עמית אהרנסון
New member
גיחה לביירות - טורקיז
אחרי לא מעט זמן שבו טפטפו לכיווני דיווחים מאוד חיוביים על המסעדה שעל גג מלון סיינט ג'ורג' במזרח ירושלים, ואחרי ערב שבו יצא לי לבשל מעט לצדו של השף כאמל השלמון (לידיעת טהרני הגילוי הנאות), הגעתי בשבוע שעבר סוף סוף לאכול במקום. טורקיז נמצאת בקומת הגג של המלון, וצופה לעיר העתיקה והחדשה גם יחד. שווה לשים לב לנוף בשעות האור ואז לתת לשמש לשקוע ולהתרכז באוכל.
אז ככה: יצא לי לטעום לא מעט אוכל במסעדות לבנוניות או באוריינטציה לבנונית בארץ - הנחל, עזבה בכפר ראמה, קצת חג' כחיל ביפו - וזה תמיד היה טעים. אבל בשום מקום זה לא היה טעים כמו בטורקיז. האוכל שיוצא מהמטבח של השף כאמל הוא פשוט אחר. אוכל שמחייב ריכוז וניסיונות פיענוח של טעמים מורכבים - חמוצים בעיקרם עם עוד שורה ארוכה של רבדים.
היינו שבעה רעבים כך שיצא שטעמנו די הרבה מנות - מהסלטים הקרים אני מוצא לנכון לציין במיוחד את המוחמרה, מעין משחת שקדים ובורגול בעגבניות, את החומוס הטרי והעדין, את הקובה נייה הפנטסטסית ואת סלט הפתוש, שהוא מסוג המנות שמעולם לא הייתי מזמין מיוזמתי אבל פה היה פשוט נהדר. הצטיינו גם ממרח שום פיקנטי ופרוסות של פלפלים ירוקים חריפים כבושים (שמהם ביקשנו תוספת פעמיים). היה כמובן גם סלט טבולה, וחצילים עם רימונים ועגבניות, וזיתים מצוינים. הפיתות קצת מבאסות - דקות אמנם אבל קצת יבשושיות.
מנות ראשונות חמות - כבד עוף צלוי ברוטב רימונים, נקניקיות סוג'וק ביתיות דחוסות ומתובלות מאוד, כנפי עוף (שהיו הכי פחות מרשימות) ובעיקר מנה אדירה של לשון טלה ברוטב לימוני עם לא מעט שום. כחובב מושבע של צלי לשון בקר בנוסח האשכנזי המפגש עם לשון הטלה היה מסעיר עד מאוד - המרקם מוכר, אבל הטעם שונה - בשרני ועז יותר. תענוג.
לפני המנות העיקריות הגיעה מהמטבח קערה של מנה הנקראת פאתה דג'אג' (פאתה עוף) - פאתה היא מעין דייסה של גרגירי חומוס, טחינה, יוגורט, בשר עוף, ציר עוף, צנוברים ועוד כמה דברים. הקערה עשתה סיבוב אחד מסביב לשולחן, כל אחד לקח קצת, טעם, ועד שהיא חזרה לראש השולחן כבר הזמנו עוד אחת. כן, זה עד כדי כך טעים.
עיקריות - שתי מנות של קבב חלבי, שכאן לא מוגש תחת מעטפת בצק אלא על גבי פיתה עם רוטב עגבניות וירקות צלויים, חצי עוף ללא עצמות צלוי ברוטב חמוץ מתוק (רימונים, אני מניח), מנה
נהדרת של קובה בלבן - רביעיית קובות מטוגנות במילוי בשר ששקועות בלבן חמצמץ ומנה נוספת של רצועות עוף על תבשיל פריקי. אני אהבתי במיוחד את הקבב ואת העוף נטול העצמות.
קינוחים אין ממש - אנחנו קיבלנו אבטיח, מילון מתוק ונהדר ומעין ריבועי בראוניז שוקולד דחוסים וטעימים למדי. את הכבודה ליווינו עם בקבוק של ערק "מוואל" הירדני והמוצלח מאוד, אחד מבין כ-20 סוגי ערק מיוחדים שהמקום מציע.
המחירים נקובים בדולרים (זו מסעדת מלון כאמור, ותיירים לא משלמים בה את המע"מ) - מנות ראשונות קרות נעות בין 4 ל-7 דולר, ראשונות חמות עד 9 דולר, עיקריות באזור ה-15. כדי לתת לכם אומדן - אנחנו אכלנו המון המון המון אוכל משהו כמו 130 ש"ח לאדם. ביחס לתמורה זה זול בצורה מגוחכת. לכל החוששים מביקור במלון במזרח העיר - תנוחו. המקום מסביר פנים ונעים בצורה בלתי רגילה. הקהל ביום שישי בערב הורכב מירושלמים ותיקים, תיירים ארמנים, משפחות ערביות והשולחן שלנו. תערובת שמחה של עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ועוד כמה שפות, עם מכנה משותף - כולם אמרו שטעים להם. אם אתם מחפשים אוכל ערבי אחר, עדין, מקורי - רוצו לשם. וכדי שלא תחשבו שרק אני המתלהב - פחות משבוע עבר מאז הארוחה שלי בטורקיז, ומאז שני אנשים שונים שהמלצתי להם על המקום חזרו אלי. אחד כתב לי שכבן למשפחה סורית מדובר באחת הארוחות הכי טובות שהיו לו בחיים. השני סתם סיפר שהוא מאוד נהנה.
דיווח מורחב יותר וגם תמונות אצלי באתר.
אחרי לא מעט זמן שבו טפטפו לכיווני דיווחים מאוד חיוביים על המסעדה שעל גג מלון סיינט ג'ורג' במזרח ירושלים, ואחרי ערב שבו יצא לי לבשל מעט לצדו של השף כאמל השלמון (לידיעת טהרני הגילוי הנאות), הגעתי בשבוע שעבר סוף סוף לאכול במקום. טורקיז נמצאת בקומת הגג של המלון, וצופה לעיר העתיקה והחדשה גם יחד. שווה לשים לב לנוף בשעות האור ואז לתת לשמש לשקוע ולהתרכז באוכל.
אז ככה: יצא לי לטעום לא מעט אוכל במסעדות לבנוניות או באוריינטציה לבנונית בארץ - הנחל, עזבה בכפר ראמה, קצת חג' כחיל ביפו - וזה תמיד היה טעים. אבל בשום מקום זה לא היה טעים כמו בטורקיז. האוכל שיוצא מהמטבח של השף כאמל הוא פשוט אחר. אוכל שמחייב ריכוז וניסיונות פיענוח של טעמים מורכבים - חמוצים בעיקרם עם עוד שורה ארוכה של רבדים.
היינו שבעה רעבים כך שיצא שטעמנו די הרבה מנות - מהסלטים הקרים אני מוצא לנכון לציין במיוחד את המוחמרה, מעין משחת שקדים ובורגול בעגבניות, את החומוס הטרי והעדין, את הקובה נייה הפנטסטסית ואת סלט הפתוש, שהוא מסוג המנות שמעולם לא הייתי מזמין מיוזמתי אבל פה היה פשוט נהדר. הצטיינו גם ממרח שום פיקנטי ופרוסות של פלפלים ירוקים חריפים כבושים (שמהם ביקשנו תוספת פעמיים). היה כמובן גם סלט טבולה, וחצילים עם רימונים ועגבניות, וזיתים מצוינים. הפיתות קצת מבאסות - דקות אמנם אבל קצת יבשושיות.
מנות ראשונות חמות - כבד עוף צלוי ברוטב רימונים, נקניקיות סוג'וק ביתיות דחוסות ומתובלות מאוד, כנפי עוף (שהיו הכי פחות מרשימות) ובעיקר מנה אדירה של לשון טלה ברוטב לימוני עם לא מעט שום. כחובב מושבע של צלי לשון בקר בנוסח האשכנזי המפגש עם לשון הטלה היה מסעיר עד מאוד - המרקם מוכר, אבל הטעם שונה - בשרני ועז יותר. תענוג.
לפני המנות העיקריות הגיעה מהמטבח קערה של מנה הנקראת פאתה דג'אג' (פאתה עוף) - פאתה היא מעין דייסה של גרגירי חומוס, טחינה, יוגורט, בשר עוף, ציר עוף, צנוברים ועוד כמה דברים. הקערה עשתה סיבוב אחד מסביב לשולחן, כל אחד לקח קצת, טעם, ועד שהיא חזרה לראש השולחן כבר הזמנו עוד אחת. כן, זה עד כדי כך טעים.
עיקריות - שתי מנות של קבב חלבי, שכאן לא מוגש תחת מעטפת בצק אלא על גבי פיתה עם רוטב עגבניות וירקות צלויים, חצי עוף ללא עצמות צלוי ברוטב חמוץ מתוק (רימונים, אני מניח), מנה
נהדרת של קובה בלבן - רביעיית קובות מטוגנות במילוי בשר ששקועות בלבן חמצמץ ומנה נוספת של רצועות עוף על תבשיל פריקי. אני אהבתי במיוחד את הקבב ואת העוף נטול העצמות.
קינוחים אין ממש - אנחנו קיבלנו אבטיח, מילון מתוק ונהדר ומעין ריבועי בראוניז שוקולד דחוסים וטעימים למדי. את הכבודה ליווינו עם בקבוק של ערק "מוואל" הירדני והמוצלח מאוד, אחד מבין כ-20 סוגי ערק מיוחדים שהמקום מציע.
המחירים נקובים בדולרים (זו מסעדת מלון כאמור, ותיירים לא משלמים בה את המע"מ) - מנות ראשונות קרות נעות בין 4 ל-7 דולר, ראשונות חמות עד 9 דולר, עיקריות באזור ה-15. כדי לתת לכם אומדן - אנחנו אכלנו המון המון המון אוכל משהו כמו 130 ש"ח לאדם. ביחס לתמורה זה זול בצורה מגוחכת. לכל החוששים מביקור במלון במזרח העיר - תנוחו. המקום מסביר פנים ונעים בצורה בלתי רגילה. הקהל ביום שישי בערב הורכב מירושלמים ותיקים, תיירים ארמנים, משפחות ערביות והשולחן שלנו. תערובת שמחה של עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ועוד כמה שפות, עם מכנה משותף - כולם אמרו שטעים להם. אם אתם מחפשים אוכל ערבי אחר, עדין, מקורי - רוצו לשם. וכדי שלא תחשבו שרק אני המתלהב - פחות משבוע עבר מאז הארוחה שלי בטורקיז, ומאז שני אנשים שונים שהמלצתי להם על המקום חזרו אלי. אחד כתב לי שכבן למשפחה סורית מדובר באחת הארוחות הכי טובות שהיו לו בחיים. השני סתם סיפר שהוא מאוד נהנה.
דיווח מורחב יותר וגם תמונות אצלי באתר.
