גירל פאואר
מאז ומתמיד היינו שלישייה. היינו שלוש הבנות הכי יפות, חכמות ופופולאריות בשכבה, בשכונה ובאופן כללי בכל מקום שהגענו אליו. שלוש בנות מבתים טובים, שלא חסכו מהן שום דבר – לא כסף, לא זמן והשקעה, לא תשומת לב. היינו שלוש בנות עם שמחת חיים שלא תאמן. היו לנו אפילו כינויים – תותי, שדומה לקארין אופיר, טולי, המכונה גם שטותי, ולולי, המכונה גם `הפרחה`. מאהבה, כמובן. והכי חשוב, הוא שתמיד ידענו להתמודד עם כל משבר, עם כל מצב. תמיד היינו ביחד. התמודדנו כל כך טוב עם כל ההצקות הקטנות של החיים, והפכנו אותם לדברים מדהימים. ללמוד למבחן ביחד הייתה חוויה כל פעם מחדש. שישי בערב ומוצאי שבת היו מסורת שכמעט אף פעם לא נשברה. היו לנו את הטקסים הקטנים שלנו – כל שנה ביום האחרון של החופש נוסעים ללונה פארק. כל פסח למימדיון או לאטרקציה. פעם בחודש חודש וחצי נוסעים ליום קניות בתל אביב. פעם בשבועיים ביום החופשי שלנו עושים סיבוב קניונים ומוציאים סכום בן ארבע ספרות לפחות על בגדים ואיפור. והיינו מאושרות כל כך, וחזקות כל כך, והאמנו שלנצח נשאר צעירות, יפות, עשירות, מקובלות, והכי חשוב – שלנצח נשאר ביחד, וששום דבר לא יוכל להפריד בינינו. עוד מוסד ביחסים שלנו היה התמודדות עם היזרקות על ידי בן זוג. מי שנזרקה פונקה בכזאת אהבה על ידי השתיים האחרות, שכבר חשבו ששווה להיזרק רק בשביל לקבל את היחס הזה. היא החליטה מה עושים, לאן הולכים, איך מתנהגים, והשתיים האחרות עשו ושתקו. באהבה, כמובן. לא היינו מתפרעות, אל תבינו אותי לא נכון. לדוגמא, כשלולי נזרקה, יצאנו לארבעה ימים באילת, במהלכם התחלנו עם כל מה שזז, וגם עם כמה דברים שלא. רקדנו המון, היינו המון בים ובמסיבות קצף, ו--- התגברנו יחד איתה. כשתותי נזרקה, לטולי היה בית ריק. היינו אצלה, צופות בפעם השלושים ותשע ב`תלמה ולואיז`, `החתונה של החבר שלי`, וסרט הפולחן שלנו – אל תשאלו למה – חנות קטנה ומטריפה. השבוע טולי נזרקה. היא רצתה מאד לנסוע למסיבה בצפון, שאנחנו לא מכירות בה אף אחד. כמובן שבאנו. היא בקשה, שלשם שינוי נפסיק להיות `ילדות טובות`. שהפעם נהיה האנטיתזה למה שאנחנו תמיד. והכריחה אותנו להבטיח שהפעם משתכרים. כמובן שהסכמנו. מאהבה, כמובן. הכניסה שלנו לשם לא תישכח כל כך מהר. שלוש יפהפיות במגפיים ומעילי עור שנכנסות לדיסקוטק הן אף פעם לא שינוי גדול ממה שקורה שם, אבל אנחנו היינו משהו אחר. הדלקנו סיגריות והלכנו לבדוק את הבאר. שתי טקילות עם ספרייט כל אחת, רק בשביל להכנס לאווירת המסיבה. יושבים על הבאר עם עוד סיגריה. הברמן חמוד ומתקשר איתנו נהדר, אז למה לא…? וודקה תפוזים לכל אחת על חשבון הבית. הייתה שאלה בכלל? כמובן, הכל הולך. ואז הלכנו לרקוד קצת. התפרעות כזאת לא זכורה לזקנות החבורה. כשטולי התחילה להיזכר באידיוט שזרק אותה, חזרנו לבאר. הברמן המליץ על קוקטייל שאני לא זוכרת את השם שלו, אבל הטעם זכור לי היטב. זה היה יותר מדי בשביל שלושתינו. אז כן, אז רקדנו כמו שבחיים לא רקדנו לפני. אז לא היה בן במסיבה שלא היה נותן הכל בשביל לצאת מהמסיבה עם אחת משלושתנו, ולו רק בגלל המופרעות ששידרנו. אז כן, לחצי שעה אחת היינו משוחררות יותר מתמיד. אבל זה לא שווה את זה. תותי סיימה את הערב בישיבה על המדרגות בלי יכולת להרים את עצמה, כשהתנועה היחידה שהיא יכולה לעשות היא להתכופף מבעד למעקה כדי להקיא. לולי נכנסה לשירותים מרוחה על איזה ערס שמאד התלהב ממנה, ונעצרה בשנייה האחרונה על ידי טולי, שפשוט התחילה לבכות את כל סיפור חייה. טולי בכתה אבא שעזב את הבית כשהיא הייתה בת תשע. טולי בכתה ילד שעזב אותה בגיל תשע עשרה. טולי בכתה את הגבר שהיא כל כך אוהבת, שמעולם לא אהב אותה באותה מידה, וטולי בכתה את הימים הנמתחים והלילות המקוללים שמחכים לה עכשיו, עד שהיא שוב תתגבר. זה שהסיע אותנו לבית שבו ישנו קילל את הרגע שבו הוא התנדב לעשות את זה. שלוש בנות מרוסקות לו על המושב האחורי, אחת – היחידה שיודעת את הדרך – ישנה, ואם יעירו אותה היא תקיא. השנייה לא יכולה להפסיק לבכות, והשלישית מספרת לו את הברווזון המכוער בגרסת הדאנס שלו. באותו רגע הבנתי, שהחבורה שלנו מתפרקת. שהגירל פאואר לא יכול להוציא אותנו מכל מצב ומכל צרה. יש דברים שאנחנו צריכות להתמודד איתם לבד. באותו רגע הבנתי עוד משהו. אין דרכי קיצור, ואין דרכי בריחה. כשקשה לך , את צריכה להתמודד. מעיל עור, מגפיים וסיגריה לא ישנו את מי שאת. אלכוהול לא ישנה את מה שעבר עלייך. ליהפך. הוא יחשוף את כל הזוועות שקבורות אצלך, יפתח תיבות פנדורה שהאמנת שכבר הלכו לאיבוד, הוא יחשוף אותך בפני עצמך ובפני העולם במלוא עליבותך – ילדה שיכורה וחסרת שליטה. אני לא מנסה להטיף נגד. אולי יש אנשים שזה מתאים להם. אבל אצלי אותו לילה גרם לשינוי. אני מאמינה שגם אצל שתי האחרות. לי, לילה אחד של אלכוהול עלה בשתי החברות הכי טובות שאי פעם היו לי ושאי פעם יהיו לי. מי מוכן לקחת את הסיכון? ++ הסיפור קצת ישן, ולא כל הפרטים בו מדוייקים (אני, לדוגמא, מה לעשות, מעולם לא הייתי יפהפיה כמתואר, אבל מה לא עושים בשם החופש הספרותי... זה יותר זול מניתוח פלסטי, מה שבטוח...) אבל הוא נראה לי מתאים במסגרת פורים, תחפושות, מסכות, וכד`. וחברה, יין יין, אבל אל תשתוללו הערב... אוהבת מאד מאד מאד, איב.
מאז ומתמיד היינו שלישייה. היינו שלוש הבנות הכי יפות, חכמות ופופולאריות בשכבה, בשכונה ובאופן כללי בכל מקום שהגענו אליו. שלוש בנות מבתים טובים, שלא חסכו מהן שום דבר – לא כסף, לא זמן והשקעה, לא תשומת לב. היינו שלוש בנות עם שמחת חיים שלא תאמן. היו לנו אפילו כינויים – תותי, שדומה לקארין אופיר, טולי, המכונה גם שטותי, ולולי, המכונה גם `הפרחה`. מאהבה, כמובן. והכי חשוב, הוא שתמיד ידענו להתמודד עם כל משבר, עם כל מצב. תמיד היינו ביחד. התמודדנו כל כך טוב עם כל ההצקות הקטנות של החיים, והפכנו אותם לדברים מדהימים. ללמוד למבחן ביחד הייתה חוויה כל פעם מחדש. שישי בערב ומוצאי שבת היו מסורת שכמעט אף פעם לא נשברה. היו לנו את הטקסים הקטנים שלנו – כל שנה ביום האחרון של החופש נוסעים ללונה פארק. כל פסח למימדיון או לאטרקציה. פעם בחודש חודש וחצי נוסעים ליום קניות בתל אביב. פעם בשבועיים ביום החופשי שלנו עושים סיבוב קניונים ומוציאים סכום בן ארבע ספרות לפחות על בגדים ואיפור. והיינו מאושרות כל כך, וחזקות כל כך, והאמנו שלנצח נשאר צעירות, יפות, עשירות, מקובלות, והכי חשוב – שלנצח נשאר ביחד, וששום דבר לא יוכל להפריד בינינו. עוד מוסד ביחסים שלנו היה התמודדות עם היזרקות על ידי בן זוג. מי שנזרקה פונקה בכזאת אהבה על ידי השתיים האחרות, שכבר חשבו ששווה להיזרק רק בשביל לקבל את היחס הזה. היא החליטה מה עושים, לאן הולכים, איך מתנהגים, והשתיים האחרות עשו ושתקו. באהבה, כמובן. לא היינו מתפרעות, אל תבינו אותי לא נכון. לדוגמא, כשלולי נזרקה, יצאנו לארבעה ימים באילת, במהלכם התחלנו עם כל מה שזז, וגם עם כמה דברים שלא. רקדנו המון, היינו המון בים ובמסיבות קצף, ו--- התגברנו יחד איתה. כשתותי נזרקה, לטולי היה בית ריק. היינו אצלה, צופות בפעם השלושים ותשע ב`תלמה ולואיז`, `החתונה של החבר שלי`, וסרט הפולחן שלנו – אל תשאלו למה – חנות קטנה ומטריפה. השבוע טולי נזרקה. היא רצתה מאד לנסוע למסיבה בצפון, שאנחנו לא מכירות בה אף אחד. כמובן שבאנו. היא בקשה, שלשם שינוי נפסיק להיות `ילדות טובות`. שהפעם נהיה האנטיתזה למה שאנחנו תמיד. והכריחה אותנו להבטיח שהפעם משתכרים. כמובן שהסכמנו. מאהבה, כמובן. הכניסה שלנו לשם לא תישכח כל כך מהר. שלוש יפהפיות במגפיים ומעילי עור שנכנסות לדיסקוטק הן אף פעם לא שינוי גדול ממה שקורה שם, אבל אנחנו היינו משהו אחר. הדלקנו סיגריות והלכנו לבדוק את הבאר. שתי טקילות עם ספרייט כל אחת, רק בשביל להכנס לאווירת המסיבה. יושבים על הבאר עם עוד סיגריה. הברמן חמוד ומתקשר איתנו נהדר, אז למה לא…? וודקה תפוזים לכל אחת על חשבון הבית. הייתה שאלה בכלל? כמובן, הכל הולך. ואז הלכנו לרקוד קצת. התפרעות כזאת לא זכורה לזקנות החבורה. כשטולי התחילה להיזכר באידיוט שזרק אותה, חזרנו לבאר. הברמן המליץ על קוקטייל שאני לא זוכרת את השם שלו, אבל הטעם זכור לי היטב. זה היה יותר מדי בשביל שלושתינו. אז כן, אז רקדנו כמו שבחיים לא רקדנו לפני. אז לא היה בן במסיבה שלא היה נותן הכל בשביל לצאת מהמסיבה עם אחת משלושתנו, ולו רק בגלל המופרעות ששידרנו. אז כן, לחצי שעה אחת היינו משוחררות יותר מתמיד. אבל זה לא שווה את זה. תותי סיימה את הערב בישיבה על המדרגות בלי יכולת להרים את עצמה, כשהתנועה היחידה שהיא יכולה לעשות היא להתכופף מבעד למעקה כדי להקיא. לולי נכנסה לשירותים מרוחה על איזה ערס שמאד התלהב ממנה, ונעצרה בשנייה האחרונה על ידי טולי, שפשוט התחילה לבכות את כל סיפור חייה. טולי בכתה אבא שעזב את הבית כשהיא הייתה בת תשע. טולי בכתה ילד שעזב אותה בגיל תשע עשרה. טולי בכתה את הגבר שהיא כל כך אוהבת, שמעולם לא אהב אותה באותה מידה, וטולי בכתה את הימים הנמתחים והלילות המקוללים שמחכים לה עכשיו, עד שהיא שוב תתגבר. זה שהסיע אותנו לבית שבו ישנו קילל את הרגע שבו הוא התנדב לעשות את זה. שלוש בנות מרוסקות לו על המושב האחורי, אחת – היחידה שיודעת את הדרך – ישנה, ואם יעירו אותה היא תקיא. השנייה לא יכולה להפסיק לבכות, והשלישית מספרת לו את הברווזון המכוער בגרסת הדאנס שלו. באותו רגע הבנתי, שהחבורה שלנו מתפרקת. שהגירל פאואר לא יכול להוציא אותנו מכל מצב ומכל צרה. יש דברים שאנחנו צריכות להתמודד איתם לבד. באותו רגע הבנתי עוד משהו. אין דרכי קיצור, ואין דרכי בריחה. כשקשה לך , את צריכה להתמודד. מעיל עור, מגפיים וסיגריה לא ישנו את מי שאת. אלכוהול לא ישנה את מה שעבר עלייך. ליהפך. הוא יחשוף את כל הזוועות שקבורות אצלך, יפתח תיבות פנדורה שהאמנת שכבר הלכו לאיבוד, הוא יחשוף אותך בפני עצמך ובפני העולם במלוא עליבותך – ילדה שיכורה וחסרת שליטה. אני לא מנסה להטיף נגד. אולי יש אנשים שזה מתאים להם. אבל אצלי אותו לילה גרם לשינוי. אני מאמינה שגם אצל שתי האחרות. לי, לילה אחד של אלכוהול עלה בשתי החברות הכי טובות שאי פעם היו לי ושאי פעם יהיו לי. מי מוכן לקחת את הסיכון? ++ הסיפור קצת ישן, ולא כל הפרטים בו מדוייקים (אני, לדוגמא, מה לעשות, מעולם לא הייתי יפהפיה כמתואר, אבל מה לא עושים בשם החופש הספרותי... זה יותר זול מניתוח פלסטי, מה שבטוח...) אבל הוא נראה לי מתאים במסגרת פורים, תחפושות, מסכות, וכד`. וחברה, יין יין, אבל אל תשתוללו הערב... אוהבת מאד מאד מאד, איב.