גירושים,
- פותח הנושא liva
- פורסם בתאריך
לא מנסיון אישי
אבל לדעתי ככל שהפרידה תעשה בצורה יותר חברית ובשיתוף פעולה יעיל בין ההורים, הנזק לילד יהיה קטן יותר. אם ההורים יכולים להגיע להסכמות לגבי כל מה שנוגע לגירושין, או ללכת לגישור, ולעשות את הדברים ברוח טובה ככל האפשר, אם הם ישכילו לשמור על יחסים תקינים ביניהם גם לאחר הגירושין, ואם הם יקבעו מערכת שתאפשר לכל אחד מהם להיות עם הילד לעתים קרובות - אני משערת שהנזק לילד יהיה הקטן ביותר שאפשר.
אבל לדעתי ככל שהפרידה תעשה בצורה יותר חברית ובשיתוף פעולה יעיל בין ההורים, הנזק לילד יהיה קטן יותר. אם ההורים יכולים להגיע להסכמות לגבי כל מה שנוגע לגירושין, או ללכת לגישור, ולעשות את הדברים ברוח טובה ככל האפשר, אם הם ישכילו לשמור על יחסים תקינים ביניהם גם לאחר הגירושין, ואם הם יקבעו מערכת שתאפשר לכל אחד מהם להיות עם הילד לעתים קרובות - אני משערת שהנזק לילד יהיה הקטן ביותר שאפשר.
איך למזער נזקים
אני נשואה לאיש שהוריו התגרשו כשהיה בן שנה. גרושין איומים. אז אני יכולה לספר רק מה לא לעשות: לא להפוך את הילד לכלי משחק, לקלף מיקוח - לבקש להשיג את טובת הילד ולא את רעת בן הזוג לשעבר באמצעות הילד. לא להסית את הילד נגד ההורה השני - גם אם זה כבר לא הבנזוג, זה עדיין הורה אהוב. לזכור שאת/ה בחרת לילד את האמא/אבא שלו. אם יש אי נעימות, זו אשמתך ולא אשמת הילד. אז להתנהג כמו מי שאחראי לעניין - ובבגרות. להשלים עם העובדה שהילד הזה קושר ביניכם לנצח ולהתחיל לחשוב איך תוכלו להשלים אחד עם נוכחות השני למענו - כדי שבעוד 20 ומשהו שנה הוא לא ימצא עצמו נקרע בין שני הורים שלא מוכנים להיות יחד בחתונתו. כתכתי אולי בנימה קצת קשה. אבל זה מתוך היכרות עם חמי וחמותי שחיפשו כנראה רק למקסם נזקים.
אני נשואה לאיש שהוריו התגרשו כשהיה בן שנה. גרושין איומים. אז אני יכולה לספר רק מה לא לעשות: לא להפוך את הילד לכלי משחק, לקלף מיקוח - לבקש להשיג את טובת הילד ולא את רעת בן הזוג לשעבר באמצעות הילד. לא להסית את הילד נגד ההורה השני - גם אם זה כבר לא הבנזוג, זה עדיין הורה אהוב. לזכור שאת/ה בחרת לילד את האמא/אבא שלו. אם יש אי נעימות, זו אשמתך ולא אשמת הילד. אז להתנהג כמו מי שאחראי לעניין - ובבגרות. להשלים עם העובדה שהילד הזה קושר ביניכם לנצח ולהתחיל לחשוב איך תוכלו להשלים אחד עם נוכחות השני למענו - כדי שבעוד 20 ומשהו שנה הוא לא ימצא עצמו נקרע בין שני הורים שלא מוכנים להיות יחד בחתונתו. כתכתי אולי בנימה קצת קשה. אבל זה מתוך היכרות עם חמי וחמותי שחיפשו כנראה רק למקסם נזקים.
מסכימה
עד היום הבת מצווה שלי נתפסת ונזכרת בעיני כטראומה- עד כדי כך שאני כמעט לא זוכרת- רק מה שמספרים לי אני יכולה להבין כמה זה היה איום (כולל הפיכת שולחנות והורים זועמים) לא להפוך את הילד לכלי משחק- להסכים קודם כל שהדבר הראשון שאתם עושים הוא למזער את החשיפה של התינוק לריבים- ויכוחים- מתיחויות (גלויות ונסתרות) ובטח לא לגדל אותו בתחושה של מרירות וכעס על אבא/אמא מנסיון אישי כואב שלי- עדיף שלא תדברו (או שתדברו רק על הילד באופן קליני קר) מאשר שכל שיחה תהפוך לסאגה- זה איום וזה נוטע את הפחד והרתיעה עמוק בלב.
עד היום הבת מצווה שלי נתפסת ונזכרת בעיני כטראומה- עד כדי כך שאני כמעט לא זוכרת- רק מה שמספרים לי אני יכולה להבין כמה זה היה איום (כולל הפיכת שולחנות והורים זועמים) לא להפוך את הילד לכלי משחק- להסכים קודם כל שהדבר הראשון שאתם עושים הוא למזער את החשיפה של התינוק לריבים- ויכוחים- מתיחויות (גלויות ונסתרות) ובטח לא לגדל אותו בתחושה של מרירות וכעס על אבא/אמא מנסיון אישי כואב שלי- עדיף שלא תדברו (או שתדברו רק על הילד באופן קליני קר) מאשר שכל שיחה תהפוך לסאגה- זה איום וזה נוטע את הפחד והרתיעה עמוק בלב.
LIVA - אין לי נסיון מגיל חצי שנה
אבל אענה ברמת אינטואיציה ונסיון אישי, שלי כאם מתגרשת לשני ילדי. את שואלת איך משפיעים גירושין על תינוק בן חצי שנה. לפי שאלתך, אני מבינה, קצת אחרת את שאלתך. אני מבינה, שאת שואלת האם העובדה שאתגרש, תשפיע לרעה על תינוק בן חצי שנה בהמשך חייו. זאת הבנתי משאלתך ומתגובתך. תינוק בן חצי שנה, לפי האינטואיציה שלי, מקבל מצב של גירושין אחרת לגמרי מאשר ילדה בת 12, שהספיקה לחיות ולהכיר היטב את אביה, וגם תינוק בן שנה, שחווה מריבות קשות בין ההורים. מסכימה עם חברותי הקודמות- שרצוי למזער למינימום את הויכוחים ואת המתח בנוכחות התינוק- גם אם הוא בן חצי שנה, כי לתקופה זו, של תהליך הגירושין בנוכחות מריבות- לא יהיה גם לתינוק כזה קל. בוודאי, והלוואי, שמצאת בן זוג כזה, שגם יודע להפרד יפה, בצורה תרבותית, בתהליך גישור, ולא בן זוג שרוצה למרר את החיים, או לא את, שרוצה למרר לו את החיים, והכל נעשה על חשבון חסר הישע. מה שאני רוצה לומר, שאם הכל יעשה בתרבותיות, ויהיו הסדרי ראיה נבונים ומאפשרים לשני בני הזוג להיות הורים בפועל לתינוק ואחר כךכאשר יגדל לילד ונער , ואם מערכת היחסים בינכם אחר כך תהיה טובה- עדיף המצב לילד, מאשר לחיות בתנאי מתח נוראיים כל הזמן. אני מכירה אנשים בוגרים, ילדים להורים גרושים, שרק בבגרותם יכלו לומר לי- כמה היה קשה תקופה זו, של סיכסוכים בין ההורים, וכמה טוב היה שהתגרשו סוף סוף. ילדי שלי חוו את גרושי, ביוזמתי, ובהתנגדות אביהם, אחרי 17 שנות נישואין, מתוכם תקופה של כמעט 10 שנים של יחסים לא טובים. ילדתי- ממש נולדה אל תוך התחלת המשבר. ההחלטה להתגרש, היא לא החלטה קלה, ובמקרה שלנו, הלכנו קודם ליעוץ נישואין, כדי לבדוק אם ניתן להציל את המצב. היה זה או מאוחר מידי, או פשוט היה ברור שאין סכוי לנשואין אלה, והם לא טובים לכל המעורבים בדבר. אני מניחה, שגם לך אישית, עצם ההחלטה לא קלה, ולכן נשאלת השאלה. היום, אחרי 15 עשרה שנה, אני מניחה שאם ילדי היו מסוגלים לענות לשאלתך- הם היו אומרים, שטוב שהתגרשנו. הם היום אנשים בוגרים, שמבינים את השונות העצומה בין שנינו, הוריהם, ואת אי היכלת לגשר בין שונות זו. הם עדיין לא מסוגלים לומר זאת לי. אבל, מאז הגירושין, כל המתח נגמר, ואחרי תקופה לא ארוכה, החל מחדש קשר ביני לבין בן זוגי(לפני כן עדיין כעסתי עליו בתוכי, כי נשאר לגור בבית סמוך, כמעט צמוד, לידי , בטיעון שזה לטובת ילדי). למה הכוונה החל קשר- הכוונה שאחרי שגמרתי בתוכי לכעוס על המצב הזה, והשלמתי איתו- נוצר קשר עיניני ביננו, כאשר שני הילדים שמחים באביהם ובאמם באותה מידה, אין שום הסתה, כפי שהייתה בתהליך הגרושין(מהצד השני, שלךא רצה להתגרש), אין שום מריבות יותר. היום, אנחנו במצב שאני חונה בחניה שלו(הוא לא צריך אותה והציע אותה לי), הוא קונה עבורי בשר בשוק ואני משלמת לו, כנ"ל ירקות. אם הוא עורך ארוכה חגיגית לאחד הילדים, לרגל יום הולדת או כל ארוע מיוחד אחר, אני מוזמנת, והאווירה מצויינת. אין לי שום רגש לגביו. הוא פשוט אדם שאני מכירה היטב, זהו. אני טוענת כל הזמן, וזה מה שחשוב, שכולנו הרווחנו מהעובדה שהתגרשנו. הוא מאושר בחברות שמצא, מצבו הכלכלי השתפר בצורה משמעותית ביותר, לילדיח יש אבא ואמא, ולא אבא ואמא שעסוקים בעצמם ובמלחמות זה בזה. ביתי יצרה קשר זוגי נפלא, בריא מאד, שנמשך כבר תקופה ארוכה. היא בת 26. גם בני יצר קשר טוב, אחר, ולא נראה לי, שבזוגיות הארוכה של שניהם, יש השפעה לעובדה שהוריהם התגרשו. העובדה ששנים רבות אחרי השנתיים האחרונות של הנישואין, שהיו קשות ביותר(ניתן היה לחתוך את המתח בסכין) - הקשר ביננו הוא טוב- משמעותית ביותר עבורם. הבן היה בן 14 כאשר נסתיימו הגרושין, היא הייתה בת 9.5 שנים. היא אוהבת מאד את אביה, והוא אותה- כאשר בזמן הנישואין הקשר של אביה היה בעיקר עם הבן. כמובן שהקשר של הבן עם האב קרוב מאד, גם כן. זה מה שאני יכולה לומר, מנסיוני ומהאינטואיציה. הספרות המקצועית ובעלי המקצוע - לא תמיד מתאמים למציאוית - כמו בתחומים רבים. דסי
אבל אענה ברמת אינטואיציה ונסיון אישי, שלי כאם מתגרשת לשני ילדי. את שואלת איך משפיעים גירושין על תינוק בן חצי שנה. לפי שאלתך, אני מבינה, קצת אחרת את שאלתך. אני מבינה, שאת שואלת האם העובדה שאתגרש, תשפיע לרעה על תינוק בן חצי שנה בהמשך חייו. זאת הבנתי משאלתך ומתגובתך. תינוק בן חצי שנה, לפי האינטואיציה שלי, מקבל מצב של גירושין אחרת לגמרי מאשר ילדה בת 12, שהספיקה לחיות ולהכיר היטב את אביה, וגם תינוק בן שנה, שחווה מריבות קשות בין ההורים. מסכימה עם חברותי הקודמות- שרצוי למזער למינימום את הויכוחים ואת המתח בנוכחות התינוק- גם אם הוא בן חצי שנה, כי לתקופה זו, של תהליך הגירושין בנוכחות מריבות- לא יהיה גם לתינוק כזה קל. בוודאי, והלוואי, שמצאת בן זוג כזה, שגם יודע להפרד יפה, בצורה תרבותית, בתהליך גישור, ולא בן זוג שרוצה למרר את החיים, או לא את, שרוצה למרר לו את החיים, והכל נעשה על חשבון חסר הישע. מה שאני רוצה לומר, שאם הכל יעשה בתרבותיות, ויהיו הסדרי ראיה נבונים ומאפשרים לשני בני הזוג להיות הורים בפועל לתינוק ואחר כךכאשר יגדל לילד ונער , ואם מערכת היחסים בינכם אחר כך תהיה טובה- עדיף המצב לילד, מאשר לחיות בתנאי מתח נוראיים כל הזמן. אני מכירה אנשים בוגרים, ילדים להורים גרושים, שרק בבגרותם יכלו לומר לי- כמה היה קשה תקופה זו, של סיכסוכים בין ההורים, וכמה טוב היה שהתגרשו סוף סוף. ילדי שלי חוו את גרושי, ביוזמתי, ובהתנגדות אביהם, אחרי 17 שנות נישואין, מתוכם תקופה של כמעט 10 שנים של יחסים לא טובים. ילדתי- ממש נולדה אל תוך התחלת המשבר. ההחלטה להתגרש, היא לא החלטה קלה, ובמקרה שלנו, הלכנו קודם ליעוץ נישואין, כדי לבדוק אם ניתן להציל את המצב. היה זה או מאוחר מידי, או פשוט היה ברור שאין סכוי לנשואין אלה, והם לא טובים לכל המעורבים בדבר. אני מניחה, שגם לך אישית, עצם ההחלטה לא קלה, ולכן נשאלת השאלה. היום, אחרי 15 עשרה שנה, אני מניחה שאם ילדי היו מסוגלים לענות לשאלתך- הם היו אומרים, שטוב שהתגרשנו. הם היום אנשים בוגרים, שמבינים את השונות העצומה בין שנינו, הוריהם, ואת אי היכלת לגשר בין שונות זו. הם עדיין לא מסוגלים לומר זאת לי. אבל, מאז הגירושין, כל המתח נגמר, ואחרי תקופה לא ארוכה, החל מחדש קשר ביני לבין בן זוגי(לפני כן עדיין כעסתי עליו בתוכי, כי נשאר לגור בבית סמוך, כמעט צמוד, לידי , בטיעון שזה לטובת ילדי). למה הכוונה החל קשר- הכוונה שאחרי שגמרתי בתוכי לכעוס על המצב הזה, והשלמתי איתו- נוצר קשר עיניני ביננו, כאשר שני הילדים שמחים באביהם ובאמם באותה מידה, אין שום הסתה, כפי שהייתה בתהליך הגרושין(מהצד השני, שלךא רצה להתגרש), אין שום מריבות יותר. היום, אנחנו במצב שאני חונה בחניה שלו(הוא לא צריך אותה והציע אותה לי), הוא קונה עבורי בשר בשוק ואני משלמת לו, כנ"ל ירקות. אם הוא עורך ארוכה חגיגית לאחד הילדים, לרגל יום הולדת או כל ארוע מיוחד אחר, אני מוזמנת, והאווירה מצויינת. אין לי שום רגש לגביו. הוא פשוט אדם שאני מכירה היטב, זהו. אני טוענת כל הזמן, וזה מה שחשוב, שכולנו הרווחנו מהעובדה שהתגרשנו. הוא מאושר בחברות שמצא, מצבו הכלכלי השתפר בצורה משמעותית ביותר, לילדיח יש אבא ואמא, ולא אבא ואמא שעסוקים בעצמם ובמלחמות זה בזה. ביתי יצרה קשר זוגי נפלא, בריא מאד, שנמשך כבר תקופה ארוכה. היא בת 26. גם בני יצר קשר טוב, אחר, ולא נראה לי, שבזוגיות הארוכה של שניהם, יש השפעה לעובדה שהוריהם התגרשו. העובדה ששנים רבות אחרי השנתיים האחרונות של הנישואין, שהיו קשות ביותר(ניתן היה לחתוך את המתח בסכין) - הקשר ביננו הוא טוב- משמעותית ביותר עבורם. הבן היה בן 14 כאשר נסתיימו הגרושין, היא הייתה בת 9.5 שנים. היא אוהבת מאד את אביה, והוא אותה- כאשר בזמן הנישואין הקשר של אביה היה בעיקר עם הבן. כמובן שהקשר של הבן עם האב קרוב מאד, גם כן. זה מה שאני יכולה לומר, מנסיוני ומהאינטואיציה. הספרות המקצועית ובעלי המקצוע - לא תמיד מתאמים למציאוית - כמו בתחומים רבים. דסי
השאלה הזאת נשמעת כאילו את מחפשת
חיזוק להחלטה להתגרש. את זה - תוכלי למצוא רק אצלך. שני דברים שאוכל לומר: אחד - קשר מעורער הוא רע. אבל אולי עוד יש דרך חזרה. שני - קשר בין הורים גרושים, גם הוא קשר (זוגי) לכל החיים. גם אותו צריך לטפח, לשמור עליו, לכבד זה את זה, לתת מקום לדעות השונות וכו'. כך או כך - הייתי פונה ליעוץ מקצועי/גישור.
חיזוק להחלטה להתגרש. את זה - תוכלי למצוא רק אצלך. שני דברים שאוכל לומר: אחד - קשר מעורער הוא רע. אבל אולי עוד יש דרך חזרה. שני - קשר בין הורים גרושים, גם הוא קשר (זוגי) לכל החיים. גם אותו צריך לטפח, לשמור עליו, לכבד זה את זה, לתת מקום לדעות השונות וכו'. כך או כך - הייתי פונה ליעוץ מקצועי/גישור.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.