא בדיון הנכון..

אף אחד לא טען (בטח שלא אני, ויש לך ה-מ-ו-ן עדויות בשרשורים קודמים) שכוח וגודל לא רלוונטיים באמנויות לחימה או שצריך לבטל קטגוריות משקל...

א-ב-ל, הדיון *כן* עסק בחוויות של אנשים קטנים וחלשים פיזית בצורה משמעותית משאר המתאמנים ובכמה או-יו-יוי שזה מסוכן להם להתאמן, שהם מסיגים רק 4 הכנעות בשנת האימון הראשונה - הדיון הרחיק לכת עד כדי כך שהיתה בו מי שהציעה שיאסרו על שימוש בכוח באמנויות לחימה....



גם האנשים האלו שציינתי למעלה, התחילו להתאמן כשהם קטנים וחלשים באופן משמעותי מכולם, אני חושב שהסיבה שהם לא התייללו על זה בבלוג שלהם אחרי שנה של אימון

הם חשקו שיניים והמשיכו להתאמן הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שהם הפכו למה שהם, לא פחות מזה שהם "פנומנים"... (ולא יחסר מי שיאמר לך שההבדל בין פנומן לסתם man,זה בדיוק כמות האימון)

שים לב שיש עוד אנשים קטנים לרוב באמנויות לחימה ששמם לא עלה (אדי בראבו, בי-ג''-פן ועוד רבים וטובים) וכן גם בסומו יש והיו יוקוזונות שהיו קטנים יחסית ונצחו בעקביות אנשים גדולים מהם בסביבות ה100 קילו..



והבחירה בשמות מוכרים היא מן הסתם מסיבות טכניות - אם אדבר איתך על וויל, נאו והירומי כדוגמאות, זה לא יאמר לך כלום...
 
בגלל זה התייחסתי לגודל בתגובה אחת, ולשאר

הנושאים בהודעה אחרת.

ושוב: נכון שיש אמני לחימה קטנים. מיאנואומי היה כרטיס הכניסה שלי לסומו, רק בגלל הגודל. אבל עד כמה שאני יודע, לא תמצא סומו מקצועני בפחות מ-90 קילו, ועם כל הכבוד לאלה שבקצה הנמוך של הסקאלה, הם המיעוט. היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

וכך גם באמנויות לחימה אחרות. קטגוריות-המשקל בג'ודו, היאבקות, איגרוף וטאיקוונדו לא נמצאות שם רק בשביל "תחרות הוגנת".
 

Tonjin

New member
אז פתאום הן "אמנויות לחימה" ולא"ספורט לחימה"?

קטגוריות משקל בפירוש נמצאות שם בשביל תחרות הוגנת, בשביל מה עוד?!

בכל שיטת לחימה ראויה לשמה מתאמנים כולם עם כולם, והשאיפה היא בפירוש שהקטן יוכל לתת תשובה הולמת לגדול (ונכון, כפי שכתבתי כאן לא אחת - לא תמיד זה מצליח...), הנמוך לגבוה וכך הלאה.. לא חושב שבשום מקום חוץ מאשר אולי בנבחרת אולימפית לקראת תחרות, יש 'גטאות של קבוצות משקל'...

בתחרויות מחלקים לקטגוריות משקל בדיוק שביל לשמור על תחרות הוגנת ובטוחה, אגב לא בכל התחרויות - דווקא בבג'ג' (גם בג'ודו ביפן, בתחרות אחת גדולה וממלכתית לפחות, ובכל התחרויות בטומיקי-אייקידו המשקלים פתוחים) מקפידים בכל תחרות רצינית על טורניר אבסולוט (פתוח לכ-ו-ל-ם), הרבה פעמים רואים שם דברים מעניינים מאד..
 
צודק. לא לכתוב הודעות כשאני עייף מדי.

המשך אחרי שאתעורר.
אולי סביב 2019...
 

מאיהתזה

New member
אני עדיין מקווה

אני עדיין מקווה לעבור מטמורפוזה פתאומית לרנזו גרייסי... אל תיקח את תקוותי
 
חנוך לנער על פי דרכו

ולנערה על פי דרכה.
מיתר צודקת שהבלוג הנו יללות וצדקנות נשית-אמריקאית.
מאידך, הנקודה שהועלתה רלוואנטית.
אני,
תלוי מטרות תרגול, ותלוי מתאמן.
יש מקרים בהן אתאים מתאמנים על פי רמה/גובה/משקל/מגדר.
יש מקרים שבדיוק ההפך, אתאים את ההופכי.
ויש מקרים שמסתדרים בשתי שורות ומתרגלים לפי הסדר כולם עם כולם.
וכמובן תמיד תוך התחשבות מקסימאלית ברגישויות של המתאמן במידת האפשר.
 
למעלה