אנחנו עשינו את זה ובדיעבד אני מצטערת
גם אני לא הייתי כאן שנים ובמקרה נכנסתי וקראתי את ההודעה שלך. חפש הודעות ממני, כתבתי על זה די הרבה בזמן שזה קרה לפני כמה שנים.
נונה היתה לברדורית בת 12 והוספנו את זיגי שהיה גור גדול. כשלקחנו אותו היא עוד היתה במצב בריאותי סביר יחסית, ההידרדרות התחילה אחרי שהוא הגיע ואני לא בטוחה אם היה קשר בין הדברים. היא נפטרה מסרטן בערך חצי שנה אחרי שהוא הגיע. כשהחלטנו לקחת אותו קיווינו שהוא יחזיר אותה לצעירות שלה, היא מאוד אהבה גורים וחשבנו שזה יכול לעבוד, אבל בפועל, הוא היה מלא אנרגיות ולה לא היתה סבלנות וכח אליו. יכולנו להפגיש אותם לפרקי זמן מאוד מוגבלים, אבל בפועל גמרנו בזה שהוא חי באזור המטבח ופינת האוכל שסגרנו בשערים של תינוקות, והיא חיה בשאר הבית. נאלצנו להוציא אותם לטיולים בנפרד או שיצאנו שני אנשים כי קצב ההליכה שלהם היה שונה לחלוטין ובפעם האחרונה שניסיתי להוציא אותם יחד גמרתי מרוחה על המדרכה. היא נפטרה מסרטן, אני לא אדע אף פעם אם העובדה שהוא היה איתנו זרזה את התהליך... היתרון היחיד שהיה לכל המצב הזה, זה שביום שחזרנו מהוטרינר, אחרי שהיא נפטרה, הבית לא היה ריק.
בגדול לא קרה שום אסון, היא היתה הולכת מהסרטן הזה בכל מקרה, איתו או בלעדיו. אבל לא היה לנו את הזמן והאנרגיה להתמקד רק בה החודשים האחרונים, ולהתמקד רק בו בחשיפה התובענית שצריך גור גדול וכלב עבודה. אצלנו זה היה כלב רועים אנגלי אבל זה די דומה מבחינת האנרגיות לרועה גרמני.