גיים 4: מילווקי - בוסטון | ווריורס - ממפיס

myway23

Active member
מילווקי - בוסטון
משחק לפנתיאון, הסלטיקס די רדפו אחרי מילוויקי כל המשחק. מילווקי קיבלו תפוקה טובה ממתיוז, לופז וקונתון. מילווקי היו ממש טובים בריבאונד התקפה (4-13) ונכנסו לרבע הרביעי עם יתרון 7.
מתישהו ברבע השלישי יאניס מטביע במתפרצת ליד אל הורפורד (שלא ניסה אפילו למנוע ממנו כדי להימנע מעבירה) ויאניס דופק לאל מבט (ומקבל טכנית) - נתן להורפורד דלק להמשך וברבע הרביעי הורפורד מחזיר ומטביע על יאניס ומקבל AND ONE פלוס טכנית (נתן מרפק ליאניס בירידה מההטבעה). הורפורד היה פשוט מדהים במשחק הזה, עם שיא קריירה של 30 נקודות באחוזים מעולים כולל הגנה משובחת. טייטום והורפורד קלעו 28 נקודות ב 10 מ 10 ברבע הרביעי. טייטום היה חלש בחצי הראשון עם 9 נקודות (21 בחצי השני).
צריך לומר הרבה מילים טובות גם על סמארט, בראון ודריק ווייט - שלושתם תרמו בשני הצדדים ובראון הוגבל ל 18 נקודות בגלל בעיית עבירות.

מי שלא ראה את המשחק, שווה לראות, באמת משחק מדהים של הורפורד ועוד בגיל שלו. מדהים שהוא שיחק 42 דקות לעומת 41 דקות של יאניס שירד ברבע הרביעי לאיזה דקה לספסל לנשום אוויר.
 

Krit123

Well-known member
באקס - סלטיקס
מסכים איתך לחלוטין, משחק ענק. הצבעת בדיוק על הרגע ששינה את ההתמודדות, ההבעה מספרת הכל
מסתבר שגיל 35 הוא ה25 החדש, הורפורד פשוט חילץ אותם ממפח נפש, הניצחון רשום על שמו לנצח. באחת ההודעות הראשונות שלי בפורום הסברתי בחוליה החלשה מדוע הורפורד עדיף על גובר כסנטר בפלייאוף, מדהים שזה עדיין אקטואלי.
ביג אל שחרר את הפקק בדרך להתפוצצות חסרת תקדים של הסלטס ברבע הרביעי - 43 נק' ב16-19 מהשדה. בהפוך על הפוך דווקא החיסרון של רוב וויל מתח את ההגנה של מילווקי החוצה, באופן נקודתי. לחתושתי טייטום בפרט ובוסטון בכלל החטיאו כל מבט פנוי עד להפסקה, ברגע שהשלשות החלו ליפול הם מצאו את הריווח המיוחל לו כמהו והוא אפשר לטייטום וסמארט את הכניסות פנימה שסגרו עניין.

טייטום שינה את התסריט שלו תוך כדי תנועה, לא מובן מאליו, אפילו נדיר לראות. חווה רגרסיה רצינית לגרסה המאכזבת שלו בשתי המפגשים האחרונים, לולא היה עושה סוויץ' בגישה החצים היו מופנים אליו מצב של פיגור 1-3 מסתמן.

אז התכנית של קואץ' באד עבדה עד למחצית ונפרמה בהדרגה לאחר מכן, לעומת זאת בצד השני בוסטון המשיכו לכפות על יאניס והולידיי לקחת את מרבית הזריקות, בשעה שהאחוזים שלהם ממשיכים להתדרדר. אלו של הולידיי כבר התרסקו למחירי רצפה - 33% מהשדה, 29% לשלוש.
ציינתי שהניצחון הקודם הושג בעמל רב, בעיקר מכיוונו של היווני, קשה עד בלתי אפשרי לשחזר הופעות כאלו on command. מתחת לרדאר אחוזי העונשין שלו בירידה (60% בסדרה), השלשות לא נכנסות אף פעם ורוב הג'אמפרים זולגים החוצה. הספליטס שלו מצביעים על כך שהוא מותח את קצה גבול היכולת, ולכן גם בפיגור 8-10, הייתה לי תחושה שלבאקס לא יהיו מספיק תשובות, או כתובות במאני טיים.

בוסטון ריעננו דברים - טרי מן גיים כאשר סמארט מריץ פיקנאדרול, טייטום חוסם את הגבוה על מנת לייצר פרצה כלשהי. שמו דגש על מבטים מחצי מרחק בזמן שג'יילן עושה את שלו, השתדלו לערב את גרייסון אלן במהלך. הגנתית סאמרט מתחיל על הגריק לפעמים, ומביאים דאבל אגרסיבי מקו הבסיס בשעה שהוא פועל מהפוסט. הדאבל מגיע בניסיון לנטרל את היתרון היחסי שהושג על ידי החילוף, ובכך לצמצם בעקיפין את ההשפעה של יאניס כסקרינר או בתור מוביל כדור שקורא לחסימה.
מה מילווקי שלפו מהכובע? בעיקר את לופז. ברוק מעורב יותר אך לא אפקטיבי מספיק, מה גם שהנוכחות שלו בדאנקר ספוט גורעת מהריווח ההכרחי לג'רו ויאניס. לפורטיס אין מיסמאצ' לחגוג עליו בניגוד למפגש מול הבולס, הוא נרפה מאוד עד כה. היה מהלך אחד בו הוא ביצע חיתוך לסל בהצלחה, לא זכור לי שחזרו עליו. חייבים למצוא דרך לערב את האחרים ולהגביר את הנעת הכדור, בובי&אלן נתנו להם תפוקה התקפית ענפה מול שיקאגו, הם נואשים למישהו שיפחית מהעומס.

גולדן - ממפיס
באקראיות:
*למרות שהנקודות נערמו בעצלתיים, קיים פער תהומי באיכות ההגנות בין הקונפרנסים. הפיינל פור במזרח הוא כמעט יקום מקביל.
סטיב קר נדבק בקורונה (החלמה מהירה) אז סאקרמנטו קיבלה הצצה ראשונית ליכולת של מייק בראון בתור מאמן התקפה. השאיר את גולדן על 38 נקודות במחצית. בנימה רצינית, הם שומרים יותר טוב ללא ג'ה, לא אמור להפתיע במיוחד.
*חבל שהווריורס לא שילמו על הזחיחות שלהם. מסירות Home run ובחירת זריקות תמוהה, הפגינו זלזול מסוים וכמעט עלה להם ביוקר. ממפיס שילמה כאן שכר לימוד עתידי, רמת ביצוע מביכה בסיום עם שורה של טעויות - משום מה לא הלכו לג'קסון בזמן שוויגינס שמר עליו, אך כן חיפשו אותו כאשר גרין כיסה אותו. התפשרו על שלשה נוראית עם ים זמן על השעון בפיגור 3. ברוקס בפלייאוף מחריד, מה עובר עליו. מדהים כמה ההגנה של יוטה מסוגלת להרים גארדים, הם מחווירים מול יריבות אחרות.
*סטיבן אדאמס היה מעולה, לשמחתנו. מוערך יתר על המידה אבל עדיין אחד השחקנים הכי lovable בליגה. תקף את הקרשים והיה סביר בהגנה, אפילו השחיל מסירה גדולה בין הרגליים של דריימונד. הייתה השתדלות להשתמש בגרביטי של ביין על מנת לייצר מיסמאצ', במקרים בהם יצא מחסימה טריפל ג'יי או אנדרסון התמקמו על אחד הגארדים בעמדה עמוקה. אנדרסון הציק לג'ורדן פול עם הפיזיות לאורך המפגש, שימש כסוג של מטרד. הגנתית חייב להודות שהוא פשוט נהדר, לקח מאינגלס את הכתר של השומר הטוב בליגה בהילוך איטי, יש לו ידיים מצוינות. כמה הוא גרוע בתור ג'אמפשוטר ככה הוא טוב בהגנה.
*ווגיניס אופנסיב ריבאונדר מעולה, הווריורס שוב ניצחו את המאבק על הלוחות. אנדרו ממש מחפש את הכדור בהחטאות ארוכות ובכך מביא את האתלטיות (המבוזבזת) לידי ביטוי.
*ג'ורדן פול עשה כברת דרך רצינית בתור פליימייקר. הקלות בה הוא מתנהל עם הכדור ביד ביחס לגילו מפתיע הרבה יותר מהקלות בה שם נקודות על הלוח. היכולת שלו ושל סטף למסור ביד החלשה מקשה על היריבות לצופף ופותחת את הרצפה. אפרופו לצופף, היה ניסיון של הגריזליס להוביל את הגארד לקו הבסיס, שם כבר ממתין לו שומר שנטש את הפינה הנגדית במטרה לסגור את קו המסירה לפינה וליצור מעין מבוי סתום.

בהמשך נרחיב על הסדרות שהגיעו ל2-2, אני מקווה שראפ יפתח שרשור ונצטרף לדברים שלו.
 
למעלה