וואו מיכל, שאלה קשה...
אני חושבת שגדלתי בבית באותה פתיחות שיש היום. דיברנו על האימוץ חופשי, אבל- התקופה היתה אחרת, התקשורת היתה אחרת, החשיפה למידע בערוץ הראשון... היתה מזערית ומי חלם על אינטרנט. אי שם בגיל ההתבגרות עשיתי עבודה על אימוץ ואני ואבא שלי חפרנו בספריות למצוא אי אלו ספרים בעברית. מצאנו ארבעה, ותיראו כמה יש היום. את סיפור האימוץ לא הקריאו מספר, אלא מהראש, עפ"י ההנחיות כנראה... לגבי הרקע, אינגליש, הורי סיפרו לי מדוע נמסרתי לאימוץ, את הספור הכללי שמסרו להם. שאני מניחה שהוא משקף הרבה ספורים באותה תקופה. נכון, אין תמונות, קשר או מידע נוסף. המזל שלי בענין הפתיחות, היה שהיינו 3 בנות מאומצות בכיתה, שנכון לאז זה היה ה מ ו ן . ולכן לדעתי כל בוגרי היסודי שלי, מקבלים אימוץ בטבעיות. לשאלתך מיכל, אני לא חושבת שחוסר פתיחות מעקב פתיחת תיק, אולי להיפך. אם בקושי היו מדברים איתי, ולא היו לי תשובות לשאלות ש"הטרידו" בכל גיל, אולי הייתי רצה לפתוח את התיק. אבל על הסקרנות רוב המידע ענה לי. היום אני רוצה דברים שהורי כבר לא יכולים לתת לי: כמו שנתלי כתבה- מידע רפואי הכי הכי חשוב לי, מוצא, שעת לידה (נשמע אידיוטי?) וכן- היום גם אולי פרטים נוספים על הסיבות למסירתי לאימוץ . ועוד דבר- זו דעתי אבל היא לא חד משמעית, זה קשור לאופי, לבית בו גדלת, לסקרנות האישית שלך ואולי גם לאורח החיים כיום. כמו שאמרתי שאלה קשה...