גיליתי, נכנסתי והוקסמתי...
- פותח הנושא קרן בע
- פורסם בתאריך
לא מפריע לי לענות...
אבא גאה: הוקסמתי מזה שאתם קיימים. ועל מה שמדברים פה. אינגליש: קודם כל אני חושבת שכל מי שמאמץ עושה דבר מדהים ומצווה ענקית, גם אם ציינו פה שזה באיזה מקום אנוכי. אני בת 26 נשואה 5 חודשים ולפני פתיחת התיק. לפני 3 שנים לערך הלכתי לפתוח את התיק ויצרתי קשר עם עובדת סוציאלית מס´ פעמים, אך כל פעם שקבענו פגישה, משהו השתבש (מחלה, שביתה וכו´). אז החלטתי שזה סימן שזה לא הזמן המתאים. היום אני שוב שוקלת להתחיל את התהליך מחדש. יש לי המון שאלות פתוחות, ומעגל לא סגור, עד שאברר. אין לי רצון לפגוש את ההורים הביולוגיים או לדעת מי הם, אך יש שאלות לא ברורות ואין מי שיענה לי עליהם. קצת עליי: נולדתי בירושלים ואומצתי בגיל 10 ימים
כיף לי. יש לי אחות שהיא גם מאומצת. נולדה בחיפה ואומצה בגיל חודש. בזמן תהליך האימוץ שלה אמי נכנסה להריון (הוגדר בזמנו כנס רפואי והייתה כתבה בעיתון), אך לא הפסיקה את תהליך האימוץ ולא גילתה שהיא הרה (לא הסכימה לוותר על אחותי). וכך נולד לנו אח נוסף. באופן כללי, היו ויש לי חיים הכי טובים שאפשר לרצות, הורים מדהימים שהשקיעו ומשקיעים את חייהם למענינו. תמיד ידענו שאנו מאומצות, היו פתוחים והסבירו לנו תמיד. כשהייתי קטנה סבלתי מעט מילדים בסביבה (ילדים זו לא תמיד סביבה תומכת, כשלא ממש מבינים). אך כשגדלים המצב שונה לחלוטין. בתור ילדה מאומצת, תמיד חולפות מחשבות של למה לא רצו אותי, למה ויתרו עליי, וכדומה. אומרים שיש הבדלים בין מאומצים לביולוגיים וזה ממש ממש לא נכון. מעולם לא הרגשנו שיש הפלייה או שאוהבים או מתייחסים שונה לכל ילד. בלבלתי לכם את המח מצטערת, בכל אופן נפלא להיות פה
אבא גאה: הוקסמתי מזה שאתם קיימים. ועל מה שמדברים פה. אינגליש: קודם כל אני חושבת שכל מי שמאמץ עושה דבר מדהים ומצווה ענקית, גם אם ציינו פה שזה באיזה מקום אנוכי. אני בת 26 נשואה 5 חודשים ולפני פתיחת התיק. לפני 3 שנים לערך הלכתי לפתוח את התיק ויצרתי קשר עם עובדת סוציאלית מס´ פעמים, אך כל פעם שקבענו פגישה, משהו השתבש (מחלה, שביתה וכו´). אז החלטתי שזה סימן שזה לא הזמן המתאים. היום אני שוב שוקלת להתחיל את התהליך מחדש. יש לי המון שאלות פתוחות, ומעגל לא סגור, עד שאברר. אין לי רצון לפגוש את ההורים הביולוגיים או לדעת מי הם, אך יש שאלות לא ברורות ואין מי שיענה לי עליהם. קצת עליי: נולדתי בירושלים ואומצתי בגיל 10 ימים
כיף לי. יש לי אחות שהיא גם מאומצת. נולדה בחיפה ואומצה בגיל חודש. בזמן תהליך האימוץ שלה אמי נכנסה להריון (הוגדר בזמנו כנס רפואי והייתה כתבה בעיתון), אך לא הפסיקה את תהליך האימוץ ולא גילתה שהיא הרה (לא הסכימה לוותר על אחותי). וכך נולד לנו אח נוסף. באופן כללי, היו ויש לי חיים הכי טובים שאפשר לרצות, הורים מדהימים שהשקיעו ומשקיעים את חייהם למענינו. תמיד ידענו שאנו מאומצות, היו פתוחים והסבירו לנו תמיד. כשהייתי קטנה סבלתי מעט מילדים בסביבה (ילדים זו לא תמיד סביבה תומכת, כשלא ממש מבינים). אך כשגדלים המצב שונה לחלוטין. בתור ילדה מאומצת, תמיד חולפות מחשבות של למה לא רצו אותי, למה ויתרו עליי, וכדומה. אומרים שיש הבדלים בין מאומצים לביולוגיים וזה ממש ממש לא נכון. מעולם לא הרגשנו שיש הפלייה או שאוהבים או מתייחסים שונה לכל ילד. בלבלתי לכם את המח מצטערת, בכל אופן נפלא להיות פה
תודה רבה לכולם. הילדות...
לפני 20 שנה המודעות לא הייתה כמו היום, וזה היה נחשב לחריג יותר. לילדים קשה זה להבין משהו שונה ולכן הם לא מפרגנים כ"כ. בכיתה א´ היה מקרה שבו הילדים הציקו. למחרת אמא שלי הגיעה ויחד עם המורה נערכה שיחה בכיתה. המורה ציינה שיש לי מזל יותר מכל אחד אחר, מכיוון שאותי "בחרו". השיחה ערכה שיעור שלם, ואח"כ המצב השתנה.
לפני 20 שנה המודעות לא הייתה כמו היום, וזה היה נחשב לחריג יותר. לילדים קשה זה להבין משהו שונה ולכן הם לא מפרגנים כ"כ. בכיתה א´ היה מקרה שבו הילדים הציקו. למחרת אמא שלי הגיעה ויחד עם המורה נערכה שיחה בכיתה. המורה ציינה שיש לי מזל יותר מכל אחד אחר, מכיוון שאותי "בחרו". השיחה ערכה שיעור שלם, ואח"כ המצב השתנה.
תודה וכיף לקרוא. ואם כבר...
כשתפתחי את התיק נשמח אם תשתפי אותנו. בעבר ליוינו מהצד פתיחות תיקי אימוץ שהביאו לכל מיני תוצאות. לנו המאמצים מח"ול יש אמנם מצב קצת אחר: כל הידע הקיים נמצא אצלנו ואין שום חוק מלבד האינטואיציה שלנו שאומר לנו מתי איך וכמה לספר לילדינו. ובכל זאת, אני רואה שרוב המאומצים (לפחות אלו שכותבים כאן) לא ממהרים לדעת את הפרטים, מחכים לרגע מתאים. וזה כמובן מאד מסקרן אותי - למה בעצם? והאם העובדה שאנו חושפים את הילדים שלנו למידע בשלב מוקדם יותר יש בה כדי להפריע להם? בקיצור, כל התהליך מאד לא חד משמעי ולכן רוצים לשמוע כמה שיותר ממי שעובר את זה.
כשתפתחי את התיק נשמח אם תשתפי אותנו. בעבר ליוינו מהצד פתיחות תיקי אימוץ שהביאו לכל מיני תוצאות. לנו המאמצים מח"ול יש אמנם מצב קצת אחר: כל הידע הקיים נמצא אצלנו ואין שום חוק מלבד האינטואיציה שלנו שאומר לנו מתי איך וכמה לספר לילדינו. ובכל זאת, אני רואה שרוב המאומצים (לפחות אלו שכותבים כאן) לא ממהרים לדעת את הפרטים, מחכים לרגע מתאים. וזה כמובן מאד מסקרן אותי - למה בעצם? והאם העובדה שאנו חושפים את הילדים שלנו למידע בשלב מוקדם יותר יש בה כדי להפריע להם? בקיצור, כל התהליך מאד לא חד משמעי ולכן רוצים לשמוע כמה שיותר ממי שעובר את זה.
וואו מיכל, שאלה קשה...
אני חושבת שגדלתי בבית באותה פתיחות שיש היום. דיברנו על האימוץ חופשי, אבל- התקופה היתה אחרת, התקשורת היתה אחרת, החשיפה למידע בערוץ הראשון... היתה מזערית ומי חלם על אינטרנט. אי שם בגיל ההתבגרות עשיתי עבודה על אימוץ ואני ואבא שלי חפרנו בספריות למצוא אי אלו ספרים בעברית. מצאנו ארבעה, ותיראו כמה יש היום. את סיפור האימוץ לא הקריאו מספר, אלא מהראש, עפ"י ההנחיות כנראה... לגבי הרקע, אינגליש, הורי סיפרו לי מדוע נמסרתי לאימוץ, את הספור הכללי שמסרו להם. שאני מניחה שהוא משקף הרבה ספורים באותה תקופה. נכון, אין תמונות, קשר או מידע נוסף. המזל שלי בענין הפתיחות, היה שהיינו 3 בנות מאומצות בכיתה, שנכון לאז זה היה ה מ ו ן . ולכן לדעתי כל בוגרי היסודי שלי, מקבלים אימוץ בטבעיות. לשאלתך מיכל, אני לא חושבת שחוסר פתיחות מעקב פתיחת תיק, אולי להיפך. אם בקושי היו מדברים איתי, ולא היו לי תשובות לשאלות ש"הטרידו" בכל גיל, אולי הייתי רצה לפתוח את התיק. אבל על הסקרנות רוב המידע ענה לי. היום אני רוצה דברים שהורי כבר לא יכולים לתת לי: כמו שנתלי כתבה- מידע רפואי הכי הכי חשוב לי, מוצא, שעת לידה (נשמע אידיוטי?) וכן- היום גם אולי פרטים נוספים על הסיבות למסירתי לאימוץ . ועוד דבר- זו דעתי אבל היא לא חד משמעית, זה קשור לאופי, לבית בו גדלת, לסקרנות האישית שלך ואולי גם לאורח החיים כיום. כמו שאמרתי שאלה קשה...
אני חושבת שגדלתי בבית באותה פתיחות שיש היום. דיברנו על האימוץ חופשי, אבל- התקופה היתה אחרת, התקשורת היתה אחרת, החשיפה למידע בערוץ הראשון... היתה מזערית ומי חלם על אינטרנט. אי שם בגיל ההתבגרות עשיתי עבודה על אימוץ ואני ואבא שלי חפרנו בספריות למצוא אי אלו ספרים בעברית. מצאנו ארבעה, ותיראו כמה יש היום. את סיפור האימוץ לא הקריאו מספר, אלא מהראש, עפ"י ההנחיות כנראה... לגבי הרקע, אינגליש, הורי סיפרו לי מדוע נמסרתי לאימוץ, את הספור הכללי שמסרו להם. שאני מניחה שהוא משקף הרבה ספורים באותה תקופה. נכון, אין תמונות, קשר או מידע נוסף. המזל שלי בענין הפתיחות, היה שהיינו 3 בנות מאומצות בכיתה, שנכון לאז זה היה ה מ ו ן . ולכן לדעתי כל בוגרי היסודי שלי, מקבלים אימוץ בטבעיות. לשאלתך מיכל, אני לא חושבת שחוסר פתיחות מעקב פתיחת תיק, אולי להיפך. אם בקושי היו מדברים איתי, ולא היו לי תשובות לשאלות ש"הטרידו" בכל גיל, אולי הייתי רצה לפתוח את התיק. אבל על הסקרנות רוב המידע ענה לי. היום אני רוצה דברים שהורי כבר לא יכולים לתת לי: כמו שנתלי כתבה- מידע רפואי הכי הכי חשוב לי, מוצא, שעת לידה (נשמע אידיוטי?) וכן- היום גם אולי פרטים נוספים על הסיבות למסירתי לאימוץ . ועוד דבר- זו דעתי אבל היא לא חד משמעית, זה קשור לאופי, לבית בו גדלת, לסקרנות האישית שלך ואולי גם לאורח החיים כיום. כמו שאמרתי שאלה קשה...
באמת שאלה קשה...../images/Emo4.gif
לדעתי זה בריא יותר לכל הנוגעים לדבר כשנושא זה מובהר בגיל צעיר, ולא מתעלמים ממנו.אני מכירה מקרים שבו הילדים גילו בשלב מאוחר יותר של החיים שהם אומצו, והתגובות לרוב לא הכי טובות לפחות לא בהתחלה. הרבה פעמים זה יוצר נתק בין הורים לילדיהם במשך זמן מסויים, ולעיתים זה משתרע על שנים. דבר זה גורם גם יותר למצוא את ההורים הביולוגיים ולנסות ליצור איתם קשר, על מנת לכפר על הסוד, או במקרים מסויימים זה מתפרש גם כשקר. לפעמים כשרוצים להגן על הילד ולא לספר לו מיד, עלולים לפגוע בו יותר. אין כמו פתיחות, ולדעתי זה מועיל בשלב מאוחר יותר. לפחות אצלי, אני יכולה לדבר עם הוריי על כל נושא בעולם!!! הרבה פעמים אומרים שקשר דם חזק מכל דבר, ואני לא כ"כ מסכימה. אם אני עוברת משהו, אמי תמיד יודעת, והיא לא חייבת לראות אותי בשביל זה, היא מרגישה ומייד מתקשרת, וזה מדהים!!
לדעתי זה בריא יותר לכל הנוגעים לדבר כשנושא זה מובהר בגיל צעיר, ולא מתעלמים ממנו.אני מכירה מקרים שבו הילדים גילו בשלב מאוחר יותר של החיים שהם אומצו, והתגובות לרוב לא הכי טובות לפחות לא בהתחלה. הרבה פעמים זה יוצר נתק בין הורים לילדיהם במשך זמן מסויים, ולעיתים זה משתרע על שנים. דבר זה גורם גם יותר למצוא את ההורים הביולוגיים ולנסות ליצור איתם קשר, על מנת לכפר על הסוד, או במקרים מסויימים זה מתפרש גם כשקר. לפעמים כשרוצים להגן על הילד ולא לספר לו מיד, עלולים לפגוע בו יותר. אין כמו פתיחות, ולדעתי זה מועיל בשלב מאוחר יותר. לפחות אצלי, אני יכולה לדבר עם הוריי על כל נושא בעולם!!! הרבה פעמים אומרים שקשר דם חזק מכל דבר, ואני לא כ"כ מסכימה. אם אני עוברת משהו, אמי תמיד יודעת, והיא לא חייבת לראות אותי בשביל זה, היא מרגישה ומייד מתקשרת, וזה מדהים!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.