פיניקס - דאלאס
את חויות הצפייה שלי בגיים 4 ועד לרבע השלישי בגיים 5 אפשר לסכם במשפט 'is this the real life'? פיניקס, מה נסגר? כבר הייתם בסרט הזה מול ההרכב הנמוך של הקליפרס, כבר עברתם סיכולים ממוקדים של CP3 בסדרות שונות, איך המכונה המשומנת של הליגה נתפסת לא מוכנה? הייתי בשוק מהשוק שהם הפגינו.
דאלאס בעצמה חוותה את הקליפרס על בשרה והחליטה לאמץ את השיטה, בהצלחה יתרה ובידיעה שלפיניקס אין את קוואי לנסות ולעצר את צעדיו של דונצ'יץ'.
עושה רושם שהם לקחו שיעור מיודוקה והחליטו לצמצם את המוערבות של הצוות המסייע, למקד את המאמצים שלהם בהגנת אחד-על-אחד מול לוקה&ברונסון. למען כך הם ביצעו שינויים קלים ברוטציה, בין השאר העלו את ביומבו במקום מקגי (שומרים אותו לפיינלס) כדי לתגבר את הגנת החילופים, החליפו את קמרון פיין החלש בלאנדרי שאמט ובאופן כללי פשוט הפחיתו את מינון העזרה. shoutout לקאם ג'ונסון שנענה לקריאה ועמד על שלו רוב הזמן.
ההצלחה הייתה מהדהדת. דאלאס עוד היו קרובים במחצית אך הגיעו למיצוי אסטרטגי והתמוטטו כמו מגדל קלפים ביציאה מההפסקה, ריצת 30-10 סגרה עניין מעשית. המאבס סיימו עם יחס אס'-אב' שלילי של 9-16, נתון מדהים.
בהתקפה הם השתדלו לשחרר את בוקר באמצעות חסימות ללא כדור כדי שיוכל לתקוף בתנועה, לעיתים אף בידדו אותו מה-elbow ממנו הוא אוהב לפעול. כבר במפגש הקודם שמתי לב שהוא משתדל לתקוף את הלחץ ופשוט to drive past it, קליבר עולה גבוה בחילוף בניסיון לקחת מהם את הכדרור המתודי לאזור המיד-ריינג'. פול עדיין מתמקד בעשיית משחק ומושפע מהלחץ של בולוק על מגרש שלם. אייטון סיפק את הסחורה באופן יחסי, אקטיבי בתנועה שלו. אני עדיין תוהה לגבי היכולת שלו לקחת על עצמו, למעשה השלישייה פול-אייטון-ברידג'ס נמצאים בסימן שאלה מסוים בסדרה הנוכחית, בנוסף לפגיעה מסתמנת של קראודר בכתף. הם חזרו לסמן את לוקה בהגנה והוא בתורו חזר להיות זבלה, הדבר היחידי שהוא שמר זה כוחות להמשך.
דאלאס חייבים לקבל תרומה נוספת מהאחרים. שתי שחקני חמישייה סיפקו להם 0 עגול בטור הנקודות - פאוול שהפך לנון-פקטור ורג'י בולוק. התלות שלהם במסירות של לוקה היא אבסולוטית, והוא מצדו הופך אותם לפינישרים נטו, שחקנים נטולי כדרור. המפתח להמשך הוא דינווידי. מדוע? כי לוקה וברונסון תוקפים בהילוך איטי, עם אלמנטים של פוסט אפ. ספנסר מחזיק בצעד ראשון שמסוגל לפלח את ההגנה וליצור מימד של תנועה, חייב להיות אגרסיבי/יעיל יותר. קצת תרגילי קלעים לברטנס לא יזיקו. לוקה כדרר את עצמו לדעת ומצא את קליבר רק בסוף שעון על קו החצי, הוא צריך להפסיק להתפשר על הסטפבאק.
היט - סיקסרס
פילי השאירו את האנרגיות בבית. מיאמי לא בדיוק הבריקה, פשוט התאמצה יותר ולכן ניצחה בקלות.
תשומת הלב לפרטים בצד של הסיקסרס היא בגדר המלצה בלבד ולא אופיינית לשלב מתקדם של סדרה תחרותית. בעוד במיאמי מחפשים לזמן שחקן מסוים לחסימה בהתאם לזהות השומר שלו (סימנו לא מעט את מקסי והארדן), והיו ערים למיסמאצ'ים שנוצרו במעבר, בפילי התנהלו כרגיל. הארדן קורא לגארדים לחסימה בווליום מגוחך, חוסר היכולת שלהם לשתף את אמביד הייתה קומית. ההיט שומרים אזורית 2-3 די הרבה, מאפשרים חופש פעולה לשניים מלפנים, לעיתים הם יבצעו לחץ עם תגבורת קלה מאחור, בפעמים אחרות הם ירפו. בקיצור, לקח לפילי נצח למצוא את ג'ואל באמצע של האזורית (או באופן כללי), לרוב הוא נדחק לעמדה רחוקה מן הסל מה שחייב אותו להתפשר על ג'אמפרים. ציפיתי שבשלב הנוכחי הם ידעו להתמודד עם שמירת הפרונט של מיאמי.
באטלר ממשיך להיות מצוין, הארסנל ההתקפי שלו קומפקטי ולראות את הארדן מתלונן על השריקות שהוא מקבל זה פרייסלס. ההעדרות של לאורי דווקא סידרה להם אופציית סקורינג בדמותו של וינסנט והפעם סטרוס פגע מחוץ לקשת. אפילו רובינסון קיבל דקות.
את חויות הצפייה שלי בגיים 4 ועד לרבע השלישי בגיים 5 אפשר לסכם במשפט 'is this the real life'? פיניקס, מה נסגר? כבר הייתם בסרט הזה מול ההרכב הנמוך של הקליפרס, כבר עברתם סיכולים ממוקדים של CP3 בסדרות שונות, איך המכונה המשומנת של הליגה נתפסת לא מוכנה? הייתי בשוק מהשוק שהם הפגינו.
דאלאס בעצמה חוותה את הקליפרס על בשרה והחליטה לאמץ את השיטה, בהצלחה יתרה ובידיעה שלפיניקס אין את קוואי לנסות ולעצר את צעדיו של דונצ'יץ'.
עושה רושם שהם לקחו שיעור מיודוקה והחליטו לצמצם את המוערבות של הצוות המסייע, למקד את המאמצים שלהם בהגנת אחד-על-אחד מול לוקה&ברונסון. למען כך הם ביצעו שינויים קלים ברוטציה, בין השאר העלו את ביומבו במקום מקגי (שומרים אותו לפיינלס) כדי לתגבר את הגנת החילופים, החליפו את קמרון פיין החלש בלאנדרי שאמט ובאופן כללי פשוט הפחיתו את מינון העזרה. shoutout לקאם ג'ונסון שנענה לקריאה ועמד על שלו רוב הזמן.
ההצלחה הייתה מהדהדת. דאלאס עוד היו קרובים במחצית אך הגיעו למיצוי אסטרטגי והתמוטטו כמו מגדל קלפים ביציאה מההפסקה, ריצת 30-10 סגרה עניין מעשית. המאבס סיימו עם יחס אס'-אב' שלילי של 9-16, נתון מדהים.
בהתקפה הם השתדלו לשחרר את בוקר באמצעות חסימות ללא כדור כדי שיוכל לתקוף בתנועה, לעיתים אף בידדו אותו מה-elbow ממנו הוא אוהב לפעול. כבר במפגש הקודם שמתי לב שהוא משתדל לתקוף את הלחץ ופשוט to drive past it, קליבר עולה גבוה בחילוף בניסיון לקחת מהם את הכדרור המתודי לאזור המיד-ריינג'. פול עדיין מתמקד בעשיית משחק ומושפע מהלחץ של בולוק על מגרש שלם. אייטון סיפק את הסחורה באופן יחסי, אקטיבי בתנועה שלו. אני עדיין תוהה לגבי היכולת שלו לקחת על עצמו, למעשה השלישייה פול-אייטון-ברידג'ס נמצאים בסימן שאלה מסוים בסדרה הנוכחית, בנוסף לפגיעה מסתמנת של קראודר בכתף. הם חזרו לסמן את לוקה בהגנה והוא בתורו חזר להיות זבלה, הדבר היחידי שהוא שמר זה כוחות להמשך.
דאלאס חייבים לקבל תרומה נוספת מהאחרים. שתי שחקני חמישייה סיפקו להם 0 עגול בטור הנקודות - פאוול שהפך לנון-פקטור ורג'י בולוק. התלות שלהם במסירות של לוקה היא אבסולוטית, והוא מצדו הופך אותם לפינישרים נטו, שחקנים נטולי כדרור. המפתח להמשך הוא דינווידי. מדוע? כי לוקה וברונסון תוקפים בהילוך איטי, עם אלמנטים של פוסט אפ. ספנסר מחזיק בצעד ראשון שמסוגל לפלח את ההגנה וליצור מימד של תנועה, חייב להיות אגרסיבי/יעיל יותר. קצת תרגילי קלעים לברטנס לא יזיקו. לוקה כדרר את עצמו לדעת ומצא את קליבר רק בסוף שעון על קו החצי, הוא צריך להפסיק להתפשר על הסטפבאק.
היט - סיקסרס
פילי השאירו את האנרגיות בבית. מיאמי לא בדיוק הבריקה, פשוט התאמצה יותר ולכן ניצחה בקלות.
תשומת הלב לפרטים בצד של הסיקסרס היא בגדר המלצה בלבד ולא אופיינית לשלב מתקדם של סדרה תחרותית. בעוד במיאמי מחפשים לזמן שחקן מסוים לחסימה בהתאם לזהות השומר שלו (סימנו לא מעט את מקסי והארדן), והיו ערים למיסמאצ'ים שנוצרו במעבר, בפילי התנהלו כרגיל. הארדן קורא לגארדים לחסימה בווליום מגוחך, חוסר היכולת שלהם לשתף את אמביד הייתה קומית. ההיט שומרים אזורית 2-3 די הרבה, מאפשרים חופש פעולה לשניים מלפנים, לעיתים הם יבצעו לחץ עם תגבורת קלה מאחור, בפעמים אחרות הם ירפו. בקיצור, לקח לפילי נצח למצוא את ג'ואל באמצע של האזורית (או באופן כללי), לרוב הוא נדחק לעמדה רחוקה מן הסל מה שחייב אותו להתפשר על ג'אמפרים. ציפיתי שבשלב הנוכחי הם ידעו להתמודד עם שמירת הפרונט של מיאמי.
באטלר ממשיך להיות מצוין, הארסנל ההתקפי שלו קומפקטי ולראות את הארדן מתלונן על השריקות שהוא מקבל זה פרייסלס. ההעדרות של לאורי דווקא סידרה להם אופציית סקורינג בדמותו של וינסנט והפעם סטרוס פגע מחוץ לקשת. אפילו רובינסון קיבל דקות.