אהרוס לכם את החגיגה, ואביע מורת רוחי: אליפות לא מרשימה בעיניי. אליפות "אפורה" הייתי קורא לה. אליפות שלא הולידה שום רגש מתוכי לאחר מה שראיתי במשחקים האחרונים. צריך להגיד משהו על יאניס שישמע לא הגיוני, אבל יש היגיון בשיגעון אם יורדים לסוף דעתי. מסתכלים על המספרים, אז כן, יאניס עשה דברים מיוחדים, היסטוריים, נכון. השאלה איך. יזכרו את זה כתצוגת תכלית, בלוקים ו-50 נק' והכל, אבל אני זוכר שלא כך היה ברוב שלבי הסדרה. יאניס היה צריך את מידלטון יותר מדי פעמים בתחילת הסדרה, כולם שכחו. וגם את הולידיי, למרות האחוזים הרעים שלו מהשדה במשחק האחרון, כן הביא הגנה שניצחה משחקים ואף אחד לא מדבר על זה. יאניס קיבל בראש עד משחק 5 בהגנה - ליטרלי, שחקנים חדרו עליו במכוון וקלעו עליו! זה לא סטופר הגנתי. אבל זה ישכח, כי בהיילייט הראו רק את הטוב, שזה החסימות הגדולות במשחקים 5 ו-6 [ואין ספק שניצח משחקים עם ההגנה שלו -- לא אומר שהוא זבל בהגנה, ברור שלא]. "חיפשתי" אותו כל הסדרה בהגנה, כי ידעתי שזה יהיה הנרטיב שנדבר עליו. בהחלט הופתעתי עד כמה אקספוזד הוא היה במשחקים הפחות טובים. יאניס כיאניס מביא לשולחן חד-מימדיות התקפית, שחקן בלי קליעה מהעונשין [אוקיי, הצליח לו בסדרת הגמר, משלב מסוים] ובלי שום יכולת לאיים על הסל מ-5 מ', אז אני ממש לא חושב שנגד יריבה איכותית יותר, עם גבוה שסוגר את הצבע, היה לו כל כך קל. הצליח לעשות רק מה שההגנה נתנה לו, והיא נתנה הרבה. גם הלילה, גם במשחק 5, גם לפני כן, מילוואקי לא עשתה שום דבר מיוחד, אבל פיניקס עשתה עוד הרבה פחות ופשוט שיחקה קטסטרופה בכל פעם שקיבלה הזדמנות לייצר משהו בדקות שמילוואקי לא פגעה. אייטון בסדרה שעלולה לרסק אותו מנטאלית [נעלם במהלך העונה הסדירה ודיברתי על זה, כך שלא הפתיע אותי בכלל. זה מי שהוא, בינוני. עם הברקות, אבל בינוני]. פול סבל וראו לו את זה בעיניים, הוא היה נראה כמו כלב שמחכה למותו. בוקר עשה דברים יפים, לפרקים. קראודר, ככל שהסדרה התקדמה, הותיר אותי בתחושה שהכדורים לא יכנסו לו גם כשהוא לבד, וכשהכדור נכנס - זה היה שוק. רוצה לומר, כששחקן כמוהו, קלעי כל כך חשוב במערך הקבוצתי, מפתח שם של שחקן שהכדורים לא יכנסו לו, זה הרסני למומנטום, לא פלא שהם נדרסו.
אם לסכם את תחושותיי, חשבתי שאשמח בשביל פי ג'יי טאקר, אקס אולם הפחים, ובשביל אלייז'ה בריאנט, שחוגג אליפות שניה בחודשיים, אבל התבדיתי. לא יכול לשמוח. מרגיש שפיניקס היתה ראויה יותר. לא כי שיחקה יותר טוב בסדרת הגמר, היא לא. אבל בהחלט כי עשתה פלייאוף יותר יפה, עברה מכשולים יותר קשים [הסדרה נגד הקליפרס היתה מופתית, גם אם קוואי לא שיחק], והמאמן שלה בעיניי עבד יותר טוב כל החודש האחרון מכל מאמן אחר. בלי כל הסיפור הרגשי מסביבו, מקצועית, הרגשתי אותו יותר כיד מכוונת, וחבל לי שלא זכה. לפחות משחק 7 היה מכבד את המעמד, והיינו ראויים לכך.
הפנים קדימה: מילוואקי נבנתה לאליפות הזו 3 שנים בערך, והיא צעירה מספיק להמשיך את הסאגה לפחות עוד 2 עונות פלייאוף אם לא 3, כי זה לא משנה אם ברוק לופז נמצא או לא, אם רול פליירז כמו פורטיס ואחרים נמצאים, יש להם את ה'ביג תרי', וזה כל מה שהם צריכים. זה גם טריו בתפקידים שונים, שכל אחד משלים את האחר. ידענו שזה יעבוד, לא מחדש פה שום דבר. אבל כן, מפתיע עד כמה קל זה היה. מהצד השני, פיניקס חייבת להרגיש את תחושת הכישלון, אולי כמו מיאמי של העונה שעברה - ודיברנו על זה - יש מצב שהיא תתקשה לשחזר את הצלחתה נוכח היריבות החזקות והמתחזקות, וגם בהיעדר שחקן פנים מאיים מבחינה התקפית לרמות הגבוהות, הם חייבים שינויים, והאם הם מסוגלים לעשות את השינויים או שאין להם עם מה לעבוד, זו גם בעיה.