גישה לנכים ברכבת - נושא לדיון
גישה לנכים ברכבת - נושא לדיון
להלן סוגיה לדיון שאני מעלה גם כאן וגם בפורום זכויות ומגבלות: לאחרונה הוסבו קרונות רבים ברכבת ישראל (קרון אחד בכל מערך קומותיים וקרון אחד בחלק ניכר ממערכי הקרונועים) כך שיאפשרו הובלה של כסא גלגלים אחד (בקומותיים) או שניים (בקרונועים). ההסבה כללה פירוק של ארבעה מושבים, סימון בצהוב (למתקשים בראייה) של הידיות באיזור הכניסה לקרון וסימון מבחוץ של הכניסה לחלק הנגיש לנכים ע"י מדבקות עם הסמל המתאים (אחת קטנה על הדלת עצמה ואחת גדולה יותר בסמוך אליה). בהתחשב בכך שמספר הנוסעים ברכבת עם כסא גלגלים כיום הוא בערך 0 (זאת על-פי מידע מבוסס ממקורות מוסמכים), וכן בהתחשב בכך שרכבת ישראל של היום משוועת למושבים על מנת להסיע את המוני הנוסעים המצטופפים בעמידה, האם היה זה קורבן ראוי למען המטרה הנעלה הזו (בהערכה גסה, אני מניח שניתן לומר שלפחות בחצי מהרכבות היום יש גישה לכסאות גלגלים וכן ברוב הגדול של התחנות), או שמא אנו ´נוסעים פול-גז בניוטרל´? כמובן שצריך להתחשב בנתונים נוספים - א. גם מקום עמידה נוסף, שמתפנה בעקבות הסרת המושבים, הוא מצרך מאוד מבוקש ברכבות של יום ראשון, ואולי יש בכך מעין שיפור. ב. ניתן היה, אני מניח, להתקין כסאות מתקפלים במקום אלו הקבועים. מרבית הקרונועים הגיעו לארץ מצוידים בכאלו בשטחים הסמוכים לכניסות, אולם אלו הוסרו והוחלפו בכסאות קבועים, ככה"נ בגלל התחזוקה הרבה הנדרשת. האם רכבת ישראל היתה צריכה להתמודד עם ההשקעה הנוספת שבהתקנת כסאות מתקפלים (הישנים עוד מצויים במחסני הרכבת, אבל לא בטוח שניתן להשתמש בהם בלא ריפוד מחדש) ותחזוקה שלהם? ואולי הממשלה בכלל צריכה לסייע במימון הקלת הגישה לנכים, מתוקף היותה ימי שאמורה לראות את התמונה הגדולה תוך כדי דאגה לכל אחד מהאזרחים? אשמח לשמוע את כל רעיונותיכם ודעותיכם בנושא.
גישה לנכים ברכבת - נושא לדיון
להלן סוגיה לדיון שאני מעלה גם כאן וגם בפורום זכויות ומגבלות: לאחרונה הוסבו קרונות רבים ברכבת ישראל (קרון אחד בכל מערך קומותיים וקרון אחד בחלק ניכר ממערכי הקרונועים) כך שיאפשרו הובלה של כסא גלגלים אחד (בקומותיים) או שניים (בקרונועים). ההסבה כללה פירוק של ארבעה מושבים, סימון בצהוב (למתקשים בראייה) של הידיות באיזור הכניסה לקרון וסימון מבחוץ של הכניסה לחלק הנגיש לנכים ע"י מדבקות עם הסמל המתאים (אחת קטנה על הדלת עצמה ואחת גדולה יותר בסמוך אליה). בהתחשב בכך שמספר הנוסעים ברכבת עם כסא גלגלים כיום הוא בערך 0 (זאת על-פי מידע מבוסס ממקורות מוסמכים), וכן בהתחשב בכך שרכבת ישראל של היום משוועת למושבים על מנת להסיע את המוני הנוסעים המצטופפים בעמידה, האם היה זה קורבן ראוי למען המטרה הנעלה הזו (בהערכה גסה, אני מניח שניתן לומר שלפחות בחצי מהרכבות היום יש גישה לכסאות גלגלים וכן ברוב הגדול של התחנות), או שמא אנו ´נוסעים פול-גז בניוטרל´? כמובן שצריך להתחשב בנתונים נוספים - א. גם מקום עמידה נוסף, שמתפנה בעקבות הסרת המושבים, הוא מצרך מאוד מבוקש ברכבות של יום ראשון, ואולי יש בכך מעין שיפור. ב. ניתן היה, אני מניח, להתקין כסאות מתקפלים במקום אלו הקבועים. מרבית הקרונועים הגיעו לארץ מצוידים בכאלו בשטחים הסמוכים לכניסות, אולם אלו הוסרו והוחלפו בכסאות קבועים, ככה"נ בגלל התחזוקה הרבה הנדרשת. האם רכבת ישראל היתה צריכה להתמודד עם ההשקעה הנוספת שבהתקנת כסאות מתקפלים (הישנים עוד מצויים במחסני הרכבת, אבל לא בטוח שניתן להשתמש בהם בלא ריפוד מחדש) ותחזוקה שלהם? ואולי הממשלה בכלל צריכה לסייע במימון הקלת הגישה לנכים, מתוקף היותה ימי שאמורה לראות את התמונה הגדולה תוך כדי דאגה לכל אחד מהאזרחים? אשמח לשמוע את כל רעיונותיכם ודעותיכם בנושא.